הכרעת - דין מזכה הנאשם בתיק שבפני. 1. האשמה המיוחסת לנאשם - ניסים דני - בכתב האישום היא: כי בתאריך 21/7/99 עת נהג במכונית פרטית מסוג מזדה (להלן - "המכונית"), נכנס לצומת בלתי פנוי ובכך עבר על תקנה 65 לתקנות התעבורה. הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ובישיבת המענה טען כי בעת שנכנס לצומת היה ביכולתו לחצותו. 2. להוכחת האשמה העידה הקטגוריה את השוטר רס"ר בכר שלום (להלן-"השוטר") . הלה רשם את הדו"ח והתרשומת,שהוגשו, סומנו ת1/ ושימשו בעדות ראשית. עיקרי העובדות העולות מן התרשומת ת1/ הינן כדלקמן: בתאריך הנ"ל בסמוך לשעה 20:00 נהג הנאשם במכוניתו ברח' בן גוריון בר"ג מצפון לדרום והגיע לצומת מרומזר עם רח' ז'בטינסקי (להלן-"הצומת"). אותה עת, עמד השוטר סטטי ברח' בן גוריון כ - 8-7 מטרים דרומית לצומת, בפינת הרחובות בן גוריון ז'בוטינסקי. ממקום עומדו, הבחין השוטר במכונית הנאשם הנכנסת לצומת בהיותו בלתי פנוי, כך שעם התחלף האור ברמזור לאדום,חסמה המכונית את דרכם של כלי הרכב אשר נסעו ברח' ז'בוטינסקי וביקשו לחצות את הצומת, מזרחה. בעדותו בפני הדגיש השוטר כי מכונית הנאשם היתה האחרונה בטור המכונית אשר נכנסו לצומת ומכוניתו חסמה את תנועת כלי הרכב הבאים לצומת, ממערב. 3. הנאשם הודה, בעדותו בפני, כי בעת שהתחלף הרמזור שבכיוון נסיעתו (להלן:"הרמזור") "לאדום", מכוניתו היתה מצויה בתוך הצומת. כן הודה הנאשם, כי מכוניתו אכן חסמה את תנועת כלי הרכב החוצים את הצומת, ממערב למזרח. עם זאת, הכחיש הנאשם מכל וכל את טענת השוטר, עד התביעה, כי בעת כניסתו לצומת לא יכול היה לחצותו . לדבריו, בעת שנכנס לצומת - בחסות האור הירוק - התנועה בו היתה סואנת, אולם כלי הרכב אשר היו בתוכו היו בתנועה וכדבריו "כשאני נכנסתי לצומת התנועה זרמה" (עמ' 3 שורה 1). לטענת הנאשם, רק לאחר שהמכונית היתה בתוך הצומת פנימה, נוצר פקק תנועה אשר מנע ממנו מלחצותו, בטרם שנתחלף הרמזור לאדום. הנאשם עמד על דעתו כי "פקק התנועה" בתוך הצומת נגרמה עקב עצירתו של רכב אחר ע"י השוטר בסמוך לצומת, ובגין כך התנועה אשר נסעה ברח' בן גוריון דרומה, נעצרה. הנאשם שב וטען בפני, כי לא ביצע כל עבירה הואיל ובעת כניסתו לצומת בחסות האור הירוק היה ביכולתו לחצותו, כך שאין לייחס לו עבירה של כניסה לצומת לא פנוי. 4. אני סבור כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את האשמה המיוחסת לנאשם בכתב האישום. תקנה 65 לת"ת קובעת לאמור: "לא ייכנס נהג רכב לצומת אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת...". על מנת להרשיע נהג על פי תקנה זו על התביעה להוכיח כי בעת הכניסה לצומת לא היה ביכולתו של הנהג לעבור אותו בלא הפרעה. לשון אחר, על התביעה מוטל הנטל להוכיח כי בעת שחצה הנהג את קו הצומת, היה מצוי בו דבר אשר חסם את התנועה החופשית בצומת. (אם ע"י כלי רכב העומדים בו או מיד לאחריו, או כל מכשול אחר