החלטה 1. המבקש היה מעורב בתאונת דרכים שארעה ביום 14.9.00 , בשעה 17.45 בכביש 3 סמוך לצומת נחשון ממערב לה. המבקש נהג ברכב מכיוון מערב לכיוון מזרח, בנתיב ההאטה לפניה ימינה, כשמשמאלו טור מכוניות הממתין בצומת להתחלפות האור ברמזור מאדום לירוק. בטור המכוניות עמד בין היתר אוטובוס של אגד שהיה במרחק של כ- 45 מטר מקו העצירה, הסמוך לרמזור בכיוון נסיעתו. לפני חזית האוטובוס משמאל לימין כיוון נסיעתו של המבקש, חצה את הכביש הולך רגל צברי מאיר יליד 1931 , והמבקש פגע בו עם חזית רכבו ופצע אותו פציעה קשה. הולך הרגל פונה לבית חולים, וביום 24.9.00 כלומר לאחר 10 ימים מיום התרחשות התאונה, נפטר מפצעיו. ביום 24.9.00 נפסל המבקש על ידי קצין משטרה פסילה מנהלית למשך 90 ימים כמתחייב מהיות התאונה קטלנית. על הפסילה הנ"ל משיג המבקש בפני. באמצעות סנגורו עו"ד גולן טוען המבקש כי גם הבוחן קבע שהתאונה היא בלתי נמנעת ועל כן אין מקום שהמבקש יהא בפסילה מנהלית. בהסכמת הצדדים הוגש כל חומר החקירה לעיון בית המשפט, כדי שיחליט בענין המשך פסילתו של המבקש. 2. עיינתי במכלול חומר החקירה וממנו עולה כי הולך הרגל חצה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת המבקש, במרחק של כ- 50 מטר, מן הצומת. המבקש, לטענתו בעדותו שנגבתה ממנו, היה בנסיעה רצופה במהירות של כ- 40 קמ"ש, בנתיב הימני מבין 3 נתיבים. (הוא כאמור לעיל נתיב ההאטה). המבקש טוען כי נתיב נסיעתו היה פנוי, וכי לפניו לא נסעו כל רכבים אחרים , אך מאחוריו נסעו נהגים אשר אף מסרו הודעות במשטרה באשר לנסיבות התרחשות התאונה. מעדויות אלה עולה כי הנתיב האמצעי מבין שלושה זה המיועד לנסיעה ישר לכיוון מזרח, עמדו כאמור רכבים בהמתנה להתחלפות האור מאדום לירוק. האוטובוס שעל פני חזיתו חלף הולך הרגל היה אוטובוס בצבע ירוק של אגד שהיו בו נוסעים ואין חולק כי הוא היה בעצירה מוחלטת. איש מן העדים לא הבחין בהולך הרגל לפני התאונה וכך גם המבקש עצמו שהבחין בהולך הרגל רק ברגע הפגיעה, ולאחר שהולך הרגל הועף אל עבר מיכלי הניו ג'רסי שהיו מוצבים בימין כיוון נסיעת המבקש. לא יכול להיות ספק כי נהג האוטובוס הבחין בהולך הרגל החוצה והבחין גם בתאונה שהתרחשה ממש לנגד עיניו. ואם היה ספק בכך הרי שיש ראיות בתיק שלאחר התרחשות התאונה פתח הנהג את דלתות האוטובוס, הוא בעצמו יצא ממנו, ואיפשר גם לנוסעים אחרים לרדת מן האוטובוס. למרות זאת , הפכתי בתיק והפכתי בו, אך לא מצאתי שנעשה נסיון כלשהו על ידי החוקר או מישהו אחר מטעם המשטרה לאתר את נהג האוטובוס, שיכול היה לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה. לדעתי יכול נהג האוטובוס רק להועיל למבקש שכן גם על פי החומר שהצטבר עד עתה בתיק החקירה ואף ללא עדות זו, יש ספק באשמו של המבקש בתאונה. 3. גם הבוחן שערך חישובים על סמך הנתונים שנאספו בתיק החקירה מצא כי התאונה היא בלתי נמנעת בכל מקרה שבו המבקש נהג במהירות העולה על 10 קמ"ש. גם במהירות זו על פי חישובי הבוחן התאונה היא גבולית, במובן זה שגם כך היא על גבול הבלתי נמנע. שקלתי מכלול הנסיבות העולות מכיוון החציה של הולך הרגל, ומצאתי כי המבקש לא יכול, ולא חייב היה לחזות מראש שהולך הרגל יחצה את הכביש, במקום שבו הוא חצה אותו. זאת משום, שאם הולך הרגל חוצה את הכביש בקו ישר, הוא מגיע בסופו של דבר למקום שבו מוצב מיכל ניו ג'רסי כמסומן בתרשים שערך הבוחן, ונמצא כי הוא "נתקע" באמצע הכביש. גם בוחן התנועה מצא, כי אם הולך הרגל חוצה לפני חזית האוטובוס הוא יתגלה לראשונה לעין המבקש , רק עם יציאתו אל מחוץ לקו דופן האוטובוס ואז נותר לו לחצות כ- 3 מטרים, ואולי פחות מכך. בוחן התנועה מצא לנכון לערוך את חישוביו לפי מהירות חציה של הולך הרגל של 1.2 מטר בשניה. לפי זה הולך הרגל הלך גלוי, לעין המבקש, 2.5 שניות בלבד. זמן התגובה המחושב על ידי הבוחן הוא של 1.2 שניות, וזהו זמן תגובה שאיננו נוטה חסד עם המבקש שכן לדעתי זמן התגובה כולל אלמנט ההפתעה צריך להיות לפחות 1.35 שניות. בין כה וכה אף שבוחן התנועה ערך החישובים לפי נתונים שאינם נוטים חסד עם המבקש (וזאת בלשון המעטה), מצא הוא כי התאונה היא בלתי נמנעת. מסקנתי החד משמעית היא איפוא שאין אשם בארוע התאונה רובץ לפתחו של המבקש. יחד עם זאת , סבור אני, כי על פי נסיון החיים מן הדין היה שהמבקש ישהה בתקופת צינון לאחר ארוע כזה, כמו הארוע שבו היה מעורב, וזו הסיבה בגללה לא הותיר החוק ביד קצין המשטרה כל שיקול דעת אם לפסול נהג המעורב בתאונת דרכים קטלנית בפסילה מנהלית. בשולי ההחלטה מצאתי לנכון לציין כי עברו של המבקש, כפי שהוא משתקף מגליון ההרשעות הקודמות שבתיק, איננו מצביע על מסוכנותו. המבקש נוהג משנת 1994, ולחובתו 6 הרשעות קודמות, כולן למעשה מסוג ב.מ.. 4. מצאתי איפוא לקצר תקופת הפסילה על פי צו הפסילה המנהלית ולהעמידה על משך של 60 ימים מיום 24.9.00 . אי לכך הנני מקבל את הבקשה, ומורה על קיצור הפסילה המינהלית מ - 90 ימים, ל - 60 ימים. מקרי מוותדריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגהדריסה למוותהולך רגל