פסק דין התובע התקשר עם הנתבעת, באמצעות סוכנות נסיעות איסתא, להזמין נופש, שייט באנייה “Dream Princess”. התובע טוען כי הפלגה זו הביאה לו ולמשפחתו אך עוגמת נפש, ומבקש את כספו חזרה ואף פיצוי בגין עוגמת הנפש. לדבריו, לפני העלייה לאנייה המתין התובע עם בני משפחתו כ- 3 שעות בנקודת האיסוף על מנת שיסיעו אותם לאוניה. ההמתנה הייתה תחת השמש הקופחת, ללא מים, שירותים או מקום ישיבה. התובע התקשר לנתבעת וקיבל המלצה להתחזות לנוסעים מאנייה אחרת שעגנה באותה עת, על מנת שיותר לו עם משפחתו לעלות לאוטובוסים אל מקום עגינת אוניות הנוסעים. התובע מפרט כי, בחדר שקיבל באנייה, השירותים לא היה תקינים. החדר הוחלף אך לאחר שעות רבות, וזאת לחדר קטן יותר ממה שמתאים למשפחה בת 4 נפשות. ההפלגה עצמה יצאה באיחור, וכתוצאה מכך נאלץ התובע לבטל סיור שתוכנן בחוף אלניה. התובע מספר עוד כי הוא ואשתו סבלו מקלקול קיבה, בשל האוכל באוניה, במשך ההפלגה ומספר ימים לאחר מכן. התובע ציין בתביעתו כי אותה אוניה הפסיקה כבר להפליג בשל תקלה שארעה בה מאוחר יותר. הנתבעת ביקשה למחוק התביעה על הסף בשל "חוסר יריבות חוזית". נטען כי הנתבעת אינה המפעילה של האנייה אלא אך עמילה ומתווכת. לדבריה "עובדה זו מצוינת באופן מפורש בסעיף 1 לתנאים הכלליים בחוזה ההתקשרות בין בעלי האוניה ובין ציבור המפליגים" אשר העתק ממנו צורף כנספח "א" לכתב ההגנה. בכתב ההגנה ממשיכה הנתבעת ומצטט את הסעיף המדובר: "חברת כספי הפלגות קרוז בע"מ (להלן: כספי) פועלת כסוכנות הנסיעות המתווכת בין הנוסע לבין בעלי האוניה, חברת Tumaco Navigation Co. Ltd (להלן: "הבעלים") וחברת Dream Princes Cruises Ltd, החוכרת את האוניה מן הבעלים (להלן: "החוכרים") כספי משווקת עבור החוכרים והבעלים כרטיסי הפלגה מישראל במחיר הנקבע על ידם ועל פי תנאי ההתקשרות לנוסעים לכבודה הנלווה להם הקבועים על ידי הבעלים, דעתם ואחריותם בלבד. "כספי" איננה אחראית לתקלות הנובעות מאי ביצוע או ביצוע לקוי של שירות כלשהו במסגרת ההפלגה, כמו גם בקיום וביצוע ההפלגה עצמה, הנתונים לשליטה בלעדית של הבעלים והחוכרים." יש לציין כי ההדגשה מופיעה אמנם בציטוט אשר בכתב ההגנה, אך אינה מופיעה במקור, היינו בדף "התנאים הכלליים" - נספח א לכתב ההגנה. עוד יש לציין, כבר עתה, כי כתב ההגנה כתוב באותיות גדולות ונאות כמקובל, אולם, "התנאים הכלליים" כתובים באותיות שגודלם כמילימטר אחד. הנתבעת מפנה להלכות הידועות לפיהן סוכנות נסיעות אינה אלא מתווך בלבד ואינה אחראית למחדלי הספק, כגון מוביל או בית מלון. אוזכרה אף הפסיקה לפיה אין לראות בסוכנות נסיעות אחראית לתקלות המתרחשות במהלך חבילת נופש. הנתבעת טענה עוד כי טענותיו של התובע לגופו של עניין מוגזמות והפיצוי אותו הוא דורש אינו עומד בכל פרופורציה לעלות ההפלגה כולה. הנתבעת אישרה כי אותה אוניה אכן הפסיקה להפליג, לאחר תקלה במסגרת הפלגה אחרת, מאוחרת יותר. הנתבעת ציינה כי אירוע זה אינו קשור לתובע, וכי הנוסעים באותה אוניה הוטסו על ידי הנתבעת לארץ מרודוס, וצרפה מסמכים המלמדים על כך שהנתבעת תובעת את בעלי האוניה, בבית המשפט המוסמך ברודוס. בדיון בפני חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע ציין בעדותו כי קנה את ההפלגה דרך סוכנות הנסיעות איסתא, שהיא פנתה לנתבעת. הוא שילם כסף לנתבעת ואינו מכיר כל חברה אחרת. התובע טען עוד כי הנתבעת היא היחידה המוכרת הפלגות על אותה אוניה, ואין כל חברה אחרת במדינת ישראל. התובע טען כי אינו יודע את המסגרת המשפטית המתאימה, אך לדעתו הנתבעת אחראית. התובע תיאר באופן מומחש את התקלות ואף הגיש תמונות להוכיח את חלקן. נציגת הנתבעת עמדה על כך כי הנתבעת אינה אלא מתווכת. לדבריה הדבר מופיע במפורש בשובר ההפלגה, המהווה חוזה בין הצדדים. היא הוסיפה כי לא ייתכן שנוסע נסע ללא שובר זה. עוד טענה הנציגה כי העיכובים בנמל הם באחריות הנמל בלבד. נציגת הנתבעת הסבירה כי בהפלגה המאוחרת יותר סייעו למפליגים ש"נתקעו", על ידי הטסתם לישראל, מטעמים הומניטאריים בלבד, ללא כל חובה משפטית. דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לא אוכל לקבל את טענת הסף של הנתבעת בדבר העדר יריבות. אין חולק על כך שסוכני נסיעות אינם אחראים אלא לרשלנותם שלהם. בדרך כלל לא יהיה סוכן נסיעות אחראי לפגם במלון, בטיסה או בהפלגה, אלא אם כן הנסיבות מלמדות שצריך היה לדעת מראש על תקלה, ולא היה זה סביר שלא הזהיר על כך את הלקוח. סוכן הנסיעות אינו מספק השירות ואינו אחראי על טיב השירות. אין הוא אלא מתווך בין הלקוח ובין מספק השירות. אין הוא אחראי אלא לחובותיו כמתווך, ולא לחובות הצדדים ביניהם תיווך. אלא, שבמקרה זה איני סבור שראוי להחיל על הנתבעת את העקרונות החלים על סוכני נסיעות. אפשר בהחלט שביחסים המשפטיים בין הנתבעת לבין מפעילי האוניה או בעליה, היא בבחינת מתווכת או עמילה. אולם, שוכנעתי מדברי התובע כי לא זה המצג שהוצג כלפיו. התובע אינו משפטן, אך במילים פשוטות, המתאימות לבית המשפט לתביעות קטנות, העיד כי למעשה הוצג בפניו מצג לפיו הנתבעת עצמה, שהיא חברה ישראלית ולה כתובת בישראל, היא היא "בעלת הבית" ביחס להפלגה. התובע טען, למעשה, כי הנתבעת יצרה רושם לפיו היא זו שמספקת את השירות וממילא אחראית עליו. עיון ב"דף התנאים הכלליים" מחזקת עד מאוד את טענת התובע. המסמך המדובר מביא את המושג "אותיות קטנות" עד אבסורד. מדובר במסמך המוכתר "שובר הפלגה" הנראה כחוזה. שמות התובע ובני משפחתו מופיעים בגדול בחלק העליון. שמה של הנתבעת מתנוסס באותיות גדולות מאוד בכותרת, ונראה על פני הדברים כי הנתבעת, היא המעניקה את "שובר ההפלגה", והיא הצד לחוזה אספקת שירותי ההפלגה. לעומת זאת, המלל המשפטי, המופיע בגוף המסמך, מודפס באותיות בגודל של מילימטר אחד בלבד. תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה - 1995, קובע כי גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטר. ההפרה של הוראה זו, שבעטיה לא קרא את "האותיות הקטנות", גרמה לתובע לטעות ולחשוב כי הוא מתקשר בחוזה עם חברה ישראלית. ודוק, בסעיף 6 לכתב ההגנה שהגישה לבית המשפט, ידעה גם ידעה הנתבעת להכין מסמך בהיר, ולהדגיש מתוך הסעיף המשפטי הארוך, את החלק ממנו עולה כי, למי שנחזית להיות הצד השני של חוזה, אין כל אחריות לביצוע החוזה. אך אין כל הדגשה כזו ב"שובר