המונע חצייתו). לא די לה לתביעה להוכיח כי הרכב מצוי בתוך הצומת עת שנתחלף הרמזור בכיוון נסיעתו לאדום. על התביעה מוטל הנטל להוכיח כי בעת הכניסה אליו היה קיים "מחסום" שלא איפשר (בעת הכניסה) את חצייתו. המבחן להתגבשותה של עבירה על פי תקנה 65 לת"ת איננו מבחן התוצאה קרי: קיומו של הרכב בצומת, אלא מבחן המעשה קרי: כניסה לצומת כשאין ביכולת הנהג - אובייקטיבית - לפנותו מבעוד מועד, בטרם יתחלף הרמזור שבכיוון נסיעתו "לאדום". על פי פירושה הנכון של תקנה 65 לת"ת, כל אימת שנהג נכנס לצומת בעקבות כלי רכב המצויים בתנועה - אף אם היא איטית - לא מתגבשת עבירה על פיה, אף אם מכוניתו "נתפסה" בתחומי הצומת, בעת שנתחלף הרמזור שבכיוון נסיעתו - "לאדום". ומן הכלל אל הפרט. 5. בעדותו בפני עמד הנאשם על דעתו כי בעת שנכנס אל הצומת כלי הרכב אשר נסעו לפניו היו בתנועה, אם כי התנועה התנהלה לאיטה. אף בחקירתו הנגדית שב הנאשם וטען כי "הרכבים לא עמדו הם היו בתנועה. התנועה היתה איטית אך לא איטית מדי כדי לאפשר לי להשלים את הצומת" (עמ' 3 שורה 27 ). לגירסת הנאשם רק לאחר היותו בתוך הצומת פנימה, נוצר מחסום בצידו הדרומי של הצומת, אשר גרם למכוניתו להתעכב בתוכו. לא מצאתי טעם וסיבה מדוע שלא ליתן אימון בגירסת הנאשם, זאת לנוכח העובדה כי עדות השוטר, בנקודה זו, אינה עומדת בסתירה לגירסתו. בתרשומת ת1/ מתאר השוטר את נסיבותיה של העבירה כהאי לישנא: "... נכנס לתוך הצומת הזה כאשר אין באפשרותו להמשיך בנסיעה רצופה דרומה עקב פקק שנוצר ועמד בתוך הצומת..." (ההדגשה שלי - ח. ט). הנה כי כן, השוטר תומך ללא סייג בגירסת הנאשם כי "הפקק" נוצר לאחר היות מכונית הנאשם בתוך הצומת ולא בעת כניסתו אליו. השוטר רשם בתרשומת מפורשות כי עצירת המכונית בצומת הינה תוצאה של "פקק שנוצר" ולא "פקק" שהיה קיים בעת הכניסה אליו. אני קובע איפוא, כממצא עובדתי, כי הנאשם נכנס עם מכוניתו לצומת בעקבות כלי רכב אשר נסעו לפניו בתנועה איטית, ובהיות מכוניתו בתוך הצומת נוצר "פקק תנועה" שמנע ממנו מלהשלים חצייתו, בטרם התחלף הרמזור שבכיוון נסיעתו לאדום. 6. משקיבלתי את גירסת הנאשם כי בעת שנכנס עם מכוניתו לצומת כלי הרכב אשר נסעו לפניו היו בתנועה ובאותה עת יכול היה לחצותו, אין כל חשיבות לעניין תקנה 65 אם הצומת נחסם על ידו אם לאו. כאמור, המועד הקובע להתגבשותה של עבירה על פי תקנה 65 הנ"ל, הוא מועד כניסת המכונית לצומת. היה ובעת הכניסה לצומת (חציית קו העצירה או קו הצומת באין קו עצירה) כלי הרכב שלפניו היו בתנועה, לא נעברה כל עבירה - וההפך בהפך. אני קובע , איפוא, כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את האשמה המיוחסת לנאשם בתיק זה, הואיל ולא הוכח כי בעת כניסת הנאשם לצומת לא היה ביכולתו (אובייקטיבית) לחצותו. אשר על כן, אני מחליט לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. משפט תעבורהצומתתקנות התעבורה