פסק דין לפני תביעה לתשלום פיצוי בשל איחור במסירת כבודה בנסיעת בתו של התובע לסיור לימודי לפולין במסגרת בית ספרה. 1. ביום 20.8.08 טסה בתו של התובע מנמל התעופה בן- גוריון לפראג, בדרכה לפולין. 2. בהגיעה לשדה התעופה בפראג נאמר לה כי מזוודתה לא הגיעה לפראג אלא נשארה בארץ. הובטח לה כי מזוודתה תשלח לבית המלון בפולין בו שהתה במהלך הטיול. 3. ביום 21.8.08 הוטסה המזוודה לפולין. 4. הסיור הלימודי ארך 8 ימים, במהלכם לא הגיעה המזוודה ליעדה. 5. ביום 21.9.08 (32 ימים לאחר הטיסה) הוחזרה הכבודה לתובע. 6. התובע טוען כי בשל רשלנות הנתבעות החוויה הלימודית של ביתו נהרסה נגרמה לה עוגמת נפש ותכולת המזוודה נהרסה, הוא תובע תשלום פיצוי בגובה 80 יורו ליום לפי תעריף אמנת וורשה להובלת מטענים. 7. הנתבעת מס' 1, חברה המעניקה שרותי קרקע בשדה התעופה בן גוריון בהתאם להסכם למתן שירותי קרקע בין הנתבעת וחברת התעופה ובכלל זה מעניקה שרותי אבידות ומציאות לנוסעי חברת התעופה. 8. הנתבעת מס' 2 הינה רשות שדות התעופה. דיון 9. המסגרת הנורמטיבית- אמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירת בינלאומית, נחתמה בוורשה ביום 12 באוקטובר 1929 (להלן:"אמנת ורשה"), אשר נכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 6.1.1950. תחולת אמנת ורשה בחוק הישראלי קבועה בסעיף 2 לחוק התובלה האווירית. 10. הפרוטוקול המתקן את אמנת ורשה נחתם בהאג ביום 28.9.1955 ונכנס לתוקף בישראל ביום 3.11.1964. (להלן:"פרוטוקול האג"). תחולת פרוטוקול האג בחוק הישראלי קבועה בסעיף 2 לחוק התובלה האווירית. 11. פרוטוקול מס' 4 לתיקון אמנת ורשה, נערך ונחתם במונטריאול ביום 25.9.1975 (להלן:"פרוטוקול מונטריאול"), אשר נכנס לתוקף בישראל ביום 14.6.1998. 12. הודעה על כניסתו של פרוטוקול מונטריאול לתוקף בישראל, נעשתה בהודעת התובלה האווירית (כניסה לתוקף של פרוטוקול לתיקון אמנת ורשה), התשס"ב - 2002, אשר פורסמה ביום 21.3.2002. 13. לאור האמור יש לבחון את האחריות כלפי בתו של התובע, ככל שהיא קיימת על פי אמנת ורשה, כפי שתוקנה בפרוטוקול האג ובפרוטוקול מונטריאול. 14. במקרה דנן מדובר בטיסה בינלאומית, בכלי טיס, בתמורה, שמקום יציאתה ומקום יעודה בשטחן של שתי מדינות חברות האמנה, ולפיכך חלות בענייננו האמנה והוראותיה. 15. סעיף 19 לאמנה מגדיר את היקף אחריות המוביל לנזק שנגרם בזמן ההובלה באוויר כדלקמן: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין." 16. סעיף 24 לאמנה קובע: " במקרים הקבועים בסעיפים 18 ו- 19 אין להגיש כל תביעה לדמי נזק תהיה עילתה אשר תהיה, אלא בכפוף לתנאים ולגבולות הקבועים באמנה זו." 17. "מוביל" הוגדר בכללי רשות שדות התעופה (פריקת כלי טיס וטעינתם), התשמ"ח - 1988 כדלקמן: "1. הגדרות בכללים אלה - "המוביל" - בעלו של כלי הטיס, שוכרו או מפעילו, חברת תעופה או תאגיד הנותנים שירותי קרקע בנמל על פי חוזה עם הרשות; " 18. מכאן שהחברה המספקת שירותי קרקע ביניהם כרטוס וטיפול בכבודה, ובמקרה דנן הנתבעת מס' 1, תחשב ל"מוביל" על פי כללים לעיל. 19. לעניין ייחוד העילה נקבע בת"ק (ירושלים) 5177/08 , חיים דוד בן-דור נ' חברת תעופה לנצ'ילה ואח' תק-של 2009(2), 12638 כדלקמן: "4. ההסדר בדבר פיצוי לנוסע בגין הובלת כבודה שנגרם לו עקב תובלה אווירית, נקבע בחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן - "חוק התובלה"), שהחיל את הוראות אמנת ורשה, לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית, משנת 1929. על-פי סעיף 19 לאמנת ורשה ישא ה"מוביל", באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של כבודה. 5. על פי סעיף 10 לחוק התובלה, נקבע ייחוד עילה ולא ניתן להגיש תביעה בגין התנהלותו של מוביל אווירי ותוצאותיה, אלא לפי הוראות חוק זה, כדלהלן: "אחריות של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית, או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". בהתאם לכך, הסעד בגין נזק שנגרם בשל העברת כבודה ע"י המוביל האווירי, הוא על פי אמנת ורשה והפרוטוקולים המתקנים. (ראה לעניין זה בש"א (ירושלים) 5998/01 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קופת חולים כללית, תק-מח 2002(2) 3944, פסקה 8). לפיכך, יחולו על תביעה בגין נזק שנגרם לכבודה, ההוראות הדיוניות שנקבעו בחוק התובלה. 20. לאור האמור ומכיוון שהנתבעת מס' 2, רשות שדות התעופה אינה "מוביל" - אני מורה על דחיית התביעה כנגדה על הסף. 21. טוענת הנתבעת מס' 1 כי לתובע עילת התביעה היחידה כלפי חברת התעופה TRAVEL SERVICE ו/או רשות שדות התעופה ולא כנגדה. 22. בנוסף טוענת הנתבעת מס' 1 , כי פעלה כשורה ולא נפל פגם בפעולותיה שהרי המזוודה נשארה מאחור עקב טעות מיון של מע' המיון והשינוע של רשות שדות התעופה ולמחרת נשלחה על פי דרישת חברת התעופה לפולין. ביום 21.9.08 איתרה את המזוודה בשדה התעופה בפולין ודאגה להחזירה לבעליה. 23. לעניין אחריות המוביל נקבע בבר"ע (תל-אביב-יפו) 2224/02 , קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל ואח', תק-מח 2004(1), 3127: " סעיף 19 המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין. האמנה מקימה חזקה של אחריות המוביל כלפי הנוסע. אחריותו של המוביל, לנזק שנגרם לנוסעים או לכבודה, על פי האמנה, היא אחריות מוחלטת, שאינה דורשת כל הוכחה, כל עוד הנזק נגרם "בזמן ההובלה באויר". הובלה באויר מורכבת, על פי ההגדרה בסעיף 18(4) לעיל, "מפרק הזמן שבו מצויים הכבודה או המטען באחריות המוביל". המערערת טוענת, כי מעת שמועברת הכבודה לחזקת המשיבה 4, ועד לאחר שכבודה זו מוטענת על המטוס על ידי המשיבה 4, אין למערערת שליטה או אפשרות לפקח על הכבודה, ולכן אין לקבל את הטענה כי הכבודה היתה באחריותה של המערערת בפרק זמן זה. סבורה אני כי אין לקבל טענתה זו של המערערת. לעניין זה, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא, כי: "המונח "אחריות", מטבעו, רחב