פסק דין 1. התובע הזמין בלון גז גדול (להלן: "הבלון") אצל פקידת הנתבעת וקיבל הצעת מחיר של 370 ₪ ובאותו מעמד הזמין את בלון הגז עם אספקה ליום החלוקה ביום 8.4.09, החל בערב חג הפסח. ביום 8.4.09 בשעה 10.30 התקשר התובע לנתבעת ושאל מדוע מאחר המחלק להגיע ומר נח וינוקור, העובד כאחראי אצל הנתבעת (להלן: "מר וינוקור") אמר לתובע להמתין בסבלנות והמחלק יגיע אליו. התובע הסביר למר וינוקור שמדובר בערב חג והוא עומד לארח את משפחתו ואין לו גז לבישול. משלא הגיע המחלק לספק את הבלון, התקשר התובע בשעה 16.00 אל הנתבעת והפעם לא היה מענה . בשל אי אספקת הבלון, נאלץ התובע להעביר את ארוחת החג ללא אוכל מבושל וכך נהרס לו החג ונאלץ לזרוק אוכל שלא בושל בזמן וחלק קטן מהאוכל בושל על גבי גזית ניידת שלקח בהשאלה משכן. בתאריך 10.4.09 בשעה 08.30 שוב התקשר התובע אל הנתבעת וביקש לברר מדוע לא סופק לו הבלון בערב החג ואמרו לו שיחזרו אליו. מפאת אי יכולת לבשל ארוחת שבת נסע התובע למשפחתו בצפון ואז בשעה 10.30 התקשר אליו הטכנאי של הנתבעת ואמר שהוא נמצא ליד ביתו והביא את הבלון, אך התובע הסביר לו שהוא לא נמצא בבית ואין מי שישלם עבור הבלון ולכן, הטכנאי לא השאיר הבלון. בשל כל האמור לעיל, תובע התובע עבור עגמת נפש שנגרמה לו, למשפחתו ולאורחיו וכן על שירות לקוי. התובע תבע בתביעה זו סך של 5,400 ₪ וסכום זה נובע מחישוב של 300 ₪ עבור כל אחד מ-18 האורחים שהיו צריכים להיות בביתו. 2. א. הנתבעת מאשרת את הזמנת הבלון, אך טוענת שהתובע לא שילם בעד ההזמנה והנתבעת גם מכחישה את שיחותיו של התובע עם פקידי הנתבעת. הנתבעת מסבירה, בכתב ההגנה, מהן האפשרויות להזמנת בלון דחוף וטוענת שהתובע לא הזמין ולא בחר באפשרויות אלה. הנתבעת טוענת, כי הזמנת גז בדרך שהזמין התובע, מסופקת ללקוחות תוך 10 ימים מיום ההזמנה. יחד עם זאת טוענת הנתבעת, כי נסיון האספקה של יום 10.4.09 לא בוצעה משום שהתובע לא השאיר המחאה וסירב לקבל את הבלון. ב. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, בו חוזר הוא על התקשרויותיו עם פקידי הנתבעת ומסביר את אופן התשלום המבוצע לנתבעת בעת אספקת הבלון. התובע מציין, שיש לו 2 בלונים, אך בעת ההזמנה של יום 5.4.09 היו שני הבלונים ריקים. התובע מאשר כי הנתבעת שלחה אליו מחלק גז, ברם לטענתו נשלח המחלק ללא תיאום עמו, אך הוא מאשר שלא סופק לו הבלון כי לא השאיר כסף. התובע טוען, שעל פי נוסח ההזמנה היה עליו לקבל הבלון תוך 8 שעות באותו היום ולא תוך 5 ימים כפי שהיה בפועל התובע רואה באי מילוי אחר הזמנתו, הפרת הסכם מטעם הנתבעת ולכן הוא מבקש פיצוי. התובע צרף לכתב התשובה הזמנה/קבלה מיום 30.4.09 על מנת להציג בפני בית המשפט את העובדה שנכתב עליה "דחוף" גם הזמנה/קבלה מיום 5.4.09. אכן משני המסמכים הנ"ל עולה, כי כאשר התובע ציין שההזמנה דחופה, צוינה עובדה זו ע"ג ההזמנה (ראה הזמנה מיום 30.4.09) בעוד שעל ההזמנה/קבלה הרלוונטית מיום 5.4.09 לא מצויינת המילה "דחוף". לא רק זאת, אלא בעוד שעל ההזמנה מיום 30.4.09 נרשם "שולם", צוין ע"ג ההזמנה מיום 5.4.09 "לא שולם". לכן, עולה מההזמנה מיום 5.4.09 שהתובע לא שילם עדיין בעד הבלון. 3. לאחר עיון בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ולעדויות שהושמעו בפני, אני מחליט לדחות את תביעת התובע - זאת מכל אחד מהנימוקים המפורטים להלן: א. התובע הגיש תביעה זו מבלי להוכיח עילת תביעה לגבי הסעד המבוקש. תביעתו של התובע מבוססת על נזקים שנגרמו לאחרים ותובע לא יכול להגיש תביעה בגין נזק שנגרם לאדם אחר. תביעה זו אינה תביעה ייצוגית והתובע לא יכול לתבוע בשם 18 אורחים - אשר, כביכול, נפגעו. ב. התובע גם לא הוכיח אף עובדה מהעובדות עליהן סומך הוא את נזקי תביעתו. התובע העריך באופן שרירותי ובלתי מוכח, כי לכל אחד מאורחיו - 18 במספר כללי- נגרם נזק בסך של 300 ₪. למרות, שכאמור, אין התובע יכול לתבוע נזקיו של אחר, התובע גם לא טרח לפרט מדוע הנזק לכל אחד מאורחיו מסתכם בסך 300 ₪ ומהו בכלל נזק זה. ג. מחד טוען התובע, שנאלץ להעביר את ארוחת החג, ללא אוכל מבושל ונאלץ לזרוק אוכל שלא בושל בזמן, אך מאידך טוען התובע כי השתמש בגזיה שהושאלה מאחד השכנים. אם הייתה לתובע גזייה, מדוע היה עליו לזרוק אוכל לא מבושל, הרי הוא יכול היה לבשל על הגזיה. בנוסף לכך, עלי לציין כי התובע לא הוכיח אף טענה מהטענות הנ"ל. התובע לא הוכיח כי זרק אוכל - מבושל או לא מבושל, התובע לא הוכיח שבשל היעדר בלון גז היה צריך להעביר את ארוחת החג למקום אחר והתובע כלל לא הוכיח שהיו מוזמנים אצלו אורחים. מעניין לציין, כי מתוך 18 אורחים, לא דאג התובע להזמין ולו אורח אחד אשר יכול היה לאשר את טענותיו. הלכה פסוקה היא, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה ראיה הייתה פועלת היא כנגדו. (ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 602). ד. אין חולק בין הצדדים, שהתובע אכן הזמין בלון אצל הנתבעת ביום 5.4.09, ברם אני מקבל את עדותו של מר וינוקור, שהנתבע לא הודיע שהוא נשאר ללא גז ולא ביקש הזמנה דחופה ובמקרה של התובע ביצעו את האספקה בהתאם להוראות החברה, ברם באותו יום שרצו לספק לו את הבלון - לא היה התובע בבית והיות והוא לא שילם עבור הבלון, לא הושאר הבלון במקום מגוריו של התובע. אני מאמין למר וינוקור, כי ברגע שנודע לנתבעת, שהתובע נשאר ללא גז, עשו הם מאמץ לשלוח אליו מוביל, אך התובע היה מחוץ למקום מגוריו וכך לא השאירו לו את הבלון. התובע גם מציין בכתב התביעה שיחות שערך עם פקידי הנתבעת, אך התובע גם לא דאג לזמן פקידה עמה שוחח על מנת לאשר את טענותיו בכל הקשור להזמנה ספציפית זו מיום 5.4.09. 4. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את תביעת התובע. לאור התוצאה אליה הגעתי, היה זה מן הדין לחייב את התובע בהוצאות משפט של הנתבעת, ברם לאחר ששקלתי את הנסיבות ולאחר ובסופו של יום לא סופק הבלון לתובע, החלטתי - לפנים משורת הדין- שלא לחייב אותו בהוצאות. גז