פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר טבח; בל 4893/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו שאירעה לו, לטענתו, ביום 1.11.1999, כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. ביום 17.7.2003 נתן בית הדין האזורי את פסק דינו הראשון בעניינו של המערער (בל 5421/01), בו נקבע כי המערער לא הוכיח קרות תאונה בעבודה בתאריך 1.11.1999, לאור העובדה כי עדותו של המערער לא שכנעה את בית הדין האזורי, ולאור העמימות והסתירות שנמצאו במסמכים הרפואיים השונים שבתיקו של המערער באשר למועד הפגיעה (להלן- פסק הדין הראשון). 3. בערעור שהוגש על פסק הדין הראשון, הציג המערער לראשונה אישור רפואי שניתן לו על ידי ד"ר עדי פוקס (להלן- ד"ר פוקס) אשר כותרתו נכתבה בכתב יד "תעודה ראשונה לנפגע בעבודה", ואשר מצוין בו כי מדובר בפניה עקב "כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, בעקבות הרמת מעמסה בעבודה ב 1.11.1999" (להלן- האישור הרפואי). תאריך המסמך הוא מיום 30.1.2000. 4. ביום 3.5.2005 ניתן פסק דין בערעור על פסק הדין הראשון (עב"ל 1076/04), בו קבענו כי : "1. בנסיבות המקרה, ומשמדובר בעניין בתחום הבטחון הסוציאלי, מצאנו מקום להיעתר לבקשת בא כוח המערער ולו לפנים משורת הדין. 2. אין ספק כי אישורה הרפואי של ד"ר פוקס תומך בגירסתו. באשר לשאלה אם די בו כדי להפוך את הנפסק על ידי בית הדין האזורי - מן הראוי שבית הדין האזורי יחליט בכך על פי כלל הראיות שבפניו לרבות אותו אישור רפואי שצורף לערעור. 3. משכך הם הדברים מוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שיבחן המקרה כמבוקש על ידי בא כוח המערער ויאפשר חקירת המערער בעניין זה וחקירת ד"ר פוקס". 4. בית הדין האזורי שמע את עדותו של המערער ואת עדותה של ד"ר פוקס, ובחן שנית את כלל המסמכים שעמדו בפניו בעניינו של המערער. בית הדין האזורי קבע כי התעודה לא הוצאה ביום 30.1.2000 כפי שמצוין בה, אלא היא מאוחרת יותר, והוצאה באופן רטרואקטיבי לבקשת המערער, אשר טען בפני ד"ר פוקס כי איבד את התעודה המקורית שניתנה לו בתאריך זה. כלומר, האישור הרפואי איננו התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה. לאור עובדה זו, ולאור בעיות נוספות שהתעוררו בחומר הרפואי בתיקו של המערער, כמו השיהוי בפנייתו של המערער לקבלת טיפול רפואי, וכמו הציון בטיפול הפיזיוטרפי שעבר כי "איננו זוכר טראומה המתאימה לחבלה בדיסק", שוכנע בית הדין האזורי כי האישור הרפואי אינו תומך בגרסתו של המערער, ואין בו כדי לשנות את קביעתו הקודמת, ועל כן דחה את התביעה. 5. בערעור בפנינו טען המערער כי בית הדין האזורי בחר להתייחס רק לחלק מן המסמכים הנמצאים בתיק בית הדין, והתעלם, בין השאר, ממסמכים שהוגשו לו על ידי ד"ר פוקס עצמה, וכן בחר להתייחס רק לחלק מעדותה של ד"ר פוקס. בית הדין האזורי דחה, למעשה, את תביעתו רק בשל כשל טכני במערכת המחשב של קופת החולים. 6. בישיבת קדם הערעור ביקשו ב"כ הצדדים להכתיב סיכומיהם לפרוטוקול. ב"כ המוסד הדגיש את העובדה שהמערער השתכר שכר מלא בחודש הפגיעה הנטענת ובחודש שלאחריו, ואף השתהה משך כשלושה חודשים בטרם פנה לטיפול רפואי, למרות שטען כי "נקרע לו הגב" בעקבות התאונה. העד שלדבריו של המערער סייע לו לרדת מן הפיגום לאחר התאונה זומן, אמנם, להעיד מטעמו של המערער, אך טרם העדתו החליט ב"כ המערער שלא להעידו, עובדה שאמורה לפעול לרעתו של המערער מבחינה ראייתית. בנוסף, מדובר בפסק דין שניתן על בסיס התרשמותו של בית הדין האזורי מן העדויות והראיות שהובאו בפניו, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהתרשמות זו. 7. ב"כ המערער חזר על טיעוניו בערעור. באשר לטענותיו של ב"כ המוסד השיב, כי בכל המסמכים הרפואיים מצוין כי כאבי הגב נגרמו כתוצאה מהרמת משא כבד, וכי האירוע קרה בסביבות החודש האמור. לגבי השיהוי בפניה לטיפול רפואי הדגיש ב"כ המערער כי מדובר בעובד עצמאי, אשר מעמיד את עסקיו, במקרים רבים, לפני בריאותו. 8. דיון והכרעה: א. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים. ערכאת הערעור אף אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. מקרה זה אינו מצדיק סטייה מכלל זה. בית הדין האזורי השתית את מסקנותיו על חומר הראיות, כשהוא מקיף את המחלוקת על כל פניה, תוך ניתוח מפורט. מסקנותיו מעוגנות, אפוא, בחומר הראיות, וניתוחו המשפטי, בהתחשב בכל האמור, נכון. ב. נוסיף, כי עניינו של המערער הוחזר לבית הדין האזורי לפנים משורת הדין, משמדובר בעניין שבתחום הביטחון הסוציאלי, לדון בשאלה האם יש בכוחו של האישור הרפואי להפוך את פסיקתו הקודמת. בית הדין האזורי שמע את עדותם של המערער ושל ד"ר פוקס, בחן היטב את האישור הרפואי ואת הנסיבות שבהן ניתן, ואף בחן שנית את שאר החומר שבתיקו של המערער. לאחר בחינה מקיפה זו, הגיע בית הדין למסקנה מנומקת היטב, לפיה אין בכוחו של האישור הרפואי כדי להוכיח קרות תאונה בעבודה, כנטען על ידי המערער. ג. משכך הוא, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, ואנו מאשרים אותו מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. 7. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה