פסק דין לפניי תביעה, במסגרתה עותר מר נמש שמחה (להלן- התובע), כי מר כהן יגאל (להלן- הנתבע 1), מנהל תחנת הדלק פז "ניר גלים" (להלן- התחנה), יפצה אותו בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג וולוו 740GL (להלן- הרכב) בשל מילוי שגוי של שמן בלמים, במקום שמן גיר לתוך תיבת ההילוכים. בדיון שהתקיים ביום 23.11.08, הוריתי על הוספת חברת הביטוח הראל כנתבעת נוספת לבקשתה. לטענת התובע, ביום 16.10.07 בעת תדלוק רכבו בתחנה, ביקש ממתדלקת העובדת בתחנה למלא ברכב שמן גיר, אך במקום זאת מילאה המתדלקת שמן בלמים לתוך תיבת ההילוכים. לטענתו, לאחר מילוי השמן נסע לירושלים, החנה את הרכב, ובנסיעה הבאה הרגיש ש"הגיר מקרטע", ולאחר בירורים שערך, הבין שהדבר נובע ככל הנראה מהכנסת שמן בלמים לגיר. לפיכך, פנה התובע לנתבע 1, ולאחר שהמתדלקת טענה בפניהם כי התובע הורה לה למלא שמן בלמים, הפנה אותו הנתבע 1 לתיקון הרכב אצל מכונאי בצומת "עד הלום". לטענת התובע, לאחר שהרכב שהה אצל המכונאי האמור מספר ימים אך לא תוקן, הוא העבירו למכון אחר, שם התברר כי תיבת ההילוכים יצאה מכלל שימוש, והוא נאלץ להחליפה במשומשת. התובע צירף לכתב התביעה חשבוניות של פירוק והרכבת תיבת ההילוכים, רכישת תיבת הילוכים אחרת ומכתב מהמכון לגירים אוטומטיים שמתאר את הנזק שנגרם לתיבת ההילוכים. לפיכך, עתר התובע כי הנתבעים יפצו אותו בעלות התיקון וההחלפה של תיבת ההילוכים, אבדן שעות עבודה, הוצאות שונות, סבל וטרחה, בסכום כולל של 7,802 ₪. הנתבעים טענו, כי התובע ביקש מעובדת התחנה למלא שמן בלמים ברכבו, פתח את מכסה המנוע, פתח מכסה וביקש מהמתדלקת למזוג את השמן לפתח שפתח, ואף החזיק משפך באותו פתח. בכך לטענתם, הטעה התובע את המתדלקת לחשוב שזהו המקום בו יש להכניס את שמן הבלמים. לטענת הנתבעים, אם מערכת הגיר של הרכב היתה במצב סביר ניתן היה לנקותה בעלות נמוכה ובלי לגרום לנזק לגיר, שכן שמן שאינו מתאים לא יכול לגרום לנזק כזה ברכב תקין, וכי מהנזק שנגרם לרכב ניתן ללמוד שמדובר בבלאי של הגיר, שאין לו כל קשר לשמן שהכניסה המתדלקת. עוד טענו הנתבעים במהלך הדיון שהתקיים בפניי, כי התנהגותו של התובע במועד האמור תמוהה, שכן מפירוט עסקאות האשראי שלו עולה, כי באותו יום תדלק את הרכב בשעה 14:04 ורק בשעה 14:25 שילם עבור השמן. כן הפנו לעובדה שהמתדלקת מוכנה היתה להבדק על גרסתה בפוליגרף והתובע סירב. במהלך הדיון, העידה גם המתדלקת, אושרית אזולאי, וטענה כי התובע הגיע לתחנה וביקש ממנה שמן בלמים, ובזמן שהיא הלכה להביא את השמן, הוא כבר פתח את מכסה המנוע ואת המכסה של הפתח אליו ביקש להכניס את השמן, היא הביאה משפך והחזיקה אותו באותו מקום שהראה לה, בעת שהתובע שפך את השמן. העדה טענה כי אינה יודעת לאיזה פתח הוכנס שמן הבלמים, שכן מדובר ברכב ישן השייך לתובע, וכי אם היתה מתרשמת שהוא זקוק לעזרה, היא היתה קוראת לעובד מהתחנה שמבין בתחום. משמיעת טענות הצדדים עולה אם כך, כי קיימת מחלוקת הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. לעניין האחריות, שמעתי שתי גרסאות מנוגדות, לגבי סוג השמן שביקש התובע מהמתדלקת למלא ברכבו. עם זאת, לא היתה מחלוקת לגבי העובדה שהתובע השתתף במילוי השמן ברכבו באופן פעיל ובצמוד למתדלקת, ואף פתח את המכסה לפתח המתאים למילוי שמן גיר ברכב. בעניין זה, ישנו קושי ממשי להכריע בין שתי הגרסאות, וזאת למרות סתירה שהתגלתה בין דברי הנתבעים בכתב ההגנה ובמכתב של מנהלת קשרי לקוחות לבין גרסת המתדלקת, בנוגע לשאלה האם המתדלקת או הנאשם מזגו את השמן לרכב. כך או כך, נראה לי כי גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובע, הרי שהייתי קובעת כי יש לו אשם תורם למעשה. ההבדל בין שמן בלמים לשמן גיר הוא פשוט וברור לעין גם לאדם שאינו מומחה, הן מבחינת צורת האריזה, גודלה והכיתוב הבולט עליה (כפי שעולה מהתצלומים שהגישו הצדדים), והן מבחינת צבע הנוזל, וחזקה כי נהג ותיק כתובע, המעיד על עצמו כמי שהיה מכונאי בצבא, יידע להבדיל בין שני סוגי השמן כשהוא עוסק יחד עם המתדלקת במלאכת מזיגת השמן למקום. לפיכך, אם אכן המתדלקת טעתה והביאה שמן בלמים במקום שמן גיר, היה על התובע להבחין בטעות בעת מעשה, להעמידה על טעותה ולדרוש את החלפת השמן בו במקום וכך למנוע את הנזק. אינני בטוחה כי מהמתדלקת, בנסיבות העניין, היה מקום לצפות כי תדע להבחין בכך שהתובע פתח את מכסה הפתח המשמש להכנסת שמן גיר ולא את הפתח להכנסת שמן בלמים, כשמדובר ברכבו של התובע, וכאשר הוא עצמו הראה לה לאן למזוג את השמן. עם זאת, החלטתי שאין צורך להכריע בשאלת האחריות, וזאת משום שהתובע לא הצליח להוכיח אף את הנזק הנטען. התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת מומחה, ואף ציין כי אין לו כסף להזמנת חוות דעת כזו. תחת זאת צירף התובע מכתב ממכון לגירים אוטומטיים שביצע את התיקון ברכבו, שבו צויין כדלקמן: "לאחר פרוק הגיר מהרכב ופתיחתו, מצאתי שיש שמן מעורב, כל הגומיות והאטמים מסוג גומי היו מנופחים וגדולים מאד מהמידה המקורית שלהם. עקב מצב זה נגרם נזק כללי לגיר. כמו כן מאחר ומחזירי השמן לא תפקדו והיה חוסר שמן. המצב הנתון הביא גם לבלאי בדסקיות ושחיקה מוגברת של החלקים." מעבר לכך שהמכתב הנ"ל אינו מהווה חוות דעת מומחה ערוכה כדין, הוא גם אינו מוכיח כי הנזק שהתגלה בגיר של רכב התובע נגרם כתוצאה מהכנסת שמן בלמים לתיבת ההילוכים, אלא רק מציין כי נמצא "שמן מעורב" (אך מתייחס מאידך גם לחוסר שמן). המכתב אינו מציין כי הכנסת שמן בלמים לתיבת הילוכים אמורה לגרום בדרך כלל נזק לתיבת ההילוכים, תוך כמה זמן אמור להיווצר הנזק האמור, והאם ניתן למנוע את הנזק בפעולה מיידית של החלפת שמנים וניקוי תיבת ההילוכים. שאלת הנזק הנטען על ידי התובע, היא שאלה שבמומחיות, ובית המשפט אינו יכול לקבוע ללא חוות דעת מומחה, כי הנזק שנמצא בגיר של רכב התובע נגרם מהכנסת שמן בלמים לגיר דווקא, ולא כטענת הנתבעים שהוא נגרם מבלאי טבעי, מנזק מצטבר או מנזק ישן. במצב דברים זה, אין בידי בית המשפט כלים לקבוע כי הנזק שנגרם לגיר ברכב התובע, נגרם עקב הארוע המתואר בכתב התביעה. לאור האמור לעיל, אין רלוונטיות להכרעה בשאלת האחריות למעשה, ולפיכך אין מנוס מדחיית התביעה. לאור נסיבות העניין, ולאחר ששקלתי גם את מצבו הכלכלי והרפואי הנטען של התובע, אני קובעת כי הוא ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט סמליות והוצאות זימון עדת ההגנה בסך כולל של 400 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תחנת דלקדלק