החלטה השאלה שבפני היא אם בתביעה זו יש מקום לשנות מסדרי הדין הרגילים ולקבוע כי הנתבעים יחלו בהוכחת עדויותיהם. מדובר בתביעה שטרית שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל. בהסכמת הצדדים הועברה התביעה לדיון בסדר דין רגיל. התובעת הגישה שני שטרות, האחד שטר חוב על סך 150,000 ש"ח שהוצא ביום 23.9.97 ונמסר לפרעון ביום 1.3.98. והשני, שטר בטחון לפקודת התובעת שנרשם על פניו "לבטחון, למוטב בלבד". שאר הפרטים בשטר זה מולאו בידי התובעת. הטענה המרכזית של הנתבעים היא, כי לא קיים חוב שלהם לתובעת, ועל כן התובעת עשתה שימוש שלא כדין בשטרות שנמסרו לבטחון. בא כוח הנתבעים טען, כי נטל ההוכחה על התובעת להראות שהתנאים והיסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, היינו להוכיח שהתנאים לפרעון התקיימו, מוטל על התובעת, ועל כן עליה לפתוח בהבאת הראיות. התובעת טוענת, כי עומדת לה החזקה בסעיף 19 לפקודת השטרות, לפיה התנאי הנלווה למסירה אכן התקיים. ומכאן, על המושך להוכיח שקיים את חובותיו, באופן שהתנאי המאפשר מימוש השטר לא התקיים. הדין עם התובעת. ראשית, כיוון שמדובר בשטר לבטחון ברור שמדובר במסירה על תנאי, ואין לנו דבר עם היסודות הקבועים בסעיף 3 לפקודת השטרות. שנית, יש מקום להעביר את נטל הבאת הראיות שכן זוהי, בין השאר, מטרתם של שטרות לבטחון. כפי שנאמר בע"א 665/83, בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, בעמוד 285, במקרה בו הודה התובע, כמו במקרה שלפנינו כי מדובר בשטר לבטחון, כי: "לבנק [התובע] עומדת גם חזקה לכאורה נוספת, והיא, שהתנאי הנלווה למסירה אמנם נתקיים. אם (דרך משל) נמסר שטר בטחון להבטחת החזרתם של מיכלים, של מי שסיחר את השטר כבטוחה, ברצותו להדוף את התביעה על פיו, להראות שקיים את חובת ההחזרה במלואה. כל עוד לא עשה כן, מניחים לטובת האוחז שלא קיימה, ועל-כן מותר לאוחז לממש את הבטוחה" (ההדגשות במקור - מ.א.). וכן נאמר בע"א 333/63, שמולוביץ נגד "סיקו" חברת דרום אפריקה לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת, פ"ד י"ח, 550, כי: "אף 'שטר טחון' בכלל 'שטרות' הוא. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) (לפקודת השטרות [נוסח חדש] - מ.א.) פועלת במקרה זה שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר חזקה לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)". עוד ראה לעניין זה ע"א 205/87, ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, דברי הנשיא מ' שמגר בעמוד 693, כשהוא מפנה לדבריו של השופט קיסטר: "הטעם לחזקה זו הוסבר בע"א 421/74 מפי השופט קיסטר: "לו היה מקבל שטר בטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכוח החוזה, אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על ידי נתינת שטר הבטחון היתה מסוכלת...". וממשיך הנשיא שמגר, שם, וקובע: "בכך בין היתר, יתרונו של שטר הביטחון על פני זכות חוזית רגילה: יש בו כדי להקל על הנטל הראייתי הרובץ על הנפרע, למקרה שיפרוץ סכסוך בין המושך לנפרע בעקבות הפרת עסקת היסוד על ידי המושך. עוד ראה ע"א 358/80, קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית, נגד מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830. בע"א 537/63 נאמר במפורש לגבי נטל הבאת הראיות, כי: "לפי כללי הדיון, סדר הטיעון הוא, בדרך כלל, שהתובע הינו הצד הפותח והמביא את ראיותיו מכיוון שנטל הוכחת התביעה הוא לרוב עליו, אך בתביעה המבוססת על שטר, לאור הפרזומציות השונות שהחוק מניח לטובת אוחז השטר, נטל ההוכחה הוא בדרך כלל על הנתבע הטוען לאי חבותו לפי השטר ומשום כך, עליו להתחיל בהבאת ראיותיו". לעניין זה ראה עוד בספרם של י' יערי וד' תמיר "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט", ירושלים, תשנ"ז, בעמוד 204-205. האסמכתאות אותן צירף בא כוח הנתבעים נוגעות לנטל ההוכחה בסיום הדיון, ואינן לעניננו בשלב הזה של הדיון. על כן, יפתחו הנתבעים בהבאת ראיותיהם. הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון במסגרת ההוצאות בסיום התיק. היפוך סדר הבאת הראיותעדיםדיוןחקירה (בבית משפט)שאלות משפטיות