פסק דין מונחת לפני תביעה בסך 34,225 ₪. רקע סלקום ישראל (להלן:"התובעת") טוענת כי בתאריך 6.4.06 הזמין פנחס סויסה (להלן:"הנתבע") אצל התובעת שירותי רט"ן לקווי מנוי עסקיים והתחייב לשלם בעבורם. לטענת התובעת, הנתבע הזמין שישה מכשירים ושירותים נלווים בהתחייבות לתשלום 199.90 ₪ לחודש, ועוד ארבעה מכשירים ושירותים נלווים בהתחייבות לתשלום 119.90 ₪ לחודש. הנתבע שילם את חשבונותיו לחודשים אפריל 2006- יולי 2006, ולאחריהם הפסיק לשלם את חובו לתובעת - בניגוד להתחייבות. סך חובותיו הכוללים זמן אוויר, תשלומים בגין המכשירים שקיבל ודמי יציאה בגין הפרת הסכם בעבור כל אחד מהמכשירים שרכש עולים לכדי 32,376.82 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עולים לכדי סכום התביעה. הנתבע דחה את טענות התובעת. לשיטתו, החליט להתקשר עם התובעת לאחר שהוצע לו מנוי לעשרה מכשירים ושירותים נלווים במחיר כולל של 684.20 ₪ (+מע"מ) לחודש. הנתבע התקשר עם התובעת בהסתמך על הצעה זו בלבד. בתאריך 2.6.08 הצעתי לצדדים כי יסמיכו את בית המשפט לפסוק בסכסוך שביניהם על דרך הפשרה. לאחר שלא התקבלה הסכמת הצדדים לכך, נקבע התיק להוכחות בתאריך 16.3.09. באותו יום העידה הגב' חגית ביסמונסקי - אחראית לקוחות אשר אינם פורעים חובם בתובעת והנתבע. בסיום חקירות העדים הוריתי כי התובעת תגיש סיכומיה תוך 30 יום ממיום הדיון להוכחות עם העתק לנתבע, אשר יגיש סיכומים תוך 30 יום לאחר מכן. כן הוריתי כי הסיכומים לא יעלו על 4 עמודים. התובעת הגישה סיכומיה בתאריך 16.4.09, הנתבע הגיש סיכומיו בתאריך 17.5.09. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " התובעת בעניינינו היא ה"מוציא מחברו" ומשכך מוטל עליה נטל הראיה להוכיח את טענותיה. סבורני כי התובעת לא נשאה בנטל זה ולא הוכיחה כי הנתבע התחייב כלפיה כפי הנטען על ידה. העדה המטעם התביעה העידה בפני כי עדותה נסמכת על האינפורמציה הקיימת במחשבי התובעת. משכך הודתה מספר פעמים בעדותה כי איננה בקיאה כל צורכה בפרטי העניין נשוא התביעה. וראה עדותה בשורות 11-12 דף 5 לפרוטוקול מתאריך 16.3.09 : "אני לא יכולה לענות על השאלה. אני לא הייתי במעמד העיסקה ולא יכולה להגיד דברים אלה". התובעת מסתמכת על החוזים שצורפו לכתב התביעה, בהם טוענת היא כי מופיעה חתימתו של הנתבע, בעוד הנתבע טען כי לא חתם על מסמכים אלו וכנראה זויפה על ידי סוכן המכירות מטעם התובעת, מר לנקרי. המסמך היחידי שאין מחלוקת לגביו כי נחתם על ידי הנתבע הוא טופס הוראת הקבע לטובת התובעת ואשר אמור להיות בידי התובעת, אך זו לא הציגתו בפני בית המשפט ואף לא עשתה בו שימוש להוכיח כי החתימה המופיעה על ההסכמים שצירפה לכתב התביעה זהה או דומה לחתימה המופיעה על הוראת הקבע. אף העדה מטעם התובעת סמכה את דבריה ומסקנותיה על הסכמים אלו אף שלא הוכיחה כי הנתבע חתם על הסכמים אלו: ש. יש לך הוכחה פוזטיבית שהאדם חתם על ההסכם? ת. לא, יש לי חוזים. (שורות 10-11 דף 6 לפרוטוקול מתאריך 16.3.09) משכך עולה התמיהה מדוע לא הביאה התובעת את מר לנקרי שניהל את המשא ומתן עם הנתבע והחתימו על המסמכים הנטענים להעיד ? יתירה מזו, העדה מטעם