פסק דין התובע, המבצע הובלות והעברה של ריהוט וציוד, העביר את הריהוט ממשרדה של הנתבעת 1 שהיה ברחוב הל"ה בירושלים, אל כפר ההייטק במתחם האוניברסיטה העברית, בגבעת רם בירושלים, הגיש תביעה נגד הנתבעת בסכום של 9,850 ₪, וכן ביקש להורות לנתבעת להחזיר לו חמישים ארגזי איחסון שניתנו לה בהשאלה לצורך ההובלה האמורה. התביעה מתבססת על שכר עבור ההובלה בסך 3,100 ₪, הכוללת הובלה ופירוק ריהוט, הובלה של ארון שרתים במועד אחר בסכום של 350 ₪, דמי ביטול בשל שינוי המועד שנקבע מלכתחילה להובלה של כל הריהוט בסך 2,000 ₪. בנוסף אין חולק כי במהלך ההובלה ניזוק שולחן המשרד של הנתבעת 1 וכי התובע לקח עימו את השולחן לצורך תיקונו. בשל כך תובע הוא סכום של 2,400 ₪ בשל הובלת השולחן השבור למפעלי זכוכית ולמחסנים ובחזרה וכן סכום של 2,000 ₪ עבור איחסון השולחן במחסן. אין מחלוקת כי אכן פלטת שולחן העשויה מזכוכית נשברה במהלך ההובלה וכי התובע לקח עימו את רגלי השולחן לצורך תיקונו. גם אין מחלוקת כי המועד שנקבע להובלת הריהוט אכן שונה על ידי הנתבעת 1. בנוסף אין מחלוקת כי עד היום לא החזיר התובע לנתבעת 1 את רגלי השולחן שאותם לקח, לטענתו, לצורך תיקון השולחן. כך גם אין כל מחלוקת כי עד היום לא שילמה הנתבעת 1 לתובע עבור ההובלה ואף לא החזירה לו את הארגזים ששימשו לשם כך. נציג הנתבעת 1 הודיע כי אינו חולק על כך שעבור ההובלה היה על הנתבעת 1 לשלם סכום של 2,600 ₪, כפי שנקבע בהצעת המחיר (נ/1), או סכום של 2,800 ₪ שאותו דרש התובע לאחר שביקר במשרד. זאת למרות שאין כל מסמך המאשר שהסכום שונה ל-2,800 ₪. עוד טען כי הסכום שעליו הוסכם כלל גם את פירוק הריהוט. בנוסף, נציג הנתבעת 1 לא חלק על התשלום של 350 ₪ עבור הובלת ארון השרתים, שהובל בנפרד, זאת למרות שסכום זה ניכלל בהצעת המחיר (ראו פירוט של הציוד בחדר מספר 1 בנ/1). בעניין הטענה כי התובע זכאי לפיצוי בשל שינוי מועד ההובלה, טען נציג הנתבעת 1 כי בעת הסיכום על מחיר ההובלה עדיין לא נקבע תאריך לביצועה, ואכן הצעת המחיר איננה כוללת תאריך. מספר ימים לפני מועד ההובלה, ביקשו נציגי הנתבעת 1 לקבוע שההובלה תיערך ביום 1/9/2009, אולם מאחר שמשרדיה החדשים של הנתבעת 1 היו בתהליך של שיפוצים ומאחר שהאוניברסיטה העברית דחתה את מתן אישור האיכלוס, נאלצה הנתבעת 1 להודיע לתובע על דחיית ההובלה בארבעה ימים. מאחר שהנתבעת 1 צפתה שעשוי לחול שינוי במועד ההובלה, סוכם עם התובע שמועד ההובלה הסופי יאושרר יום קודם לביצוע ההובלה. נציג הנתבעת 1 הוסיף עוד כי איש מטעם הנתבעת 1 לא אישר לתובע לקחת את רגליי השולחן שניזוק וכי איפשרו לו להיכנס אל המשרד הישן רק לצורך הערכת שווי הנזק. בדיעבד התברר לנציגי הנתבעת 1 שהתובע לקח את רגליי השולחן. מאחר שהתובע סירב להחזירם, אף הסכימו שיבצע את התיקון בעצמו ומסיבה זו שלחו אליו את הגודל הרצוי להם לפלטת השולחן, כפי שמופיע בנספח של כתב