ההפלגה" שהונפק למשיב. התנהגות זו של הנתבעת בודאי מהווה חוסר תום לב במו"מ לקראת כריתת חוזה, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, וכפי הנראה אף עולה לכלל הטעייה לפי סעיף 15 לאותו חוק. מכל מקום, חוסר תום הלב, כשלעצמו, מקנה לתובע זכות לפיצויים כשל הפרת החוזה (לפי הוראות סעיף 12(ב) לאותו חוק). יודגש כי זהות נותן השירות היא פרט מהותי מאוד בעסקה. זכותו של מתקשר לדעת עם מי הוא מתקשר לקבל שירות. זהות נותן שירות מהווה שיקול לעצם ההחלטה אם להזמין שירות אם לאו. גילוי זהות נותן השירות נותן לצרכן כתובת לפנות אליה, אם לא בא על סיפוקו כמובטח לו. במקרה זה הוסתר נותן השירות והוסתרה הכתובת האמיתית לקובלנות, באותיות קטנות, בלתי חוקיות, במסמך משפטי ארוך. זאת, כאשר בכותרת העליונה, הגדולה, של המסמך מופיע שמה של הנתבעת. בכותרת התחתונה, אף היא באותיות מוגדלות, מופיעות כתובות הנתבעת, בתל - אביב ובחיפה. הטעייה ביחס ל"זהות היצרן, היבואן או נותן השירות" בניגוד לסעיף 2(6) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981, והפרה של הוראות סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן, על ידי רישום תנאי החוזה באותיות קטנות מהקבוע בתקנות, מקנות לתובע עילה בנזיקין לפי סעיף 31 לאותו חוק. יש להדגיש כי ההטעיה ביחס לזהות נותן השירות חמורה במיוחד במקרה זה. זאת, משום שיש הבדל דרמטי בין חברה ישראלית לבין חברה זרה, אשר אין לה כל נציגות בישראל. למעשה, לטענת הנתבעת, על מנת שהתובע יתבע את נזקיו, עליו לתבוע בבית משפט בחו"ל, או לבצע המצאה של כתבי בי דין אל מחוץ לתחום השיפוט. המורכבות והעלות הגבוהה של פעולה כזו למעשה חוסמת את התובע מלהגיש תביעה בהיקף קטן. שוב יודגש, סוכן שמכר "נופשון" באנטליה, אינו אחראי, בדרך כלל, למחדלי המלון בו שהה הנופש הישראלי, ובאמת מי שנפגע אין לו אלא לנסות לתבוע את המלון הטורקי. אין "לתפוס" את הסוכן אך ורק משום שאין לתובע כל כתובת אחרת בישראל. אולם, תובע ישראלי שנסע למלון, כאמור, ידע כי הוא משלם באמצעות תיווך ישראלי, לבית מלון במדינה זרה, ולקח על עצמו את הסיכון במודע. לעומת זאת, התובע דנן טעה לחשוב כי מדובר בחברה ישראלית, וזאת לאחר שהוטעה על ידי הנתבעת. מטעם זה בלבד על הנתבעת לשאת בתוצאות הטעייתה. יש לא מעט חוקים שנועדו למנוע מצב בו, בשל תנאי נסתר, ימצא עצמו צד המתקשר בחוזה מול מכשולים משפטיים בפני הגשת תביעה. כך לדוגמא, סעיף 4(9) חוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982, קובע כי חזקה על תנאי בחוזה אחיד המתנה על הוראות בדבר מקום שיפוט, כי הוא תנאי מקפח. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 קובע כי קיימת חובה על מבטח להבליט הגבלות על אחריות המבטח בהבלטה מיוחדת בחוזה. תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976 קובע כי סמכות השיפוט המקומית של בית המשפט לתביעות קטנות היא בתוקף, על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין. חוקים אלה, וחוקים נוספים, נועדו למנוע מצב בו מנסח החוזה מוצא דרך משפטית להקשות על הצרכן להגיע לערכאות, ולמנוע מצב