פסק דין א. כללי: גבולות האחריות של סוכן נסיעות, כלפי לקוחותיו, אשר הזמינו, באמצעותו, כרטיסי טיסה, מספק חיצוני ובעניין ליקויים במתן השירות, במהלך שהותם בחו"ל. ב. העובדות הצריכות לעניין: הנתבעת הינה חברת נסיעות, העוסקת, בין היתר, במכירת כרטיסי טיסה לחו"ל, באמצעות מובילי תעופה שונים (להלן: "הסוכן"). התובעים הזמינו מהסוכן, כרטיסי טיסה לתאילנד, של חברת התעופה "קטאר אייר ליינס" (להלן: "חברת התעופה"), ליום 10/11/2008, כאשר מועד חזרתם הצפוי, ביום 26/11/2008. אין חולק, כי ביום 26/11/2008, היום בו אמורים היו התובעים לשוב ארצה, הכריזה ממשלת תאילנד על מצב חירום, בשני נמלי התעופה של העיר בנקוק וזאת, נוכח השתלטות מפגינים על נמלי התעופה. לטענתם, ניסו התובעים, ליצור קשר עם הסוכן ועם חברת התעופה, כדי לקבל הנחיות או מידע כלשהו, כיצד עליהם לפעול, אולם לשווא. התובעים לא זכו לכל מענה. לימים, משגברה תחושת התסכול, ניגשו התובעים למשרדי חברת התעופה ואולם, נדהמו לגלות, כי שפורפרות הטלפונים, היו מונחות לצד הטלפונים, באופן מכוון, כדי להימנע מקבלת שיחות. התובעים הוסיפו וטענו, כי זכו ליחס מזלזל ומשפיל והדגישו, כי במשך מספר ימים, ניסו ליצור קשר עם הסוכן ואולם, לא קיבלו מענה הולם ואף נענו בביטול. לפיכך, לא נותרה בידם הברירה, אלא לקנות כרטיסי טיסה על חשבונם וזאת, לאחר שנמסר להם, כי חברת התעופה "אל על", מקיימת טיסות משדה תעופה חלופי, בעיר סמוכה לעיר בנקוק. התובעים הדגישו, כי חרף העובדה, כי חברות נסיעות אחרות המירו את כרטיסי הטיסה שבידי לקוחותיהם, לכרטיסים בחברת אל על, לא נהג כך הסוכן ובשל התנהגותו, נאלצו להתעכב בעיר בנקוק, שלא מרצונם, עד ליום 30/11/2008, תוך כך שנדרשים לממן את הוצאות השהייה במקום, על חשבונם. בנסיבות אלה, טענו לאחריות הסוכן, מכוח היותו "ידו הארוכה" של חברת התעופה ולחייבו בעלויות שנדרשו, בין היתר, בגין כרטיסי הטיסה החלופיים והוצאות השהייה, כמו גם נזקים כלליים, בגין עוגמת נפש ובסך כולל של 16,209 ₪. התובעים הודו, כי חברת התעופה, הכירה באחריותה למקצת מהנזקים שנגרמו להם והסכימה להשיב מחצית מעלות כרטיסי הטיסה המקוריים, בסך השווה בשקלים ל- 350 דולר, אשר הועברה להם, באמצעות הסוכן. לכתב תביעתם, צירפו תדפיסי שיחות טלפון, המלמדים על השיחות הטלפוניות, בניסיון ליצור קשר עם הסוכן וכן קבלות בגין רכישת כרטיסי הטיסה והוצאות השהייה. בכתב ההגנה, כפר הסוכן, בחבותו, בגין השבתת שדה התעופה וטען, כי אין להטיל עליו אחריות, נוכח מצב חירום שהוכרז בתאילנד, שבעקבותיו, נסגרו נמלי התעופה של בנקוק. הסוכן הדגיש, כי מצב החירום, הינו בבחינת כוח עליון, שאיננו ניתן לצפייה והוסיף, כי במהלך מצב החירום, העסיק צוות עובדים מתוגבר, על מנת ליתן מענה למאות לקוחותיו, אשר נותרו בתאילנד ובין היתר, השיב לטלפונים הרבים וחיכה עד לפתיחת שדה התעופה "...