פסק דין בש"א 7071/00 - בקשה לתיקון פרוטוקול: 1. הנתבעים הגישו בקשה לתיקון פרוטוקול (בש"א 7071/00), התובעים לא התנגדו לבקשה, הגם שציינו שמדובר לא בתיקונים אלא בהבהרות. למרות האמור, לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה. יחד עם מתן הסכמה מסוייגת לתיקון המבוקש, הגישו התובעים בקשה לתיקון פרוטוקול, והנתבע התנגד לכך. בנסיבות הענין, ומאחר שהפרוטוקול בכללותו מייצג את הטיעונים שהיו בפני, וכדי למנוע הצורך בהתדיינות נוספת, אני מורה על דחיית הבקשות. התיק העיקרי: 2. התביעה בפני היא בקשה לביטול פסק בוררות ביניים (להלן: פסק-בוררות) שניתן ביום 13/12/99 על ידי הבורר עו"ד ש' אבני (להלן: הבורר ), להורות על העברת הבורר מתפקידו, ולשלול סמכותו ליתן פסק בוררות סופי או החלטות נוספות במחלוקות, שהועברו להכרעה בפניו. כמו כן, התבקש עיכוב ביצוע של פסק-הבוררות. 3. התובעים יחד עם הנתבע הקימו בתחילת שנת 1979 שותפות של עורכי-דין, שכללה שלושה עורכי-דין, שהם התובעים והנתבע (להלן: שותפות השלושה), בישיבת השותפות ביום 5/6/98 החליטו על פירוק השותפות, ומסוף יולי 1998 חדלה השותפות לפעול ככזו. לאחר פירוק שותפות השלושה, הוקמה שותפות חדשה בין התובעים לבין עצמם, הממשיכה לפעול גם היום. המחלוקת לענין זכויות הנתבע עקב פירוק שותפות השלושה הועברה לדיון בפני הבורר , מכח סעיף 26 של הסכם שותפות השלושה. 4. בתביעת התובעים בפני הבורר נתבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים: להצהיר שהשותפות פורקה ב- 18/6/98, כי רוזינס אחראי לפירוק, לאכוף את הוראות הסכם השלושה בנושא פירוק השותפות וקביעת סדרי הפירוק. לאכוף את הסכם השלושה ולתת צו, אשר ימנע מרוזינס לחבל או להפריע לתובעים בביצוע עבודתם. רוזינס הגיש תביעה שכנגד, טען כי יש לראות את השותפות כמפורקת מיום 15/7/99, כי הוא זכאי לשווי כסף של 23% משווי השותפות, ל- 200 דולר בחודש בגין שימוש השותפות במשרד בכרמיאל, וכי השותפות פורקה תוך הפרה יסודית חד צדדית של התובעים, וכי הם אחראים לנזקיו. כמו כן נתבקש צו פיצול סעדים, לצורך הגשת תביעה נוספת בעילת נזיקין ובעילות אחרות, עקב התנהגות התובעים. 5. הרקע לנושא המחלוקת הוא: התובע מספר 1 (להלן: גורלי) ניהל משרד בחיפה. באוקטובר 91' התקבל אצלו הנתבע כמתמחה ולאחר מכן כעו"ד צעיר, במעמד של שכיר החל מ- 1/6/93 (להלן: רוזינס). רוזינס נשלח לכרמיאל, כאשר המשרד היה של מושב יודפת. ב- 1/3/95 רכשו גורלי ורוזינס את משרד כרמיאל על ציודו מיודפת. ב- 1/1/95 נכרת ביניהם הסכם מסוג שותפות (נספח ב' לתשובת הנתבע, להלן: שותפות השניים). ב- 15/11/96 נחתם חוזה יסוד שותפות חדשה בין התובעים והנתבע - שותפות השלושה (נספח א' לתשובת המשיבים). בפועל נוהלה השותפות בשני משרדים, האחד בחיפה והאחר בכרמיאל, כאשר במקום האחרון נמצא רוזינס. כשנה וחצי לאחר הקמת שותפות השלושה, נתגלעו סכסוכים, אשר הביאו בסופו של דבר לפירוקה של השותפות. הפגישה המכרעת בין השותפים, קודם שהגיעו למסקנה כי אין הם עוד יכולים להמשיך בשותפות, התקיימה ביום 5/6/98 (פגישה זו אף הוקלטה על ידי רוזינס מוצג ת2/). פסק-הבוררות: 6. המחלוקת העיקרית, שעמדה להכרעה בפני הבורר היתה, מה שווי חלקו של רוזינס בשותפות במועד הפירוק או כתוצאה ממנו. לצורך הכרעה במחלוקת זו, ולאור טיעוני הצדדים, כפי שפורטו בכתבי הטענות, שהוגשו בפניו, החליט הבורר להכריע תחילה בפרטי מחלוקות שונים הנובעים מן הסכסוך האמור, ולאחר מכן ליצור מנגנון עליו ישען פסק-סופי, שקודם לנתינתו יוכל להזקק לעזרת מומחה (ראה סעיף 2.2). 7. לענין מהותה של כותרת פסק-בוררות ביניים, התייחס הבורר בסעיף 2.4 של הפסק, והבהיר שהפריטים השונים בהם ניתנה החלטתו, הם למעשה תשובה סופית לסעד המבוקש, ואין לשנותם עוד. לפיכך בדין פעלו התובעים, משביקשו לבטל את האמור בפסק בוררות ביניים. 8. בהתיחס להסכם שותפות השלושה, קבע הבורר , כי: - השותפות פורקה ב- 31/12/98. - לא נקבעה אחריות של מי מן הצדדים לפירוק השותפות, וממילא אין אחריות חלה על מי מהם לנזקיו של זולתו. - זכותו של רוזינס ברווחים וברכוש של השותפות נקבעה באופן, שרוזינס זכאי ל- 23% מרווחי השותפות, כאשר זכויות אלה כוללות גם את המוניטין של השותפות. לגבי רכוש וציוד של השותפות נקבע כי רוזינס זכאי ל- 20%. שווי השותפות למועד פירוקה הועמד על 565,961 דולר, וחלקו של רוזינס על 130,171 דולר. שווי הציוד והספרות למועד הפירוק הועמד על 100,000 ש"ח, וחלקו של רוזינס על 20,000 ש"ח. כאשר קביעות אלה הן בגדר הצהרה שאינן מסיימות את הדיון. - על כל סכום שיפסק, יווסף מע"מ כנגד קבלת חשבונית מס כחוק, לפי הערך השיקלי ביום הפירוק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית, ממועד הפירוק ועד התשלום המלא בפועל. - תביעת רוזינס לשליש שווי תיקי הלקוחות, נדחתה. - תביעת התובעים למתן צו מניעה כנגד רוזינס, בקשר לפניה ללקוחות קודמים, נדחתה אף היא. - תביעת רוזינס לפיצוי של 200 דולר לחודש בגין דמי שכירות על המשרד בכרמיאל, נדחתה. - הרכב נשאר רכושו ובבעלותו הבלעדית של רוזינס. התובעים זכאים לסך של 21,215 ש"ח, כנגד חשבונית מס כחוק בגין החזר השקעות של הרכב של רוזינס. לגבי מחשב נייד נקבע, שרוזינס מתחייב להחזירו לתובעים, ובגין כל יום של איחור לשלם סכום של 100 ש"ח בצירוף מע"מ. התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש במחשב, נדחתה. - לזכות התובעים הוכר סכום נוסף של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בגין מקדמה ששילמו התובעים לרוזינס, בתחילת הבוררות. - כנגד גורלי באופן אישי נפסק סכום של 60,000 ש"ח, כאשר סכום זה כולל גם פיצויי