האם עבודה מועדפת במפעל תעשייתי ?

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. המערערת, חיילת משוחררת, עבדה בתום שירותה הסדיר בחברת "מחלף מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ". בבית הדין האזורי בתל אביב יפו (שופטת ראשית פוגל; בל 2762/00), כמו גם בערעור שפנינו, התעוררה השאלה האם ניתן לראות בעבודתה של המערערת כעבודה בלתי מקצועית במפעל תעשייתי וזאת לשם קבלת מענק בגין עבודה מועדפת על פי סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי: א. א. המערערת השתחררה משירות סדיר בצה"ל ביום 8.12.98. ביום 10.1.98 החלה המערערת לעבוד בחברת "מחלף - מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ" (להלן - החברה). ב. ב. החברה מספקת שירות מקור חוץ לוגיסטי ללקוחות ובעיקר ליבואנים באופן המשחרר את האחרונים מאחזקת מחסנים, ניהול מלאי והפצתו. טיפולה של החברה בסחורה היא - קבלתה, פריקתה, מיון, בדיקה ואחסון. ככלל החברה אינה מייצרת מוצר חדש. ג. ג. בטופס התביעה לתשלום מענק לחייל משוחרר תיארה המערערת את עבודתה בזו הלשון - "עבודת ייצור- מכינה ואורזת בגדים למשלוח". ד. ד. במכתבי החברה, ממועדים 10.7.00 ו - 19.12.00, נטען כי המערערת משמשת כעובדת פס ייצור להכנת קיטים למוצרי קוסמטיקה. נטען כי עבודת המערערת כללה תפירה ידנית של תווי הביגוד, הדבקת מדבקות והצמדת זמזמים לביגוד המופץ על ידי המפעל. עוד נטען כי העבודה עמדה בכל קריטריון של עבודה בלתי מקצועית וכי אין מדובר בעבודה פקידותית. ה. ה. המערערת בתצהירה טענה כי היא עבדה בתפקיד של עובדת ייצור, בעבודה בלתי מקצועית, בפס הייצור של מפעל החברה. המערערת טענה כי היא עבדה בשתי מחלקות - האחת, ייצור קיטים (יחידות) של מוצרי קוסמטיקה לרבות הכנת תוויות ברקוד ותוויות תכולה והצמדתם באופן ידני על הקיטים המוגמרים, והשנייה, תפירה ידנית של תווי הביגוד, הדבקת מדבקות, הצמדת זמזמים במחלקת מחסני אופנה ולבסוף אריזת המוצר המוגמר בקרטון והצמדת תווית תכולה על גביו. ו. ו. המערערת טענה כי במסגרת עבודתה היא בנתה ויצרה קופסאות מקרטון, מגיליונות קרטון שטוחים, בתוכן ארזה סדרת פריטים על פי הנחיות המעביד לצורך הפצתם ללקוחות. לטענת המערערת אריזת הקיט הינה מגוונת ובהתאם לדרישה - מזוודה, תיק או אריזת קרטון. ההליכים קודם מתן פסק הדין בבית הדין האזורי 3. ביום 28.7.03 דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המערערת בקובעו כי מדובר בחברה האורזת עבור חברות אחרות מוצרים מוגמרים וכי גם אם מנסים לכנות את אופייה של אותה עבודה כייצור האריזה הרי שאין בכך הבדל ממשי מאריזה שאינה פעילות של "ייצור". נוכח האמור קבע בית הדין, בהסתמכו על אשר נקבע בעב"ל 20394/97 פזית מלכה נ' המוסד (להלן - הלכת פזית מלכה), כי אין המדובר ב"מפעל תעשייתי". 4. בא כוח המערערת ערער על פסק הדין לבית דין זה. ביום 13.6.04 נתן בית הדין תוקף של פסק דין, להסכמת הצדדים להצעת בית הדין (להלן - פסק בית דין זה), לפיה: "בנסיבות המקרה שלפנינו השאלה העיקרית הינה - טיב המפעל ולא עבודת העובדת בפועל. אין מחלוקת שהעובדת עבדה עבודת כפיים ולא עבודה פקידותית, וסיווג עבודתה כמזכה במענק צריך להיקבע על פי טיב המפעל. לאור האמור מוצע בזאת כי עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי להשלמת ראיות לגבי טיבו של המפעל כמפעל תעשייתי אם לאו. ככל