החלטה האשמה ומהלך הדיון 1. הנאשם הואשם בעבירה על תקנה 54א לתקנות התעבורה - התשכ"א 1961. הטענה העובדתית היא כי בתאריך 12.8.98 בסמוך לשעה 06:55 נהג הנאשם במהירות של 120 קמ"ש במקום המהירות המותרת במקום שהיא 100 קמ"ש. 2. ב"כ של הנאשם העלה טענה מקדמית של סמכות עניינית ומקומית בהתאם לסעיף 149 לחסד"פ. בקליפת אגוז, טענת ההגנה היא כי המקום בו נטען לעבירה הינו "שטח ההפקר" שבו לא חל המשפט הישראלי. זאת משום שאינו שטחה של מדינת ישראל ואין לה כל ריבונות בו. לטענת התביעה, לא הוכיח הנאשם כלל כי מדובר בשטח ההפקר, ובכל מקרה חל בשטח זה המשפט הישראלי. הצדדים התבקשו לסכם בכתב וכך עשו, אם כי בקצרה. העובדות שאינן שרויות במחלוקת והשאלה העקרונית 3. לצורך העניין שלפנינו, נניח לטובתו של הנאשם כי בק"מ הנ"ל אכן המדובר בשטח הפקר. הנחה זו נובעת משתי סיבות. ראשית, נראית לי יותר דעתו של הסניגור המקבלת ביסוס מהמסמכים שהציג. שנית, אין טעם להתחמק מבעיה זו שאם לא תצוץ כעת תופיע בוודאי בעתיד בלבוש שונה. אשר לכן ההנחה היא כי מדובר בעבירה בשטח ההפקר. 4. השאלה שלפנינו היא מה דינן של עבירות על פי החוק הישראלי שנעשו בשטח ההפקר? האם מדובר בשטח מדינת ישראל? ושאלה קשורה אך לא זהה היא האם חל שם החוק הפלילי הישראלי אם לאוו? 5. כדי לנתח שאלה זו, ניתן תחילה רקע היסטורי קצר לשטח ההפקר, נדון בשאלת שטח המדינה בכלל , נעסוק במעמדו של שטח ההפקר, ונסיק את המסקנות הרלוונטיות לעניינו. יש לציין שמדובר בשאלות הרות עולם העוסקות בתחומי משפט שונים. ביניהם המשפט בינלאומי פומבי, מינהלי, ועוד. אולם לאור המקרה שלפנינו, אין זה המקום להיכנס בפרוטרוט לשאלות אלו והדיון בהם יהיה קצר ובהתאם לנדרש. בעיקר נדגיש כי איננו נכנסים לשאלת מעמדו של שטח ההפקר מבחינת המשפט הבינלאומי הפומבי, אלא למעמדו במשפט הישראלי הפנימי. שטח ההפקר - רקע היסטורי 6. במהלך מלחמת העצמאות, בין החודשים דצמבר 1947 - יוני 1948 התנהלו קרבות כבדים בתוך ירושלים וסביבותיה. תוך המלחמה תפסו ישראל וירדן עמדות מבוצרות כשביניהן שטח ששום צד לא שלט בו לגמרי. השטח שבין קוי העמדות של הצדדים הוא הוא שטח ההפקר. 7. בשלב כל שהוא נערך הסכם הפסקת אש שנחתם ב 30 בנובמבר 1948 בין משה דיין כמי שייצג את ישראל לבין עבדאללה אל-תל מטעם הליגיון הערבי. הסכם הפסקת האש היה מבוסס על מפה מנדטורית שהייתה חתומה ע"י שני הצדדים ושקבעה את קווי העמדות של כל צד ואת השטחים שביניהם. אותן כברות-ארץ ופיסות אדמה שבין קווי העמדות הוגדרו כ"שטחי הפקר" ו - no man's land. דהיינו, לא שייכים לאיש. 8. מפת הפסקת האש המקורית הייתה בעייתית. היא שורטטה על גבי משטח לא ישר, ולכן במקומות רבים על המפה היו קווים מקוטעים ובלתי ברורים. בנוסף, נעשה שימוש בעיפרונות שעווה בסימונים שעוביים 3-4 מ"מ. בתוך העיר מסמל עובי שכזה שטח ברוחב של כשישים שמונים מטר, מה דינם של בתים על עובי הקו? אין מדובר בשאלות תיאורטיות אלא שאלות יומיומיות שהתעוררו הלכה למעשה. 9. אולם כוונת הצדדים הייתה להתוות הסכם ראשוני אותו ישכללו בהמשך ע"י הסכמים נוספים מפורטים יותר. אשר לכן לא התייחסו לקשיים אלו. בדיעבד יודעים אנו שהסכם זה לכשעצמו עמד שריר וקיים למשך שנים רבות. 10. שישה חודשים לאחר מכן, חותמות ישראל וירדן על הסכם שביתת נשק כללית ברודוס. בהסכם נקבע כי קווי שביתת הנשק חופפים את הקווים שהוגדרו בהסכם 30 בנובמבר 1948. השטח באיזור לטרון לא חולק ונשאר במעמדו כשטח ההפקר. 11. העיר ירושלים חולקה והמצב נשאר בעינו תשע עשרה שנה עד למלחמת ששת הימים. למרות שאין חולק שלא זו הייתה כוונתם הראשונית של הצדדים המעורבים. הדבר גרם להתהוותם של איי חרבות בשטחי ההפקר בלב ירושלים - זכר למלחמת 1948. 12. ישראל וירדן שמרו פחות או יותר בקפדנות על הסכמים אלו עד לפרוץ מלחמת ששת הימים. לאחריה, התעוררה שאלת שטחי ההפקר. האם מעמדם זהה לשטחים אחרים ביהודה ושומרון (המכונים "האיזור" ) או שונה. השאלה איננה קיימת לגבי ירושלים שבה ממילא הוחל המשפט הישראלי, אולם הייתה קיימת לגבי שטח ההפקר באיזור לטרון. 13. על פי תעודת שר החוץ מיום 18.12.1989 שהוגשה לבית משפט זה בתיק אחר (שבו לא ניתנה הכרעה בסוגיה העקרונית) הרי "מאז יוני 67 מפעילה ישראל את המשפט, השיפוט והמנהל של ישראל על כל שטח שהיה בעבר שטח הפקר." לא הייתה כל מחלוקת או טענה כלשהי מצד ההגנה לגבי תקופתה של התעודה. 14. עוד חשובה לעניינו עובדה היסטורית אחת הקשורה לחוזה השלום שנחתם בין ישראל לבין ירדן ביום 26 לאוקטובר 1994. על פי סעיף 3(1) לחוזה, הגבולות הבינלאומיים בין ישראל לירדן מופיעים בנספח I לחוזה. על פי פירוט הגבולות כפי שניתן לראות שם הרי הגבול הבינלאומי עובר בקו הישר של נהר הירדן, ים המלח, הערבה, ועד לבואך עקבה. במילים אחרות, אין לירדן כל תביעות טריטוריאליות שהן מערבית לירדן. 15. עובדה זו משמעותית היות והגדרת שטח ההפקר המקורית נבעה מתוך הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן. הסכם שבוטל והוחלף סופית על ידי הסכם השלום. ממילא לא ברור כלל אם ניתן כיום לקרוא לשטח זה שטח הפקר. 16. השאלה הנשאלת כעת היא האם שטחים אלו נחשבים כחלק משטח ישראל? והשאלה המצומצמת והרלוונטית יותר, האם החוק הישראלי חל על שטחים שהוגדרו בעבר כשטח ההפקר? מהו שטח מדינת ישראל? 17. אין חולק על כך שחוק חל בכל שטחיה של המדינה. אולם למרות שהדבר מפתיע, גבולותיה של המדינה מעולם לא נקבעו בצורה מדוייקת בחוק. 18. בחודש ספטמבר, 1948 קובעת מועצת המדינה פקודה הנקראת "פקודת שטח השיפוט והסמכויות, התש"ח - 1948" שתכליתה - קביעת השטח עליו יחולו חוקי מדינת ישראל. סעיף 1 לפקודה קובע כי: "כל חוק החל על מדינת ישראל כולה ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את שטח מדינת ישראל וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הבטחון הגדיר אותו במינשר כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל". 