ו/או מתן אישור נחיתה לחברות תעופה בשדה תעופה חלופי" (סעיף 5). הסוכן הוסיף, כי התובע 1, פנה אליו, בהודעות אלקטרוניות, תוך שהוא מתנסח בדרך של גידופים, קללות ואיומים ובנסיבות אלה, טען, כי אין לזכותם בכל סעד. הסוכן הדגיש, כי איפשר ללקוחותיו, לשנות את כרטיסי הטיסה המצויים ברשותם ולשוב ארצה, עם חברת אל על ואולם, אלה נדרשו לשלם את הפרש העלויות, בין כרטיסי הטיסה. כמו כן, הוסיף, כי התובעים זוכו בעלות מחצית מכרטיסי הטיסה ולפיכך, כפר בעניין גובה הנזק וחזר והדגיש, כי אין להטיל עליו אחריות, בשל מצב החירום שהוכרז בתאילנד והיותו כוח עליון. לכתב הגנתו, צירף העתקים מההודעות האלקטרוניות, המלמדות על סיגנון הפנייה הבוטה והמתלהם של התובעים, כלפיו. לצד הגנתו, ביקש למחוק את התביעה על הסף, נוכח מצב החירום האמור ומשנזקי התובעים, ככל שנגרמו, אינם ברי פיצוי. במהלך הדיון, חזרו התובעים, על גרסתם. בעדותו, הוסיף התובע 1, כי לאחר שהוכרז מצב החירום, ניסו ליצור קשר עם נציג הסוכן, אולם, "...משך 3 ימים לא ניתן היה להשיג אותו. ניסינו במשך כל היום. גם בחברת אייר קטאר לא ענו לנו" והוסיף, "...יצאו טיסות של אל על במקום חלופי אחר. חברות אחרות הפנו את לקוחותיהם לחברת אל על. המירו להם את הכרטיס" (ש' 8-6). מנגד, העיד נציג הסוכן, כי עם הכרזת מצב החירום, לא ניתן היה לצאת מתאילנד והוסיף, "...ביקשנו הצעות מחיר מאל על כדי להחזיר את הנוסעים שלנו... בשלב מסויים אל על קיבלה אישור להוציא טיסות משדה תעופה חלופי בתאילנד... השדה נפתח ב- 8 בדצמבר" (ש' 17-13). ג. דיון והכרעה: הנה כי כן, השאלה הדורשת ליבון והכרעה, עניינה, בסוגיה, אשר עולה מדי פעם, לדיון בבתי המשפט (בעיקר, בבית המשפט לתביעות קטנות) ואשר ממחישה את הבעייתיות והמורכבות, ביחסים המשפטיים, ב"משולש המסחרי": מזמין-סוכן-ספק. נדמה, כי בעוד שיחסי מזמין-ספק, אינם מעוררים קושי של ממש ואין חולק, בדבר תחולתם של דיני החוזים הכלליים, לעניין אספקת השירות, בטיב ובמועד עליו הוסכם, לרבות הכללים, לעניין הפרות, פגמים וטענות הגנה חוזיות וסטטוטוריות, המצב מורכב יותר, בנוגע למסגרת היחסים מזמין-סוכן, בקשר לטיב השירות, אותו התחייב הספק, ליתן למזמין (באמצעות הסוכן) וטרם נקבעו, באופן מדוייק, גבולות האחריות של הסוכן, כלפי המזמין, בעניין ליקויים, שנפלו בקיום התחייבות הספק. אכן נכון, סוגיית האחריות, מעוררת שאלות לא פשוטות ומערבת שיקולים שונים ומגוונים, חלקם בעלי היבטים כלכליים, שיש בהם, כדי להשליך, על היחסים המסחריים הנוהגים ונדמה, כי המסגרת הדיונית שנבחרה, לבירור טענות הצדדים וההכרעה בשאלה המשפטית, שהינה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית ואשר אין לגביה הלכה פסוקה, ברורה וחד משמעית, איננה המסגרת האופטימלית ועדיף היה, כי יתקיים דיון מלא, בנוכחות עורכי דין ויינתן פסק דין, על יסוד תשתית ראייתית ומשפטית מלאה, שלאחריה, יהיה נתון לערעור בזכות, בפני הרכב של שלושה שופטים. לפיכך, שקלתי, אם ראוי להעביר את הדיון, לבית המשפט השלום ואולם, בסופו של יום, סברתי, כי עניינם של הצדדים שבפניי ונסיבות העניין, כפי שהובררו מכתבי הטענות ועדותם, בהתחשב בפסיקה הענפה, הקיימת (ראה למשל: תק (י-ם) 3165/08 בארימוב דילרה דילה נ' הדקה התשעים בע"מ והפסיקה שהובאה שם - עמ' 7-6 לפסק הדין), אינם מצדיקים את העברת הדיון ועניין זה, ישקל, בנסיבות אחרות ובמקרים המתאימים (ראה: בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר). יחד עם זאת, מבלי לקבוע מסמרות, הנני סבור, כי ביחסים החוזיים, שבין מזמין-סוכן, בעניין שירות שהתחייב ספק, ליתן, באמצעותו, למזמין, יש לקרוא תנייה מכללא, לפיה, מתחייב הסוכן, לנקוט באמצעים סבירים, להבטחת קיומו התקין של השירות ולמצער, לביצועו בקירוב. כוונה משתמעת זו, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת, עולה בקנה אחד, עם צפיותיהם הסבירות של הצדדים ומתיישבת עם עקרון תום הלב. אין להטיל, לפתחו של המזמין, הפרות יסודיות וליקויים משמעותיים בשירות, שהתחייב ספק, ליתן למזמין, מקום בו, ניתן היה לצפותם, שכן, רכישת השירות, באמצעות הסוכן, יצרה מצג, לפיו, יש באפשרות הספק, ליתן את השירות באופן תקין ויש ביכולתו של הסוכן, להבטיח, באמצעים סבירים, את קיומו. יחד עם זאת, ברי כי אין להטיל על הסוכן, אחריות מוחלטת, לקיום התחייבויות הספק, שכן זה איננו בבחינת מבטח ואיננו "...אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו ושאותם לא ניתן ולא צריך היה לצפות" (ת.א. (י-ם) 165/88 דהן נ' רפאל - טרם פורסם) ומכאן, שיש לבחון, את התחייבות הסוכן, בכל מקרה, על פי נסיבותיו "...בכלים של סבירות ושל שכל ישר, תוך שימת הדעת כי תקלות במהלך טיול או חופשה הן חלק ממציאות יום יומית, אשר אינה נגזרת בהכרח ממחדליו של סוכן הנסיבות או שהן בתחום צפייתו" (תק (פ"ת) 2993/05 ויסוצקי נ' איסתא ישראל בע"מ). לפיכך, מקום בו אירעה תקלה, במתן השירות, יש לבדוק, האם התקלה היתה צפויה והאם נקט הסוכן, באמצעים הסבירים, למניעתה. אולם, אף אם לא ניתן היה לצפותה, מוטלת על הסוכן, האחריות, לפעול באופן סביר, להקטין את נזקי לקוחותיו, לאחריה. לשון אחר, אף אם חל שיבוש במתן השירות, הן בשל הפרה יסודית של הספק והן בשל גורם מסכל, שלא ניתן היה לצפותם, על הסוכן, לעשות, ככל שניתן ולנקוט באמצעים סבירים, להקטין את הנזק שנגרם, כמתחייב, מתוקף אחריותו החוזית, כלפי לקוחותיו. בענייננו, אין חולק, כי מצב החירום שהוכרז בתאילנד, הינו גורם מסכל, שלא ניתן היה לצפייה ומשכך, אין להטיל, אחריות על הסוכן, כלפי התובעים, רק בשל התרחשותו. יחד עם זאת, היה על הסוכן, מיד לאחריו, לנקוט באמצעים סבירים, להקטין את נזקי התובעים-לקוחותיו, קרי: לפעול לחזרתם, לתחומי המדינה, באמצעות מוביל חלופי, לאחר שהוברר, כי ניתן לעשות כן, באמצעות חברת אל על ומעיר סמוכה וכפי שטען, כי כך נעשה, בעניינם של לקוחות אחרים (סעיף 14 לכתב ההגנה). מכאן, הגם שאין להטיל על הסוכן, את האחריות, למימון כרטיסי הטיסה החלופיים (במנותק מהיחסים המשפטיים, שבין התובעים לחברת התעופה, שבענייננו, אין חולק, כי זוכו, במחצית עלותם), חלה עליו האחריות, לנקוט באמצעים סבירים, לאפשר את חזרתם, במועד המוקדם, האפשרי וליתן להם, את השירות הראוי, המתחייב, ממעמדם, כלקוחותיו. בענייננו ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות והתרשמתי מעדויות הצדדים, הנני קובע, כי התובעים עשו כל מאמץ, ליצור קשר עם הסוכן ולא נענו. זאת ניתן ללמוד, מעדותו של התובע 1, המהימנה עליי וכן מהודעותיהם האלקטרוניות, שנשלחו, אשר מלמדות על התסכול הרב, מקום בו לא זכו כלל להתייחסות, הגם שאין לקבל את דרך ניסוחם.