פיטורין שנקבע, שרוזינס היה זכאי להם מכח הסכם שותפות השניים. הדיון בפריט זה טרם הסתיים. טיעוני הצדדים והגדרת המחלוקת 9. עיקר טענת התובעים היא, שיש לבטל את פסק-הדין, ככל שהוא מתייחס לדמי המוניטין, שנקבעו בשיעור של 23%, מאחר שקביעה כזו נוגדת הוראות מפורשות בחוזה שותפות השלושה. מתן החלטה בנושא על ידי הבורר , היא חריגה מהסמכות שניתנה לו, והיא מהווה עילת ביטול, לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח1968- (להלן: חוק הבוררות). גם דיון של הבורר בהסכם שותפות השניים, ומתן הכרעות כספיות בהתיחס להסכם זה, מהווה חריגה מן הסמכות שניתנה לבורר, ומקימה להם עילה לביטול, על פי הסעיף האמור לעיל. לחלופין, אם יקבע, שלבורר היתה סמכות להחליט בנושא המוניטין, הרי שלא נשמרה זכותם להביא טיעוניהם בנושא, ולכן עומדת להם עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק. בנושא זה הוסיפו התובעים וטענו, כי גם באופן חישוב המוניטין התעלם הבורר התעלמות מכוונת מן הגורמים, הקובעים את ערך נכס המוניטין. עוד טענו התובעים, כי התעלמות הבורר מהוראה מפורשת בהסכם שותפות השלושה (סעיף 4(ג) של ההסכם), היא בבחינת אי דיון בנושא, שהובא בפני הבורר ונמסר להכרעתו, ולכן קמה גם עילת ביטול לפי ס"ק (5) לסעיף 24 של החוק. התובעים טענו גם כנגד הוראת הבורר לאופן ביצוע הפירוט לגבי התחשבנות בעתיד. לטענתם, ההוראות מחייבות "עבודה סזיפית", המכבידה על התובעים, ושאין בה להגשים את תכלית הפירוק, שמטרתה חיסול וניתוק הקשר בין השותפים. בנסיבות אלה מבקשים התובעים לעכב את ביצועו של פסק-הבוררות, ולהעביר את הבורר מתפקידו, באופן שלא ינתן על ידו פסק דין סופי. 10. הנתבע מבקש לדחות את טענות התובעים, מצביע על הסמכות המקיפה, שהוענקה לבורר בסעיף 26 לחוזה שותפות השלושה, וטוען גם שעצם התייחסות הצדדים לנושאי ההכרעה, בפני הבורר במהלך הבוררות, גם אם לא היתה לו סמכות לכך מלכתחילה, הקנתה לבורר סמכות להכריע במחלוקות אלה. גם לגבי החלטות, שנתן הבורר בקשר לחוזה שותפות השניים, מפנה הנתבע, לכך שהנושא נדון במהלך הבוררות, והבורר אף נתן החלטת ביניים בנושא. לכן, המסקנה המתבקשת היא, שהבורר פעל בסמכות, בין אם סמכות כזו הוענקה לו מלכתחילה בהסכם, ובין אם סמכות זו עולה מדיוני הצדדים בפניו. גם לגופו של ענין טען הנתבע, כי הבורר פסק על פי סעיף 4(ג) לחוזה שותפות השלושה, וכי בקביעות ובמסקנות שנקבעו לא נגרם כל עיוות דין. הנתבע גם דוחה את טענת התובעים, כי אופן ביצוע ההתחשבנות לעתיד איננה אפשרית בפועל, או מקשה באופן בלתי סביר על התובעים. לכן, סבור הנתבע, כי אין כל הצדקה לעיכוב פסק-הבוררות. לעמדתו, יש לדחות את בקשת הביטול ולאשר את הפסק. אדון בכל אחת מן הטענות שהועלו, ככל שאלה רלוונטיות לסעדים המבוקשים. דיון ומסקנות: גדר סמכותו של הבורר - עילת ביטול לפי סעיף 24(3). 