19. הניסוח הינו בעייתי משום שעל פיו חוק החל על המדינה יראוהו כחל על שטח מדינת ישראל וגם על כל חלק "מוחזק" מארץ ישראל. השאלה הנשאלת לכן היא מהו שטח מדינת ישראל? 20. המלומדים רובינשטיין ומדינה מפרשים את המושג "שטח מדינת ישראל" שבפקודה כ "שטח מדינת החלוקה שהייתה צריכה לקום על פי החלטת העצרת הכללית של האו"ם. שטח זה בצירוף השטחים שהוגדרו במנשר "כמוחזקים" (וכן, כפי שנראה בהמשך, השטחים שסופחו אל המדינה לאחר מכן) מהווים את שטח המדינה כיום". בפועל פורסמו שני מנשרים בלבד על ידי שר הבטחון שהגדירו שטחים שונים כמוחזקים. 21. אולם ישנה גם דעה אחרת של המלומד רובין הדוחה את ההצמדות לשטח מדינת החלוקה וגורסת כי הכוונה היא לכל השטחים הקיימים בריבונות המדינה. על פי שיטה זו, החלוקה הנכונה היא בין שטח מדינת ישראל בו ריבונה המדינה, לבין שטח אחר אשר אותה רק מחזיקה המדינה. בשטח "מוחזק" יש צורך במנשר שר הביטחון מה שאין כן בשטח בו ריבונה המדינה. על פי דרך זו, שטח נרכש כאשר ישנה כוונה לרכוש ריבונות יחד עם שליטה אפקטיבית על השטח הקיים. 22. מהבחינה התיאורטית והמעשית כאחד נראית לי יותר דעתו של המלומד רובין ונסביר. מהבחינה התיאורטית קשה להסכים לכך ששטח מדינת ישראל יקבע בפקודה המנציחה את גבולות החלוקה לנצח. קושי שאף רובינשטין ומדינה תמהים עליו. 23. מהבחינה הפרקטית מסתבר שישנם איזורים שלא הופיעו בשטח מדינת החלוקה וגם לא הוגדרו על ידי שר הביטחון במינשר. הללו שוחררו במלחמת העצמאות ע"י צה"ל לאחר פרסום שני המנשרים או הועברו לישראל מכח הסכמי שביתת הנשק. חבר הכנסת מיכאל בר-זוהר שעסק בנושא, סבר בזמנו כי מדובר בשטחים הכוללים את באר-שבע, אשדוד, אשקלון, הר-מירון, ועוד עשרות רבות של קיבוצים ומושבים. לכן הציע הצעת חוק פרטית לתקן למפרע חוסר זה. לאחר מכן הסתבר כי מדובר בשטחים קטנים בהרבה. חבר הכנסת בר-זוהר הסתמך על מפה מספטמבר 1948 השמורה בגנזך המדינה, אך לידיו לא הגיעה מפה מעודכנת יותר ממרץ 1949 השמורה בארכיון צה"ל. מעניין שאף שר המשפטים דאז לא ידע על קיום המפה הנוספת. 24. אולם אף המפה החדשה איננה כוללת את כל השטחים וישנם שטחים בפרוזדור ירושלים, במערב הר-חברון, ועוד שלפחות תיאורטית אינם נכללים כיום בשטח המדינה. לתוצאה שכזו לא ניתן להסכים. לעומת זאת, על פי פרשנותו של רובין אין כל קושי שכזה משום שהשטח נקבע על ידי כוונת ריבונות יחד עם שליטה אפקטיבית בשטח. אשר לכן, אין חשיבות אם ישנו שטח מסוים שמסיבות אלו ואחרות לא הופיע במנשר. על איזה שטח חל החוק הישראלי? 25. ההגנה התרכזה בטיעוניה בקביעה כי שטח ההפקר איננו שטח של מדינת ישראל. אולם יש לזכור שהשאלה שלפנינו איננה מעמדו של שטח ההפקר. השאלה האמיתית היא אם החוק הישראלי חל על שטח ההפקר. אין חולק כי אם שטח ההפקר הוא שטח מדינת ישראל לכל דבר, חל עליו החוק הישראלי. אולם אין מניעה שהחוק הישראלי יחול גם על שטחים שאינם שטחים ישראלים. 26. בעניין זה יש להזכיר את סעיף 11ב. לפקודת סדרי השלטון והמשפט שחוקק ב-27.6.1967 ועל פיו: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ ישראל שהממשלה קבעה בצו". 