טעות בביצוע תשלום של פקיד דואר ישראל

פסק דין 1. ביום 29/11/07 שילם התובע בדואר תעודת ביטוח חובה לרכב בנו. הנתבע 1, העובד בדואר כאשנבאי, טיפל בתובע. סכום ביטוח החובה לפי התעודה הוא 1,595 ₪. הסכום, שהודפס על גבי תעודת ביטוח החובה באמצעות מחשב הדואר כסכום שנתקבל מהתובע, הוא 595 ₪. עניינה של התביעה דנן הוא ב-1,000 ₪ הפרש שבין שני הסכומים, המהווה את עיקר תביעתו של התובע. 2. על פי טענת התובע, הוא מסר לנתבע 1 סך 1,600 ₪, בשמונה שטרות בני 200 ₪ כל אחד, וקיבל ממנו עודף בסך 5 ₪. 3. על פי טענת הנתבעים, שילם התובע סך 595 ₪ בלבד, הוא הסכום שהודפס על תעודת ביטוח החובה באמצעות מחשב הדואר כסכום התקבול. לטענתם, זה הסכום שראה הנתבע 1 לנגד עיניו כשהתובע הגיש לו את תעודת ביטוח החובה לתשלום, והם מוסיפים ומציינים כי הספרה "1" בעמודת ה"אלפים" במספר 1,595, שרשום על גבי תעודת ביטוח החובה כסכום לתשלום, מצויה מחוץ לרובריקה המיועדת לסכום לתשלום, באופן שעלול להטעות. הנתבע 1 הוסיף בעדותו כי "שהתשלום רץ וכל היום עובדים על כסף אני לא רואה את הספרה 1 אלא את 595 ₪" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-2). 4. לטענת התובע, כל הענין נתגלה לו כעבור מספר ימים, כשסוכן הביטוח התקשר והודיע כי נתקבלה הודעה מחברת הביטוח כי שולם סך 595 ₪ בלבד בגין ביטוח החובה, במקום 1,595 ₪. בעקבות כך שילם התובע את ההפרש בסך 1,000 ₪ לחשבון חברת הביטוח (שובר ההפקדה צורף לכתב התביעה), כדי להבטיח קיומו של ביטוח חובה לרכב הרלבנטי. 5. לא נתגלו הפרשים בקופתו של הנתבע 1 בסוף עבודתו ביום הרלבנטי. 6. אין חולק כי כרגיל לא מקבל הדואר חלק מהסכום הרשום בשובר כסכום לתשלום, וכי יש לשלם את כל הסכום במלואו. 7. קיימות למעשה שתי אפשרויות: א. א. התובע מסר לנתבע 1 סך 1,600 ₪ והנתבע 1 שלשל לכיסו סך 1,000 ₪ (מאחר וקופתו של הנתבע 1 היתה מאוזנת בסוף עבודתו ביום הרלבנטי, לא קיימת אפשרות שהנתבע 1 קיבל מהתובע סך 1,595 ₪ והדפיס בטעות סך 595 ₪ על תעודת ביטוח החובה כסכום ששולם, שכן אז היה אמור להימצא בקופתו סך 1,000 ₪ עודף); ב. ב. התובע שילם סך 595 ₪ בלבד בגין ביטוח החובה (בין שמסר לנתבע 1 מלכתחילה סך 600 ₪ יחד עם השובר; בין שמסר לו 1,600 ₪ יחד עם השובר, והנתבע 1 החזיר לו 1,005 ₪ מבלי שהתובע העמיד את הנתבע 1 על טעותו בענין הסכום לתשלום; ובין שמסר את השובר לנתבע ללא מזומנים כלשהם, הנתבע 1 ביקש ממנו סך 595 ₪ לתשלום, והתובע מסר לו סכום זה, שוב מבלי להעמיד את הנתבע 1 על טעותו בענין הסכום לתשלום). 8. אין לי אלא להצטער כי אלה שתי האפשרויות, ואין זולתן, שכן לפי כל אחת מהן מי מבעלי-הדין פעל בחוסר יושר (אם לנקוט בלשון המעטה) ובתרמית. 9. למותר לציין כי א-פריורי ועל פני הדברים אין סיבה כי בית המשפט יסבור כי התובע הוא אדם ישר והגון ואילו הנתבע 1 הוא רמאי, וגם לא ההיפך. כמו כן, אם אצטמצם לעדויות עצמן, אין בהן דבר כדי לגרום לי להעדיף גרסה אחת על פני משנתה, גם לא עדות בנו של התובע כי מסר לאביו סך 1,600 ₪ במזומן לצורך תשלום ביטוח החובה (שכן, עדות זו אינה שוללת את החלופה השניה מבין שתי החלופות שהובאו בסעיף 7 לעיל, ואין בה כדי להטות את הכף לכך שדווקא הנתבע 1 הוא הרמאי, ולא התובע). 