11. השאלה אם הבורר חרג מסמכותו, מתייחסת לשני נושאים: נושא המוניטין ונושא החיובים הנובעים מהסכם שותפות השניים. סעיף 26 לחוזה שותפות השלושה הוא למעשה הסעיף המגדיר את הסמכות הנתונה לבורר, וזה לשונו: "כל סכסוך או מחלוקת בין שותפים, בקשר עם חוזה זה וכל הכרוך בו, לרבות בכל הכרוך עם פירוק השותפות, ידונו בבוררות בפני יו"ר ועד מחוז צפון של לשכת עוה"ד או מי שימונה על ידו. הבורר יהיה פטור מסדרי הדין, דיני הראיות, ודין מהותי אך יהא חייב לנמק החלטתו בכתב". שותפות השניים - חריגה מסמכות: 12. ככל שמדובר במהלך הבוררות בפעולה של בורר ללא סמכות בקשר להסכם שותפות השניים, יש לקבל את הטענה. נושא הסכסוך, שהועבר לבורר הוא, התוצאות הכספיות הנובעות מפירוק שותפות השלושה. התייחסות להסכם שותפות השניים, אינה יכולה להעשות, אלא אם כן הסכימו הצדדים, בין במפורש ובין מכללא, להביא גם נושא זה להכרעה בפני הבורר . ואולם, לפחות לכאורה, יש לציין, שלבורר לא ניתנה סמכות לדון בתוצאות המשפטיות של הסכם שותפות השניים, אלא במידה שיש בחוזה זה להשליך על הזכויות או החובות, שיש למי מהצדדים מכח הסכם שותפות השלושה. למעשה, החלטה ברוח זו ניתנה על ידי הבורר עצמו ביום 25/10/98 (סעיף 3 של ההחלטה). למרות ההחלטה האמורה, מצא הבורר לנכון לדון בשאלות שבמחלוקת, הנובעות מהסכם שותפות השניים, מבלי שניתנה לו סמכות לעשות כן. באותה החלטה קבע הבורר , כי נראה ששותפות השניים "נבלעה" בתוך שותפות השלושה, באופן שגורלי ורוזינס "גרפו עצמם" אל תוך המסגרת החדשה, לרבות הלקוחות הציוד והמשרד הקודם, ולכן המחלוקות הנובעות להסכם זה יוכל הבורר להכריע בהן, רק ככל שהם נוגעים למאגר הכספים של שותפות השלושה. בנוסף, כאמור, החלטת הבורר באה בעקבות התנגדות התובעים להסמיך את הבורר לדון גם בתביעות הנובעות מהסכם שותפות השניים, מכאן שהם הביעו דעתם במפורש, שאין הם מסכימים להרחבת הסמכות, וממילא סמכותו נותרה כבתחילה והיא על פי סעיף 26 להסכם שותפות השלושה בלבד. יתר על כן, בסעיף 13 של הסכם שותפות השלושה, בהתיחס לתקופה שקדמה ליסודה של אותה שותפות נקבע: "שהשותפות לא תשא ולא תהיה אחראית, לכל חוב ו/או התחייבות ו/או חבות של השותפים, בגין התקופה שלפני יסודה". הפועל היוצא הוא, שסמכות הבורר לדון בתביעות של מי מן הצדדים (במיוחד תביעות שהגיש רוזינס), שהן בגדר תביעות עצמאיות כנובעות מהסכם שותפות השניים, לא היו בגדר סמכותו של הבורר , והחלטה באלה, אם ניתנה, דינה להתבטל. 13. בסעיף 13.7 של פסק-הבוררות דן הבורר בסכום של 60,000 ש"ח, שתבע רוזינס מכח שותפות השניים, כל נושא זה לא היה בסמכותו של הבורר , אינו נובע מהסכם שותפות השלושה, וממילא הפסיקה בנושא זה, דינה להתבטל. מכאן שגם החזר ההוצאות שפורט בסעיף 15.8, שהוא סיכום האמור בסעיף 13.7, בטל. זכאות למוניטין - בגדר סמכות: 14. טענת העדר סמכות מתייחסת גם לנושא המוניטין. לגבי נושא זה טוענים התובעים לא רק להעדר סמכות, אלא גם לאי מתן הזדמנות נאותה לטעון טיעונים, ולהביא ראיות בנושא. עיון בהחלטת הבורר בנושא זה מוביל, לדעתי, למסקנה שהבורר מוסמך היה לדון בנושא, אך מנע מן הצדדים טיעון מקיף ומספיק בשאלה, כיצד יש לחשב מוניטין, ובאיזו מידה ניתן משקל למרכיבים השונים הנדרשים לצורך חישוב המוניטין. בין היתר, הצורך לשקול ולנמק אם חלוקת הרווחים מן השותפות הופחתה מהערכת שווי המוניטין, באופן שאין בהערכה שנעשתה, משום כפל פיצוי. כמו כן, לא ברור באיזו מידה נתן הבורר משקל לאמור בסעיפים 4(ג) ו- 23 של הסכם שותפות השלושה, אשר פירט אופן התחשבנות לעתיד, ככל שהיא מתייחסת להכנסות השותפות משירותים, שניתנו על ידה, והאם אלה אינם נכללים כבר בהארכה שניתנה, ובכלל האם נבחנו דרכי חישוב אפשריים לחישוב ערך המוניטין. אבהיר את מסקנתי האמורה. 15. הבורר העמיד בפניו את השאלה, מהי זכותו של שותף בעת פירוק השותפות (ראה סעיף 9 של פסק-הבורר ). עוד קבע הבורר , כי על פי סעיף 4 להסכם שותפות השלושה, נוטל כל שותף בעת הפירוק את לקוחותיו, את חלקו ברווחים באותה עת, ואת חלקו בנכסי השותפות (ראה סעיף 9.2 של הפסק). הבורר בחן את זכויות השותפים בגין הפירוק, ללא כל קשר להפרה, שלגביה כאמור, קבע שלא היתה, ובחן את שתי חווה"ד של המומחים שהוגשו מטעמם (חוו"ד רוה"ח טיקוצקי מטעם התובעים וחוו"ד רוה"ח זוהר, מטעם הנתבע). עוד ציין הבורר , שהנתונים העובדתים, להבדיל מן המסקנות, כפי שפורטו בחוו"ד רו"ח זוהר, אינם שנויים במחלוקת (סעיף 9.9 של הפסק). הבורר דחה את חווה"ד טיקוצקי, ככל שהיא קובעת, שלרוזינס אין ולא היה מוניטין משלו, ולכן לא מגיע לו כל תגמול בגין זה. הבורר קבע שחווה"ד של טיקוצקי בעיקרה מתיחסת לעצם זכאותו של רוזינס למוניטין, וקובעת שאין הוא זכאי לכך, מאחר שבעת הקמת השותפות לא הביא עימו מוניטין משלו, ושרוזינס גם לא יצר מוניטין בעת קיומה של השותפות. הבורר דחה מסקנה זו וקבע, שיש לראות את המוניטין כזכות קניינית מבין נכסי השותפות, ואף העריכה על פי הנתונים והמסקנות שנקבעו בחוו"ד רוה"ח זוהר. 16. כאמור, יש בדעתי לאשר את קביעת הבורר , כי המוניטין היא כמו זכות קניינית אחרת, ואם קיים מוניטין הקשור לעסק, להבדיל ממונטין של השותפים בעסק, שאיננה רלוונטית לענייננו, הרי הוא כאחד מנכסי השותפות, ושותף הזכאי לחלק בנכסי השותפות, זכאי לחלקו גם במוניטין. לשון אחר; המוניטין הוא של העסק וכנכס השייך לעסק, אין הוא שייך לשותף זה או אחר באופן בלעדי, ולכן זכאי כל שותף לחלקו היחסי גם במוניטין. יתר על כן, יש גם לאשר את פסק-הבורר , הקובע כי מוניטין הוא כל יתרון הקשור לעסק, כפי שנזכר בע"א 663/87 (נתן נ' צ' גרינר ואח', פ"ד מה(1) 104, 114), שנזכר בפסק-הבוררות, ולכן יש גם לדחות את טענת התובעים, כי המוניטין הוא למעשה שווה ערך ללקוחות ולרווחיות הנובעת מהכנסות אלה. כאשר באים לערוך את שווי המוניטין, יש בהחלט לכלול בתוכם גם את הלקוחות וההכנסות של אלה, אולם יש גם מקום להתחשב בכל גורם אחר אשר משפיע על ערכו של העסק. לכן, אין להתערב בקביעתו של הבורר , שרוזינס זכאי גם לחלקו במונטין (ראה סעיף 9.21 לפסק הבוררות), וכי שיעורו בנכס זה הוא כשיעורו בשותפות בכלל, דהיינו; ב- 23%. ואולם, השאלה הקשה היא, כיצד לחשב את ערך המוניטין, במיוחד כאשר הצדדים החליטו על חלוקה גם לגבי רווחים אחרים או מרכיבים אחרים, שיכול שיכללו בתוך הערכת נכס המוניטין, ומבלי למנוע כפל פיצוי. בנושא זה, כאמור, לא ניתנה לתובעים זכות טיעון מספקת, ויש לאפשר לצדדים לחזור ולהשלים טיעוניהם. אופן חישוב המוניטין - אי מתן הזדמנות לתובעים לטעון: 17. עילת הביטול, לפי ס"ק (4) של סעיף 24 לחוק הבוררות הוא ביטוי של אחד מכללי הצדק הטבעי - שמיעת הצד השני, וכלל זה מחייב את הבורר , גם אם הופטר מכללי הראיות ודיני הפרוצדורה הרגילים (ראה פרופ' ס' אוטלנגי/בוררות דין ונוהל, בעמ' 440, 441), וגם אם פטור הוא מהדין המהותי. לאחר שהבורר קבע שמוניטין הוא נכס של השותפות, ומאחר שהיתה בפניו רק חוו"ד אחת בנושא החשבונאי, ובמיוחד כאשר מדובר בפסק ביניים, ראוי היה לברר, אם אכן מיצו התובעים את זכות הטיעון לגבי אופן חישוב המוניטין - בהבדל מעצם הזכאות למרכיב כזה - בטרם יקבע שווי השותפות לצורך זה. למשל, באיזו מידה, אם בכלל, יש לקחת בחשבון נתונים של שותפות השניים ממועד הווסדה של השותפות האחרונה. אם יש דרך חישוב אחרת לנושא קביעת ערך המוניטין. כפי שהזכיר הבורר , נושא שווי המוניטין בדרך כלל עולה בנושאים הקשורים למיסוי, וכן ניתן היה למצוא התייחסות לנושא זה במסגרת העברת מושכר לפי חוקי הגנת הדייר (ראה ע"א 516/89 אחוזות והשקעות (חיפה) בע"מ נ' ח' פלדמן, פ"ד מו(1) 529). בית המשפט העליון הזכיר שם את הקשיים בחישוב המוניטין והצורך לראות בהערכתו, יתרון נרכש, שהוא מעבר לנכסים האחרים, ובסופו של דבר מבוסס על ערך שיורי, כאשר חוות דעת של רואי חשבון המוגשות לענין זה, לא תמיד מספיקות. בית המשפט הציע שם לשקול הערכה על דרך האלמינציה, תוך השוואה של המושכר הספציפי, למושכרים אחרים. אין כל בטחון שדרך זו ישימה למשרד עורכי דין, אולם בכל מקרה, היה מקום לאפשר לתובעים לטעון בנושא זה. אעיר עוד, שלאחר פסק-הדין שלבית המשפט העליון, הוחזר התיק של ביה"ד של שכירות, ונדון בפני תיק שכירות 6/88. פסק-הדין ניתן ביום 28/4/96, וגם שם ישנה התייחסות לגישות השונות לגבי אופן חישוב המוניטין. כל אלה הגם שאינם מחייבים את הבורר מאחר שאינו כפוף לדין המהותי, יש בהם תשתית מספקת אשר מובילה למסקנה, שזכות הטיעון של התובעים בנושא זה, לא נשמרה. 18. כאמור, הגם שהבורר פטור מהדין המהותי, אין הדבר פוטר אותו מלאפשר לצדדים להעלות טיעוניהם באופן מלא, ובין היתר לאפשר לצדדים להביא ראיות בקשר למהות מרכיביו של נכס המונטין, לאחר שהגיע למסקנה, שאכן נכס זה הוא בכלל הנכסים, שיש להתחשב בהם בקביעת שווי השותפות, ובמיוחד לאור העובדה שחוות הדעת מטעם התובעים לא התיחסה לאופן חישוב המוניטין, אלא לעצם הזכאות למרכיב זה (ראה לענין זה סעיף 10.10 לפסק הבוררות, שם ציין הבורר , כי חוות הדעת של רוה"ח זוהר, היא חשבונאית גרידא, ואילו חווה"ד של רוה"ח טיקוצקי, איננה חוו"ד חשבונאית, אלא נימוקים לשלילתה של חווה"ד של רו"ח זוהר). עוד קבע הבורר , כי למעשה אין בפניו חוות דעת הסותרת את הממצאים החשבונאים של רוה"ח זוהר, וכי בסופו של דבר שווי ביום הפירוק הוא נתון "ספקולטיבי" ביחס לנתונים עובדתים המתייחסים למועד הפירוק (31/12/98 - סעיף 10.15). בנסיבות אלה, ולאחר שהופחת שווי ערך הרכוש, ונכללו המרכיבים האחרים, לרבות גידול במחזור הכנסות בהשוואה למצב ב- 95, שקדם לשותפות השלושה, הועמד שווי השותפות, על פי חוות דעת זוהר, על 565,961 דולר (ראה חוו"ד של זוהר, לגבי הערכת השווי, בסעיף 8.3). 19. אשר על כן, לענין זה יש להחזיר את הדיון בפני הבורר , כדי לאפשר לתובעים להוסיף ולהביא טיעוניהם בנושא אופן חישוב המוניטין, לרבות אפשרות הגשת חוות דעת של רו"ח מטעמם, תוך שמירה על זכותו של הנתבע להתגונן מפני טענות אלה, בין היתר גם בדרך של הגשת חוו"ד משלימה נוספת. מועד פירוק השותפות - אין עילה להתערבות: 20. בנושא מועד פירוק השותפות, אין מקום להתערב בהחלטת הבורר , הן מפני שאין סמכות לבית המשפט לעשות כן, והן מפני שגם לגופו של ענין, אין עילה לנהוג כך, במיוחד לאור הנימוקים והפירוט, שניתנו בענין זה בסעיפים 8.14 עד 8.16 כולל. אופן התחשבנות בעתיד - החלטת ביניים שהבורר רשאי לחזור ולשקול אותה: 21. התובעים טוענים גם כנגד אופן ביצוע הפירוט לגבי התחשבנות בעתיד. לטענתם ההוראות שניתנו על ידי הבורר יחייבו עבודה מקיפה, אשר תטיל עליהם עומס כבד, שאינו מצדיק את המטרה, במיוחד כאשר ניתן להשיג את התוצאה בדרך של, למשל, הצגת מדגם. נראה שנושא זה רשאים התובעים לחזור ולהביא בפני הבורר . קביעת הבורר , המתייחסת לאופן ביצוע ההתחשבנות, בהבדל מעצם החובה לעשות כן, אין לראותה כהחלטה סופית, ובמידה שהבורר יחליט, שיש להורות על דרך התחשבנות אחרת, נתונה לו הסמכות לעשות כן, במסגרת פסק-הדין הסופי. לפיכך, רשאים התובעים להעלות טענות אלה בפני הבורר , והבורר יחזור ויחליט בנושא לאחר שישמע את טיעוני שני הצדדים. אישור חלקים אחרים בפסק-הבוררות: 22. למעט הנושאים שבהם הוריתי, כי על הבורר לחזור ולדון בהם, יעמוד פסק הבוררות בעינו, וממילא על פי סעיף 28 של חוק הבוררות