התביעה. אולם משלא תוקן השולחן על ידי התובע, ומאחר שלנתבעת 1 ניתנה הצעת מחיר לתקנו בסכום של 1,400 ₪, ביקשו שהתובע יחזיר את רגליי השולחן. בעניין זה הוסיף נציג הנתבעת 1 כי מדובר בשולחן יקר מאד אשר לפי הצעת המחיר של חברת טולמנס שממנה נרכש, שוויו כ-14,000 ₪ ובעניין זה הוגשה תביעה לבית משפט השלום נגד התובע. תביעה זו כללה גם את העובדה שבמשך תקופה ממושכת נותר משרדו של מנהל הנתבעת 1 ללא שולחן, עד אשר נאלץ לרכוש שולחן זול יותר בסכום של 2,625 ₪ כפי שעולה מחשבונית שהגיש (נ/2). ככל שהדברים אמורים בעלות דמי ההובלה, אין חולק כי התובע זכאי לקבל את שכרו בשל הובלת הריהוט והציוד של הנתבעת 1 ממשרדיה הישנים למשרדיה החדשים. מאחר שבאופן אמיתי לא היתה מחלוקת בעניין דמי ההובלה, הרי שהסכום שעל הנתבעת 1 לשלם לתובע הוא 3,150 ₪, וכי סכום זה כולל גם את פירוק הריהוט, שכן לא נקבע אחרת בהצעת המחיר (2,800 ₪ עבור ההובלה, כפי שעודכן על ידי התובע לאחר שביקר במשרד, וכן 350 ₪ עבור הובלת ארון השרתים). בעניין הפיצוי הנתבע בשל השינוי במועד ההובלה, התובע לא הוכיח כי אומנם חל שינוי במועד שנקבע מלכתחילה, ולא הציג כל מסמך שבו הוסכם באיזה מועד תבוצע ההובלה. הצעת המחיר (נ/1) איננה כוללת תאריך שבו תבוצע, ולאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי אכן הנתבעת 1 לא יכולה היתה לדעת מראש באיזה תאריך תבקש להעביר את הריהוט של המשרד. בנסיבות אלו שבהן התובע לא הוכיח כי נקבע מועד לביצוע ההובלה מראש, ומנגד הסברי נציג הנתבעת 1 בעניין קביעת מועד ההובלה, נשמעו משכנעים, אני קובעת כי לא חל שינוי במועד שנקבע להובלה באופן שמצדיק פיצוי בשל שינוי זה. התובע לא הכחיש כי הוא אחראי לנזק שנגרם לשולחן וכי עליו לפצות את הנתבעת 1 בשל כך. בנסיבות אלו, לא ברורה תביעתו בשל איחסון השולחן השבור ורגליי השולחן. בעניין זה כפי שאמר נציג הנתבעת 1, הוגשה תביעה נפרדת נגד התובע ולא הוגשה תביעה שכנגד אשר התבררה לפניי. בנסיבות אלו אינני נכנסת לכל דרישה או תביעה מצד הנתבעת 1 בעניין השולחן שנשבר או בעניין רגלי השולחן. מכל מקום אין חולק כי התובע אינו זכאי לדמי אחסנת השולחן השבור, מה גם שלא ברור על סמך מה מבססת תביעתו בסך 2,400 ₪ בשל הובלת השולחן השבור ו-2,000 ₪ נוספים בשל אחסנתו. ולפיכך התביעה ככל שהיא מתייחסת לכך, נדחית. לבסוף, אין חולק כי על הנתבעת 1 להחזיר לתובע את חמישים הארגזים השייכים לתובע ומוחזקים על ידה. לאור האמור, הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 3,150 ₪ עבור ההובלה. בנוסף תשלם לתובע פיצוי בשל העיכוב בתשלום זה, אשר לא היה שנוי במחלוקת, וכן הוצאות משפט בסך 750 ₪ וכן תחזיר לתובע את הארגזים לאלתר. סך הכל תשלם הנתבעת 1 לתובע, 3,900 ₪ . הסכום ישולם תוך 30 יום ואם לא ישולם סכום זה במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. חובהובלות