הוא, ובוודאי שאינו מחייב כי הכבודה תהיה בכל עת בחזקתו הפיזית של המוביל. פירוש כזה עלול לרוקן את הוראות האמנה מתוכן, שכן המילה "מוביל" מתייחסת לחברת תעופה שבאופן הרגיל פועלת באמצעות עובדיה ו/או באמצעות אחרים מטעמה. האמנה דנה לכל אורכה במוביל עצמו, ובאחריות הישירה כלפי הנוסע, ולפיכך האחריות לפיצוי לפי האמנה מוטלת במלואה על המוביל, ולא על גוף אחר." (עמ' 6 לפסק הדין). אינני סבורה שהגדרתה של המערערת למונח "אחריות" עולה בקנה אחד עם מטרות האמנה ורוחה. אחת ממטרות האמנה היתה להקל על נוסע המבקש לקבל פיצויי על נזק שנגרם למטענו במהלך טיסה בינלאומית, ומנוסח סעיפי האמנה עולה בבירור, כי האמצעי בו נקטה האמנה, לשם הבטחת הפיצוי והקלת גבייתו, היה הטלת אחריות מוחלטת על המוביל, כלפי הנוסע. מבחינתו של הנוסע - מרגע שמסר את כבודתו לידיו של המוביל, נציגיו או סוכניו, הכבודה נמצאת באחריות המוביל. הנוסע אינו בא במגע ישיר עם עובדי רשות שדות התעופה המטפלים בכבודתו, והוא נותן את אמונו המלא במוביל, אשר מתחייב כלפיו להביא את כבודתו ליעדה. משכך, במערכת היחסים שבין המוביל לנוסע ועל פי האמנה, אחריותו של המוביל לכבודתו של הנוסע חלה כלפי הנוסע מרגע שמסר הנוסע את כבודתו לידי המוביל, ועד הרגע בו הוא מקבל אותה לידיו, בהגיעו ליעדו. יתרה מכך, האמנה קובעת בסעיף 18(5), כי אף הובלה שהתבצעה מחוץ לנמל התעופה, אם היא מתקיימת "במהלך ביצוע חוזה להובלה באוויר, למטרות טעינה, מסירה או שינוע" תחשב להובלה באוויר, לצורך אחריות המוביל לנזק. משכך, קל וחומר שנזק אשר נגרם במהלך הובלת הכבודה, בתוך נמל התעופה, למטרות שינוע וטעינה, יחשב כנזק שנגרם במהלך ההובלה באוויר. משהכבודה נמסרה לידי המוביל ונגרם לה נזק, במהלך ביצוע החוזה בין המוביל לנוסע, שהוא כרטיס הטיסה במקרה זה, ייחשב הנזק לנזק שנגרם, במהלך הובלה באוויר, לצורך סעיף 18 האמור והאמנה בכלל. " 24. דברים אלו יפים לענייננו, ועל כן אני קובע כי מרגע שהנוסעת העבירה את הטיפול בכבודה לחברת שירותי הקרקע, היא הנתבעת מס' 1, אשר פעלה כמחלקת מציאות ואבידות, דאגה כי המזוודה תוטס ביום למחרת ליעדה ואף איתרה אותה בפולין והחזירה אותה לארץ לביתו של התובע בחלוף כחודש ימים ומכיוון שהיא על פי ההגדרה נחשבת ל"מוביל" הרי שמכיוון שהמזוודה לא הגיעה ליעדה בזמן התרשלה הנתבעת מס' 1 ובכל מקרה היא מחוייבת לשלם לתובע את הפיצוי הקבוע באמנת ורשה. 25. על פי הרקבוע באמנה הפיצוי הוא 20 דולר לכל ק"ג ועל כן סך הפיצוי הוא 400 דולר. 26. אינני מקזז את הסכום שקיבלה ביצו של התובע בחו"ל שכן הסכום נועד להוצאותיה בפועל, ואינו נכלל במסגרת הפיצוי הקבוע האמנה כפי שפואט לעיל. 27. סוף דבר - אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 1600 ₪ וכן 400 ₪ עבור הוצאות המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 28. התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות. תעופההובלותתובלה אווירית