אי מתן זכות קדימה לרכב שבא ממול

הכרעת דין 1. הנאשם הואשם כי בתאריך 10.03.99 שעה 19.45 או בסמוך לה עת נהג במכונית פולקסווגן ברח' ירושלים בבת - ים ממערב למזרח, הגיע לצומת עם רח' דניאל ותוך נהיגה בחוסר זהירות ואי מתן זכות קדימה לרכב שבא ממולו, פנה שמאלה וחסם דרכה של מכונית פורד פרטית אשר הגיעה במסלול הנגדי וגרם לתאונת דרכים עם חבלות גוף וניזקי רכוש, כעבירות על תקנות 21 (ג) ו - 64 (א) (2) לתקנות התעבורה. 2. בתשובתו לכתב האישום, ב"כ הנאשם הודה בהתנגשות ובתוצאותיה וכן בעובדות א (1) + (2) לכתב האישום, תוך שהוא כופר ביתר העובדות המפורטות בסעיף א (3) לכתב האישום. להוכחת האישומים, המאשימה הביאה את הראיות כדלקמן: עדותו של בוחן התנועה רס"ר ניסים חורי (להלן - "עת1/") - אשר ערך את דו"ח הבוחנות מוצג ת3/, תרשים מקום התאונה מוצג ת4/ וכן גבה הודעתו השניה של הנאשם, מוצג ת2/. בחקירה הנגדית לא סתר ממצאיו כפי שבאו לביטוי במוצגים שערך ולרבות, שלל כל אפשרות שהאימפקט נגרם כתוצאה מסטיית הרכב המעורב שמאלה לעבר רכב הנאשם. דבריו בת3/ הבהירו לי כי שדה הראיה של הנאשם קדימה היה למרחק 100 מטר, במקום היתה ראות טובה באותה שעה (תאורת רחובות) אשר איפשרה לו, לנאשם להבחין בעוד מועד בכל רכב קרב מכיוון מזרח למערב, כיוון נסיעת המעורב. אגדיל ואדגיש כי גם ההשערות הספקולטיביות שהעלה ב"כ הנאשם לאפשרויות התרחשות התאונה על פי תוצאותיה נשללו על ידי העד ולא היתה כל הזמה או סתירה של דברי עדותו או עצם תוכן ת3/ ו ת4/. עדותו של המעורב ניר צמח (להלן - "עת2/") - מתברר כי העד כנהג הרכב המעורב היה בנסיעה רצופה ממזרח למערב, כאשר הרכב הקרוב אליו ביותר שנסע לפניו היה במרחק 50 מטר, הגיע לצומת ובשניה האחרונה כמעט, הבחין ברכב הנאשם ממרחק 3 עד 4 מטר ממנו, כאשר התרשמותו היתה שהוא יצא מרח' דניאל לכיוון צפון. נכון שקשה לבוא ולבסס על גירסה זו של אירוע התאונה נשוא הדיון, לנוכח הממצאים של בוחן התנועה והודעתיו ת1/ ו ת2/ של הנאשם. אלא שמבחינה מהותית לגבי האימפקט בין שתי המכוניות העד ציין כי כיוון נסיעתו היה ממזרח למערב כאשר רכב הנאשם הוא מצד שמאל שלו ולכן היתה פגיעה כפי שהיתה פגיעה. מבחינת האישומים המיוחסים לנאשם איננו סבור שיש בעדות העד הזה כדי לשלול ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם כאשר הגיע לצומת במגמה לפנות שמאלה. יתרה על כך, קיימת אפשרות ולו תאורתית שאכן הנאשם הגיע מרח' דניאל וכאשר עצר היה בכיוון צפונה והאימפקט שנוצר בין שני כלי הרכב גרם להסטתו שמאלה. אפשרות זו מסיבות השמורות עימו, ב"כ הנאשם לא ניסה להציג בפני עת1/. מוצג ת1/ - הודעת הנאשם הנאשם מיום 10.03.99 מדברת על נסיעה ברח' ירושלים בת - ים ממערב למזרח, כאשר כוונתו של הנאשם לפנות שמאלה לרח' דניאל והוא מדגיש שם כי לפני שביצע את הפניה עמד במרכז הצומת בצורה אלכסונית לכיוון הפניה לרח' דניאל. לא נאמר בת1/ כי היה במסלול הנסיעה שלו או בנתיב הנסיעה שלו. מוצג ת2/ - הודעתו השניה של הנאשם מתאריך 18.03.99, בה הנאשם הודה שראה לראשונה את רכב המעורב רק לאחר התאונה כיוון שהיה עסוק בהשגחה על הצומת שהיה מלא כלי רכב והוא חיפש הזדמנות לעבור לתוך רח' דניאל. כאן לראשונה, ציין כי רכב המעורב סטה שמאלה ופגע ברכבו בצד ימין וסובב אותו לצד ימין שלו. לא היה בפיו גם הסבר לתוצאה כפי שנצפתה בת4/ לגבי מצב הרכבים לאחר הפגיעה. מוצג ת3/ - הינו דו"ח בוחן התנועה הנותן תיאור עובדתי של המצוי בצומת ואופן מציאת הרכבים כאשר הבוחן הגיע למקום לרבות סימון מיקום הרכב של המעורב לאחר הפגיעה, כאשר יש ליתן משקל למסקנות לפיהן רכב הנאשם הגיע משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת רכב המעורב ועל פי הנזק כמפורט בסעיף 5 לדו"ח ניתן לסטור כל גירסה של הנאשם שטען כי קיבל הפגיעה בהיותו במצב של עמידה באופן ישר בנתיב הנסיעה שלו מזרחה, דהיינו עם חזית רכבו כולה בכיוון מזרח. מוצג ת4/ - משקף את הממצאים של הבוחן במקום. מוצג ת5/ - הינו תיאור המעורב לאופן ומיקום התרחשות התאונה כאשר לגירסתו רכב הנאשם הגיח משמאלו. הנאשם בחר ליתן עדותו תחת אזהרה ובפתיח, הודה באמיתות תוכן ת1/ ו ת2/ ובהמשך החקירה הראשית, מסר גירסה לפיה הגיע משד' העצמאות בפניה מזרחה לרח' ירושלים במטרה לפנות שמאלה לרח' דניאל, עצר עצירה מוחלטת ופתאום בהיותו בעצירה מוחלטת, עם פניו מזרחה, קיבל המכה בצד ימין של רכבו מקורטינה שנכנסה בו. הוא איננו כופר במיקום הסופי של רכבו לאחר המכה. בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר באופן משמעותי את הסתירות בין עדותו לפני לבין הודעותיו. עם זאת יש מקום להדגיש כי בתשובתו לב"כ המאשימה, מדוע לא ציין מיקומו המדוייק בהודעות שלו ניסה להסביר, בעובדה שכל מה שענין אותו היה לסתור גירסת המעורב כאילו יצא מרח' דניאל, בתנועה שוטפת מדרום לצפון, תוך התעלמות מוחלטת מתמרורי ב - 37 במקום בכיוון נסיעתו. כמו כן, הוגש מטעמו מוצג נ1/ שלא הגיע לידי התייחסות בסיכומים. 3. ב"כ המאשימה ביקשה להרשיע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בהסתמכה על ראיות המאשימה ובמיוחד על עדותו והודעותיו של הנאשם אשר הודה שהגיע מרח' ירושלים ובמטרה לפנות שמאלה לרח' דניאל, כאשר עיקר טענותיה הן כי הגירסה המיידית, לא כללה הגירסה המאוחרת, לרבות העובדה שעצר בתוך הנתיב שלו אלא במפורש כי מקום העצירה שלו, היה בתוך הצומת עם סטיה שמאלה; במצב דברים זה אכן יש אימות לדברי עת1/ לגבי כיוון הנזק ברכב הנאשם. ב"כ הנאשם ביקש לזכות אותו על סמך עדותו לפני והודעותיו כאשר הוא מבקש לקבוע שהיה ספק כלשהו אם יש ליחס לנאשם דווקא את הרשלנות ולא למעורב אשר התרשם כי רכב הנאשם הגיע משמאלו; לטענתו המעורב סטה שמאלה ופגע בחלק ימני קידמי של הפולקסווגן ואפשרות זו לפחות מעוררת ספק באחריות הנאשם עד כדי לזכותו מהאשומים המיוחסים לו. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת כל חומר הראיות, לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. מקום הארוע - מדובר בצומת בין רח' דניאל לבין רח' ירושלים בבת - ים. רח' ירושלים הינו לתנועה ממזרח למערב וממערב למזרח ואילו רח' דניאל לפני הצומת הוא חד סיטרי, מדרום לצפון, כאשר ביציאה לצומת מוצבים תמרורי ב - 37 בשני צידי הכביש עם קו עצירה. הכניסה לרח' דניאל מעבר לצומת אפשרית הן ממסלול רח' ירושלים ממזרח למערב, בפניה ימינה והן ממסלול רח' ירושלים ממערב למזרח, בפניה שמאלה וכן מרח' דניאל מדרום לצפון. רוחב רח' ירושלים הינו 8 מטר כאשר בכיוון נסיעת הנאשם, כתשובותיו לשאלותי בצד ימין קיימת תחנת דלק אליה נכנסים מתוך הנתיב הימני ביותר של המסלול ומי שממשיך בפניה שמאלה צריך לעשות זאת בנתיב השמאלי מבין השניים במסלולו. הצומת מתואר על פי נתוניו ב - ת4/ תוך הדגשת התאורה במקום וכן השיפוע הקיים שהינו ממזרח למערב, אך אין בו כשלעצמו כדי לפגוע בשדה הראיה שציין עת1/ בת3/. ב. נקודת האימפקט בתוך הצומת - לא שמעתי מפי המעורב או הנאשם עצמו ציון נקודה כזו על ת4/ אם כי בת5/ הייתה רמיזה גסה לכך ללא מידות. לא נותר לי אלא להסתמך בנושא זה על ת4/, ת3/ ומעשי ידי עת1/, שביצע עבודת הבוחנות. בשים לב לתאור מיקום שיברי בקלית וזכוכית בת4/ ביחד עם המצב הסופי בו נצפה רכב הנאשם לעומת רכב המעורב שם, על פי סימוניו על הכביש, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המפגש בין שני כלי הרכב היה מעבר אמצע הצומת, מדרום לצפון ונקל להניח במידת וודאות מתקבלת על הדעת, כי נקודה זו היתה לפחות כמטר מעבר לאותה נקודת אמצע, צפונה לה. אני מגיע למסקנתי, על סמך האמור לעיל, כי בעת יצירת האימפקט בין שני כלי הרכב, חזית ימנית של רכב הנאשם היתה בסטיה שמאלה בתוך מסלול נסיעת המעורב כמטר מעבר לאמצע הצומת לכיוון צפון. מסקנה זו מוצאת לה תימוכין גם ממצבו הסופי של רכב הנאשם לפי ת4/ שכן בשיחזור הפעלת הכוחות על דרך החזרת המצב לנקודה לפני הפגיעה, לא מתקבלת על הדעת כל אפשרות אחרת של פגיעה. לו רכב הנאשם עם חזיתו מזרחה נסיעתו במרכז הצומת או קצת לאחריו, הרי פגיעתו על ידי סטיית רכב המעורב שמאלה לא היתה מאפשרת לו להגיע לנקודה אליה הגיע כפי שהיא נצפית בת4/. מפגש הכוחות אז היה שרכב הנאשם היה נזרק לכיוון שונה ולא היה עושה סיבוב של כ - 180 מעלות, שמאלה והממצא של עת1/ לגבי הנזק ברכב הנאשם היה מגלה יצירת נזק משמאל לימין כלפי אחור של רכב הנאשם ולא כפי שמצא בפועל. מקום הימצא רכב הנאשם מתיישב יותר עם דעת הבוחן, לפי עדותו, האימפקט ארע כאשר רכב הנאשם היה במצב של סטיה שמאלה בתוך מסלול או נתיב נסיעת הרכב המעורב, ממזרח למערב, ולכן נוצרה התוצאה הן על פי הנזקים והן על פי מיקום העצירה הסופי. ג. שקלתי אפשרות קיומה של גירסת ההגנה לפיה המעורב הוא זה שסטה שמאלה ופגע ברכבו של הנאשם כאשר הנאשם היה במצב של עצירה, אך לא מצאתי לה תימוכין בדברי עת1/, כפי שגם לא מצאתי לה תימוכין במצב העובדתי הסופי לאחר התאונה מבחינת מקום הימצא הרכבים. יתרה על כך, גם לא מתקבלת גירסתו של הנאשם לפיה לאחר הפגיעה רכב המעורב היה במקום שציין ריבוע בצבע אדום על ת4/. שכן, לא היתה כפירה מצד ב"כ הנאשם בתוכן ת4/ וממצאיו של הבוחן במקום וסימוניו של אותו שוטר, שויתר על חקירתו הנגדית לאחר שהמאשימה ויתרה על עדותו. אני שולל אפשרות המצאות הרכב המעורב באותה נקודה, מאחר ולא אוכל לסמוך על עדות הנאשם בענין זה, אשר העיד על עצמו כי איבד הכרה והובהל לבית החולים על אלונקה, בתוך אמבולנס ולא התאפשר לו להבחין מיקום הרכב המעורב ויתרה על כך, הודה בפני שבמקום נוצר פקק. לא שוכנעתי כי לא הבחין ברכב אחר שציין את מקומו אשר עצר במקום, כדרכם של נהגים וסקרנים והתרשמותו היתה שזה הרכב אשר פגע בו. בענין זה אני מעדיף את תוכן ת4/ אשר נערך על ידי עת1/ שהבחין בסימונים שעשה השוטר, לגבי רכב המעורב, בטרם נתן הוראה להזיזו ממקומו במטרה להסדיר התנועה במקום. ד. המעורב מסר גירסה לפיה רכב הנאשם יצא מרח' דניאל. יש אפשרות קיום לגירסה זו אם אני אתייחס לדברי הנאשם עצמו שמסלול נסיעתו למקום איננו המסלול היחיד וניתן להגיע לאותו מקום, לא רק דרך שד' העצמאות בפניה ימינה לרח' ירושלים אלא, גם דרך שד' העצמאות בפניה ימינה בצומת קודם ואחר כך שמאלה לתוך רח' דניאל. אפשרות זו מעלה דווקא ספק בגירסת הנאשם יותר מאשר בגירסת המעורב וקיומה יכול להתאים להתרשמות הנאשם בדבר מיקום רכב המעורב בטרם התאונה לעומת מיקומו הוא, שלא משתנה גם בנסיבות אלה. אלה שבמקרה זה אני פטור מלדון בסיטואציה זו לנוכח העבירות המיוחסות לנאשם. ה. סבירות גירסאות - גירסת המאשימה כפי שהיא מוצאת תימוכין בהודעתיו של הנאשם ובמעשה ידיו של עת1/ ועדותו לפני, עדיפה בעיני על פני גירסת הנאשם כפי שניסה להסבירה בבית המשפט. הגירסה לפיה הנאשם עצר בנתיב שלו בלא סטיה שמאלה איננה גירסה הגיונית, סבירה ומתקבלת על הדעת כיוון שבמצב זה לו אכן כך היו פני הדברים ובשים לב