מאושרים אלה על ידי בית המשפט. דחיית טענת התובעים להעברת הבורר מתפקידו: 23. בקשת התובעים בפני היתה גם להעביר את הבורר מתפקידו, שכן אין הוא ראוי לאמון המבקשים, ולשלול ממנו סמכות ליתן פסק-בוררות סופי או החלטות נוספות לצדדים. בקשה זו דינה להדחות. פסק-הבוררות הוא מנומק לפרטי פרטים, הגם שיתכן שהוא ארוך, במידה מסויימת, אין בפסק-הדין שניתן ואין באופן ניהול הבוררות כל הצדקה למנוע מן הבורר להמשיך בתפקידו ולסיים את פסק-הבוררות. התוצאה: 24. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן: א. לבורר לא היתה סמכות לדון בתביעות של מי מן הצדדים (במיוחד תביעות שהגיש רוזינס) כנובעות מהסכם שותפות השניים, בהיותן תביעות עצמאיות. לפיכך, פסק הבוררות בסעיף 13.7 הדן בסכום של 60,000 ש"ח, שתבע רוזינס מכח שותפות השניים, בטל, וכן החזר ההוצאות שפורט בסעיף 15.8, שהוא סיכום האמור בסעיף 13.7, בטל גם כן. ב. קביעתו של הבורר , שרוזינס זכאי לחלקו במונטין (ראה סעיף 9.21 לפסק הבוררות), וכי שיעורו בנכס זה הוא כשיעורו בשותפות בכלל, דהיינו; ב- 23%, תשאר בעינה, והיא מאושרת בפסק דין זה. ג. נושא אופן חישוב המוניטין לרבות אופן חישוב שווי השותפות לצורך זה, מוחזר לבורר להמשך דיון, כדי לאפשר לתובעים להוסיף ולהביא טיעוניהם בנושא, לרבות אפשרות הגשת חוות דעת של רו"ח מטעמם, תוך שמירה על זכותו של הנתבע להתגונן מפני טענות אלה, בין היתר, גם בדרך של הגשת חוו"ד משלימה נוספת. ד. מועד פירוק השותפות, כפי שקבע הבורר (31/12/98) ישאר בעינו, והוא מאושר בפסק-דין זה. ה אופן התחשבנות בעתיד, כפי שנקבע על-ידי הבורר , הוא בגדר של החלטת ביניים, והבורר רשאי לחזור ולדון בנושא וליתן החלטה אחרת, אם ימצא לנכון לעשות כן, לאחר שיאפשר לצדדים להשלים טיעוניהם בנושא. ן. תביעת התובעים להעברת הבורר מתפקידו ו/או למנוע ממנו ליתן פסק-בוררות סופי, נדחית. ז. על-פי סעיף 28 לחוק הבוררות, כל אותן קביעות בפסק הבוררות, שהן סופיות ושלא בוטלו או לא שונו בפסק-דין זה, מאושרות כפסק-דין חלקי. ח. לאור התוצאה, יש גם להיעתר לעיכוב ביצוע לגבי אותם נושאים שהוחזרו לבורר להשלמה או לטיעון נוסף. לגבי נושא שבוטל, אין עוד רלוונטיות לבקשה. יש להפנות לכך, שפסק הבוררות עוכב לביצוע על-פי החלטת הבורר (סעיף 16 לפסק), ומימלא אין החלטה זו באה לשנות מן האמור. אין בעיכוב זה כדי לעכב את תשלום ההוצאות לבורר כפי שנקבעו, אם אלה טרם שולמו. ט. מאחר שרק חלק מטיעוני התובעים התקבלו, יועמדו ההוצאות, שעל הנתבע לשלם לתובעים, על סכום של 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק-דין זה ועד לתשלום המלא בפועל, ואולם ביצוע תשלומו רשאי הנתבע לעכבו, עד למתן פסק-דין סופי, ורשאי יהיה גם לקזזו מכל סכום שיפסק לטובתו. פרוטוקול דיוןתיקון פרוטוקול דיוןמסמכיםפרוטוקול