פסק דין 1. למערער נרשמו, על סמך צילום העבירה על ידי מצלמה, שתי הודעות לתשלום קנס (ברירת משפט), לפי סעיף 228(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן - החוק), בגין נהיגה ברכב ביום 29.6.97 וביום 6.8.97, בניגוד לתקנה 49(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. ההודעות הן מיום 28.11.97 ומיום 13.2.98. הן הצריכו תשלום קנס בסך 190 ש"ח, וקנס זה שולם במועדו בבנק הדואר, במזומן. 2. ביום 26.6.00 פנה בא כח המערער אל משטרת ישראל, ציין כי לא המערער הוא שנהג ברכב, וביקש הארכת מועד להישפט בגין ההודעות. ביום 28.6.00 פנה המערער לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה והגיש "בקשה להארכת מועד להישפט עפ"י סעיף 230 לחסד"פ". בבקשה צויין כי המערער לא ביצע את העבירות נשוא ההודעות; הקנס שולם על ידי החברה בה הוא עבד אז. המערער גילה "להפתעתו" כי הורשע בגין שתי העבירות שבהודעות; לפי כרטיסי רכב של החברה בה הוא עבד אז לא הוא נהג ברכב, לפיכך הוא "נענש, בעצם, על לא עוול בכפו", ועל כן מוצדק לאפשר לו להישפט. הדבר חשוב למערער שכן עליו להתייצב ביולי 2000 במשרד הרישוי בגלל צבירת נקודות ולשם בירור כושר הנהיגה שלו, ורשיון הנהיגה שלו עשוי להיפסל. כב' השופטת קנטור החליטה ביום 2.7.00: "הבקשה נדחית אין הצדקה לכך שהמבקש לא ביקש להישפט במועדים הקבועים בסעיף 229 לחסד"פ". סעיף 229(א)(2) לחוק קובע מועד של 90 יום מיום המצאת ההודעה לצורך מתן הודעה על רצון להישפט על העבירה. במקרה דנן חלפה תקופה ארוכה בהרבה מזה, כדי שנתיים. הערעור נסב על החלטתה הנ"ל של כב' השופטת קנטור מיום 2.7.00. 3. סעיף 230 לחוק קובע כי לאחר שאדם הודיע שברצונו להישפט על העבירה שבהודעת הקנס, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שהתקבלה הודעתו, וכן כי "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור". לאור הוראה זאת נקבע ביום 7.11.99 בע.פ. (מחוזי תל-אביב) 71122/99 חגי בטלר נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט פריש, כי בית המשפט לתעבורה מוסמך להאריך את המועד שנקבע למשלוח ההודעה כאמור בסעיף 229(א)(2) לחוק. מצב הדברים בעניננו שונה מזה שהיה בפני כב' השופט פריש בע.פ. 71122/99 הנ"ל. שם דובר במי שביקש להישפט בטרם שולם הקנס על פי ההודעות שקיבל. בעניננו שולם הקנס הזה מכבר, וסעיף 229(ח) לחוק קובע: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)." סעיף קטן (ג) של סעיף 229 קובע כי: "תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או אם היה סבור שבנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים." סעיף קטן (ח1) של סעיף 229 קובע: "בוטלה הודעת תשלום קנס לאחר שהקנס שולם, יוחזר סכום הקנס ששולם." עולה מהוראות החוק הנ"ל, כי תובע מוסמך לבטל את הודעת תשלום הקנס, הן לפני שהקנס שולם והן לאחריו. 4. המערער טוען כי "בגין טעות שולם הקנס על ידי החברה בה עבד המבקש כך שהדוחות כלל לא הגיעו למערער ולא היה באפשרותו להגיש בקשה להישפט". לא שוכנעתי בנכונות טענה זאת. ההודעות נשלחו אל המערער לפי מענו ולא לפי מען החברה בה עבד. לא ניתנו בקשר לכך הסברים מפורטים על ידי המערער, גם לא הוגש תצהיר כדי שאדע את העובדות ואת השתלשלות הענינים שעל יסודם מבוקשת הארכת המועד שבערעור. יצויין כי סעיף 252א(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 קובע: "לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו - מאסר שנה אחת". אין להוציא מכלל אפשרות שמעבידו של המערער שילם את הקנס, אך אני מסופק אם הדבר היה שלא בידיעתו של המערער, ולא שוכנעתי שהיתה בכך טעות. נראה אולי שהמערער העביר את ההודעות אל מעבידו, ולא היה אכפת לו אם ההודעות תבוטלנה אם לאו, העיקר היה מבחינתו, כך נראה לי, שהקנסות ישולמו ושלא מכיסו. 5. במצב דברים זה, מסקנתי היא שיש לדחות את הערעור. באשר לסמכות: נראה שיש כאן הסדר שלילי, מה גם שהמערער בחר להפנות תחילה את פנייתו אל תובע, לא המתין עד שפנייתו אל התובע תטופל ותינתן בה החלטה, 7 ופנה יומיים לאחר מכן לבית המשפט. תובע הוסמך לבטל הודעת תשלום קנס, אף לאחר שהקנס שולם. כך עולה מסעיף 229(ח1) לחוק. עם הביטול מתבטלת החזקה שבסעיף 229(ח) לחוק, והקנס יוחזר. אין לומר, שענינו של המערער אינו ראוי להישקל על ידי תובע, לאור כרטיסי העבודה המראים שלא הוא נהג ברכב, ולאחר שימלא את הנדרש בסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 הקובע כי אם "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב... או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב". אולם, בית המשפט אינו מוסמך לבטל את הודעת הקנס, וכל עוד לא בוטלה ההודעה, רואים את המערער "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו", כאמור בסעיף 229(ח) לחוק. אם עומדת בפנינו הרשעה, אין טעם להאריך את המועד על מנת להישפט. ובאשר להארכת המועד (אם אכן יש לבית המשפט סמכות להיזקק לכך): ניתן להאריך את המועד "מנימוקים שיירשמו", כאמור בסעיף 230 לחוק. צריך, אם כך, נימוקים כבדי משקל לצורך הארכת המועד למתן ההודעה. ככל שמדובר במועד ארוך יותר, הנימוקים צריכים להיות משכנעים יותר. בעניננו מדובר בתקופה של כשנתיים, בהשוואה לתקופה של 90 יום כאמור בחוק. כאמור, לא שוכנעתי שתשלום הקנס, במקרה דנן, לא נעשה בידיעתו של המערער או כי הודעות תשלום הקנס לא הגיעו לידיו. גם לא שוכנעתי שהקנס שולם בטעות. 6. אני מחליט על כן לדחות את הערעור. רכבמשפט תעבורהעבירת תנועה