פסק דין 1. בפני ערעור שהגיש הנאשם על הכרעת דין שנתן בית משפט לתעבורה (כב' השופט יוסף ריבלין) מיום 19.3.01, בה הרשיע את הנאשם בנהיגה בדרך עירונית במהירות 90 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-. בגזר הדין הטיל בית משפט קמא על הנאשם פסילה בפועל למשך 10 ימים, קנס בסכום של 900 ש"ח וכן פסילה על תנאי לחודשיים למשך תקופה של שנתיים. 2. ב"כ המערער טוען כי יש לזכות את הנאשם מאחר שהתביעה לא הוכיחה כי מדובר ב"דרך עירונית" כמשמעותה בחוק. עוד טוען ב"כ המערער כי מאחר והתביעה לא הציגה את יומן ההפעלה לא הוכחה תקינותו של מכשיר הלייזר. לחילופין, לעניין העונש, טוען ב"כ המערער כי העונש שהוטל על הנאשם חמור נוכח העובדה שלטענתו: "עברו צח כשלג, ומדובר בנהג מופתי המקפיד על קלה כבחמורה". 3. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, במסמכים ובפרוטוקול הדיון ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי הערעור אינו מבוסס ויש לדחותו: א. הנאשם נתפס כשהוא נוהג במהירות של 90 קמ"ש בשדרות הרצל, בלב ליבה של העיר ירושלים. בבית משפט קמא הקריא סמ"ר ישעיה קסדו את הדו"ח שרשם לנאשם: "הנהג הנ"ל נהג ברכב הנ"ל ונעצר על ידי לאחר שעבר על עבירת מהירות ונתפס על ידי מכשיר הממלז שהפעלתי בקטע. מדובר בשטח ישר עם תאורה שטח עירוני בנוי ולא היו תמרורים. המכשיר נבדק ונמצא תקין. כמו כן נרשם ביומן הפעלה, הוסברה לנהג מהות העבירה ונרשם דוח זה. אני הפעלתי על שדרות הרצל מכיון כללי הר הרצל לכיון כללי העיר ברחוב שדרות הרצל 82" התגובה: "אני עכשו קמתי, הבת שלי חולה" (עמ' 1 לפרוטוקול). עד התביעה שערך את הדו"ח, העיד בבית המשפט ותיאר את המקום בו נתפס הנאשם כשהוא נוהג במהירות האסורה על פי החוק: "שדרות הרצל יש שם בניינים זה בתוך ירושלים אין כבישים בינעירוניים בעיר. בכניסה לירושלים יש תמרור כניסה לשטח עירוני. כל מה שכלול בתוך ירושלים זה שטח עירוני" (עמ' 3 לפרוטוקול). בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא כשקבע: "לגבי טענה של דרך עירונית, השוטר העיד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מדובר היה בתחום שפוט ירושלים, אין הגיון לדרוש משוטר שיסתובב סביב כל הכניסות לירושלים ויבדוק את התמרור במקום, כאשר מדובר ברחוב שנמצא בלב לבה של העיר. ראה לענין ע"פ 347/95 פס"ד מחוזי י-ם, של כב' הש' רובינשטיין" (עמ' 5 לפרוטוקול). החלטת בית משפט קמא בעניין זה נכונה ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בה. ב. אשר ליומן ההפעלה, גם בעניין זה לא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא. כל הבדיקות נרשמות על גבי הדו"ח של השוטר ולפיכך אין ביומן ההפעלה תוספת הנדרשת להוכחת התקינות של הבדיקות. הנאשם עצמו לא כפר באמינות המכשיר ובצדק קבע בית משפט קמא כי ההפעלה נעשתה בהתאם לנוהלים, המכשיר נבדק בתחילה ובסוף המשמרת והוכח כי הנאשם נהג במהירות של 90 קמ"ש בניגוד למהירות המותרת במקום (50 קמ"ש). ג. אשר לעונש, בית משפט קמא הטיל על הנאשם 10 ימי פסילה וקנס בסך של 900 ש"ח ופסילה על תנאי למשך חודשיים. רמת הענישה שהטיל בית משפט קמא באה על סמך ההנחה העובדתית כי לנאשם עבר נקי ללא כל הרשעה בעבירות תעבורה. מדובר בענישה מתחשבת ומקילה ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בענישה ודין הערעור גם בעניין זה להידחות. ד. עם זאת הנני רואה חובה לעצמי להתייחס לעובדות נוספות שהתבררו בפני: במהלך הדיון בערעור התברר כי למערער גליון הרשעות קודמות נכבד בעבירות תעבורה המסתכם ב30- הרשעות. צריך מידה לא מעטה של עזות מצח מצד הנאשם לבוא לבית משפט זה ולטעון בהודעת הערעור, כמו גם בדיון בעל-פה שנערך בפני, כי יש להתערב בחומרת העונש שהוטל על הנאשם, מהנימוק: "וזאת כאשר עברו צח כשלג ומדובר בנהג מופתי המקפיד על קלה כבחמורה". הדברים מדברים בעד עצמם ויש להתייחס בחומרה רבה להצהרות כה רחוקות מהמציאות, במיוחד כשהדברים מובאים בפני בית משפט. ה. מן הראוי שהתביעה תמנע בעתיד מטיעון לעונש בעבירות תעבורה בלא שיהיה בידי ב"כ התביעה גליון הרשעותיו של הנאשם. דבר זה נכון במיוחד כאשר מדובר בנהג מונית המופקד על שלום ציבור הנוסעים הנזקקים לשירותיו. במקרה זה טען ב"כ התביעה לעונש בלא שהיה בידו גליון ההרשעות של הנאשם וכתוצאה מכך יצא בית משפט קמא מההנחה העובדתית כי הנאשם שהוא נהג מונית הינו בעל עבר נקי וללא דופי, הנחה שהתבררה מוטעית וללא כל בסיס במציאות. הנני מורה להעביר העתק פסק הדין לפרקליטת המדינה לכל טיפול והנחיה שתמצא לנכון. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות