פסק דין לפני תביעה בסדר דין מהיר, על סך 50,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובע, עקב כרטיס טיסה שרכש דרך הנתבעת ואשר הונפק ליעד שונה מהיעד המבוקש. התביעה התובע הנו אדם ירא שמיים ושומר מצוות והוא אחד מחסידי הרבי מברסלב. התובע ביקש להעביר את ראש השנה בעלייה לקברו של הרבי מברסלב, אשר באומן שבקייב ולצורך כך רכש כרטיס טיסה בטיסת שכר מנתב"ג לקייב דרך איסטנבול. מועד הטיסה נקבע ליום 21.9.06 והחזרה ליום 26.9.06. התובע שילם 420$ עבור כרטיס הטיסה. התובע שהנו אדם פשוט ואינו משכיל, אינו קורא או דובר אנגלית, נדהם לגלות בדיעבד כי טיסת ההמשך מאיסטנבול עליה עלה, הייתה מיועדת לקישנייב שבמולדביה, כאשר מקור הטעות הנו ברשלנות הנתבעת שהוציאה לתובע את כרטיס הטיסה. התובע נקלע למצב קפקאי, כאשר מחד לא התאפשר לו לעזוב את נמל התעופה ולהיכנס למולדביה, בהעדר אשרת כניסה ומאידך לא יכול היה לחזור לישראל מידית או להגיע לקייב. התובע התקשר לרעייתו מיד לאחר נחיתתו והסביר לה את המצב, אולם הנתבעת, שאיתה יצרה קשר רעיית התובע, לא השכילה למצוא לתובע פיתרון. התובע נותר "כלוא" בשדה התעופה בקישנייב שבמולדביה החל מיום חמישי, 21.9.06, ועד ליום שבת, 23.9.06, שבו חזר לישראל, לאחר ששוטר מקומי מסר לתובע כרטיס טיסה חזרה לישראל דרך איסטנבול. התובע עותר לחייב את הנתבעת בסכום של 50,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב רשלנותה. ההגנה הנתבעת אינה מכחישה כי בטעות הוציאה לתובע כרטיס טיסה לקישנייב במקום לקייב. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת כי הציעה לאשתו פיתרונות כגון טיסה או רכבת ליעד המבוקש, אולם רעיית התובע אמרה כי התובע "הסתדר". כמו כן, טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת שכן ולו רק היה מעיין בכרטיס הטיסה, היה מסתבר לו כי הכרטיס שהונפק שגוי. כמו כן, התובע לא עשה די להקטנת הנזק. דיון ביום 13.7.09 שמעתי את עדות התובע ואשתו וכן את עדותה של מנהלת שירות הלקוחות של הנתבעת, הגב' גורודצקי. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. אין מחלוקת לעניין אחריות הנתבעת למקרה. השאלה היחידה שעומדת על הפרק הנה שאלת אומדן הנזק. הנזק שנתבע במקרה דנן, לבד מהשבת עלות כרטיס הטיסה, הנו עגמת נפש בלבד. התובע לא תבע הוצאות נוספות כלשהן לבד מכרטיס הטיסה כאמור. פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש הנה בשיקול דעת נרחב של בית המשפט. עיינתי ושבתי ועיינתי בחומר שלפני ובעדות התובע ואשתו ולא הצלחתי להשתחרר מהתמיהות שליוו אותי במהלך המשפט בקשר לגרסת התביעה ואשר לא קיבלתי לגביהן תשובות הולמות גם לא בסיכומי התובע. כתב התביעה מלכתחילה נעדר התייחסות מפורטת דיה לכל השתלשלות העניינים שלמן נחיתת התובע בקישנייב ועד לעלייתו למטוס חזרה לישראל. עניין זה, שמהווה את לב התביעה, קיבל התייחסות בסעיפים מספר בלבד בכתב התביעה, אשר שימש יחד עם התצהיר התומך, כתצהיר התובע. התרשמתי כי התובע לא עשה די להקטנת הנזק, היינו לא מצאתי כי פעל כדי להגיע בכל זאת לקייב, גם אם באיחור. לפי גרסתו, הוא דיבר עם אשתו פעם אחת בלבד במהלך כל השהות בשדה התעופה בקישנייב, באמצעות כרטיס חיוג. תמוה בעיני כיצד לא שוחח עמה פעמים נוספות, כיצד לא פנה לדלפק המוביל האווירי שהטיס אותו לקישנייב כדי לקבל סיוע, כיצד לא חזרה רעייתו בתשובה אל נציג הנתבעת, אשר הציע למצוא טיסה לקייב. אשתו של התובע סתרה את עצמה כאשר מחד אמרה שלא הוצעו פיתרונות כלשהם ומצד שני בתצהירה טענה כי הוצעה רכבת לקייב. גם אם לא מדובר בפיתרון אפשרי (בהעדר אשרת כניסה לקישנייב), עדיין התקבל הרושם מתצהירה כאילו הנתבעת ישבה בחיבוק ידיים. עדותה של הגב' גורודצקי, הייתה אמינה עליי. לא מצאתי סתירות בגרסתה. עדותה הייתה מאוזנת ושקולה. לא מצאתי ניסיונות מצידה להגזמה בתיאור העובדות. על כן, אני מקבל את דבריה, כי הוצעה טיסה לקייב כחלופה, גם אם היא לא דיברה ישירות עם רעיית התובע, שכן היא העידה כי הייתה מעורבת בכל תהליך ההידברות מול נציג הנתבעת וגם שמעה הכל ישירות מרעיית התובע בדיעבד. מעבר לכך, סביר הרבה יותר בעיני כי בנסיבות כאמור, תוצע חלופה של טיסה לקייב, מאשר שלא יוצע דבר. אמנם לא הובא ראיה לכך שישנן טיסות מקייב לקישנייב אולם גב' גורודצקי העידה כי שוריין מקום על טיסה ומאחר ולא מומשה אין לכך ראיה. גם עדות זו הייתה אמינה עליי. מנגד, התובע סתר עת עצמו, כאשר הצהיר כי מיד עם הנחיתה הודיע לרעייתו על מה שקרה ואילו בעדותו העיד כי רק ביום שישי בבוקר טלפן אליה, גרסה שמתיישבת עם גרסת הנתבעת שלפיה היא קיבלה טלפון מרעיית התובע רק ביום שישי. אני מקבל את עדותה של הגב' גורודצקי כי רעיית התובע אמרה לנציג הנתבעת כי התובע "הסתדר". מאחר ואין מחלוקת כי התובע לא יצר קשר בשנית עם רעייתו, עובדה זו מתיישבת יותר עם גרסת הנתבעת האמורה, לפיה נאמר לה על ידי רעייתו כי התובע כנראה הסתדר, מאשר גרסת רעיית התובע שלפיה לא הוצעו פיתרונות כלשהם. יש לזכור כי התובע נחת בשה התעופה ביום חמישי. לא הובאו לפני ראיות לכך ששדה התעופה היה סגור באותו היום או למחרת. מעדותו של התובע התרשמתי כי לא עשה דבר וחצי דבר כדי לנסות ולהגיע לקייב. התובע לא העיד כי ניסה לפעול לצורך כך. ההתרשמות שלי מעדות התובע ומשאר הראיות, הנה חוסר מעש מוחלט מצד התובע וסוג של אפאתיה מצידו. האם החליט לנהוג כך מתוך ניסיון לנצל את המצב ולקבל פיצוי גבוה יותר מהנתבעת? איני יכול לקבוע זאת מסמרות, אולם התנהלותו של התובע הייתה אכן תמוהה בעיני ונוצרו עקב כך ספקות בליבי באשר לתם ליבו בהגשת התביעה. התובע סמך את תביעתו מבחינת הנזק שנגרם, בין היתר, על היותו שומר שבת ועל כך שנאלץ לטוס בשבת, עת גורש, לפי טענתו, מקישנייב. מצד שני, הסתבר כי התובע לא הזמין אוכל כשר לטיסות שהזמין באמצעות הנתבעת ועת הגיע לנתב"ג לפני צאת השבת, לא מצא לנכון להמתין לצאת השבת ונסע ישר לביתו, כמו גם התקשר לאשתו לפני צאת השבת. עוד תמיהה - לא הוצגה ראיה כלשהי לגבי דרך עזיבת התובע את קישנייב. לבד מההצהרה על אותו שוטר שנתן לו כרטיס טיסה, לא הוצג מסמך שמעיד על גירוש (אלא רק על כך שכניסתו לקישנייב סורבה בהעדר ויזה) ולא הוצג כרטיס הטיסה חזרה או לפחות כרטיס עלייה למטוס. הגב' גורודצקי העידה כי במקרה של גישור, מחייבים את המוביל או את סוכנות הנסיכות במחיר כרטיס הטיסה, דבר שלא קרה. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת ניסתה לסייע לתובע במצב שנוצר ואילו התובע לא שיתף פעולה ולא פעל כלל להקטנת הנזק. אני גם סבור שיש לראות בתובע כאחראי ברשלנות תורמת לנזקי האירוע. מוטלת חובה על נוסע שרוכש כרטיס טיסה לעיין בכרטיס שהונפק לו ולוודא שהוא הונפק כדבעי ולבקשתו (ראה תת"ק (רמלה) 1065-09 דרור ואח' נ' דיזנהויז תיירות בעמ' 5 וכן ראה (תת"ק 08-3100 אלקעדר נ' חב' איסתא. נשאלת גם השאלה, כיצד לא הבחין הנתבע בעת עלייתו למטוס באיסטנבול כי אין בנמצא ישראלים אחרים וזאת בהתחשב בכך שעלייה לרגל לקבר הרבי מברסלב באומן הנו מנהג ידוע שמאמינים רבים נוסעים בתקופה זו לקייב. קביעת רשלנות תורמת אינה מדע מדויק. נוכח הנסיבות אשר תוארו לעיל, אני מעמיד את הרשלנות התורמת, בהתחשב בכך שמדובר באדם פשוט ולא משכיל שאינו קורא אנגלית, כפי שהציגו זאת באי כוחו, על שעור נמוך של כ-15%. בהתחשב בכך שהנתבעת גרמה לכך שהתובע יגיע ליעד אחר ולאחר שהתחשבתי במחדלי הנתבע ביחס להקטנת הנזק ורשלנות תורמת, הגעתי למסקנה שעל הנתבעת להשיב לו את שווי כרטיס הטיסה בסך של 420$ וכן לפצותו על עגמת הנפש שנגרמה לו, בסך של 5,000 ₪ ולא יותר. לו הייתי משתכנע כי התובע פעל להקטנת הנזק וניסה להגיע לקייב, קרוב לוודאי שהייתי פוסק סכום גבוה יותר במידה כזו או אחרת. כאן המקום לציין כי בא כוח התובעת הפנה אותי לפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (תת"ק 08-3100), אשר תומך לדעתו בפסיקת פיצוי גבוה במקרה דנן, שכן שם עקב טעות דומה, נפסק סכום של 3,500 ₪, עבור שש שעות בלבד של המתנה בשדה ואילו כאן מדובר בשהות של כיומיים והתובע אף לא הגיע ליעד המבוקש. בפסק הדין האמור, נפסקו 3,500 ₪, אמנם בגין עיכוב של שש שעות בלבד בהמתנה ביעד הביניים בדרך לקייב, לאחר שהתגלה לתובעים כבר בנתב"ג ולפני ההמראה, כי הונפקו כרטיסים לקישנייב במקום לקייב ובעקבות כך רכשו על אתר ובשדה כרטיסים חדשים ליעד הנכון, אולם במקרה ההוא, מדובר היה בשני הורים עם שתי בנות פעוטות. מעבר לכך, בית המשפט לא מצא פגם בהתנהלות התובעים באשר להקטנת הנזק, אלא להפך, התובעים שם, אשר אמנם גילו את המחדל כבר בנתב"ג, פעלו מיד לרכישת כרטיסים חדשים על אתר והגיעו ליעד המבוקש. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע 5,000 ₪ בערכם נכון למועד פסק הדין. כמו כן, תשלם הנתבעת, 420$ בגין כרטיס הטיסה, בשקלים חדשים לפי השער היציג נכון למועד הגשת התביעה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה לעומת סכום התביעה, בהתחשב בממצאים שלי לגבי התנהלות התובע, וכן בהתחשב בסכום התביעה, אשר הוגש כמנופח מלכתחילה, וכן בהתחשב בכך שמן הראוי היה להגיש את התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ובכך לחסוך לצדדים כולם הוצאות משפט וגם שכר טרחת עו"ד, החלטתי שיהא זה מן הדין ומן הצדק כי כל צד ישא בהוצאותיו. תביעות נגד חברות תעופהתעופהנופשסוכני נסיעות (תביעות)