27. דהיינו, לפחות תיאורטית ניתן להניח כי החוק הישראלי יחול גם על שטחים שאינם בהכרח שטחי מדינת ישראל אך המשתייכים לארץ-ישראל. אין הגדרה ברורה של המונח "ארץ ישראל". סביר להניח שמדובר על גבולותיה המנדטוריים אך אין צורך להחליט בכך כעת. החשוב לענייננו הוא שהחוק הישראלי יכול לחול גם על שטחים מתוך ארץ ישראל שאינם חלק ממדינת ישראל. כיצד מוכיחים את מעמדו של שטח כלשהו בבית המשפט? 28. לעיתים ישנה בפני בתי המשפט שאלה בדבר מעמדו של שטח מסוים. השאלה יכולה להיות משפטית טהורה ולהתייחס אך ורק למעמדו המעוגן בחוק, ולעיתים להתייחס לעובדות גרידא. במקרים אחרים תהיה השאלה משולבת, כמו באירוע שלפנינו. 29. הפתרון השולט בפסיקה הוא תעודת שר-החוץ. את השימוש בתעודת שר החוץ שאב המשפט הישראלי מהמסורת האנגלית בעיקר לשתי מטרות, קביעת מרחב הריבונות הטריטוריאלית של המדינה, וקביעת זכותו של אדם לחסינות דיפלומטית או קונסולרית. סקירת הפסיקה הרלוונטית מראה שבתי המשפט מעדיפים לאמץ כלשונם את מסקנת התעודה ולא להחליט בעצמם בסוגיות אלו. אף על פי שניתן לעיתים לעשות כן. 30. דברים אלו נאמרו במפורש בעניין "אלון מורה" על ידי כב' השופט ויתקון: "יתר על כן, אילו נתעורר כאן ספק רציני בדבר מעמדו של השטח הנידון, היינו חייבים לפנות למשרד החוץ ולבקש ממנו תעודה רשמית המגדירה את מעמד השטח. שאלה זו אינה "שפיטה" ובכגון דא יפעל בית-המשפט על-פי החלטת הממשלה." מן הכלל אל הפרט - האם שטח ההפקר נכלל בשטח המדינה לצורך החוק הישראלי? 31. לאור כל מה שהזכרנו למעלה, מן הראוי כעת להחליט על מעמדו המשפטי של שטח ההפקר. 32. בראש ובראשונה עומדת לפנינו תעודת שר החוץ הקובעת כי "מאז יוני 67 מפעילה ישראל את המשפט, השיפוט והמנהל של ישראל על כל שטח שהיה בעבר שטח הפקר." 33. מתעודה זו למדים אנו כי עמדתה של ממשלת ישראל היא כי משנת 67 ועד עצם היום הזה מוחל החוק הישראלי על כל השטחים שהיו בעבר שטח הפקר. עצם העובדה כי חוקי המדינה מוחלים מזה 34 שנה בצורה בלעדית, יש בה על מנת ללמדנו כי החוק המשפטי הישראלי הוא שחל במקום. אחרי תעודה זו, אין ולא כלום בטענות ב"כ הנאשם. 34. מעבר לכל אלה, כפי שהוסבר למעלה הרי שטח המדינה נקבע על ידי כוונת ריבונות יחד עם שליטה אפקטיבית. ממילא במקרה שלפנינו ישנה הן כוונת ריבונות והן שליטה אפקטיבית. התוצאה היא שלדעתי אפילו ללא תעודת שר-החוץ היה נחשב שטח ההפקר כשטח ישראלי לכל דבר. חלותו של החוק הישראלי מכח היותו של שטח ההפקר נכלל "באיזור" 35. הניתוח שהוסבר למעלה מחיל את החוק הישראלי בשטח ההפקר על כל סניפי החוק. אולם אין לשכוח כי במקרה שלפנינו מדובר בעבירה פלילית עליה יחול החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) התשל"ח - 1977. 36. סעיף 1 לחוק מגדיר "אזור" - "כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה למעט שטחי המועצה הפלסטינית". סעיף 2(א) לחוק קובע כי ישנה סמכות לבית משפט ישראלי לדון אזרח ישראלי העובר עבירה באיזור. הן לבית המשפט הקרוב למקום האירוע והן לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מתגורר הנאשם. 37. הגדרת האזור הנה איפה הגדרה גיאוגרפית גרידא ולא משפטית. אין חולק כי השטח נמצא באיזור "יהודה". טענתו של ב"כ הנאשם כי מדובר "בשטח הפקר" ולא באיזור יהודה איננה יכולה להתקבל. אין כיום שטח הפקר והגדרתו המשפטית העתיקה איננה יכולה להשליך על ההגדרה הברורה שבחוק. נציין כי בצורה דומה נפסקה ההלכה לגבי טענה שהועלתה על עבירה שאירעה בתחום היישוב מכבים. הסמכות המקומית 38. ב"כ הנאשם גם טען כנגד הסמכות המקומית של בית משפט זה, אך לא פירט את טענותיו ונדון בהן לכן בקליפת אגוז. 39. על פי סעיף 25(ד) לפקודת התעבורה, סמכותו של בית המשפט לתעבורה מקבילה לסמכות בית משפט שלום בנושאים בהם הוא דן כולל סמכותו המקומית. הסמכות המקומית של בית המשפט נובעת מצו בתי-המשפט (הקמת בתי-משפט שלום ואזור שיפוטם (התש"ך-1960 כפי שתוקן מעת לעת. 40. צו זה קובע את גבולות הנפות והמחוזות בהתאם להודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ולנפות ותיאורי גבולותיהם. ההודעה יונקת את סמכותה מסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט והגבולות מפורטים בה בבירור. אשר לכן, לא יכולה להיות טענה של סמכות מקומית. 41. אציין רק כי אם מדובר באיזור, הרי בוודאי קמה לבית המשפט סמכות מהיותו הקרוב למקום העבירה וכן מהיות הנאשם מתגורר באיזור שיפוטו. סוף דבר 42. לסיכומו של דבר, לאור מה שהוסבר למעלה, הרי תמצית המסקנות היא כדלהלן: - תעודת שר-החוץ מהווה ראייה ברורה כי מדובר בשטח שהחוק הישראלי חל עליו. - ההלכה הנכונה לקביעת השתייכותו של שטח למדינת ישראל היא כוונת ריבונות ברורה יחד עם שליטה אפקטיבית. תעודת שר-החוץ מהווה כוונה שכזו, אולם אף בלעדיה היה ניתן להגיע למסקנה שכזו. אשר לכן, מבחינת המשפט הישראלי הפנימי שטח ההפקר לשעבר הוא כיום חלק משטח המדינה לכל דבר. - בכל מקרה, אין ספק ששטח ההפקר לשעבר הוא חלק מהשטח הגיאוגרפי המכונה "האיזור". אשר על כן רק בשל כך בוודאי מוסמך בית המשפט לשפוט אזרחי ישראל שעברו שם עבירות פליליות בכלל ועבירות תנועה בפרט. כהערת אגב אעיר שהתוצאה לה מבקש להביא ב"כ הנאשם היא בלתי סבירה בקיצוניותה. מדובר בכביש המרכזי של מדינת ישראל בין תל-אביב וירושלים שלא לחינם נקרא כביש מס' 1. שם בדיוק מבקש הוא לטעון לא חל משפט מדינת ישראל משום שאין זה שטח מדינת ישראל. אם תתקבל טענתו, באיזור זה יתכן ומותר יהיה לגדל סמים, להחזיק רכוש גנוב, לפלוש לקרקע ציבורית, ועוד כהנה וכהנה. דומה שאין הדעת סובלת כי בתוככי מדינת ישראל יימצא מקום שעליו לא תנוח רשת החוק. אפילו היה המצב המשפטי תומך בטענות הנאשם, מן הראוי היה לנסות לפרשו בצורה מתקבלת הדעת כך שלא תיווצר "עיר מקלט" לחוטאים. אולם אין צורך בכך כפי שהבהרנו למעלה. לאור כך החלטתי לדחות את טענתו המקדמית של ב"כ הנאשם. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות