החלטה 1. בפני בקשה להורות על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד לאחר בירור דינו, בהתאם לסעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. 2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום אשר בהתאם לאמור בו, המשיב נהג את רכבו ביום 18.12.00 בשעה 17:20 לערך בנתיב שמאלי בכביש דו מסלולי. כשהתקרב למעבר חציה להולכי רגל במהירות של 51 קמ"ש, החל לחצות את הכביש במעבר החציה מאיר הירשפלד, יליד 1914 (להלן: "המנוח") וכשרכבו של המשיב פוגע במנוח אשר נפצע ולאחר מכן הלך לבית עולמו כתוצאה מכך. האישום המיוחס למשיב, גרימת מוות ברשלנות. בכתב האישום מצויין, כי מדובר בדרך עירונית, תנאי הדרך היו תקינים אולם תאורת הרחוב לא פעלה והכביש היה חשוך. 3. המשיב נפסל מינהלית מלהחזיק ברשיון הנהיגה. 4. א. לא היו עדים ישירים לתאונה ולמעשה, חומר הראיות מבוסס, רובו ככולו על דו"ח בוחן התנועה. כעולה מתרשים הבוחן, המשיב נהג ברכבו כאמור מכיוון מערב למזרח ברח' שטמפפר בפ"ת והתקרב לצומת של רחוב חנקין. לפני רחוב חנקין מצוי מעבר חציה (להלן: "מעבר החציה המערבי") ולאחר חציית רחוב חנקין, מצוי מעבר חציה נוסף (להלן: "מעבר החציה המזרחי"). לדעת הבוחן, הפגיעה ארעה בעת שהמנוח חצה את רחוב שטמפפר במעבר החציה המערבי, המכונית פגעה בחזיתה במנוח ובלמה רק לאחר מעבר החציה המזרחי. ב. אין חולק, כי החלון הקדמי של הרכב נופץ וכן נמצאה מעיכה במכסה המנוע וכן בפגוש הקדמי. כן עולה, כי במקום עצירת הרכב בנתיב הימני נמצאו רכבים חונים. ג. מדו"ח בוחן התנועה אשר נערך ביום 12.1.01 עולה, כי נמצא ריכוז כתם דם במרחק של 6.40 מטר מלפני הרכב, כי נמצאו סימני בלימה ממשיכים לאחור באורך של 14.80 מטר, דבר המצביע על מהירות של לא פחות מ-51 קמ"ש. ככל שמדובר על תמרורי ב' 7 , הם מצויים על עמודי התאורה "אך בגלל החשיכה לא ניתן לראותם". הבוחן מציין, כי תגובת הנהג לבלימה התבצעה רק לאחר הפגיעה וכי בדיקותיו השונות וכן תיחקור הולך רגל נוסף שהלך עם המנוח, מחזקים את ההשערה שהמנוח חצה את מעבר החציה בכיוון מדרום לצפון במעבר החציה המערבי. בנוסף, הבוחן מציין, כי בניסוי שערך ניתן להבחין במרחק של 30 מ' בהולך רגל חוצה מימין כשהוא לבוש בגדים כהים וכי אם אכן היה מבחין המשיב מבעוד מועד במנוח, אף במהירות נסיעתו, יכול היה למנוע את התאונה הקטלנית, על אחת כמה וכמה אם היה נוסע במהירות של 40 קמ"ש. ד. בתאריך 29.1.01 נערך ניסוי נוסף בחשיכה יזומה, אשר הניב את אותן תוצאות. 5. מהראוי לציין, כי בהערות קצין בוחנים מחוזי צויין, כי יש לפרט מה המרחק מדופן ימין בו נמצא הנזק, דבר שלכאורה לא בוצע, כי יש לתקן את הדו"ח אשר במקורו צויין, כי כתם הדם נמצא במרחק 2.2 מ' מהרכב. במיוחד יש לציין את ההערה, כי לאור הנחת היסוד, שהמנוח חצה במעבר החציה המערבימבית מס' 12 ברח' חנקין לביתו ברח' חנקין 7, יש לבדוק או להסביר, הכיצד באותו צד של הכביש מופיעים הן מספרים זוגיים, והן לא זוגיים, דבר זה לא נעשה. כמו כן, ישנן הערות נוספות. 