פסק דין 1. למי יועברו כספי הפיקדון שהפקידה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") בקופת בית המשפט כתנאי לסילוק שתי תביעות שהוגשו כנגדה, כמי שביטחה צייד שירי רשלני שלו במהלך ציד גרם למות צייד אחר (להלן: המנוח") ושהדיון בן אוחד. האם לתלויים של המנוח בתביעה לפיצויים שהגישו כנגד המזיק וכלל או למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתביעת שיבוב שהגיש אף הוא נגדם להחזר קצבאות שאירים ששילם וישלם בגין אותו אירוע? 2. זו השאלה שנותרה לדיון בתיק זה והכרעה בה תחתום, כך על פי הסכמת הצדדים, את ההתדיינות בשני התיקים המאוחדים. 3. הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), הורשע במעשה פזיזות ורשלנות לאחר שהודה בין השאר בכך שבמהלך ציד ביום 26.12.97 ירי שלו ברובה, אותו החזיק באופן רשלני או בלתי זהיר, גרם למות המנוח. 4. תלויי המנוח ועיזבונו, הם אלמנת המנוח וילדיו (להלן: "התובעים" או "התלויים"), הגישו תביעה כנגד הנתבע וחברת הביטוח כלל בטענה, כי עליהם לפצותם, מאחר ורשלנות הנתבע גרמה למות המנוח ולנזקיהם (ת.א 1921/02). 5. בעוד התביעה מתבררת בבית משפט השלום בנצרת, הגיש המל"ל כנגד הנתבע וכלל תביעה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") לשפות אותו בגין הסכומים ששילם ושעתיד לשלם לשאירי המנוח (ת.א 5344/05). הדיון בתביעות אוחד והתקיים בבית משפט זה. 6. לאחר שאוחד הדיון בתיק, הגיעו הצדדים כולם להסכמות הדיוניות הבאות: בהסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין חלקי מיום 23.1.06 כנגד כלל, הוסכם, כי התביעות כנגד כלל יסולקו באופן מלא וסופי ללא הודאה שלה בחבות ובאופן שתופטר כלל מחבות כלפי מי מהצדדים, זאת כנגד הפקדת סך של 303,000 ₪ בקופת בית המשפט (גובה הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה משוערך). בהסכם צוין מפורשות, כי פסק הדין החלקי מסיים את הסכסוך עם כלל ופוטר אותה מכל חיוב. כן הוסכם, כי בית המשפט יכריע מי מבין התובעים בשני התיקים המאוחדים יהיה זכאי לכספים אלו ובאיזה שיעור. הסכום הופקד על ידי כלל בהתאם להסכם וההסכם יצא לפועל. 7. ביום 19.10.06 ובהמשך לאמור לעיל, הוגש לבית המשפט הסכם פשרה לסילוק סופי מלא ומוחלט של תביעות התובעים בשני התיקים. בהסכם צוין כדלקמן: המזיק - הנתבע, ישא בנזקי התלויים והמל"ל. נזקי התלויים הינם בסך 1,200,000 ₪ בניכוי גמלאות המל"ל שהגיעו ושיגיעו לתלויים. סכום גמלאות אלו נכון למועד זה הינו 750,000 ₪. בית המשפט יקבע, לאחר שיוגשו בנושא סיכומי התובעים והמל"ל, "מי מהם יגבה את הפיקדון על פירותיו" שהפקידה כלל על פי הסכם הפשרה מיום 23.1.06. להסכם ניתן תוקף של פסק דין חלקי והתובעים והמל"ל הגישו כל אחד את סיכומיו בשאלה האחרונה שנותרה על פי ההסכמות שלעיל במחלוקת. יצוין, כי בהסכם זה באו המחלוקות שביחסים שבין התובעים