10. לו הייתי מסיים את פסק הדין כאן, דין התביעה היה להידחות, שכן דינה היה כי תוכרע לפי נטל ההוכחה, שמוטל על כתפיו של התובע. 11. אולם, אין להצטמצם לעדויות בלבד, ויש לבחון את מכלול הראיות. כמו כן, על אף הדברים שנאמרו לעיל, לענין המציאות המתחייבת, בנסיבות המקרה דנן, שמי מהצדדים פעל בתרמית, אין עסקינן בפלילים, שבו דרושה הוכחה מעבר לספק סביר, אלא בממונות, שבו מידת ההוכחה הנדרשת היא הטיית מאזן ההסתברות. הנושא בנטל ההוכחה במשפט אזרחי עומד בנטל המוטל עליו, אם גרסתו מסתברת יותר מגרסת בעל-הדין שכנגד. 12. נוכח האמור בסעיף הקודם ולאחר עיון במקור תעודת ביטוח החובה, אותו מסמך ממש (להבדיל מצילום שלו) שהוגש לנתבע 1 ושהיה מונח נגד עיני הנתבע 1 בעת ביצוע הפעולה הרלבנטית, אני מוצא כי דין התביעה להתקבל ביחס לסך האמור של 1,000 ₪. 13. תעודת ביטוח החובה מטה את הכף לטובת התובע. אף שבצילום תעודת ביטוח החובה, שצורף הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה, הספרה "1" שבמספר 1,595 ₪, הרשום כסכום לתשלום, אינה בולטת והיא מובלעת תוך הסימן "₪", לא כך המצב במקור תעודת ביטוח החובה, שהוא המסמך (הנייר ממש) שהיה מונח בפני הנתבע 1 בעת ביצוע הפעולה הרלבנטית. במסמך זה (מקור תעודת ביטוח החובה), שהגיש התובע ביום 17/12/08 יחד עם מסמכים נוספים, הספרה "1" מתוך המספר 1,595, הגם שהיא מודפסת קצת מחוץ לרובריקה המיועדת לציון הסכום לתשלום ועל הסימן "₪", בכל זאת בולטת ואינה מובלעת תוך הסימן "₪", נוכח השוני בצבע בין הספרה "1", המודפסת בצבע שחור, לבין הסימן "₪", המודפס בצבע אפור. שוני זה נעלם בצילום המסמך, מאחר ובצילום בשחור-לבן מופיע הסימן "₪" בשחור, בדיוק באותו גוון כמו הספרה "1". כן יצוין כי הפסיק, המפריד בין הספרות "1" ו-"5" במספר 1,595 הרשום בתעודת ביטוח החובה, כן מופיע ברובריקה המיועדת לציון הסכום לתשלום. על כן וכפי שציינתי, חזות המספר "1,595" במקור תעודת ביטוח החובה מטה את הכף לטובת התובע, ואני קובע זאת גם לאחר שנתתי את דעתי לדברי הנתבע 1 כי "שהתשלום רץ וכל היום עובדים על כסף אני לא רואה את הספרה 1 אלא את 595" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-2). 14. לאור האמור, יש מקום לפסוק לתובע את הסך 1,000 ₪. אף שהתובע תבע בנוסף "דמי נזק והפסד בסכום לפי שיקול בית המשפט", לא הוכח כל נזק או הפסד מעבר לסך 1,000 ₪, ואין מקום לפסוק לתובע דבר בענין זה. 15. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך 1,000 ₪ בתוספת 500 ₪ בגין הוצאות וביטול זמנו של התובע בכל הקשור לניהול התביעה דנן. שני הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 עד למועד תשלומם המלא בפועל, הראשון ממועד הגשת כתב התביעה (11/02/08) והשני ממועד מתן פסק דין זה. דואר ישראל / רשות הדוארדואר