פסק דין 1. לפניי תביעה כספית בסך 30,000 בגין מצג שווא במכירת רכב משומש בנוגע לנתוני הרכב שהוצגו לתובע ע"י הנתבע, במכירתו. 2. התובע, רכש ג'יפ מרצדס (להלן-"הרכב") מהנתבע עקב פרסום בלוח פוקוס מיום 11.7.08 (להלן-"המודעה"). התובע טוען כי הנתבע הציג בפניו מצג שווא מטעה, תוך כדי זיוף ומרמה בעת המו"מ לרכישת הרכב. לאחר ההתקשרות העיסקה והעברת הרכב לתובע נימצא, כי מס' הבעלים על הרכב אינו כפי שהתחייב הנתבע בפני התובע וכן מד האוץ שונה בהיותו בפועל מהמד שהוצג לו בעת רכישת הרכב. 3. הנתבע טוען כי הוא ציין בזיכרון הדברים את מספר הבעלים הקודמים, אך מאחר והרכב היה על 'תו סוחר' קורה שבעת העברת הרישוי, נוספת עוד בעלות על הרכב. לעניין שינוי במד האוץ' טען הנתבע כי אין לו נגיעה בדבר וכי גם הוא קנה את הרכב בהתאם לקילומטראז' שהיה מצויין במד האוץ, בעת רכישתו. 4. התובע העיד על פרטי המודעה בה נירשם כי הרכב נסע 82,000 ק"מ ובהתאם לכך, הוא התעניין ברכישתו. מס' הבעלים לא נירשם במודעה אך בשיחה טלפונית עם הנתבע נאמר כי הרכב הוא יד שלישית (עמ' 1 שורה 6) ובמעמד זיכרון הדברים נאמר ונכתב, כי הרכב יד רביעית ונירשם כי מד האוץ' 82,000 ק"מ. בהתאם לכך היתה הסכמה על מכר של הרכב בכפוף למסירת רכב שבבעלות התובע סאב 5 (להלן-"רכב סאב") לנתבע ובנוסף לכך תשלום של התובע לנתבע בסך של 57,500 ₪. לדברי התובע, לאחר שהוא שילם את מלוא התמורה ךתובע למחרת העברת הבעלות ברכב נמסר לו ממשרד הרישוי כי הוא יד שביעית על הרכב. חשוב מכך, כאשר הוא פנה למוסך מרצדס (להלן-"המוסך") התגלה לו כי כבר בשנת 2002 הרכב נסע למעלה מ- 120,000 ק"מ (עמ' 1 שורה 19). לאור זאת הוא הגיש תלונה במשטרה (ת/1) בגין הונאה וזיוף. בנוסף לכך פנה התובע לנתבע והציג בפניו, הן בכתב והן בע"פ, את המידע בדבר מצג שווא שהוצג בפניו על ידו וביקש לבטל את העיסקה ולקבל פיצוי בגינה. בקשתו, נדחתה ע"י הנתבע. 5. הנתבע העיד כי בעת ניהול המו"מ עם התובע הוא אמר לתובע כי הוא לא יודע איזו יד הרכב מאחר שהרכב רשום על 'תו סוחר' וכי אחיו, מתעסק עם מכוניות וביצע את הרכישה דרכו והרכב, הגיע אליו בזמנו ממגרש באשדוד בשם "עולם הרכב" (עמ' 2 שורה 10). הנתבע העיד כי עובר לחתימה על זכרון דברים הוא אמר לתובע, שיתכן ובהעברת הבעלות ברכב "תקפוץ עוד יד" אך לצערו הוא לא נתן לכך ביטוי בפועל בזכרון הדברים. אמנם רשום בזכרון הדברים: "מוצהר בזאת" שהרכב רשום כיד רביעית, אבל זה היה "באמונה", כדברי הנתבע. הנתבע הוסיף וטען כי על רישיון הרכב כתוב 04 שמשמעותו שהרכב 'יד חמישית' ולא 'יד רביעית' וככל הנראה היתה פה הטעיה (עמ' 2 שורה 15). הנתבע אמר כי הוא מכיר שתי "ידיים" (בעלים- מ.ל.) לפניו, אך הם היו ללא העברת בעלות במשרד הרישוי כי אם בין סוחרים (עמ' 2 שורה 22). בישיבה מיום 7.9.09 העיד הנתבע שהוא 'יד חמישית' והתובע 'יד שישית' (עמ' 2 שורה 8). 6. לעניין הקילומטראז' הכחיש הנתבע, כי הוא 'התעסק עם זה' (עמ' 2 שורה 32) וטען כי הוא רכש את הרכב "מעולם הרכב" כמות שהוא, באמצעות אחיו. הוא לא הגיש תלונה נגד "עולם הרכב" בגלל שרצה "לפתור את כל העניין" (עמ' 2 שורה 20). הנתבע אמר בעדותו כי הוא ביקש מהתובע הוכחה כלשהי בדבר שינוי במד האוץ והמליץ לו להגיש תלונה במשטרה היות וזו עבירה פלילית והוא הציע לתובע לקבל חזרה את הרכב בתמורה למחיר מחירון, באמצעות האדם ממנו הוא רכש את הרכב בזמנו אך בהיעדר ראיה לתובע בדבר הזיוף של מד האוץ, הדבר לא נעשה. 7. הצדדים הודיעו בישיבה מיום 29.1.09 כי במידה ויתברר על פי נתוני מוסך מרצדס כי הרכב נסע כבר בשנת 2002 מעל 82,000 ק"מ, אז לסילוק סופי של התביעה יוחזר הרכב לנתבע ובתמורה ישלם הנתבע לתובע סך של 57,500 ₪, במעמד מסירת הרכב לידיו. 8. ביום 15.2.09 נמסרו נתוני הרכב ממוסך מרצדס בהתאם להחלטתי בה הוריתי למוסך להציג את הנתונים. לפי נתוני המוסך הוכח כי כבר ביום 9.1.02 נסע הרכב 96,012 ק"מ וביום 13.11.02 נירשם במוסך, כי הרכב נסע כבר 111,501 ק"מ. בנוסף לכך, הוגש מסמך מטעם מוסכי רכב מ.מ.ס 2002 בע"מ, לפיו מץ האוץ ביום 27.4.06 היה 61,339 ק"מ. בהתאם לכך הוכח מעל לכל ספק, כי מד האוץ של הרכב עבר שינוי ברישומו, בהפחתת הקלומטראג' של הרכב. 9. בנסיבות אלו הוכח כי פרטי המודעה אשר הנתבע אינו מכחיש את פרסומה וכן הצהרותיו של הנתבע בזכרון הדברים בנוגע למד האוץ ובנוגע למס' הבעלים על הרכב , אינם נכונים. 10. לאחר שהובאו הנתונים על המעידים על שינוי במד האוץ התבקשו הצדדים להודיע תוך 30 יום אם הם מסכימים לתת להסכמות אלו תוקף של פסק דין. 11. ביום 12.3.08, הגיש הנתבע תגובה לנתוני המוסכים וטען כי מאחר והוא קנה את הרכב רק בסוף שנת 2007 הוכח שבתקופתו, לא נעשה כל שינוי במד האוץ להצגת נתונים נמוכים מהנתון הנכון בנוגע אליו. בנוסף נאמר כי הוא אינו יכול לפצות את התובע ולבטל את העיסקה ורכב הסאב, שנמכר לו ע"י התובע במסגרת העיסקה לרכישת הרכב הנידון, נמכר בסמוך לדיון. הנתבע לא חלק על נתוני המוסך (בישיבה מיום 7.9.09 עמ' 2 שורה 6 )אך חזר וטען כי לא הוא שביצע את הזיוף. 12. בנסיבות אלו נימצא כאמור כי הרכב אינו בעל נתונים זהים או קרובים לנתונים אשר בהסתמך עליהם התקשר התובע בעיסקה עם הנתבע לרכישת הרכב. אני דוחה את טענותיו של הנתבע על כך שהיה על התובע לשער כי תתווסף בעלות נוספת על הרכב בשל "תו סוחר" והדבר עומד בניגוד למסמך בכתב, של זכרון הדברים אשר תוכנו גובר על עדותו של הנתבע מכוח סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית (ר' יעקב קדמי, חלק שלישי,עמ' 1268 ). התובע, מכחיש את גירסת הנתבע ואין ליישב את הפער בין מס' הבעלויות המוצהר למספרו הסופי בטענת הנתבע על 'תו סוחר' שלא הוזכרה בזכרון הדברים. יתירה מכך, הנתבע העיד כי הוא הכיר שני בעלים נוספים שלכאורה לא נרשמו במשרד הרישוי והיה עליו, להודיע על כך מלכתחילה לתובע לפי חובת תום הלב בניהול מו"מ. כפי שנפסק ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ :"אחד מביטוייה המובהקים של חובת תום הלב היא החובה לגלות לצד האחר את כל העובדות החשובות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעותיו"(פד"י נד(5) 638, 635). 13. לעניין שינוי מד האוץ, הוכח כי בוצע שינוי במד האוץ בתרמית, אף שלא הוכח כי הנתבע הוא שביצע את השינוי בו שכן, קודם לרכישת הרכב ע"י הנתבע הוכנס כבר השינוי במד האוץ להפחתת הקילומטראז' בו. יחד עם זאת, הנתבע נהג בחוסר תום לב בביצוע העיסקה תוך הפרת חובתו לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן-"החוק"),בהתנערותו מבדיקת טענותיו של התובע בנוגע לנתוני הרכב בנוגע למד האוץ. הנתבע, הטיל את האחריות על התובע לבדיקת החשד לתרמית בנתוני מד האוץ אף שדווקא בידיו היתה האפשרות לבדוק את הנתונים. הנתבע רכש את הרכב באמצעות אחיו "שמתעסק ברכבים " כדבריו מעסק לממכר רכבים "עולם הרכב" אשר הנתבע ידע את פרטיו (מאשדוד כדבריו). חמור מכך, הנתבע הכיר את שני הבעלים הקודמים על הרכב, שלא היו מוכרים לתובע ויכול היה לרדת לחקר האמת באמצעותם בנוגע לנתוני הרכב. יתירה מכך, המוסך סרב למסור לתובע את נתוני הרכב לצורך הצגתם, ככל שהדברים נגעו לתקופת הבעלות הקודמת עליו ואילו הנתבע, יכול היה להתחקות אחר נתונים אלו אילו פנה למוסך, או שהיה דואג לגרום לבירור הנתונים ע"י הבעלים הקודמים על הרכב. לא כך נהג הנתבע ואף לא טרח להגיש תלונה או להציג דרישה לבעלים הקודמים לנוכח התרמית כלפיו, שלטענתו הוא לא ידע עליה אף שצפוי היה שייעשה כן. 14. בנסיבות אלו הוכח כי היו שתי טעויות בעיסקה, כהגדרתה בסעיף 14 (ד) לחוק , הן בנוגע למד האוץ והן בנוגע למס' הבעלים על הרכב אשר שני נתונים אלו המהותיים לעיסקה נימצאו כלא נכונים ובניגוד למוצהר ע"י הנתבע בזיכרון הדברים. 15. סעיף 14 לחוק קובע לעניין טעות בחוזה: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן היה להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת צד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן,רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה". 16. בסעיף 15 לחוק נקבע בנוגע להטעייה בחוזה: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה" לעניין זה "הטעיה"- לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות על הצד השני לגלותן." 17. בנסיבות אלו הוכח כי היתה הטעיה ע"י הנתבע בנוגע לבעלויות קודמות על הרכב, אשר התובע היה נמנע מהתקשרות בעיסקה אילו ידע את המידע הנכון בנידון. הדבר עולה מעדותו של התובע ובהתחשב בפער הגדול בין מס' הבעלים המוצהר בזיכרון הדברים לבין מס' הבעלים בפועל, אכן עסקינן בשוני מהותי המשליך על גמירות הדעת בהתקשרות בעיסקה וכן על מחירה. לכך מתווספת ידיעת הנתבע, על שני בעלים נוספים עליהם לא הוצהר במשרד הרישוי והנתבע, שידע עליהם כפי שעולה מעדותו, לא טרח להודיע על כך לתובע לפי חובתו מכוח סעיפים 12 ו-15 לחוק וכן על פי סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. 18. השוני במד האוץ ניכנס לגדר טעות כהגדרתה בסעיף 14 לחוק. הפער העצום בין נתוני מד האוץ שהוצגו בזיכרון הדברים לנתוניו האמיתיים לפי רישומי המוסך, יש בו כדי ליתן לתובע את הזכות לביטול העיסקה שכן, הוכח כי הוא לא היה ניקשר בה אילו ידע על נתוני האמת של הרכב, אף שלא הוכח כי הנתבע ידע על התרמית בנידון כאמור בסעיף 14(ב) לחוק. 19. בהתאם לכך הוכח כי התובע פעל על פי זכותו מכוח החוק, בדרישתו מהנתבע לבטל את העסקה בהודעתו ביום 4.8.08 (נספח לכתב התביעה). הנתבע נתן את הסכמתו לביטול העיסקה אם יוודע כי נתוני מד האוץ שונים, אך חזר בו מהסכמתו מאוחר יודע כמובא לעיל. 20. הנתבע, נהג בחוסר תום לב בניהול המ"מ ובקיום החוזה, כפי שקבעתי לעיל. כך גם התאפיינה התנהגותו בנוגע לביטול החוזה, בחזרתו מההסכמה להחזרת הרכב לידיו ובהתנותו את החזר התשלום על ידו, על פי מחיר המחירון בעת החזרתו, תוך שהתובע ניזוק מכך. חמור מכך, למרות שהנתבע ידע על דרישתו של התובע לביטול העיסקה בכללותה, שאחד מרכיביה היה רכב הסאב שו התובע שנמסר לנתבע, ביכר הנתבע, למכור את הרכב בסמוך למועד הדיון בתביעה אף שבכך, הוא מנע את הביטול בהיעדר יכולת להשיב את רכב הסאב ובסירובו, בד בבד, לשלם לתובע את מחירו של רכב הסאב שנמסר לו במסגרת העיסקה. 21. כמו כן, מתווספות תהיות אחרות בנוגע להתנהלותו של הנתבע בנוגע להימנעותו מהגשת תלונה במשטרה בנוגע לתרמית במד האוץ, אף שלכאורה גם הוא ניזוק ממנה ודבריו על כך שהיה מעוניין "לפתור את העניין" מבלי שפרט כיצד דאג לכך. בנסיבות אלו, הוכח כי הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון התובע בקבלו סך 57,500 ₪ בנוסף לרכב הסאב, למרות מחירה של העיסקה צריך היה להיות נמוך יותר בשל מס' הבעלים והשינוי המשמעותי ביותר במד האוץ. 22. התובע, לא ביקש במסגרת התביעה לבטל את העיסקה כי אם דרש פיצוי בסך של 30,000 ₪. בכך, מותיר התובע את הרכב בידיו ומבלי שהוכיח את ההפרש בין מחירו של הרכב לפי נתוניו האמיתיים על פי מחירון "לוי יצחק" או בהערכת שמאי במועד רכישתו לבין מחיר רכישתו בזמנו. יחד עם זאת, הוכח כי התובע ביקש בזמנו לבטל את העיסקה אף שכיום אינו עותר לכך. כמו כן, בזמנו דרש התובע בהודעתו מיום 4.8.08 לנתבע (צורפה כנספח לכתב התביעה) לקיים את העיסקה בכפוף לתשלום פיצוי ע"י הנתבע בסך של 22,000 ₪. הנתבע, נמנע מלהתייחס להצעה החילופית לתשלום הפיצוי בקיום העיסקה וביצע פעולות, שהכשילו את ביטולה של העיסקה כמפורט לעיל. 23. לפיכך, עומדת לתובע הזכות לקבל פיצוי הסתמכות בגין מצג השווא על מנת להחזיר את מצבו לקדמותו, אילולי היה מצג שווא בנוגע לנתוני הרכב. בנוסף לכך, זכאי התובע לפיצוי חיובי עקב הפרת חובת תום הלב בכל שלבי העיסקה ע"י הנתבע ובכלל זה ההטעיה בנוגע למס' הבעלים ולנוכח הכשלת האפשרות לביטול מלא של העיסקה, במכירתו את רכב הסאב בעיצומו של הליך זה. בכל אלה, היה משום הכבדה וטירחה לתובע, מעבר לנזקיו עקב העיסקה בגין ערכו של הרכב. 24. בשים לב למחדלי התובע בהוכחת נזקיו, היכן שניתן היה להביא ראיות להוכחתם ולכך שהרכב נותר בבעלותו ומנגד, בהתחשב בהתנהלותו של הנתבע שהטעה את התובע ולא איפשר את ביטול העיסקה במלואה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 18,000₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. 25. התשלומים, ישולמו תוך 20 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. תרמיתרכב משומשרכב