שיקבע כי מדובר במפעל תעשייתי, הרי גם עבודת האריזה בו צריכה לזכות במענק. ככל שיקבע כי אין מדובר במפעל תעשייתי - על פי תכלית החקיקה אין מקום לזכות במענק" 5. בעקבות פסק בית דין זה נתקיימה מסכת שמיעת ראיות בפני השופטת וירט ליבנה בבית הדין האזורי, עם מינויה של השופטת וירט ליבנה לבית הדין הארצי,הועבר התיק,בהסכמת הצדדים, למתן פסק דין על ידי השופטת פוגל. פסק דינו של בית הדין האזורי 6. בפסק דינו דן בית הדין האזורי בפלוגתא שנותרה לבירור, כאמור בפסק בית דין זה, היא בירור מהות המפעל בו הועסקה המערערת - האם המפעל בו עבדה המערערת הינו מפעל תעשייתי. 7. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על עדות מנהל המפעל, מר בירקה דוד (להלן - מנהל המפעל) כי אין מדובר במפעל העוסק בייצור מוצרים אלא במתן שירותים של אחסנה, אריזה והפצה של מוצרים קיימים, בהם לא נערך כל שינוי על ידי החברה, לחברות אחרות. בית הדין לא מצא לנכון לתת משקל להגדרה המופיעה במכתב, מיום 5.11.05, מטעם משרד המסחר והתעשייה כי החברה מוגדרת כמפעל תעשייתי (להלן - אישור התמ"ס). זאת מאחר ולא ניתן כל הסבר על יסוד אילו עובדות נקבעה הקביעה במכתב, מאחר והתיאור לא תאם את עדות מנהל המפעל, אשר תיאר במפורט מה נעשה במפעל ומאחר והמכתב הוגש מבלי שעורך המכתב הופיע לחקירה עליו. נוכח האמור לעיל, קבע בית הדין האזורי כי אין המדובר במפעל תעשייתי על פי תכלית החוק, ולכן דינה של תביעת המערערת להידחות. ההליך שבפנינו: 8. במועד ישיבת קדם הערעור הורה בית הדין לבא כוח המערערת, קודם הגשת סיכומיו, להודיע האם המפעל הינו חבר בהתאגדות התעשיינים ואם אינו חבר - האם משולם על ידו מס ארגון לאותו ארגון התעשיינים או לארגון מעבידים אחר, תוך פירוט הארגון אשר אליו משולם המס. עוד התבקש בא כוח המערערת להודיע האם העובדים הקבועים בוטחו בקרן פנסיונית או בקופת גמל ואם כן באיזו. בשל היעדר מענה מנהל המפעל לפניית בא כוח המערערת לשאלות האמורות, נתן בית דין, ביום 17.5.06, צו המורה למנהל המפעל ליתן תשובה לשאלות אלו. 9. מתשובת מנהל תפעול החברה, מר ערן פלץ (להלן - נציג החברה), מיום 13.6.06, עולה כי החברה אינה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא הייתה חברה בהתאחדות התעשיינים בשנת 1999. עוד עולה כי החברה לא חויבה במס ארגון להתאחדות התעשיינים וכי עובדי החברה לא בוטחו ב"מבטחים" בשנת 1999. תמצית טענות הצדדים בערעור: 10. במהלך ישיבת קדם הערעור ביקשו הצדדים כי לאחר הגשת סיכומי בא כוח המערערת בכתב תוך 45 יום יקבע התיק למועד דיון בו תכתיב באת כוח המוסד את סיכומיה לפרוטוקול ובא כוח המערער יהא רשאי להגיב לנטען. 11. לוז טענות המערערת: (1) (1) משמעות ההליך "ייצור" אינו מיוחד רק לעניין יצירת מוצר חדש אלא גם לאיסוף חומרי גלם קיימים. לפיכך גם אופי הפעולות המבוצעות במפעל דינן להיות מוגדות כ"פעולות ייצור". (2) (2) טעה בית הדין משלא ייחס משקל לאמור במכתבו של מנהל המפעל, מיום 10.7.00, בו מתואר תהליך הייצור הידני שמתבצע בחברות תעשייתיות המייצרות מוצרים שונים ושם מפורט כל תהליך הייצור של המוצר החדש. עוד נכתב שם כי יישום החוק מסייע בגיוס כוח אדם לא מקצועי לפעילות המפעל. בכך יש מענה לתכלית החוק. (3) (3) החיוב במס ארגון הוא עניין שעל ההתאחדות לעמוד בו. אין בעובדה שהחברה לא חויבה במס ארגון כדי לשלול את האפשרות שהיא תחויב או חייבת הייתה לשלם מס ארגון. (4) (4) טעה בית הדין האזורי משלא ייחס משקל לאישור התמ"ס בו נקבע מפורשות כי "החברה בה הועסקה המערערת מוגדרת כמפעל תעשייתי המייצר קיטים לתווי ביגוד, הוא מעסיק 40 עובדים כאשר חלק מהציוד שברשותו - מכונות תפירה ותיווי תעשייתיות". בניגוד לקביעת בית הדין, התיאור במכתב תואם את עדות מנהל המפעל. (5) (5) שגה בית הדין בסברו כי היה על המערערת להביא את עורך המכתב לחקירה, וזאת בניגוד לדיני הראיות, שעה שהמשיב לא התנגד להגשתו כראיה לתוכנו, עוד בראשיתם של ההליכים וטרם פסק הדין הראשון. לבית דין זה אין כל יתרון על הערכאה הדיונית משום שבית הדין האזורי לא התרשם מעדויות בעניין זה. דומה כי חילופי השופטים בערכאה האזורית הובילה לכלל המסקנה המוטעית בהערכת הראיות, לפיה המכתב הוגש לאחר שהוחזר התיק לבית הדין האזורי. (6) (6) טעה בית הדין האזורי במשקל שייחס לאמירת העד לפיה אינו יודע משמעות הגדרת "מפעל תעשייתי" בעוד שמתיאורו, למעשה, את העבודה במפעל, עולה כי המפעל מקיים תהליכי ייצור ומייצר מוצר אחר מהמוצר הגולמי המיובא שבא לידיו. בית הדין האזורי לא ייחס כל משקל לעדות מנהל המפעל בדבר ייצור מוצר חדש, למשך תקופה של שנה וחצי, וזאת רק משום שהתקופה לא הוגדרה על ידו. (7) (7) בית הדין האזורי התעלם משורת ראיות אשר הוגשה עוד קודם מתן פסק הדין הראשון, מפי בכירים במפעל, המתייחסות לטיב המפעל, אשר מכולם מתחייבת המסקנה כי מדובר בתהליכי ייצור. (8) (8) ככל שיש ספק בהגדרת המפעל כמפעל תעשייתי על הספק לעמוד לטובת המבוטחת היא המערערת. (9) (9) כפי שנפסק בפרשת מיה טל (בל 4282/01 מיה טל - המוסד לביטוח לאומי) בו הוכרה עבודת המבוטחת בהשלמת תהליך ייצור שלטים מול מכונה לחיתוך מדבקות כעבודה המזכה במענק, כך יש לקבוע במקרה שלפנינו, בו המערערת עסקה בסיום תהליך מוצרי הקוסמטיקה והשלמת ייצור דברי ההלבשה. 12. על כך השיבה באת כוח המוסד כי: (1) (1) עבודת המערערת אינה עבודת ייצור מאחר והחברה עוסקת במתן שירותים לוגיסטיים, ליבואנים וחברות תעשייה, בטיפול ובאריזת סחורה, ולא בייצור מוצר חדש. כשם החברה "מחלף מחסני לוגיסטיקה והפצה" כן ייעודה - מתן שירותי אחסון והפצה. (2) (2) השירותים הנלווים, שמלכתחילה הינם חלק משני, אינם עולים כדי מפעל תעשייה ואינם עונים על תכלית החוק אשר נועד כדי לעודד ייצור מקומי. החוק מפנה אל אופי העבודות היצרניות, דוגמת מתכת, מסגרות וכיוצ"ב, אופי עבודה שאינו תואם את אופיה של עבודה זו. (3) (3) השימוש הנעשה במילה "תעשייתי" במכתבים השונים אין בו די על מנת להגדיר את המפעל כ"תעשייתי". לא הוכח כי יש בחברה פעולה תעשייתית או ייצור תעשייתי. גם על פי עדות המערערת ומכתב בכיר בחברה, החברה עוסקת במתן שירותים. (4) (4) ההלכה הפסוקה קובעת, בפרשת חג'אג', בפסק דין בעניין פזית מלכה ובפסק דין בעניין סטניסלב מנביץ, כי עבודה דומה לאופי העבודה נשוא דיוננו אינה עבודה מועדפת. בפרשת שטרנברג נקבע כי "יש לבחון לא רק את העבודה הספציפית שביצע העובד אלא אף את מקום העבודה". עוד נקבע כי יש הכרח שהעבודה תבוצע במקום שחסרים בו עובדים על פי צרכי המשק, דרישה שאינה פורמליסטית כלל. (5) (5) מתשובת החברה לשאלות בית הדין עולה כי החברה אינה חברה בהתאחדות התעשיינים וגם לא הייתה כזו בשנת 1999, כמו כן החברה לא חויבה בדמי ארגון להתאחדות ועובדיה לא בוטחו במבטחים. עובדות המובילות למסקנה כי אין המדובר במפעל תעשייה. דיון והכרעה: 13. השאלה העומדת בפנינו להכרעה הינה - מהו אופיו של המפעל בו עבדה המערערת ומהו עיקר עיסוקו. האם מדובר במפעל תעשייתי בענף התעשייה או שמא יש לראותו כמפעל שאינו תעשייתי. השאלה לעניין טיב עבודתה של המערערת הוכרעה בפסק בית דין זה בו נקבע כי "ככל שייקבע כי מדובר במפעל תעשייתי, הרי גם עבודת האריזה בו צריכה לזכות במענק. ככל שיקבע כי אין מדובר במפעל תעשייתי - על פי תכלית החקיקה אין מקום לזכות במענק". 14. תכליתו של החוק הינו עידוד הפניית חיילים משוחררים להשתלבות בסוגי עבודות, בלתי מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים (וראה הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 48) התשמ"ב 1982). נוכח תכלית החוק נדרשים אנו לבחינת טיב מקום העבודה ולא רק לבחינת אופי העבודה המועדפת או הנדרשת. זאת מן הטעם הפשוט כי ביצוע עבודה מועדפת או נדרשת שלא בענף ובמקום העבודה לגביו לא מתקיימת תכלית החוק לא תוביל להשגת המטרה המבוקשת (עב"ל 20165/97 סטניסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע, כרך ל"ה, תש"ס 2000; עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן) (לא פורסם) פיסקה 5(ד) להלן - פרשת מיכל גוטמן). 15. בענייננו המערערת עבדה בחברת "מחלף - מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ", אשר כשמה כן היא - חברה המספקת שירותים לוגיסטיים לחברות תעשייתיות שונות (וראה מכתבו של הדירקטור,מר יוחנן פלץ, מיום 10.7.00). עיקר ייעודה של החברה הינו פעילויות אחסנה, ניהול מלאי והפצה וכאמור בעדותו של מנהל המפעל : "החברה מועסקת בשירותים לוגיסטיים ללקוחות בעיקר ליבואנים. הכוונה לעשות שירות מיקור חוץ שמשחרר את היבואן מהחזקת מחסנים וניהול המלאי שלו וההפצה שלו.. הסחורה מגיעה אלינו... נפרקת אצלנו, ממוינת ונבדקת בשלב ראשון מאוחסנת אצלנו. המשך הטיפול זה תלוי בהסכם עם הלקוח או בשירות שהוא מבקש מאיתנו. אנו על פי הדרישות שלו מכינים הזמנות מאותם סחורות. אנו מלקטים את הפרטים שהוא מבקש להפיץ בנקודות מסוימות, ובגמר הליקוט אנו מפיצים. ליקוט הכוונה איסוף הסחורה לאריזת מסטר". (פרוטוקול דיון בית הדין האזורי מיום 6.9.04, עמ' 2-1) 16. זאת ועוד, מכוח צו בית דין זה השיב נציג החברה לשאלות בית הדין כזאת: "1. מחלף מחסנים לוגיסטיים בע"מ... אינה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא הייתה חברה בהתאחדות התעשיינים בשנת 1999. 2. ככל הידוע לי ומבירורים שערכתי, מחלף לא חויבה במס ארגון להתאחדות התעשיינים בשנת 1999. 3. ככל הידוע לי ומבירורים שערכתי, עובדי מחלף לא בוטחו ב"מבטחים" בשנת 1999". 17. משבאים אנו לבחון האם החברה הינה "מפעל תעשייתי" - יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלחי יד וענפי כלכלה העמידו לרשותנו. במקרה שלפנינו - בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 (להלן - ספר הסיווג) (וראה דב"ע לו/ 5-6 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרדכי סקילי פד"ע ח' 321, 326). 18. מפעלים המספקים שירותים לוגיסטיים של אחסנה, ניהול מלאי והפצה מוגדרים בספר הסיווג בענף "תחבורה, אחסנה ותקשורת", העוסק בין היתר בעניינים הבאים: "פעילויות אחסנה, מגרשי חניה ומסופי מטען; שירותי דואר בלדרות ותקשורת" ענף "תעשייה(כרייה וחרושת)" מוגדר בספר הסיווג, בהתייחס לעניינו, כך: "מפעלים העוסקים בהפיכת חומרים או רכיבים למוצרים חדשים, בעזרת תהליכים מכנים או כימיים, בין שהעבודה נעשית במכונה ובין בעבודה ידנית, בין שהיא נעשית בבית חרושת או בבית הפועל ובין שהמוצרים נמכרים בסיטונאות או בקמעונות. כולל גם הרכבת חלקים של מוצרים... יחידות עזר, כגון תחנות כוח, הובלה, מוסכים, אריזה וכו', מסווגות בענף הייצור המתאים של המפעל שהן משרתות, גם אם אופי הפעולה מתאים לענף אחר. אריזת מוצרי תעשייה, כעסק עצמאי, נכללת בדרך כלל בענף שבו מסווג המפעל שאת מוצריו אורזים". במאמר מוסגר, מן הראוי לציין כי בנושא של פעולות אריזה שונה הסיווג הישראלי מהסיווג על פי ההמלצות הבינלאומיות של מוסדות האו"ם, ה - ISIC (להלן - הסיווג הבינלאומי), הממליץ על סיווג "שירותי האריזה" כענף בפני עצמו - ענף "שירותי אריזה", ענף 7495 - ולא כפעולות המקוטלגות בתוך ענף התעשייה. 19. הנה כי כן, עיננו הרואות כי המדובר הוא בחברה שעיקר עיסוקה הינו באחסון סחורה ובמתן שירותים לחברות יצרניות. חברה שאין תכליתה ייצור מוצר אלא אחסונו, איסופו לאריזה והפצתו. חברה שאינה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא חויבה במס ארגון להתאחדות התעשיינים. חברה שאינה מוגדרת בספר הסיווג בענף "תעשייה (כרייה וחרושת)". אין המדובר ביחידת עזר אשר ניתן לסווגה בענף הייצור המתאים של המפעל שהיא משרתת, גם אם אופי הפעולה מתאים לענף אחר, בהתאם לקבוע בספר הסיווג, אלא בעסק עצמאי אשר ייעודו הינו אחסנה, ניהול מלאי והפצה. משאלו הם פני הדברים, סממני החברה מובילים למסקנה כי אין המדובר בחברת תעשייה. 20. זאת ועוד, סעיף 174(א) לחוק מגדיר "עבודה מועדפת", בין היתר, כעבודה במקום עבודה כמפורט בלוח ח'. אופי סוגי העבודות המפורטות בלוח ח' לתוספת לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 הינן בעיקרן עבודות יצרניות. משהמערערת עבדה במפעל המעניק שירותי אחסנה והפצה לא ניתן לסווג עבודתה כעבודה במפעל תעשייתי. פרשנות שונה אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, כמובא לעיל, שכן תוצאתה תהיה שכל עבודה בלתי מקצועית תיחשב כעבודה מועדפת ללא קשר לטיב מקום העבודה או ענף העבודה בו בוצעה. ויפים לענייננו הדברים אשר נקבעו על ידינו בפרשת מיכל גוטמן: "על פי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעבד בעבודה מועדפת), התשמ"ג - 1983, ועל פי לוח ח' לחוק לענין עבודה נדרשת - זכאים למענק עבודה מועדפת או נדרשת העובדים בחקלאות, אך ורק אם הם עובדים באתרי גידול חקלאיים. משהמשיבה עבדה במשתלה פרטית שתכליתה מכירת הצמח שבעציץ, מתעוררת השאלה - האם היא עבדה "באתר גידול חקלאי" כמשמעו בחוק ובתקנות לאור תכליתו. תכלית מתן המענק לעובדים בעבודה בלתי מקצועית באתרי גידולים חקלאים היתה, לסייע לחקלאי בעבודות בלתי מקצועיות בעבודות השדה ובמשק החי, - ולא לסייע בידי בעל חנות לממכר עציצים למכור תוצרתו. (ראה לענין זה עבל 61/99 טלקר - המוסד, לא פורסם; בו נפסק כי עבודת גינון של עובד עיריה איננה עבודה באתרי גידולים חקלאיים)". 21. אשר על כן, נוכחו כל האמור לעיל, אין אנו מוצאים מנוס בלתי אם הקביעה כי טיב המפעל בו עבדה המערערת אינו מפעל תעשייתי על פי תכלית החקיקה ולפיכך המערערת אינה זכאית למענק בגין עבודה מועדפת. סוף דבר 22. הערעור נדחה בזאת. אין צו להוצאות. עבודה מועדפת / מענק שחרורמפעלשאלות משפטיותתעשיה