6. המשיב עצמו בהודעתו הראשונה מציין, כי נסע בנתיב השמאלי מאחר ובנתיב הימני חנו מכוניות וכי רק לאחר שעבר את מעבר החציה שמע מכה חזקה ברכב ואז נעצר אחרי 2 מ' והבחין במנוח. המשיב מציין, כי הדרך מוכרת לו וכי נהג במהירות 40-50 קמ"ש בהילוך שלישי. אין המשיב יכול לציין כיוון חציית המנוח. עם זאת, הוא מציין, כי הולך הרגל התפרץ לכביש וכי אכן בלם רק לאחר המכה. בהודעה הנוספת של המשיב הוא מציין, כי לאחר שנכנס לצומת חנקין מיד שעבר את מעבר החציה הרגיש במכה. הוא מסביר את טענתו שהמנוח קפץ לכביש, מאחר והסתכל למרכז הכביש ולא ראה את המנוח. הוא מדגיש, כי הפגיעה היתה אחרי מעבר החציה. 7. בא כוח המשיב טוען, כי ישנו ספק גדול, כלשונו, להרשעת המשיב מהטעמים כדלקמן: א. כי בניגוד להנחת היסוד כאילו מרחק סימני הבלימה 14.8 מ', ברישום הראשוני מצויין 12.5 מ'. ב. מברק למחרת התאונה שם מצויין, כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתנהגות הולך הרגל. ג. אין כל אימות כאילו המנוח נפגע במעבר החציה המערבי וכי מעדותו של חברו של המנוח עולה, כי הוא נכנס לביתו ועל כן אין הוא יכול להצביע או לחזק השערה זו או אחרת. ד. גם הבוחן עצמו אינו קובע בוודאות, כי מקום הפגיעה היה במעבר החציה אלא יתכן בקרבתו. יתר על כן, לא בכדי נערכה פניה על מנת שהרופאים יחוו דעתם בדבר אופן הפגיעה במנוח. 8. בנוסף לאמור, יש להוסיף, כי קיימות תהיות בכל הקשור למבחני הבוחן בנושא הליכת המנוח וכן בנושא מהירות התגובה והמסקנות המתחייבות מכך. 9. בבוא ביהמ"ש לבחון אם יש מקום לפסילת רשיונו של נהג הנאשם בתאונה קטלנית עליו לבחון האם אכן ניתן לקבוע, כי נהיגתו של הנהג עלולה לסכן את הציבור. המבחנים לכך הינם, הן מנסיבות התאונה הקטלנית לכשעצמה, והן בהתחשב בעברו התעבורתי של הנהג. יחד עם זאת גם ללא עבירות קודמות, יכול ועצם נסיבות התאונה יחייבו את פסילת רשיונו של הנהג. ככל שהנסיבות חמורות יותר, כך יפחת משקל עברו התעבורתי של הנהג. בנוסף, שומה על ביהמ"ש הדן בפסילת רשיון נהיגה, כמוהו כביהמ"ש הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, להשתכנע, כי יש יסוד מספיק להאשים את בעל רשיון הנהיגה בעבירה המיוחסת לו. ראה בש"פ 2653/99, בש"פ 2778/99, מסעאד זיאד ואח' נ' מ"י, תקדין עליון 99 (2) 64. גם במקרה דנן, אין אני סובר, כי על ביהמ"ש להיות כשופט הדן במשפט גופו, אלא בחינת החומר הלכאורי המצוי בפני ביהמ"ש. אכן, במקרה דנן אין חולק, כי המנוח נפגע מרכבו של המשיב, וכי המשיב לא הבחין במנוח טרם הפגיעה בו. כן יש לציין, כי המשיב נוהג כ-9 שנים, וכי עבירותיו כוללות נהיגה ללא חגורת בטיחות, ואי החזקת רשיון נהיגה. דהיינו, שלכאורה, אם נבחן את עברו התעבורתי, במבחן המסוכנות, לא נראה, כי קיים עבר תעבורתי בנושא זה. לגופן של הנסיבות דנן, דומני שלאור הספקות והתהיות שציין ב"כ המשיב, לפחות בנושא אחד קיימת שאלה נכבדה ועניינה , האם אכן נפגע המנוח בעת שחצה את הכביש במעבר החציה אם לאו. די בסטיה ולו מינימלית במבחנים השונים של הבוחן, ויתכן ואף ללא סטיה ולאור אשר הוא עצמו מציין, שהמנוח נפגע שלא בעת חצותו במעבר חציה. כן אין להתעלם מכך, כי הכביש היה חשוך, כי המנוח היה לבוש בבגדים כהים, וכן אין להתעלם מגילו של המנוח. בנוסף, התהיות המופיעות אף בחומר החקירה וכפי שפורט לעיל. מנגד, אין להתעלם מכך שלכאורה המנוח נפגע מחזית רכבו של המשיב וכן אשר מצויין בכל הקשור למהירות נסיעתו של המשיב, הכרותו את הכביש ומכך שלכאורה בתנאים של חשיכה היה עליו להיזהר שבעתיים. 