מנגד, לא שוכנעתי, כי הסוכן עשה ככל יכולתו הסבירה, על מנת לאפשר את חזרתם של התובעים, במועד המוקדם האפשרי, שהרי, בסופו של יום, התובעים שבו ארצה, לאחר מספר ימים ולאחר שפעלו בעצמם ועל חשבונם, לרכישת כרטיסי טיסה חלופיים, מקום שלכאורה, כפי שעולה מהראיות, ניתן היה לעשות כן, במועד מוקדם יותר, מזה שנעשה בפועל. עם התנהלות הסוכן, בנסיבות אלה, אין להשלים. יוער, כי באחת מהודעותיהם האלקטרוניות (מיום 27/11/2008), הסכימו התובעים, לשדרג את הטיסה, על חשבונם ואולם, בקשתם זו, לא נענתה. לפיכך, אינני מקבל את טענתו הכללית של הסוכן, לפיה, היה בקשר עם התובעים, במהלך הימים, לאחר שהוכרז מצב החירום בתאילנד וגרסתו, איננה עולה בקנה אחד, עם ההודעות האלקטרוניות ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת, הדרושה לביסוסה, מקום שניתן היה לעשות כן ומשלא הוגשו תשובותיו להודעות ו/או ראיות אחרות, המלמדות על כי היה בקשר עם התובעים, כפי שטען. בנסיבות אלו, הנני קובע, כי הסוכן, לא מילא אחר התחייבויותיו, כלפי התובעים, לא פעל כדי ליתן להם טיפול ראוי, כמתחייב, בנסיבות העניין ולא דאג להשבתם ארצה (וייתכן, במועד מוקדם יותר ובעלות נמוכה מזו שהוצאה בפועל) ומשכך ונוכח התנהגותו הלקויה, אחראי לפצותם. התובעים טוענים לנזקים שנגרמו, הן בשל עלות כרטיסי הטיסה החלופיים והן בשל הוצאות השהייה וצירפו ראיות להוכחתם, לכתב התביעה. אולם, כפי שקבעתי, אין להטיל על הסוכן אחריות, בגין עלות כרטיסי הטיסה, שהרי מבחינת הסוכן, מצב החירום, הינו "כוח עליון" ומהווה גורם מסכל, שלא ניתן ולא צריך היה לצפותו. מנגד, יש לפצות את התובעים, על נזק (מיוחד וכללי), אשר שוכנעתי כי נגרם להם, בשל התנהגותו הלקויה של הסוכן. יחד עם זאת, משלא הובאו ראיות ממשיות, באשר למועד חזרתם האפשרי, לו נקט הסוכן, בצעדים הדרושים ובשים לב לפרק הזמן שחלף, ממועד מצב החירום ועד למועד שובם ארצה, הנני סבור, כי יש לקבוע חיוב מידתי וצנוע וניתן לאמוד את ההוצאה, "...על הצד הנמוך והבטוח, לשמירה על האיזון הראוי" (ע"א (י-ם) 4401/97 ברוכי נ' גולדשטיין, הנזכר בפסק הדין, בר"ע (י-ם) 808/09 צחי חזות נ' משה לוי - פורסם באתר בתי המשפט ביום 9/3/09). לפיכך ולאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים הרלוונטים, לעניין גובה הנזק ובכלל זה, להתנהגותם של התובעים, כלפי הסוכן, כפי שעולה מהודעותיהם האלקטרוניות, הנני סבור, כי יש להעמיד את גובה הנזק, בשיעור מתון וצנוע של 750 ₪, לכל תובע. ד. סוף דבר: הנני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים, סך של 2,250 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 250 ₪. תביעות נגד חברות תעופהשאלות משפטיותתעופהנופשסוכני נסיעות (תביעות)