והנתבעים לסיומן אולם על פי הסכמת הצדדים, לרבות הנתבע, הכרעה במחלוקת שבין התובעים נדרשת לצורך השלמת ההתדיינות בתיק. 8. התובעים, טוענים כי פיתרון למחלוקת זו נמצא בתשובה לשאלה - זכותו של מי מהתובעים לכספי המזיק גוברת, של הניזוק שהוא "הנושה המקורי" או זכות המל"ל לכספים, הנגזרת מכח עיקרון הסוברוגציה כפי שנקבע בפסיקה, היינו, זכות הניזוק עצמו אשר לנעליו נכנס המל"ל. לטענת התובעים, אין בהוראות החוק, לרבות סעיף 328 שעניינו זכות התביעה של המל"ל כנגד המזיק לפיצוי על הגימלה ששילם או עתיד לשלם וסעיף 330(א) שעניינו הסדרת היחסים בין הניזוק למל"ל שעה שהתבררו תביעותיהם יחדיו, פיתרון לשאלה ותשובה גם לא נמצאת בפסיקה. על כך שזכותם לכספים גוברת, הם מבקשים ללמוד מהיחסים שבין נושה מקורי ובעל זכות סוברוגציה ומפנים לספרות (ספרו של ד. פרידמן, "דיני עשיית עושר ללא משפט") על פיה, זכות הראשון גוברת על האחרון. בנוסף טוענים התובעים, כי עדיפותם נגזרת גם מתכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי. התובע מפנה לפסק דין (דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" - חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-על 2006(1), 252) שם ציין בית המשפט כהצדקה אפשרית לתוצאה אליה הגיע, כי לא מדובר בפגיעה מצד הרשות בניזוק שכן הניזוק בא במקרה ששם על פיצויו. 9. כן מצביעים התובעים על קיומו של פיתרון לפיו תבוצע חלוקה יחסית של הכספים בינם ובין הביטוח הלאומי ושוללים אותו. התובעים מפנים לפסק דין (ע"א 542/88 החברה להגנת הטבע נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד מו(1), 133) בו הוצע פיתרון כזה לתחרות שבין זכות ההשבה של המדינה ששילמה גמלאות ובין זכות ההשבה של המל"ל ומבקשים לאבחן אותו מהמקרה שלפנינו בו מדובר בתחרות שבין הרשות לפרט ולא בין שתי רשויות. כן טענו לחוסר תום לב של המל"ל במיוחד נוכח הגשת תביעתו על סף תום התקופה להתיישנות וכי העדפת זכותם של התובעים באופן מלא על פני זכות המל"ל צודקת ומשקפת מדיניות ראויה. 10. לטענת המל"ל, כל תשלום שישולם בהליך זה "החל מהשקל הראשון" ועד לגובה סכום הגמלאות, יש להעביר אליו ובאשר ליתרת סכום הגמלאות יש ליתן פסק דין כנגד הנתבע לטובת המל"ל. בגין הסכום שמעבר לגמלאות היה ראוי שהתובעים היו מבקשים פסק דין לטובתם. לטענת המל"ל, פיתרון זה הינו על פי הוראות הדין ומפנים לסעיף 328(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המורה לזכאי לגמלה "להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע למוסד במימוש זכותו לפי סימן זה" וכן לא לעשות "פעולה העלולה לפגוע בזכויות המוסד...". גם סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי שעניינו "זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה" מלמד על כך לטענתו וכך גם סעיף 330 שמטרתו עידוד הזכאי לגמלה לתבוע את המזיק על מנת להבטיח, כי יושב סכום הגמלאות מהמזיק למל"ל קודם לניזוק, גם אם זוכה הניזוק בפיצוי גבוה מנזקו על חשבון המל"ל. המל"ל גם טוען, כי התובעים קיבלו גמלאות מהמל"ל בשווי של כ- 800,000 ₪ ועל כן אין סיבה להצגת עצמם כקורבן ולצפות מהמל"ל לוותר על זכותו. עוד טען המל"ל, כי בירור התביעות במאוחד אינו תוצאה של הודעת התובעים למל"ל אלא של בירור יזום של המל"ל ובקשת כלל. 11. עוד מפנה המל"ל לפסיקה הקובעת, כי יש לחייב את הצד השלישי ראשית בתשלום סכום הגמלה למל"ל ורק את שארית הסכום לשלם לתלויים וכי כאשר אותו סכום כסף נדרש מהמזיק הן על ידי הניזוק והן על ידי המל"ל, זכות הניזוק נדחית מפני זכות המל"ל ( צורפו ע"א 14/58 י. צוער "דן" בע"מ ואח' נ' ו. יחזקאל, ואח', פ"ד כרך י"ג (1) 57 ; ע"א 61/55 מגן צ'טווד בע"מ נ' א. גרוסברג ואח' פ"ד כרך י' (1) 190 ; ע"א 412/59 אליעזר פירטל נ' משרד הבטחון ואח', פ"ד כרך ט"ו (2) 1273). המל"ל מפנה בעניין זה גם לספרות (מאמר שחיבר א. רוזין "זכות המוסד לביטוח לאומי לתבוע בנזיקין" הפרקליט כ"ט(ד) וספרו של ד. קציר, פיצויים בגין נזקי גוף, בפרק 361 ו- 362). התובעים הגישו סיכומי תשובה וטענו בעיקר, כי המקורות עליהם מתבסס המל"ל בסיכומיו, אינם רלוונטיים לענייננו. 12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני, כי על אף שיש בהן טעם כשלעצמן, אין בהן כדי לקדם את פיתרון השאלה שלפני. שכן, הפיתרונות שמציעים הצדדים יפים למקרים שבהם מדובר בסכום פיצוי, אשר אין בו כדי להשיב את מצב התלויים לקדמותו מאחר ואינו משקף את נזקם המלא וכן אף אין בו כדי להחזיר למל"ל את מלוא הסכום ששילם או שישלם לתלויים, גם יחד. טענות הצדדים לכן בכל הקשור להעדפת זכות של אחד על משנהו הנגזרת מתוך עקרונות כלליים או הנלמדת מהוראות חוק ומפסיקה מתייחסות למקרים שבהם הפיצוי הוא "פיצוי חסר" ועל כן אינם מחייבים לענייננו. מאחר וקבעתי ש"פיצוי חסר" אינו המקרה שלפנינו גם לא סברתי, כי יהיה נכון בנסיבות תיק זה, לפעול לאור עקרון זה או אחר הנטען על ידי מי מהצדדים כפי שיפורט בהמשך. 13. בטרם אפרט, אבקש להעיר ולהבהיר שני עניינים. ראשית, איני סבורה כדעת המל"ל שיש צורך בהחלטה נוספת, לפיה חב הנתבע כלפי התובעים והמל"ל בסכום שמעבר לסך הפיקדון שהופקד. הנתבע התחייב בסעיף 1 להסכם לשאת בנזקי התלויים והמל"ל, כפי שפורטו בהסכם, והסכם זה כבר קיבל תוקף של פסק דין חלקי. על פי הסכמת הצדדים וכפי שכבר נאמר, החלטה זו מסיימת את שתי התביעות. שנית, תביעות המל"ל והזכאים לגמלה קרי התלויים, התבררו יחדיו והתלויים והמל"ל היו שותפים להסכמות הדיוניות המפורטות לעיל והם קשורים בן. בהקשר זה אוסיף, כי איני רואה מה הטעם בהעלאת טענת המל"ל כעת, כי התלויים לא עמדו בדרישות החוק לעניין הודעה למל"ל על הגשת תביעה, כאשר כבר שתי התביעות מתבררות יחדיו. 14. בדרך כלל, קיימת סימטריה ביחסים שבין המל"ל, המזיק והניזוק. באופן, ש"נשמרת הזהות בין שומת הגמלאות העומדות לניכוי לבין סכום הפיצויים שמקבל המוסד מידי המזיק במסגרת תביעת השיפוי" ראו: ע"א 3097/02 שביט מלמד המערערים נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י המשיבה פ"ד נח(5), 511. יוער, כי במקרה ששם, להבדיל מהמקרה שלפנינו, נדון שיעור ניכוי גמלאות מסכום הפיצוי מקום שמדובר בפיצוי חסר לניזוק בשל הסכם פשרה שבו לא היה קשור המל"ל והדיון נערך כאילו היה המזיק חשוף עדיין לתביעת המל"ל ונעדרה ידיעה אודות סכום התגמולים שהשבתו תתבע בעתיד על ידי המל"ל. שם, קבע בין המשפט ניכוי יחסי של הגמלאות לפי תוחלת ההשבה הצפויה המתקבלת ועל כן ממילא אין להקיש מפסק הדין לענייננו. סימטריה ביחסים שבין ניזוק- מזיק- מל"ל נשמרה במקרה שלפנינו. סכום הפיקדון המופקד בקופת בית המשפט אינו סכום הפיצוי הכולל והסופי ואיננו נמצאים בסיטואציה של "פיצוי חסר", אז יש מקום לדון בשאלת זכותו של מי מהצדדים עדיפה כאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. 15. במקרה זה, סילקו הצדדים את כלל מהתביעה ופטרו אותה מחבותה כלפי התלויים ומתביעת המל"ל להשבה. התביעות נותרו לחול כנגד הנתבע בלבד ועל פי הסכם הפשרה עליו לשאת בנזקי התלויים בניכוי גמלאות המל"ל, היינו בסך 450,000 ₪ (1,200,000 ש"ח-750,000 ש"ח) ולהשיב למל"ל את סכום הגמלאות, בסך 750,00 ₪. סכום הפיקדון שהפקידה כלל לצורך סילוקה מהתביעות, מהווה חלק מהסכום שעל הנתבע לשאת וההבדל בין סכום זה ויתרת הפיצוי שעל הנתבע לשאת על פי הסכם הפשרה, הוא זמינותו ונוחות גבייתו, ותו לא. מדובר בחלק שהוא בלתי מסוים מכלל סך הפיצוי שעל הנתבע לשאת בו, במובן זה שלא ניתן לייחד דווקא אותו על מנת להעניקו למי מהצדדים אם זכותו במקרה של "פיצוי חסר" עדיפה. נוסח הסכם הפשרה, לפיו עלי להכריע מי מבין הצדדים יהיה ראשון לגבות את סכום הפיקדון, שהינו כאמור רק חלק מסכום הכולל שעומד לגבייה מהנתבע מס' 1, על ידי התלויים והמל"ל על פי פסק הדין מיום 21.10.06, תומך במסקנתי. 16. עוד מחזקת אותי המסקנה לפיה לא מדובר בסכום העומד בפני עצמו העובדה, כי הצדדים ובמיוחד המל"ל אינם מציעים כפיתרון, אפילו חלופי, חלוקה לפי סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי, כלומר, שהמל"ל בכל מקרה לא יהיה זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למל"ל ולזכאי הגמלה גם יחד. 17. משהגעתי למסקנה, כי לצורך חלוקת סכום הפיקדון, שאלה שמסרוה הצדדים להכרעתי על פי ההסכמות הדיוניות אליהן הגיעו, איני נדרשת להכריע בין זכויות הצדדים וכי ממילא עדיפות כזו או אחרת, גם אם כבר נקבעה, אינה מחייבת אותי מכיוון שהסימטריה בין שלוש צלעות המשולש ניזוק- מזיק- המל"ל לא נפגעה, נשאלת השאלה האם יש בטענות שמעלים הצדדים באשר לזכות כל אחד מהם לכספים, כדי לסייע בידי באשר לאופן החלוקה של הסכום העומד בשלב זה לרשותם על חשבון הסכום הכולל. 