10. בשוקלי את השיקולים השונים, ובהתחשב בכל הקשור לעברו של המשיב, דומני כי במקרה דנן אין לקבוע, כי המשך נהיגתו של המשיב יש בה כדי לסכן את שלום הציבור. לא התעלמתי מהפסיקה שדנה בנושא זה, ולעניין זה יש לציין כדלקמן: א. בבש"פ 5757/96 אסי חיה נ' מ"י תקדין עליון 96 (3) 1267, מדובר באי ציות לתמרור 37 ב' וכתוצאה מכך גרימת התאונה הקטלנית, ועל כן לא נזקק ביהמ"ש לנהיגת הרכב האחר שהנוסעים בו נהרגו. ב. בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מ"י תקדין עליון 99 (3) 1179 מדובר היה בגרימת מוות של הולכת רגל במעבר חציה, תוך שביהמ"ש מדגיש, כי מדובר במעבר חציה ובתנאי דרך תקינים, ובשטח פתוח, תוך שביהמ"ש מדגיש את הצורך לבחון בהתקרב נהג למעבר חציה, ירידת בני אדם מהמדרכה. / גם שם מציין ביהמ"ש, כי מדובר בנהגת צעירה אשר היתה מעורבת בתאונת דרכים קודמת. ג. בבש"פ 2167/97 כמאל סמניה נ' מ"י דינים עליון נא 726, מדובר בסטיה לנתיב נגדי כשלא היתה כל מחלוקת בקיומן של ראיות לכאורה, וביהמ"ש קבע, כי עצם הסטיה תוך נהיגה במהירות מופרזת די בה לקביעה של המסוכנות וזאת בנוסף להרשעות הקודמות. 11. לא בכדי מצאתי לנכון לפרט את האמור. המחוקק לא קבע כאילו בגין כל תאונה קטלנית, יש לפסול את רשיון הנהיגה של הנהג הפוגע עד לתום ההליכים. אכן בכל הקשור לפסילה מנהלית, איבחן המחוקק בין עבירות בהן הוקנה שיקול דעת לפסילה המינהלית, לבין תאונה קטלנית אשר בהתקיים התנאים המוקדמים, לא קיים שיקול דעת בנושא זה. אולם, אין קביעה, כי בכל מקרה שמדובר בתאונה קטלנית, ואף אם קיימות ראיות לכאורה, לא יוקנה כל שיקול דעת לביהמ"ש אלא יהיה על ביהמ"ש אוטומטית להענות לבקשה לפסילה עד תום ההליכים. לא בכדי נזקקה הפסיקה לבחינת כל מקרה לגופו וכפי שפרטתי לעיל. 12. נוכח כל האמור, לא נזקקתי לקביעה חד משמעית, כאילו קיימות ראיות לכאורה, מאחר ונוכח הספקות והתהיות והנסיבות שפורטו לעיל הגעתי למסקנה, כי אין בהן לכשעצמן לקבוע, כי יש מקום להעתר לבקשה תוך שלא התעלמתי מעברו הנקי, בחינת הסיכון, של המשיב. 13. לצורכי ההכרעה בבקשה זאת די אם נציין, כי לכאורה, בכל הקשור למצויין, כי המנוח נפגע בעת חצותו את הכביש במעבר חציה, אכן ספק אם קיימות ראיות לכאורה, בשונה מהמקרים המפורטים לעיל, אין בפנינו הודאה של המשיב, אין בהכרח בחומר החקירה משום סתירת האפשרות שאכן המנוח התפרץ לכביש ושלא במעבר חציה. לאור האמור ובהתחשב במכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה האמורה. 14. אשר על כן, הבקשה נדחית. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגהפקודת התעבורה