פסק דין לפניי תביעה במסגרתה עתרה הגברת בלינדר לוסיה (להלן- התובעת) כי חברת דיבאני סנטר (להלן- הנתבעת) תפצה אותה בסך של 9,000₪ בגין פגמים שהתגלו לטענתה במזנון שרכשה מהנתבעת, ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מכך. לטענת התובעת, ביום 27.11.07 היא רכשה מהנתבעת מזנון ושולחן מעץ מלא, בעלות של 8,665 ₪, אך בעת אספקת הריהוט לביתה בחודש פברואר 2008, הבחינה בשוני בצבע בין דלתות המזנון, דבר שלא היה קיים במזנון שראתה בתצוגת החנות, כמו כן הבחינה התובעת בסדק במשטח העליון של המזנון. לטענתה, המוביל אמר לה כי היא חייבת לקבל את הריהוט ולהפנות את טענותיה ישירות לחנות. לטענת התובעת, מספר ימים לאחר האספקה היא פנתה למנהל החנות, שהגיע לביתה ואמר לה שאין מה לעשות מכיוון שמדובר בעץ מלא, ושלא ניתן להחליף את דלתות המזנון. התובעת צירפה לכתב התביעה מכתב ששלחה לנתבעת ביום 18.2.08, בו קבלה על כך שישנה אי התאמה בין צבע הדלתות לצבע המזנון, על כך שדלת אחת בנויה מחמישה לייסטים והדלת השניה משבעה לייסטים, שהעץ מלא ב"עיניים", וכן על קיומו של סדק במשטח העליון של המזנון. לטענת הנתבעת, התובעת התלוננה לראשונה על הליקויים במזנון במכתב מיום 18.2.08, ובעקבות פנייתה הגיע לביתה מנהל סניף הנתבעת, אשר בחן את הריהוט ומצא כי אינו פגום. לטענתה, דלתות המזנון מורכבות ממספר לוחות של עץ, אשר אין ולא יכולה להיות בהן אחידות מוחלטת, ומכך גם נובע היופי והייחוד של המזנון. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת הוזמנה לבחון את המזנון המצוי בתצוגת החנות, כדי לראות שגם בו קיימת אי אחידות בצבע, אך היא סירבה לעשות כן. לטענת הנתבעת, מנהל החנות לא סירב להחליף את הדלתות, אלא אמר לתובעת שגם אם יוחלפו הדלתות, הן לא יהיו בצבע אחיד. לעניין הסדק, לטענת נציגת הנתבעת, לא נראתה כל בעיה. בסיום הדיון שהתקיים לפניי ביום 4.12.08, ומבלי להביע עמדה בדבר אחריות הנתבעת, הצעתי לנתבעת להחליף את דלתות המזנון, כך שיורכבו מלוחות עץ דומים במראם, ולא יהיו בהן לוחות כהים יותר, וכן הצעתי כי הנתבעת תתקן את המשטח העליון של המזנון. ביום 28.1.09 הודיעה התובעת כי לאחר הדיון נלקחו דלתות המזנון ע"י הנתבעת והוחזרו לאחר ארבעה שבועות, כשאחת מהן נלקחה שוב לתיקון בגלל שריטה, כי עדיין קיימת "עין" בדלת, אך המצב טוב יותר מכפי שהיה, וכי לגבי הסדק בוצע תיקון קוסמטי בלבד, אשר סימניו נראים לעין. לפיכך, עתרה התובעת כי הנתבעת תפצה אותה בגין ההתייחסות המזלזלת כלפיה וחלוף הזמן הרב, בסך של 4,000 ₪. הנתבעת הודיעה לבית המשפט כי טיפלה בתלונה לשביעות רצון התובעת וכי התובעת חתמה על מסמך לפיו היא מרוצה מהתיקון, ועל כן ביקשה למחוק את התביעה, אך התובעת התנגדה. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. בתמונות שהגישה התובעת נראה המזנון לפני החלפת הדלתות. מהתמונות עולה, כי דלתות המזנון מורכבות ממספר לוחות עץ המוצמדים זה לזה. בלוחות נראית דוגמת העץ, וניתן להבחין בחוסר אחידות מסויים במראם, כששניים מהלוחות נראו כהים יותר מהאחרים. בתמונות לא ניתן לראות כי העץ מלא "עיניים" כטענת התובעת. בהקשר זה יצויין, כי לדעתי אין מדובר בפגם במוצר, ולהיפך, בתמונות נראה המזנון כמוצר תקין ובעל איכות גימור גבוהה. תלונותיה של התובעת נוגעות, למעשה, למראהו המיוחד של מוצר העשוי מעץ מלא, ונראה לי כי אדם המשקיע כספו ברהיט עשוי עץ אמיתי, צריך לצפות לשינויי דוגמה בעץ, ואף לסימני "עיניים", ולא לדוגמה וצבע אחידים הקיימים בדרך כלל בריהוט העשוי מחומרים סינטתיים. יצויין, כי העובדה שהנתבעת הסכימה, לבקשת בית המשפט, לעשות עבודה מיוחדת, ולחפש עבור התובעת דלתות שמראן קצת יותר אחיד מהדלתות המקוריות (ולטענת התובעת מדובר במראה "מעט יותר טוב"), אינה מעידה על כך שבדלתות המקוריות נפל פגם. בתמונות ניתן גם לראות "סדק" דק מאד על המשטח העליון של המזנון, שאם התובעת לא היתה מסמנת אותו, ספק אם ניתן היה לראותו, ונראה כי מדובר בפס החיבור שבין שניים מלוחות העץ מהם בנוי המשטח. זהו למעשה, הפגם היחיד שנפל במזנון, וגם הוא מאפיין מוצר העשוי מעץ מלא, ובכל מקרה אין לומר כי בגלל סדק זה היה מקום לבקש את ביטול העסקה, ולבקש פיצוי בסכום העולה על מחיר המוצר (שכן כאמור, המזנון יחד עם שולחן נמכרו בסכום כולל של 8,665 ₪). במאמר מוסגר יצויין, כי אינני רואה כל הצדקה לתופעה של הגשת תביעות מנופחות בסכומים העולים עשרות מונים על גובה הנזק, בטענה של "עוגמת נפש". הגיעה השעה שהציבור יבין כי פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן במשורה, ובדרך כלל לא במקרים בהם נגרמו נזקי רכוש בלבד. חשוב לציין, כי בדיון טענה התובעת כי היא ביצעה את העסקה תחת לחצו של המוכר, אשר אמר לה שביום המחרת המחיר יהיה שונה, וכי כשהגיעה הביתה הבינה שמדובר בריהוט יקר, ולכן למחרת היום ביקשה מהנתבעת לבטל את העסקה, אך נאמר לה שאם תבטל תחוייב בדמי ביטול. התובעת אף ציינה, כי היא מבקשת את ביטול העסקה ואינה מוכנה לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים, ובסופו של דבר הסכימה לתיקון רק לאחר הסברו של בית המשפט לגבי הוראות החוק. לאור האמור לעיל, התרשמתי כי התובעת רצתה לבטל את העסקה, עוד לפני שראתה את המזנון ועוד לפני שגילתה את הליקויים הנטענים. משקבעתי, כי לא נפל פגם בדלתות המזנון, ולאור התרשמותי כי הנתבעת לא רצתה באמת כי המזנון יתוקן, הרי שלא ניתן לטעון כי הנתבעת זלזלה בזכויותיה של התובעת, או גרמה לה עוגמת נפש בהתנהלותה מולה. באשר לסדק שעל משטח המזנון, כאמור, לא התרשמתי כי מדובר בפגם מהותי, מה גם שהנתבעת פעלה לתיקונו, והתובעת לא הציגה לבית המשפט את הנזק הנותר או ראיה לגבי עלות תיקונו. עם זאת, מאחר ומדובר במוצר איכותי, אשר הסדק הדק התגלה בו, בסמוך לאחר קבלת הסחורה, אני סבורה כי יש לפצות את התובעת פיצוי סמלי בגלל קיומו של הסדק. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך של 700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 11.3.08 ועד למועד התשלום בפועל. לאור כל האמור לעיל, אינני רואה מקום לפסיקת הוצאות משפט ואגרה. רהיטים (תביעות)