בו מתקשר לא ידע על מכשול של ממש אם ירצה לממש תביעתו. לו הייתה הנתבעת נותנת דף הסבר, עם ביצוע ההזמנה, ובו היה הסייג האמור מופיע באותיות בגודל סביר, ובהבלטה מתאימה, לא ניתן היה לטעון שהטעתה, וחזקה היה על התובע כי הבין את כי מדובר במתווכת בלבד. למרבה הצער, הדבר לא נעשה, והמסמך האמור אינו מספיק. סיכומו של דבר, יש לקבוע את אחריות הנתבעת באופן עקרוני לנזקים שאירעו בהפלגה, ולדחות את הטענה בדבר העדר יריבות. הנתבעת לא הגישה הודעת צד ג' לחברות שעליהן האחריות הישירה, לטענתה, ולפיכך אין מנוס מכך שהיא תשא לבדה בנזק שנגרם לתובע במהלך ההפלגה. הערכת הנזק לעניין הערכת הנזק, יש להבחין בין ההמתנה בנמל אשדוד, לבין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע על האוניה עצמה. התובע ידע כי שירותי הנמל ניתנים על ידי נמל אשדוד. ראוי כי תביעתו בהקשר זה תופנה לשם. אחריותה של הנתבעת כאן היא באמת אחריות של סוכנת בלבד. היא לא הציגה עצמה כנותנת שירותי נמל. כל שניתן לקבוע הוא כי על הנתבעת, שידעה אודות המתנה אפשרית, נוכח ניסיונה הרב (כעולה מהמכתבים שצרפה לכתב ההגנה), וצריכה הייתה להזהיר את התובע להיערך מראש, אך בודאי שאין היא האחראית העיקרית. לפיכך, יש מקום להורות על פיצוי מועט, על גבול הפיצוי הסמלי בהקשר זה. העובדה כי המשפחה של התובע שוכנה במשך יום אחד מטיול של 5 ימים בחדר בו לא פעלו השירותים, מחייבת פיצוי. מדובר באי נוחות משמעותית ביותר, הגורעת חלק נכבד מההנאה מהנסיעה בספינה. המעבר לחדר אחר, יותר קטן מהראוי לגודל המשפחה, לכל יתר הטיול, גם כן פוגמת בהנאה, ומחייבת השבת חלק מהתמורה, ופיצוי בגין עוגמת הנפש. יציאת האוניה לטיול באיחור, דבר שאילץ את משפחת התובע לוותר על טיול באחד היעדים, גם כן מהווה פגיעה משמעותית בהנאה, ולמעשה הנתבעת לא סיפקה חלק מהתמורה שהבטיחה. התובע טען כי הוא ואשתו קיבלו קלקול קיבה כתוצאה מאוכל מקולקל שקיבלו באוניה, וסבלו מכך עוד מספר ימים. התובע הוא אמנם רופא במקצועו, כפי שהעיד על עצמו, אך לא סיפק נתונים מספיקים, שלא לומר חוות דעת רפואית מסודרת, המאפשרת לקבוע כי, אותה הפרעה רפואית ממנה סבל, אכן נבעה מהאוכל ולא בשל גורם אחר. לפיכך, רכיב זה של עילת התביעה נדחית, בהעדר ראיות מספיקות. לא אוכל לקבל את טענת התובע כי הוא זכאי להשבה של מלוא הסכום ששילם על ההפלגה ואף לפיצויים נוספים בגין עוגמת נפש. אכן היו מספר רכיבים של הנסיעה שהיו פגומים, ואין ספק הדבר פגם בהנאה. אולם, התובע נהנה לכאורה מרכיבים רבים אחרים, בהם יעדים אליהם כן הגיע, אטרקציות שונות על האוניה ועצם ההנאה מהפלגה על סיפון אונייה בלב ים. לפיכך, אף שיש מקום לפיצוי משמעותי, אין מנוס מלראות בסכום שתבע התובע כמופרז. סיכומו של דבר לאחר שמצאתי כי הוכח שהנתבעת אחראית לחלק מסוים מעוגמת הנפש של התובע, אני מעריך את סכום הפיצוי וההשבה החלקית שעליה לשלם ב- 3500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט, הכוללים אגרת משפט, בסך 400 ₪. אף סכום זה ישולם תוך 30 יום ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. נופשהפלגות נופש (תביעות)משפט ימי - דיני ימאות