התובעת לא נתנה כל תשובה המניחה את הדעת מדוע לא צורף העתק הוראת הקבע לכתב התביעה ותשובותיה לשאלות בעניין טופס זה היו מתחמקות ולא יורדות לשורש השאלה, וראה שורה 20 דף 3 ושורות 1-5 דף ק לפרוטוקול מתאריך 16.3.09: ש. למה לא צירפת את הוראת הקבע והיינו רואים שהוא חתם? ת. אני מצרפת את החומר שיש לי. קיבלנו הוראת קבע כי הוא שילם. ש. קיבלתם הטופס עם הוראת קבע חתומה? ת. זה יתקבל בסלקום ובאמצעות כך קיימו את הוראת הקבע. ש. הייתם צריכים להראות את החתימה של הוראת הקבע - למה היא לא נמצאת? ת. כי אין לנו בעיה עם הוראת הקבע. לעניין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." אף במקורות ישראל בתלמוד בבלי, (מסכת קידושין, דף סו, עמ' ב) מצאנו את דעתו של האמורא אביי כי כאשר מצוי עד אחד הטוען כי כהן הינו בעל מום, והכהן מכחיש את דבריו, יש להאמין לעד האחד (אף שעל פי ההלכה יש צורך בשני עדים), כי אנו אומרים לכהן "שלח אחוי" וכדברי רש"י, שם: "אם אינך בעל מום, הפשט בגדיך, ונראה". על בסיס דברים אלה מסיקים בעלי התוספות, שם, ד"ה שלח ואחוי: "מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר, עד אחד נאמן עליו, ואפילו עד אחד מכחישו". נוסף לאמור, מעדותה של העדה מטעם התובעת עולה כי נציג התובעת שהחתים את הנתבע כלל אינו עובד מטעמה: ש. אם כל כך נחמד ויפה למה לא הבאתם את ניסים לנקרי שיגיד שזה האדם, יכול להיות שפיטרתם אותו בגלל שעקץ את סלקום ? ת. אני יודעת שאף פעם לא היה עובד של סלקום. ולבד מהעובדה כי לא הובא על ידי התובעת להעיד מטעמה עולה ומתחזקת השאלה מה באמת התרחש במערכת היחסים בין הנתבע למר לנקרי ובין מר לנקרי לתובעת. שאלות אלו לא קיבלו מענה על ידי התובעת. משכך, סבורני שהתובעת לא נשאה בנטל להוכיח כי הנתבע חתם על ההסכם עליו היא מסתמכת. יתירה מזו, הנתבע צירף לכתב ההגנה מטעמו מסמך שקיבל ממר לנקרי, הנושא את הכותרת "הצעת מחיר" ולגביו טענה התובעת כי לא נמסר מטעמה ואינו מחייב אותה. תמהני כיצד יכולה התובעת לטעון כי מחד מר לנקרי אינו עובד מטעמה ובאות הנשימה לטעון כי לא ערך מסמך זה ולא הפקידו בידי הנתבע. טענה זו מתעצמת נוכח העובדה כי הנתבעת לא זימנה את מר לנקרי לתת עדות. התובעת עצמה מעלה השערה כי הנתבע לא קיבל את כל ההסברים לגבי היקף העסקה ופרטיה, וכך עולה מעדותה של עדת התובעת בשורות 23-24 דף 4 לפרוטוקול מתאריך 16.3.09: "יכול להיות שהלקוח לא הבין מה שהסבירו לו" וכן שורות 26-27 דף 5 לפרוטוקול מתאריך 16.6.09: "יכול להיות שהוא לא הבין את המהות" מהאמור לעיל הנני למד שגם התובעת מסכימה כי לא הייתה לנתבע הגמירות הדעת המגיעה עד לכדי כריתת הסכם חוזי מחייב. סוף דבר הנתבע העיד בפני ועדותו הייתה קוהרנטית ואמינה בעיני. הוא חיפש עסקה משתלמת, קיבל הצעת מחיר שנראתה כדאית בעיניו והופתע לגלות שבהוראת הקבע שמסר נעשה שימוש לרעה על ידי הורדת סכומים שלא סוכמו עליהם. משכך, ביטל את הוראת הקבע כדין. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע סך של 5,400 ₪ + מע"מ בעבור הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד. סלקוםסלולר (תביעות)חובלקוחות