לעובדה שמדובר במדרון שחייב את הנאשם בבלימת רכבו בטרם הפניה, תוך לחיצה על דוושת הבלם, ברור כי סטיית רכב המעורב שמאלה ופגיעה כפי שתוארה בת3/ לא היתה יכולה להביא את רכב הנאשם לסיבוב של 180 מעלות, המעיד על מפגש כוחות כפי גירסת המאשימה וראיותיה הרלוונטיות. מכאן, בעימות בין שתי הגירסאות אני מעדיף ומקבל את גירסת המאשימה כגירסה ההגיונית, הסבירה והמתקבלת על הדעת על פני גירסת הנאשם. ו. מהימנות הראיות - 1. ראיות המאשימה - לא מצאתי כל דופי בעדותו של עת1/ בינו לבין ממצאיו בת4/ ומסקנותיו וממצאיו בת3/. העד העיד בצורה מקצועית ודבריו לא הוזמו על ידי כל ראיה חיצונית או אובייקטיבית. גם בנ1/ לא מצאתי כדי להטיל דופי או ספק בדבריו, שכן אני מאמין לו שפנה לפי מספר הטלפון שנמסר לו ולאחר ששמע את דברי אותו "אילן", החליט שאם לא "נכח" בעת אירוע התאונה, לא היה מקום להטריחו ולגבות ממנו הודעתו באת"ן. גם הודעת הנאשם ת1/ שנגבתה כאשר הנאשם הוא זה שיוזם אותה, מצביעה על התנהגות בלתי זהירה בכך שנכנס לתוך הצומת בסטיה שמאלה, בעוד שהיה חייב להימצא כל כולו בנתיב שיועד לנסיעה מזרחה כשכל חזית רכבו כולה, לכיוון מזרח. הנאשם עצמו הודה שהחזית לא היתה לכיוון מזרח אלא "... בצורה אלכסונית לכיוון הפניה לדניאל". גם בת2/ חזר על אותה גירסה אלא שהפעם ניסה להדגיש שהוא היה כולו בצורה ישרה בתוך הנתיב שלו והמכה ארעה כתוצאה מהסטיה של הרכב המעורב שמאלה. אם כך היו פני הדברים ברור שהסטיה הזאת היתה מסתיימת במקום שמעבר לרכב הנאשם ולא במקום שהנאשם ציין בת4/. ת1/ אמינה בעיני לענין מיקום עצירת רכב הנאשם, כאשר הוא במצב שמפריע לתנועה שבאה ממול ומצוי בתוך מסלול או נתיב נסיעת הרכב המעורב. יתרה על כך, ראיות התביעה ובמיוחד דברי עת1/ לגבי כיוון היווצרות הפגיעה ברכב הנאשם, מימין לשמאל חזית רכב הנאשם, תומכים יותר בגירסת התביעה מאשר בגירסת ההגנה והם תואמים את המתואר בכתב האישום. 2. ראיות ההגנה - הסתירות שנתגלו בין ת1/ לת2/ לעומת עדותו של הנאשם לפני, כאשר לא היה ביכולתו להסביר אותם להנחת דעתי, מדברות בעד עצמן. אני מוכן להרחיק ולקבל דברי ב"כ המלומד אשר טען שיש לפרש סתירות אלה לנוכח הקונספקציה של הנאשם, לפיה כל המטרה שלו היתה להכחיש כי יצא מרח' דניאל, בלא לעצור בקו העצירה, אבל גם אז קיימת סתירה מהותית בין ת2/ לת1/. הסתירה מתבטאת בעובדה שבת1/ אמר במפורש כי עמד במרכז הצומת עם הרכב, כאשר חזיתו פונה בצורה אלכסונית לכיוון רח' דניאל ואילו בת2/, אם נכונה טענת ב"כ שיש לפרשו באופן הסותר גירסת המעורב, הדגיש בתשובתו לפי השאלה שם, כי כל כולו היה בתוך הנתיב שלו וברור "שבצורה ישרה" כוונתו היתה כשפניו לכיוון מזרח. יש משקל מהותי לסתירה זו עד