להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מוסך - תיקון מזגן רכב: תביעה כספית בסך 4,070 ₪. התובעים הם בעליו של רכב מתוצרת "הונדה" משנת ייצור 1993. ברכב הנ"ל מותקן מזגן. בתמצית, התובעים טענו כי פנו כמה וכמה פעמים בסביבות מחצית שנת 2007 לנתבעת, שבבעלותה מוסך שבו ניתן גם שירות של טיפול במזגני רכב, לשם איתור ותיקון ליקויים בפעולת מזגן הרכב. בכל פעם ניתן להם שירות ושולמה תמורתו, אולם התקלות חזרו על עצמן או שלא נעלמו. בסך הכל שולם לנתבעת, לפי כתב התביעה, סך כולל של 1,970 ₪. ההפרש בין סכום זה, שהתובעים מבקשים שיושב להם, לבין סכום התביעה עומד על 2,100 ₪ שנטען שהם בגדר "הוצאות עקיפות" כדלהלן: עלות נסיעה במוניות בזמן שהרכב הושבת לצורך הטיפולים שכשלו (700 ₪), אובדן זמן עבודה בשל ההשבתה (900 ₪) ו"שיחות טלפון, אגרה וצילום מסמכים" בסך 144 ₪. סכומים אלה אינם מסתכמים ב-2,100 ₪ ונטען שההפרש מקורו, ככל שהצלחתי להבין, בריבית והפרשי הצמדה שלא ניתן להם כל פירוט ואינם יכולים להגיע לכדי ההפרש הנ"ל, וב"סבל ועגמת נפש". התובעים טוענים כי לא ניסו מעולם לטפל במזגן בעצמם וכן לא ניסו לטפל בו שלא אצל הנתבעת בתקופה הרלבנטית, ולטענתם גם כיום אינו תקין. הנתבעת טוענת, בתמצית, כי לא נפל כל פגם בשירות שנתנה, וכי התקלות החוזרות במזגן נבעו בעיקרן משבירה חוזרת של אבזר ("ניפל") שיכול להישבר רק אם מישהו מנסה לבצע תיקון בעצמו באופן לא מקצועי. כן הפנתה הנתבעת תשומת-הלב לגילו המתקדם של הרכב (ושל המזגן). בכתב התביעה נאמר שהתובעים פנו לנתבעת בעניין המזגן כ-9 פעמים. בכתב ההגנה מוזכרים רק שלושה ביקורים של הרכב במוסך. במהלך הדיון הבעתי ספק ביכולת להכריע בתביעה ללא חוות דעת מומחה ובגדר ההליך של תביעה קטנה, והוריתי לנתבעת להמציא את כרטיסי העבודה של הטיפולים הרלבנטיים שלאחר עיון בהם אחליט אם ניתן לתת פסק דין בתביעה כפי שהיא או שיש צורך להורות על העברתה לפסים של תביעה אזרחית רגילה בפני בית משפט השלום. לאחר שעיינתי בכרטיסי העבודה שהוגשו על ידי המוסך לאחר הדיון, וכן בתגובה בכתב של התובעים על אותם כרטיסים, באתי למסקנה שניתן להכריע בתביעה כפי שהיא על סמך כל מה שנכתב (לרבות מה שהוגש לאחר הדיון כאמור) ומה ששמעתי בדיון עצמו. מסקנתי מכל הנתונים שבפניי היא כי אין לקבל גרסת הנתבעת לגבי הגורם לכך שנדרשו טיפולים חוזרים ונשנים במזגן, ללא הועיל. עיינתי בכרטיסי העבודה שהגישה הנתבעת, גם אם אניח שהרכב הובא לנתבעת לצורך טיפול במזגן רק שלוש פעמים בתקופה הרלבנטית, עדיין אין לקבל רישומי הנתבעת כפי שהוגשו כרישומים אמינים. הרישומים ידניים ולא ממוחשבים. אין לדעת מהם האם חלקים הנזכרים בהם הוחלפו או רק תוקנו, ואם הוחלפו - האם הותקנו במקומם חלפים מקוריים או תחליפיים. קיימים רק שני כרטיסי עבודה לשלושה תאריכים - מצב שעל פניו נראה לא תקין ומעורר רושם ברור שחלק מהרישומים נעשה בדיעבד. הרושם הזה עוד מתחזק כאשר מבחינים בכך שכרטיס העבודה המוקדם יותר, הנושא תאריך 1/5/07, כולל גם רישום נוסף שנראה בעליל שנעשה בנפרד, תחת הכותרת "10.06.09". לא רק שאין כל סיבה לכך ששני טיפולים במועדים שונים יתועדו על גבי אותו כרטיס עבודה (מה-גם שעבור כל אחד מהם נגבה תשלום נפרד), אלא שהטעות בתאריך המאוחר יותר מסגירה את מועד הרישום שלו: כל הפרשה התרחשה בשנת 2007, ולא בשנת 2009. בנוסף, בכרטיס שנושא תאריך 1/5/07 רשום שהרכב עבר 220,000 ק"מ, ואילו בכרטיס שנושא תאריך 24/6/07 מופיע באותו מקום המספר 210,000 ק"מ. ברור שהרישום הזה אינו יכול להתיישב עם העובדות. לאור האמור לעיל ברור שהרישומים שהציגה הנתבעת אינם מהימנים, אינם מדוייקים ולפחות בחלקם נערכו בדיעבד, ומכאן שאין להסתמך עליהם כרישומים מלאים, נכונים ומהימנים. אם לא די בכך, הרי שאפילו הרישומים הללו אינם תומכים בחלק העיקרי של גרסת הנתבעת. גרסה זו התבססה על כך שבכל פעם שהרכב הגיע למוסך נמצא שהניפל נשבר ולכן דלף הגז מהמזגן, אולם רק ברישום מיום 1/5/07 יש רישום על החלפת ניפל, בעוד ברישומים משני התאריכים המאוחרים יותר אין לכך כל זכר; ומאותם רישומים מאוחרים ברור שבשני הטיפולים המאוחרים לא היה צורך רק בהחלפת הניפל (שכאמור כלל אין רישום שהוחלף באותם טיפולים) ובמילוי גז, אף שזו היתה גרסת נציגת הנתבעת בדיון. המסקנה מכל האמור לעיל היא שגרסת הנתבעת אינה נכונה, ועל כן יש להעדיף על פניה את גרסת התובעים ולומר כי סביר יותר שהטיפול לא היה מקצועי ונכון. נותרה שאלת גובה הנזק. אני סבור שהיות ואין למעשה חולק על כך שהטיפול במזגן הרכב נכשל, על הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא העלות. גם כאן מענין להעיר כי בעוד התובעים טוענים ששילמו לנתבעת בסך הכל 1,970 ₪, הרי שהקבלות שבידם (התואמות בסכומיהן את הרישומים בכרטיסי העבודה שהציגה הנתבעת) מסתכמות רק בסך 1,420 ₪. בכתב התביעה נטען שהיו גם סכומים נוספים ששולמו "במזומן" והכוונה היא שאין תיעוד על תשלומם. איני מקבל את הטענה משום שלא הוכחה כנדרש. על כן יש לחייב הנתבעת בתשלום של 1,420 ₪ לתובעים. בכל הנוגע לנזקים העקיפים הנטענים, הרי שהם לפחות בעיקרם לא הוכחו. לא הוכח שנדרשה בכלל נסיעה במוניות. לא הובאה אפילו קבלה אחת לרפואה על נסיעה כזו. לא הוכח שהרכב היה מושבת אפילו יום אחד מעבר לזמן שהיה נדרש ממילא לו זוהתה ותוקנה התקלה פעם אחת באופן מקצועי, ולא הוכח שאותו יום היה יום עבודה, וכן לא הוכח גובה ההפסד בשל יום או ימי עבודה. לא נותר אלא לפסוק סכום גלובלי, על פי שיקול דעת, בשל הטרחה העודפת ועוגמת הנפש שנבעו מהתמודדות חוזרת ונשנית עם תקלה שאינה מתוקנת. בנסיבות העניין אני קוצב את הנזק העקיף בסך של 600 ₪. התוצאה הסופית היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,020 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות המשפט בסך 450 ₪ (ולהסרת ספק מובהר כי חיוב זה הינו בנוסף לחיוב בהוצאות שהוטל כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בעבר בתביעה זו). הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/2009, ואם לא ישולמו עד אז רשאים התובעים לנקוט הליכי הוצל"פ החל מהמועד הנ"ל. מוסךרכבמזגןתיקון רכב