18. איני מתעלמת מהקשיים העשויים להתעורר בגבית סכום נכבד מאדם פרטי להבדיל מ"כיס עמוק" של חברת ביטוח, אולם יש לציין, כי הצדדים לא טענו לעניין זה כגון לחדלות פירעון של הנתבע ולא הוצגו לי מסמכים באשר לכך, ועל כן אני יוצאת מנקודת הנחה, כי מדובר אך בנוחות גבית הסכומים ולא מעבר לכך. בנסיבות אלו אין מקום להכריע בשאלה על פי איזון בין זכויות מהותיות, זאת במיוחד, משקיימים שיקולים נכבדים הן לטובת הניזוק והן לטובת המל"ל. 19. זכות המל"ל להחזר גמלאות נקבעה בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי ועל טיבה עמד בית המשפט בע"א 3097/02 הנ"ל (פסקאות 4 ו- 5). הדברים האמורים עולים בקנה אחד עם טענות המל"ל: "מקום שקמה למוסד לביטוח לאומי זכות השבה כאמור כלפי המזיק, יש להפחית מן הפיצויים שהניזוק זכאי להם מאת המזיק את הגימלאות שנדרש המוסד לשלם לניזוק. בידי הניזוק הזכות לדרוש מאת המזיק את יתרת הפיצוי, לאחר הפחתת הגימלאות. כלל זה של ניכוי אינו מפורש בחוק, אך הוכר בפסיקה, והוא נועד להגשים שתי מטרות: האחת, מניעת מצב שבו יזכה הניזוק, שנזקו הופחת בסכום הגימלאות שקיבל ושעתיד הוא לקבל, בפיצוי יתר - מהמוסד לביטוח לאומי ומן המזיק גם יחד; האחרת, מניעת מצב שבו יישא המזיק בחבות יתר - הן לניזוק, במסגרת תביעת הפיצויים, והן למוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעת ההשבה (ראו ע"א 61/55 מגן צ'טווד נ' גרוסברג, פ"ד י 190; ע"א 650/78 כליף נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 242, 251; ע"א 675/82 סלמן-אסדי נ' כהן, פ"ד לח(4) 449, 462; ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין, פ"ד מא(1) 649, 659; וראו לאחרונה רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350, 356) ... עילת ההשבה של המוסד לביטוח לאומי נגזרת, כך שנינו, מעקרונות התחלוף (הסוברוגציה) (ראו, בין היתר, עניין מגן צ'טווד הנ"ל, בעמ' 64; ע"א 295/69 שושון נ' החברה לעבודות חוץ ונמלים, פ"ד כג(2) 357, 359; ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724; עניין עמר הנ"ל, בעמ' 358-357). זכותו של המוסד כלפי המזיק היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, והיא עוברת אל המוסד מכוח הדין, כדי סכום הגימלאות שמקבל הניזוק ושעתיד הוא לקבל בשל מעשה הנזיקין. במקביל, היא ממשיכה להתקיים בידי הניזוק, אלא שנשללת ממנו האפשרות לאכפה. לפיכך, אם משלם המזיק לניזוק את מלוא הנזק שהסב, בלא להפחית את הגימלאות, אין הוא יוצא ידי חובתו כלפי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי רשאי, במקרה כזה, מכוח הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, לזקוף את סכום הפיצויים ששילם המזיק לניזוק על חשבון הגימלאות המגיעות לניזוק (ראו א' ברק, "פיצויים" בתוך י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (בעריכת ג' טדסקי, מהדורה שנייה, תשל"ז) 661-642). הנה כי כן, המוסד עומד בנעלי הניזוק ואוכף את זכותו של הניזוק כלפי המזיק..." (הדגשה אינה במקור ע.ה.). 20. מפסק הדין עולה, כי גם אם התפשרו הניזוק והמזיק בינם לבין עצמם ובעוד עילת התביעה של המל"ל תלויה ועומדת כנגד המזיק, הרי שעל מנת שלא להותיר את הניזוק בחסרון כיס לאחר ניכוי הגמלאות מסכום הפשרה, יובא בחשבון ניכוי שיעור יחסי של הגמלאות וזאת "על חשבון" המזיק ללא שקופח בשל כך כפי שהובהר בפסק הדין, שכן החישוב משקף את הסיכוי להצלחת תביעת המל"ל כנגדו כפי שהוא עצמו צפה אותו במועד גיבוש הסכם הפשרה. בין התחזיות האפשריות, גם האפשרות שהמל"ל יזכה בהחזר מלוא הגמלאות ששילם. 21. מנגד נראה, כי בית המשפט מעמיד לנגד עיניו גם את הצפייה לכך שהניזוק, על אף שקיבל גמלאות מהמל"ל, לא יוותר בחסרון כיס. אף למוסד לביטוח לאומי הרצון שלא להותיר את הנפגע חסר כל לאחר ניהול תביעתו, במקרים שתחול עליהם הוראת סעיף 330(א). תכלית הסעיף היא אמנם גם סיוע בידי המל"ל להשיב את הגמלאות מאת המזיק על ידי מתן תמריץ לניזוק שבידיו בדרך כלל הראיות לצורך ניהול המשפט כפי שטוען המל"ל בסיכומיו, אך בבסיסה, גם תחושת חוסר נוחות לה היה שותף גם המל"ל לנוכח מקרים בהם ניהל ניזוק את תביעתו ופיצויו נבלע בסופו של יום בתגמולי המל"ל (ראו: ד. קציר בספרו הנ"ל, פרק 395 והפסיקה אליה מפנה שם). 22. לאור האמור לעיל, מאחר ובסופו של דבר, טענות הצדדים מתמקדות בשאלת גביית הכסף (מכלל לעומת מהנתבע), אציע חלוקה המשקפת בעיני את זכויות הצדדים כפי שהם עצמם הסכימו עליהם. על פי הסכמות אלו עדיין זכאים התלויים מהמזיק ל- 37.5% מסכום הנזק עליו הוסכם, לאחר ניכוי המל"ל (זכאים ליתרה של 450,000 ₪ מ- 1,200,000 ₪). המל"ל, נכנס לנעליהם של התלויים בזכותם ליתרת הסכום שהינו 62.5% מסך הנזק המוסכם (750,000 ₪). על פי עיקרון חלוקה זו שנקבע על ידי הצדדים, יחולק גם סכום הפיקדון על פירותיו, באופן שיועבר 37.5% מהסכום לידי התלויים (113,625 ₪) ו- 62.5% מהסכום למל"ל ( 189,375 ₪). חלוקה זו עושה צדק עם טענות שני הצדדים. 23. זהו פסק דין משלים ומסיים בכך את כלל המחלוקות שבין הצדדים. התביעות כנגד הנתבעים סולקו על פי הסכמי הפשרה להם ניתן תוקף של פסקי דין חלקיים. הצדדים יכולים על פי פסקי הדין החלקיים להמשיך בהליכי גבייה כנגד הנתבע מס' 1, לאחר ניכוי סכום הפיקדון ולבקש פסיקתא בהתאם. 24. המזכירות תעביר מסכום הפיקדון שהפקידה חברת כלל בקופת בית המשפט, סך של 113,625 ₪, לידי התובעים מס' 5-1 ולידי המל"ל סך של 189,375 ₪ . 25. בנסיבות התיק אין צו להוצאות. 26. לאור הדרך הדיונית בה בחרו הצדדים לילך אשר חסכה זמן שיפוטי רב, ניתן פטור מיתרת אגרה. מקרי מוותפוליסהבעלי חיים (ציד)חברת ביטוחתביעות בגין מקרי מוות