כדי למנוע ממני ליתן אימון בדברי הנאשם וגירסתו. יתרה על כך, הודעתו הראשונה תומכת במצב העובדתי המתואר בת4/ שנתגלה לעיני עת1/ וסומן על ידי שוטר שמהימנותו לא הוטלה בספק לגבי מקום הימצא רכב המעורב לאחר המקרה. אין ספק שלו אכן היה מדובר בסטיה כטענת הנאשם ובשים לב לכיוון הנזק שנגרם לרכב הנאשם על פי עדות עת1/ דהיינו, מימין לשמאל חזיתו גירסת הנאשם היא ממש לא נכונה ובילתי אפשרית באופן אובייקטיבי. ז. על פי דין, חובתו של מי שקרב לצומת במטרה לפנות שמאלה כאשר אין תמרור סותר, לאפשר לכל רכב קרב מנגד, להשלים חציית הצומת בלא ליצור בדרכו של החוצה כל מפגע או סיכון. מכאן שכאשר הנאשם התכוון לפנות שמאלה ועצר, היה חייב להתחיל בנסיעתו שמאלה לאחר שוידא שאין רכב כלשהו מתקרב מכיוון מזרח, ממרחק של 100 מטר. זאת יכול היה לגלות על פי פנסי תאורה של הרכבים הקרבים ולא רק על סמך התאורה במקום. יתכן שהנאשם הבחין בתאורת הרכב הקרב של עת2/, אך טעה באומדן המרחק ולכן ארעה ההתנגשות ביניהם. דברים אלה נתמכים גם בדברי עדותו של עת2/ אשר העיד ולא נסתר, כי המרחק בינו לבין הרכב שנסע לפניו באותו כיוון היה כ - 50 מטר ובטווח אותם 50 מטר עשה הנאשם את נסיונו שלא צלח ובכך עבר עבירת נהיגה בחוסר זהירות ואי מתן זכות הקדימה. בשים לב לנתוני המקום, מבחינת הנאשם שהיה בסטיה שמאלה בכביש בעל זוית עולה לכיון מזרח, ברור לי שאם הוא עצר כדי לאפשר לרכבים שהתקרבו ממזרח, לחלוף על פניו מערבה, כעדותו לפני על אלו שחלפו על פניו בטרם התאונה, אין לי ספק שהוא היה חייב ללחוץ על דוושת הבלם ולהימצא בהילוך סרק או לחילופין על דוושת המצמד באופן יחסי כדי להיות במצב של עצירה וכאן קיימת האפשרות שנחלשה האחיזה במצמד והרכב התקדם שמאלה. נקודה נוספת היא שהנאשם לא הבחין ברכבו של המעורב אלא בעצם ההתנגשות, דבר המלמד גם שמבטו לא היה מרוכז לעבר התנועה הקרבה ממולו אלא לעבר התקדמותו הוא דהיינו, שמאלה צפונה לרח' דניאל, כפי שציין בשורות 17 ו - 18 לת2/. 5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל אני קובע כי המאשימה הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, כי בנהיגת הנאשם היתה הבעת חוסר זהירות בפנייתו שמאלה בצומת הרלוונטי, כיוון שלא הבחין בעוד מועד ברכב הקרב ממולו ולא נתן זכות קדימה לאותו רכב כמצוות תקנות 21 (ג) ו - 64 (א) (2) לתקנות התעבורה ולכן אני מרשיע אותו בביצוע העבירות על תקנות אלו, כמפורט בכתב האישום. 6. האמור בסעיף 5 לעיל הוקרא בפני הצדדים תוך מתן הסבר מתומצת לנימוקי ההרשעה וזאת כדי לחסוך מזמנם של הצדדים ומזמנו השיפוטי של בית המשפט, כאשר העתק הכרעת דין נמסרה לב"כ הצדדים בטרם הטיעון לעונש. רכבמשפט תעבורהזכות קדימה