פסק דין 1. במסגרת סדרת חוזים שנחתמו בין בעלי הדין יחד עם הבעלים המקורי (להלן: אשכנזי), של המקרקעין, הידועים כחלקה מס' 55 בגוש 10799, מגרש 2076, הנמצא בשכונת רמת אלמוגי בחיפה (להלן: המגרש), נחתם גם חוזה קבלנות, ביום 25/12/94, בין המשיבה מס' 1 (להלן: חב' שיזף), לבין המבקשים (להלן: גולן). על פי חוזה זה היה על חב' שיזף לבצע בנית בית הכולל שלוש דירות למגורים, שאחת מהן יועדה להיות דירת גולן. על פי סעיף 8.3 של חוזה הקבלנות, בכל מקרה של חילוקי דיעות בין הקבלן למשפ' גולן, היה על הצדדים להעביר את המחלוקת להכרעתו של בורר, שימונה בהסכמה הדדית על ידי הצדדים, ובהעדר הסכמה לבורר דר' רמי גלזמן. 2. הליכי בוררות בין הצדדים בפני הבורר דר' גלזמן החלו ב- 12/98, כאשר התביעה הוגשה על ידי משפ' גולן. בישיבת בוררות ביום 7/1/99 הודיעו הצדדים לבורר כי הגיעו לידי הסכמה שבעיקרה, מכירת הדירה שהיתה מיועדת כדירתם של גולן, ע"י תורג'מן, והעברת סכום התמורה בסך של 252,500 דולר, לידי גולן, וכן הפקדת סכום בשקלים שווה ערך ל 50,000 דולר, כדי להבטיח את תשלומי המיסים החלים על המוכר. הסכם זה הוגבל לביצוע לתקופה של שלושה חודשים, עם הארכת זמן נוספת בכפוף לתשלום ריבית דולרית, ובמקרה שגם במסגרת הארכה זו, לא תבוצע מכירה ולא יועבר תשלום התמורה, אזי הוסכם על פיצוי מוסכם שיהיה על תורג'מן לשלם לגולן, בסכום השווה בשקלים ל 50,000 דולר. החזקה בדירה נמסרה, באותו מועד, לידיו הנאמנות של דר' גלזמן, אשר אמור היה להעבירה לידיו של הרוכש, למקרה שיהיה הסכם מכר, ואם לא יהיה הסכם, תועבר הדירה לחזקתו של גולן. משחלף המועד הנקוב לעיל, לרבות הארכת המועד כפי שפורטה בהסכם הפשרה האמור, והדירה לא נמכרה, חזרו בעלי הדין להתדיין בפני הבורר . בפסק-דין שניתן ביום 19/9/99 קבע הבורר בשלשה נושאים עיקריים והם: א. סכום של 50,000 דולר, שהינו סכום פיצוי מוסכם ומוערך מראש שנקבע בהסכם הפשרה בין הצדדים, ושקיבל תוקף של פסק-ביניים ביום 7/1/99. משלא נמכרה הדירה והתשלום לא בוצע, הרי שחייב תורג'מן לשאת בסכום זה, כפי שנקבע בסעיף 3 של הסכם הפשרה. ב. מחיר הדירה על פי ההסכמים בין כל הצדדים, עמד על 145,000 דולר, אולם בפועל אישרו הצדדים לבוררות שמחיר הדירה הגיע ל 295,000 דולר, כאשר בפועל שולם סכום של 253,000 דולר, כך שנותרה יתרת חוב של גולן לתורג'מן בסך של 42,000 דולר. ג. פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה לגולן, מעבר ל60- יום. למרות שהבורר הכיר בגורם האיחור, הרי שמאחר שקבע שגם אשכנזי אחראי לאיחור זה, בשל שותפות בין השלושה (אשכנזי, תורג'מן וגולן), הועמד הפיצוי בגין איחור במסירת הדירה על שיעור חלקי של 20,000 דולר. התוצאה על פי הקביעות הנ"ל היתה שעל תורג'מן יחד עם שיזף לשלם לגולן סכום השווה בשקלים ל- 28,000 דולר וכן למסור למשפחת גולן את החזקה בדירה מיידית ולהשתתף בהוצאות שכ"ט עורך דינה וכן להחזיר לה את חלקה בשכ"ט הבורר . 3. המבקשים-גולן הגישו בקשה לאישור פסק הבורר ב- 4/11/99 ואילו המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק-הבורר . בטיעון בפני צימצמו המשיבים טענותיהם לנושא אחד בלבד, והוא הפיצוי המוסכם שנפסק. לעמדתם, טעה הבורר בהתעלמו מטענתם, כי אי ביצוע הסכם הפשרה נגרם עקב הפרתו על ידי גולן. בנסיבות אלה סבורים הם שיש לבטל את פסק הבורר ככל שהוא מתיחס לפסיקתו בקשר לפיצוי המוסכם, וממילא תתחייב התוצאה, שלא רק שהמשיבים פטורים מכל תשלום, אלא הם זכאים לקבל את היתרה המתחייבת, מגולן. 4. העילות לביטול הפסק מפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968- (להלן: חוק הבוררות). טענותיהם של המשיבים מתמקדות בשתי עילות: חריגת הבורר מסמכותו בכך שפסק את הפיצוי המוסכם, על אף התנגדותם (ס"ק (3) לסעיף 24 של החוק), וקיומה של עילה לפיה היה גם ביהמ"ש מבטל פסק דין סופי, שאין עליו עוד ערעור (ס"ק (10) לסעיף הנ"ל). טענות אלה סומכים המשיבים על מסכת ההתכתבויות בין הצדדים, שהוצגה בפני הבורר , שיש בה, לדעתם, להצביע על כך שהאדונים גולן הם שהפרו את הסכם הפשרה, ולכן לא היו זכאים לפיצוי המוסכם. מעיון בהליך הבוררות עולה שהבורר לא חרג מסמכותו. לענין הטענה בקשר לעילה האחרת - טעות הבורר בחיוב המשיבים בפיצוי המוסכם - יש לומר שלא רק שמקומה, על פי נוסחה, בערכאת הערעור, אלא שגם לגופו של ענין אין לקבלה. 5. בנושא חריגה מסמכות, יש לדחות את טענת המשיבים. על פי הסכם הפשרה מוסמך היה הבורר לדון בנושא. בסעיף 3 להסכם הפשרה הוסכם מפורשות ש:"... הצדדים ימשיכו לנהל את הבוררות שביניהם במקום שבו הופסק - אצל אותו בורר". ועוד נאמר שם שעל אף שהסכם הפשרה יהיה בטל ומבוטל, לא יחול הביטול בנושא של "הפיצוי המוסכם". בנסיבות אלה, אין ספק שהבורר היה מוסמך להמשיך בבירור נושאי המחלוקת וכן לדון בפיצוי המוסכם לרבות קביעת שיעורו. המשיבים מבקשים להבחין בין פעולה "ללא סמכות", שאין הם טוענים לה, לבין "חריגה מסמכות". חריגה זו מייחסים הם לקביעות העובדתיות של הבורר בקשר לחבותם לשאת בפיצוי המוסכם (ראה פרופ' ס' אוטולנגי- בוררות דין ונוהל, מהדורה III מורחבת עמ' 435 - 440). בענייננו יש לומר, שלא רק שלא היתה פעולה שלא בסמכות, אלא גם חריגה מסמכות לא היתה. הצדדים הביאו בפני בורר את המסכת העובדתית הנדרשת כדי לקבוע אם אכן היתה הפרה של הסכם הפשרה. כל ההתכתבות שהיתה בין הצדדים הוצגה בפני הבורר , והבורר קבע את החלטתו, לאחר שניתנה גם ההזדמנות לשני הצדדים להגיש סיכומים, מעבר להבאת טענותיהם וחליפת המכתבים. הבירור העובדתי נעשה איפוא על ידי הבורר וקביעותיו נעשו על פי הסמכות הנתונה לו ובהתבסס על הטענות שהובאו בפניו. בנסיבות אלה יש לקבוע שלא נגרם כל עיוות דין בדרך בירור הנושא העובדתי וכל התשתית העובדתית הנדרשת היתה בפני הבורר והוא מוסמך היה לדון בנושא. 6. השאלה הנוספת היא, אם מבחינת תוכן החלטת הבורר יש מקום לטענה שקיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי, שאין עליו עוד ערעור. גם טענה זו דינה להדחות. השאלה היא כיצד יש לפרש עילה זו, שהרי ההלכה הברורה היא, שאין בית משפט יושב בערעור על פסק בורר. בדיקת פסק הבורר , ככלל, אינה נעשית כפי שנבדק פסק-דין של ערכאה נמוכה יותר. הטענה כי הבורר לא נתן משקל ראוי כזה או אחר לאמור באחד או ביותר מן המכתבים שנכתבו על ידי המשיבים או על ידי מי מטעמם, יכול שתשמע בפני ערכאת ערעור, אך אין מקומה במסגרת בקשה לביטול פסק-בורר, או בהתנגדות לאישורו של פסק. טענה לפיה מסקנת הבורר יכולה היתה להיות גם אחרת, איננה אפילו בגדר של טעות משפטית, ואין היא יכולה להקים עילה לביטולו של פסק כזה (ראה שם, עמ' 425 - 426 ראוי עוד להפנות לדוגמאות הנזכרות בספר הנ"ל של אוטולנגי בקשר לפירוט העילות החלות על פי ס"ק (10) לסעיף 24 של החוק). יתר על כן, הייתי מוסיפה ואומרת שגם אילו נדרש בימ"ש זה, כערכאת ערעור להתערב בפסק הבורר , גם אז יש להניח שפסק הבורר היה מאושר, שהרי החלטת הבורר בדבר החובה שמוטלת היתה על המשיבים לשאת בפיצוי המוסכם, מבוססת היטב גם בחומר הראיות שהובא בפני הבורר וגם בנוסחו המשפטי של הסכם הפשרה. 7. אשר על כן, הבקשה לביטולו של הפסק נדחית. ממילא יש לאשר את פסק הבוררות, כפי שגם ביקשו המבקשים לעשות. לפיכך אני מורה, כי פסק הבורר שניתן ביום 19/9/99, ועל פי התיקון שניתן ביום 27/10/99, יאושר על פי נוסחו, במסגרת היחסים שבין דוד ושושנה גולן לבין שיזף - שיווק יזום פרויקטים בע"מ ועודד תורג'מן. אני מחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד, לשאת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות הליך זה בבית משפט זה, בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק, וזאת בנוסף להוצאות ולשכ"ט שחייב בהם הבורר . יישוב סכסוכיםבורר