פסק דין התובע רכש מהנתבעת, שהיא בעלת חנות או רשת חנויות לממכר ריהוט, מערכת ישיבה סלונית מעור מתצוגה תמורת 10,500 ₪. הרכישה בוצעה בדצמבר 2006. בחודש יוני 2008 התלונן התובע בפני הנתבעת על תופעות של ירידת צבע באיזורים מסוימים במערכת הישיבה. התובע טוען כי כבר שנה וחודש לאחר הרכישה פנה טלפונית לנתבעת בנדון ואף נשלח מטעמה אדם שצילם את הריהוט והתרשם מהבעיה אולם בעקבות זאת הוצעה לו רק צביעה חלקית בעוד הוא נוכח שהבעיה מתפשטת ולכן רק צביעה מלאה יכולה לפתור את הבעיה. כך או אחרת בסופו של יום הנתבעת הציעה לקיחת הריהוט לצביעה תמורת השתתפות חלקית מצידו של התובע וטענה שהאחריות מסתיימת בחלוף שנה וממילא הצעתה היא מפנים משורת הדין. לעומת זאת, התובע טוען כי מעולם לא נאמר לו שהאחריות מסתיימת לאחר שנה. אין חולק שלא נמסרה מעולם תעודת אחריות במסמכי ההתקשרות שהם למעשה ההזמנה, אין מילה וחצי מילה בנושא אחריות או תקופת אחריות. הנתבעת טוענת כי מקובל לתת אחריות לצבע בריפוד עור לשנה בלבד אולם הטענה הזו לא הוכחה. עוד העלתה הנתבעת בשפה רפה את הטענה כי נזק לצבע יכול להיגרם עקב שימוש בחומרי ניקוי לא מתאימים, אולם לא רק שאין שמץ של ראיה שכך היה בענייננו אלא שגם אין מחלוקת שהתובע לא קיבל לידיו מסמך כלשהו ולו הפשוט ביותר המפרט את המותר והאסור בנושא תחזוקה וניקוי של הריהוט שרכש. המוכר הוא זה שיודע מהי הרגישות של מה שהוא מוכר והוא זה שצריך להנחות את הלקוח בכל מקרה שבו יש הגבלות על השימוש בחומרי ניקוי או על תחזוקה. אין מחלוקת שהדבר לא נעשה כאן למעט הטענה שהדברים נעשו בע"פ בדיוק כפי שנטען על ידי הנתבעת גם כי תקופת האחריות נמסרה בע"פ. אין כל סיבה ששני אלה לא ימסרו בכתב ולא מדובר במאמץ חריג או בעלות שיש לה משמעות, מצד הנתבעת בעוד שהתועלת לצרכן ברורה לגמרי והוא יכול לקבל החלטה מושכלת הן לגבי כדאיות הרכישה נוכח תקופת האחריות המוצעת והן לגבי אופן השימוש והתחזוקה בעתיד. נראה אם כך שיותר סביר לומר שהמוצר שנמכר היה פגום מאשר לומר שלא היה פגום. גם במוצר לא חייב לבוא לידי ביטוי מיידי ולעיתים הוא בא לידי ביטוי רק בחלוף זמן. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע ידע כי אחריותה מוגבלת לשנה אחת. אדם המשקיע מעל 10,000 ₪ במערכת ישיבה מצפה למוצר שלא יפיעו בו ליקויים גם בחלוף שנה וחצי. בנסיבות הללו הכף נוטה לזכות קבלת התביעה לפחות במישור העקרוני כלומר לקבוע שיש חבות מצד הנתבעת. סכום התביעה זהה למחיר הרכישה. אין חולק שגם לשיטת התובע הריהוט מוסיף לשמש אותו ועוד אין חולק שגם לשיטת התובע הריהוט היה תקין במשך למעלה משנה. בנסיבות אלה דומה שלא יהיה ראוי לחייב את הנתבעת לשלם את מלוא מחיר העיסקה ואוסיף כי התרשמותי מהתמונות איננה כזו שלפיה הריהוט אינו ניתן לשימוש כלל. לאור זאת לא נותר לי אלא לפצות על דרך האומדן. מחיב הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,500 ₪. נוכח העובדה שהסכום שנפסק עומד רק על שליש מסכום התביעה החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. רהיטים (תביעות)