החלטה 1. המבקשת, AMS Technical Systems Inc, חברה הרשומה בדלאוור, שבארצות הברית, עוסקת בפיתוח ושיווק מוצרי טלקומוניקציה. המשיבה, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, היא חברה ממשלתית העוסקת במתן שירותי תקשורת. ביום 16.9.1997, התקשרו המבקשת והמשיבה בהסכם, שעל-פיו נתחייבה המבקשת לפתח, לספק ולהתקין, עבור המשיבה, מערכת ממוחשבת שנועדה לבצע פעולות חיוב בחשבונות הלקוחות (להלן: ההסכם). במסגרת ההתקשרות הזו אמורה היתה המבקשת להתקין אצל המשיבה תוכנת מחשב מתאימה. התמורה שנקבעה בהסכם נקבעה בסכום העולה על - 55 מליון דולר של ארה"ב. ביום 4.8.1998 נחתמה תוספת להסכם ועל פיו הוסכם בין הצדדים על הוספת שלב נוסף למיזם במחיר של 2.5 מליון דולר של ארה"ב. במסגרת ההסכם, ועל מנת להבטיח את ביצוע התחייבויותיה כלפי המשיבה, נתחייבה המבקשת להמציא למשיבה ערבויות בנקאיות. סעיף 20 להסכם מציע תנאים לחילוט הערבויות על-ידי המשיבה: “In any event that Bezeq shall be entitled to receive monetary remedy from the Vendor, pursuant to this Contract, Bezeq shall be entitled to collect amounts due to it by way of realizing the bank guarantee, provided Bezeq does not forfeit amounts from the guarantee monies in excess of the amounts due to it. Bezeq shall not realize the bank guarantee unless it has given the Vendor a notice in writing at least 60 days in advance informing the Vendor that Bezeq intends to do so". סעיפים 22-29 להסכם מפרשים את תוצאות ההפרה של ההסכם. סעיף 22 מתווה הליך המאפשר את תיקון ההפרות ועיקרו - מתן אפשרות למבקשת לתקן את ההפרה בתוך 60 ימים מיום קבלת הודעה מתאימה בכתב מטעמה של המשיבה. הימנעות מתיקון ההפרה, בתוך התקופה האמורה, כך נקבע בהסכם, תחשב כהפרה יסודית המזכה את המשיבה בסעדים המתוארים בסעיפים 25-29 להסכם. על פי המוסכם, ולפי הוראת המבקשת, הנפיק בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק) שש ערבויות בנקאיות, לטובת המשיבה, בסכום כולל של כעשרים מליון דולר של ארה"ב. התנאים לחילוט הערבויות, כפי שנכתבו בכל אחד מכתבי הערבות, שונים מהתנאים שנקבעו בהסכם לעניין זה עצמו. בכתבי הערבות מתחייב הבנק לשלם, למשיבה, את הסכומים הנקובים בם, בתוך שבעה ימים מן היום בו תפנה אליו דרישה לתשלום. על פי כתבי הערבות לא נדרשת המשיבה לבסס זכות לסעד כספי, כפי שנקבע בהסכם, טרם שתקום לה זכות להיפרע על פי כתבי הערבות. כל שנקבע בכתבי הערבות הוא כי התשלום יתבצע: “...without requesting you to establish your demand, or first request the vendor to effect any payment, provided that the total amount we are demanded to pay pursuant to your entire claims all together shall not exceed the guarantee amount.” 2. התחייבויותיה של המבקשת, על-פי ההסכם, אמורות היו להתבצע בשני שלבים. השלב הראשון נסתיים בחודש דצמבר 1998. אין מחלוקת כי היה על המבקשת להגיש את מסמכי האפיון, הנוגעים לשלב השני, עד סוף חודש יוני 1999. במחצית הראשונה של שנת 1999 פנתה המשיבה, פעמים מספר, אל המבקשת, בבקשה שזו האחרונה תאשר לה כי אכן עומדת היא בהתחייבויותיה החוזיות. המשיבה מציינת כי בקשות אלה באו לאחר שהתחוור לנציגיה, בפגישות שקיימו עם אנשי המבקשת, כי זו אינה מתכוונת למלא אחר ההתחייבויות שקיבלה על עצמה. משלא הוגשו מסמכי האפיון הנוגעים לביצוע השלב השני של המיזם, בסוף חודש יוני 1999, שיגרה המשיבה למבקשת, ביום 14.7.1999 הודעה כתובה על דבר ההפרה, ובה דרשה ממנה לרפא את ההפרה. באותו מעמד, הודיעה המשיבה על כוונתה לחלט את הערבויות שנתנה בידה המבקשת. ביום 12.8.1999 הגישה המבקשת את מסמכי האפיון אלא שהמשיבה סבורה כי גם אלה לא עמדו בדרישות ההסכם. לטענתה, לא נכללה בהם גרסה סופית של המיזם ומכל מקום לא נכללה בם גרסה התואמת את דרישות ההסכם. סמוך לאחר הגשת מסמכי האפיון, ביום 29.8.1999, שיגרה המשיבה למבקשת הודעה על ביטול ההסכם. המבקשת מצדה הציעה חלופה לביצוע ההסכם אולם המשיבה דחתה את ההצעה, בשל שלא עמדה, לדעתה, בתנאי התוכנית המקורית, ועמדה על מילוי התחייבויות המבקשת על-פי ההסכם. המבקשת חולקת על טענות המשיבה. היא סבורה כי מסמכי האפיון תאמו את המוסכם וכי מכל מקום, רשאית היתה לתקן את ההפרה בתוך ששים ימים, דבר שלשיטתה אכן עשתה. העובדה שמסמכי האפיון היו נתונים לשינויים, אין בה, לדעת המבקשת, משום הפרה של ההסכם והיא פועל יוצא מהרחבת דרישות הביצוע מטעם המשיבה מעבר לאמור בהסכם. 3. משהודיעה המשיבה על ביטול ההסכם, היא פנתה לבית המשפט המחוזי בתביעה, בסדר דין מקוצר, כנגד המבקשת, ובה דרשה את כל הכספים ששילמה לה - בצירוף פיצוי מוסכם ומוערך מראש. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי שתי תובענות מטעמה. הראשונה, היא תביעה לאכיפת ההסכם. במסגרתה של התביעה הזו ביקשה גם כי יוצא צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להתקשר עם צד שלישי לצורך ביצוע המיזם נשוא ההסכם. בית המשפט המחוזי סירב להעתר לבקשה זו האחרונה, בין השאר מן הטעם שהראיות שהוצגו בפניו אינן מלמדות, לטעמו, בהכרח, כי המשיבה אכן הפרה את ההסכם. החלטתו של בית המשפט המחוזי אושרה בבית המשפט העליון (רע"א 6885/99). בתביעה השניה שהוגשה מטעם המבקשת התבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לחלט את הערבויות הבנקאיות (ת"א 1371/99). במסגרת תובענה זו הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על חילוט הערבויות עד לסיום ההליכים בתובענה העיקרית (בש"א 3431/99). בית המשפט המחוזי, שתחילה נעתר לבקשה למתן צו ארעי, במעמד צד אחד, סירב בסופו של דיון להותיר צו זה בתוקפו. 4. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' מזרחי) מאן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה, התומכות בגרסת המשיבה, כי המבקשת הפרה את ההסכם, בשל האיחור בהגשת מסמכי האפיון. אמנם, כך פסק, אין חולק כי המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו, אך עמדה לה האפשרות, מכוח הוראת סעיף 22 להסכם, לתקן את ההפרות בתוך 60 ימים. מכל מקום - כך סבר בית המשפט המחוזי - שלב הדיון בסעד הזמני איננו המסגרת המתאימה לקביעת ממצאים ברורים באשר לסיבת העיכוב בביצוע המיזם ובאשר לשאלת התאמתם של מסמכי האפיון שהוגשו לדרישות שנקבעו בהסכם. בית המשפט הוסיף וציין כי מאזן הנוחות נוטה, אף הוא לכאורה, לטובת המבקשת בשלב זה, ועל-כן, היה מעניק את הסעד זמני המבוקש אלמלא קיומן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות המנותקות מן התנאים שנקבעו בעסקת היסוד. אליבא דבית המשפט המחוזי, עקרון העצמאות העומד בבסיסה של ערבות בנקאית אוטונומית, וחשיבותו הרבה בחיי המסחר, הם הנותנים כי, עומדת למוטב הזכות לחלט את הערבות אף בניגוד לתנאי עסקת היסוד. בנסיבות המקרה הזה, כך נקבע, מצטיירת כוונה ברורה של הצדדים לנתק את הערבויות מהוראות עסקת היסוד. על כוונה זו, כך קבע, ניתן ללמוד מנוסח כתבי הערבות, מן התכלית העסקית העומדת בבסיסו של הסכם כמות זה שנחתם בין הצדדים, ומן העובדה שהצדדים ידעו היטב מהי נפקותה של ערבות הבנקאית. אילו היו הצדדים מבקשים להתלות את חילוט הערבות הבנקאית בהוראותיה של עסקת היסוד, כך סבר בית המשפט המחוזי, היו קובעים זאת, בכתב הערבות, מפורשות. בית המשפט גם לא מצא יסוד להבחנה, שמתחה המבקשת, בין בקשה למתן צו מניעה, המופנה כלפי המוטב, על בסיס עסקת היסוד, לבין בקשה למתן צו מניעה, המופנה כלפי הבנק, בהסתמך על המערכת החוזית הנפרדת שנוצרה בין המוטב, על-פי כתב הערבות, לבין הבנק. טענות נוספות שהעלתה המבקשת, לאמור, כי התנהגות המשיבה עולה לכלל מרמה חמורה וכי חל, בנסיבות המקרה, חריג "הנסיבות המיוחדות" המצדיק מתן סעד זמני חרף הוראותיהם הברורות של כתבי הערבות - נדחו אף הן על ידי בית המשפט קמא. הגם שגרסת המשיבה בדבר הפרת ההסכם לא נתמכה בראיות די, סבור היה בית המשפט כי לא היה בחומר הראיות כדי לבסס את הטענה כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב, או שבחרה, במתכוון, להעלות טענות סרק, כנגד המבקשת - הכל במטרה לדחוק אותה מביצוע המיזם לטובת התקשרות עם חברה אחרת. סופו של דבר: בוטל צו המניעה הזמני שהוצא כאמור. על החלטה זו מלינה המבקשת. היא סבורה כי בקשתה למתן סעד מניעתי אינה פוגמת בעקרון העצמאות המאפיין את הערבות הבנקאית, וכי היתה זכאית לקבלת סעד כנגד המשיבה, טרם שקמה לה, לזו, הזכות לממש את הערבות. היא מציינת כי בענייננו ההסכם עצמו קבע תנאים מוקדמים לחילוט הערבות. לטענתה, תנאים אלה לא השתכללו. המשיבה, מצידה, סומכת את עיקר טענותיה על כוחו הגובר של עקרון עצמאות הערבות הבנקאית כשהוא ניצב אל מול עסקת היסוד. לשיטתה, מכוח עקרון זה, אף אם נקבעו בעסקת היסוד תנאים מקדמיים לחילוט הערבויות, אין בכוחם לגבור על הקבוע בכתב הערבות, וזה האחרון אינו מחייב אלא הצגת דרישה לבנק לשם חילוט הערבויות. משכך נקבע בכתבי הערבויות, היא טוענת, עניין לנו בערבות בנקאית אוטונומית ולא ניתן עוד לכרוך את שאלת החילוט בטענות שמקורן בעסקת היסוד. 5. ואכן, דין הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא - להדחות. נכון אני להניח כי, בבחירתה, לצרף את ההודעה על כוונה לחלט את הערבויות, להודעת ההפרה מיום 14.7.1999, פעלה המשיבה בניגוד להסכם. סעיף 22 להסכם דורש, כאמור, ליתן ארכה בת ששים ימים לתיקון ההפרה, טרם שתקום למבקשת זכות לסעד כספי, המאפשר, אליבא דעסקת היסוד, את חילוט הערבויות. אלא שכאן, ובכגון אלה, מתייחד פועלו של עקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית. כתבי הערבות במקרה זה לא כללו את התנאים המוקדמים שהוצבו בעסקת היסוד. התנאי האחד שהוצב למימוש הערבויות לא היה אלא דרישת פרעון מאת המשיבה בלא צורך לבסס את זכותה על פי עסקת היסוד. התנאי האחד הזה, ולא התנאים שנקבעו במסגרת עסקת היסוד, הוא הקובע. המבקשת מיטיבה להעלות דוגמאות לקושי העלול לבוא ביחסים שבין הצדדים לעסקת היסוד, בשל אימוץ דווקני של עקרון העצמאות, באותם מצבים בהם חילוט הערבות נעשה בניגוד למוסכם בעסקת היסוד. אכן כך, ומבלי לנקוט בעמדה אם כך גם כאן, הרי משבחרה לחתום על כתבי הערבויות כנוסחם, נתנה המבקשת, מניה וביה, הסכמתה לניתוקם מן התנאים שפורשו בעסקת היסוד בכל הנוגע למימושם. כבר נפסק כי "שאלה זו, של מידת התלות [בעסקת היסוד], היא שאלה פרשנית, שהתשובה לה טמונה בכוונת הצדדים לכתב הערבות: האם כוונתם היתה ליצור חיוב אוטונומי או טפל" (דברי השופט י' טירקל בע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד נ(2) 685, בעמ' 696). ודוק: התשובה טמונה בכתב הערבות ולא בהסכם המפרש את עסקת היסוד. "ההנחה הבסיסית - כך נפסק בע"א 5717/91 הנ"ל - חייבת להיות שכוונת הצדדים המשתמשים בערבות בנקאית היא לתת ערבות אוטונומית וכי הפיכתה לערבות רגילה חייבת להיעשות בצורה מפורשת, שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים לפי עסקת היסוד והם קמים רק אם אלה לא קויימו" (שם). מותר הערבות הבנקאית האוטונומית טמון בידיעת המוטב כי בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות יקבל לידיו את כספי הערבות בלא שיהיה תלוי בהכרעה במחלוקות אשר מקורן בעסקת היסוד. הערבות האוטונומית נועדה לשחרר את הנהנה על פיה גם מן התלות ברצונו של החייב לפרוע את חובתו או בעצם היותו בר פרעון. עמד על כך השופט זוסמן בבר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשייה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ ואח', פ"ד כה(1) 529, בעמ' 532: "ערבות על-פיה ייפרע הנערב לפי דרישתו הראשונה, מיועדת ליתן לזה מירב הבטחון. משזכה עקב חוזהו לבטוחה המנתקת אותו, ביחסים שבינו לבין הערב, מתניות החוזה, ומשהעניקה לו זכות גביה לפי דרישה, באין נסיבות מיוחדות, לא מן המידה שבית המשפט יהפוך את הקערה על-פיה, ויאלץ בעל זכות גביה מיידית להמתין עד שיצליח להעמיד זכותו כלפי החייב העיקרי בתובענה משפטית. לא כך הוסכם בין הנערב לבין הערב, וגם לא בין הנערב לבין החייב העיקרי (לגבי חבות הערב), ועל שום מה ישנה בית המשפט את ההסכם שנעשה?". עיננו הרואות - עקרונות אלה ידועים מימים ימימה ועל-פיהם כלכלו המשיבה והמבקשת את ענייניהם. למותר לציין כי אין בחילוט הערבויות כדי לגרוע מזכויותיה של המבקשת לתרופות חוזיות על פי עסקת היסוד, אלא שתרופות אלה, שלעתיד, אין בכוחן לזכות את המבקשת לקבל סעד זמני המעכב את חילוט הערבויות היום, או כל סעד המקצץ בכנפיו של עקרון העצמאות ומתנה בפועל את פרעון הערבות הבנקאית בברור המחלוקת העולה מעסקת היסוד. לפיכך, אין צד לעסקת היסוד זכאי, דרך משל, להטיל עיקול על כספי הערבות הבנקאית (ראו דברי השופט מ' חשין ברע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם), פסקה 40). 6. המבקשת סבורה כי עשויה היא להיבנות מן ההלכה שפורשה בע"א 2100/93, 4004/90 אבי לוי קורפ בע"מ ואח' נ' פולירול בע"מ ואח', פ"ד נ(1) 705. באותו עניין בוארו גבולותיו של עקרון העצמאות העומד ביסודה של עסקת האשראי הדוקומנטרי. היקף פריסתו של עקרון העצמאות שם הוא רחב, וגם שם לא ניתן, ברגיל, לעצור את התשלום הקבוע במכתב האשראי בדרך של השגת צו מניעה האוסר על המוטב לממש את מכתב האשראי, או האוסר על הבנק, המופקד על העברת הכספים, לבצע את התשלום. עם זאת עשויים להיות מקרים בהם עומד לקונה, בעסקת כתב האשראי, סעד מניעתי להבטחת זכות הנתונה לו לפי עסקת היסוד. ברגיל מותנית זכותו של המוכר להיפרע, על-פי מכתב האשראי, בהצגת מסמכים המעידים על משלוח הסחורה. במקרים אלה כל עוד לא שיגר המוכר את הסחורה ליעדה, והיא עודנה מצויה בשליטתו, עשוי לקום לקונה סעד מניעתי, הנסמך על עסקת היסוד, כנגד המוכר. המבקשת סבורה כי ניתן ללמוד מכלל זה גזרה שווה לענייננו. לשיטתה, כשם שעומד לקונה סעד מניעתי, להבטחת זכות הנתונה לו לפי עסקת היסוד, טרם שיצאה הסחורה מרשותו של המוכר, כך גם כאן, עומד לו, למבקש הערבות, סעד מניעתי להבטחת זכויותיו על-פי עסקת היסוד, כל עוד לא הומצאה לבנק, שהנפיק את כתב הערבות, דרישה לפרעון מאת המוטב. טענה זו אין לקבל. 7. אכן, באשראי הדוקומנטרי ובערבות הבנקאית, בזה ובזו, שולטים עקרון העצמאות ועקרון ההתאמה זה בצד זה. עמד על כך השופט מ' חשין ברע"א 1821/98 הנ"ל: "שניים הם מאפייניה של הערבות הבנקאית, כמוה כאשראי הדוקומנטרי: 'עיקר העצמאות' ו'עיקר ההתאמה'. מאפיינה העיקרי של הערבות הבנקאית הוא באוטונומיות - בעצמאות - שבה, ביחסה לעסקת-היסוד שהערבות באה לתמוך בה ולחזקה. לשון אחר: עיקרה של הערבות הבנקאית האוטונומית הוא בניתוק (היחסי) בינה לבין עסקת היסוד. די לו לנערב כי ימלא אחר התנאים הפורמליים-הדווקניים הקבועים בכתב הערבות - בלא קשר פרטני לעסקת-היסוד - כדי שיזכה לקבל תשלום מן הבנק. ראו, למשל: ע"א 340/78 איליט בע"מ נ' אלקו, פ"ד לב(3) 318; בר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשיה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ, פ"ד כה(1) 529, 532. בצד 'עיקר העצמאות' של הערבות הבנקאית, ניצב עומד לו 'עיקר ההתאמה', קרא: עיקר ההקפדה על קיום התאמה בין המסמכים (הראיות) המוצגים לבנק לקבלת תשלום הערבות לבין המסמכים (הראיות) הנדרשים בכתב הערבות. וכשם שעיקר העצמאות נועד להגן - ואכן מגן הוא - על הנערב, כן עקרון ההתאמה נועד להגן - ואכן מגן הוא - על מבקש הערבות. ראו: ע"א 241/64 זיברט נ' בנק לאומי, פ"ד יח(3) 609, 614-613". אלא שבצד הדומה ניצב השונה. "קו פרשת המים", המפריד בין המועד, בו עומדת לקונה, בעסקת אשראי דוקומנטרי, הזכות לקבלת סעד מניעתי שעילתו בעסקת היסוד, לבין המועד שממנו והלאה אין הקונה יכול לסמוך אלא על התנאים הקבועים בכתב האשראי עצמו, הוא פועל יוצא ממהותה של העסקה ומהגיונה. "מכשיר האשראי הדוקומנטרי הינו אמצעי התשלום השכיח בעסקאות בין-לאומיות והוא הפתרון שנמצא לבעיות המובנות בסחר בין-לאומי, בו שוכנים קונה ומוכר במקומות מרוחקים זה מזה" (השופט חשין ברע"א 1821/98 הנ"ל בפסקה 9). המרחק הגיאוגרפי בין הצדדים אינו מאפשר החלפה סימולטאנית של הממכר ותמורתו. "במצב זה נוצר סיכון, שגם הממכר וגם תמורתו יוותרו בידי צד אחד לעסקה" (הנשיא מ' שמגר בע"א 151/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגי ברין ובניו בע"מ ואח', פ"ד מו(4) 101, 113). המערכת הבנקאית באה להבטיח כי סחורה נשלחה וכי תמורתה תשולם (רע"א 1821/98 הנ"ל). כל עוד לא יצאה הסחורה מרשות המוכר לא בא לעולם המסמך המעיד על שיגורה. הטענה כי הסחורה לא יצאה מרשות המוכר אינה טענה "חיצונית" לעסקת האשראי עצמה ובמהותה אין היא אלא טענה כי תנאי עסקת האשראי עצמה לא באו לעולם, וממילא, לא עברו מן העולם - הטענות שעילתן בעסקת היסוד. אכן גם בבסיס הערבות הבנקאית האוטונומית, כמו ביסוד עסקת האשראי הדוקומנטרי עומדים, זה בצד זה, עקרון העצמאות ועקרון ההתאמה. אלא שהנקודה אשר ממנה והלאה שוב אין מבקש הערבות רשאי להעלות טענות, שצידוקן בעסקת היסוד, מונחת במקום גיאומטרי שונה - המצוי בנקודת הזמן בו נחתם כתב הערבות. גם תפקידו של הבנק כאן - שונה. בעסקת האשראי הדוקומנטרי, הבנק אחראי לחילופין בין הסחורה לבין התשלום. לא כך הדבר בערבות בנקאית אוטונומית. זוהי התחייבות לשיפוי על פי הכתוב בערבות ותו לא. והתוצאה כאן: למשיבה שוב לא עומד סעד מניעתי משניתנה הערבות ובשל תנאיה. 8. לעקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית קיימים חריגים "וזאת במקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד" (דברי המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 450). כלל זה אינו מוגבל אמנם למעשי מרמה וזיוף, אך תחולתו - במשורה. בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את העובדות הצריכות לעניין זה ומצא כי לא נתקיימו, במקרה זה, חריגים המצדיקים סטייה מכללי העצמאות של הערבות האוטונומית. לא מצאתי עילה להתערב בקביעות עובדתיות אלה. התוצאה היא שבקשת הרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי נדחית. צו המניעה הארעי שניתן במסגרת הזו - בטל. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 7,500.- ש"ח. חוזהמחשבים ואינטרנטמחשב שולחני (תביעות)