פסק דין 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר סאלח סאלחה ומר אילן גבריאלי; בל 1629/05), אשר דחה את תביעתה של אלמנת המנוח מר חיים ווסקו ז"ל (להלן: המנוח) לתשלום גמלת תלויים בנפגעי עבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן גם: החוק). 2. בית הדין האזורי קבע את התשתית העובדתית לערעור כדלקמן: המנוח יליד 1932, וביום 19.9.94 לקה באירוע מוחי, פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה על פי הוראת החוק. ועדה רפואית מיום 11.7.03 קבעה למנוח, לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה, 69% נכות צמיתה החל מיום 19.12.94. כעבור כעשר שנים המנוח נפטר. 3. בית הדין האזורי מינה את פרופסור רכס כמומחה רפואי מטעם בית הדין האזורי (להלן: המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין פטירתו של המנוח לבין האירוע המוחי שהוכר כפגיעה בעבודה כעשר שנים קודם לכן. בית הדין שאל המומחה את השאלות הבאות: "1. מה היו לדעתך, הגורמים העיקריים לפטירתו של המנוח. 2. האם הינך סבור שהתקיים קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין האירוע המוחי כהגדרתו בהחלטה הרצ"ב. 3. ככל שהינך סבור שהאירוע המוחי היה בין הגורמים לפטירתו של המנוח, לצידם של גורמים נוספים. מה, לדעתך, היה משקלו של האירוע המוחי והאם הינך סבור שיש לומר כי השפעתו על פטירת המנוח היתה פחותה מהשפעתם של הגורמים הנוספים? 4. ככל שהינך סבור שהשפעתו של האירוע המוחי היתה פתוחה מהשפעתם של הגורמים הנוספים, אנא ציין מהם אותם גורמים". המומחה השיב כך: "1. עפ"י הרישומים מיום 9.3.04 החולה נפטר בשעה 20:15 לאחר ש"הפסיק לנשום ובבדיקת EKG נמצאה אסיסטוליה (העדר פעילות חשמלית) מכאן שהמוות הוא קרדיו-פולמונרי דהיינו הפסקת פעולת הלב והנשימה. 2. לדעתי האירועים המוחיים (איסכמי בשנת 1994 ודימומי משנת 1995) אינם קשורים קשר סיבתי ישיר, עם המוות. 3. להערכתי, התרומה היחסית של שני האירועים המוחיים שהתרחשו 10 ו-9 שנים קודם למועד פטירתו של התובע - הינה שולית ומשנית לגורמים אחרים שתרמו להתדרדרות במצבו של התובע ז"ל. ככל שעולה מהתיעוד הרפואי נראה כי התובע סבל ממחלת כלי הדם המוחיים עם טרשת עורקים ומחלה מוחית מופשטת שחרגה מגבולות ההמיספרה (מחצית המוח) הימנית שנפגעה באירועים המוחיים. על כך תעיד הדמנציה הקשה לתוכה שקע התובע בהדרגה שנים רבות לאחר האירועים המוחיים". בא כוח המערערת ביקש למנות מומחה אחר או נוסף ובקשתו זו נדחתה. בא כוח המערערת ביקש להפנות שאלות הבהרה וחלקן הועברו אל המומחה. שאלות ההבהרה אשר הופנו למומחה הן: "1. הניתן לשלול את הקשר (לאו דווקא הישיר) בין האירוע המוחי הנוסף משנת 2000 עם האירועים מ- 94 ו- 95? 2. הניתן לשלול שהדמנציה אטרוסקלרוטית קשורה (לאו דווקא בקשר ישיר) עם האירועים המוחיים ב- 94 ו- 95? 3. אם נניח בפני המומחה מצב הפוך, דהיינו: א. אדם במעמדו של הנפגע - (המנוח) סבל מאירוע מוחי ב- 94 ו- 95 מסיבות שאינן קשורות בעבודה? ב. בבוא או באירוע חריג בעבודה עם תוצאה קטלנית של מוות, האם המומחה לא היה מייחס את מרבית ההשפעה של המוות לאירועים המוחיים?". והמומחה השיב כדלהלן: "1. אין מנגנון הידוע לי בו אוכל לקשור את האירועים המוחיים מהשנים 1995 ו- 1994 עם אירוע מוחי נוסף 5 ו-6 שנים מאוחר יותר. האירוע הנוסף משנת 2000 הוא לדעתי כפי שכבר כתבתי ביטוי למצב הבריאותי של התובע אשר סבל מיתר לחץ דם והיפרליפידמיה כגורמי סיכון מובהקים לחלות במחלות כלי הדם המוחיים. 2. האירועים המוחיים מהשנים 1994 ו- 1995 האיצו ותרמו להתפתחות הדמנציה הווסקולרית יחד עם התהליך התחלואתי הטבעי של כלי הדם המוחיים כעולה מתשובה 1. 3. א. נוסח השאלה אינו ברור לי. באם הכוונה היא השאלה האם יתכנו אירועים מוחיים כמו אלו מהם סבל התובע שלא בהקשר לאירועים בעבודה? - התשובה לשאלה זו חיובית. ב. נוסח שאלה זו אינו ברור לי. לא ברור לי לאיזו מחלה הכוונה שהיא זו שתוצאותה קטלנית וכיצד היא אמורה להיות קשורה לאירועים המוחיים. אירוע חריג בעבודה שתוצאתו קטלנית באופן מיידי יכול להתרחש עקב אירוע אסכמי בלבד אי הפרעת קצב בלב או לחילופין עקב אירוע מוחי-מסיבי". בהסתמך על חוות דעתו החד משמעית של המומחה, בית הדין האזורי דחה התביעה. על כך הוגש הערעור שבפנינו. 5. בישיבת קדם הערעור שנתקיימה בפני הסכימו באי כוח הצדדים כי הטיעונים בכתב שהוגשו לבית הדין וכן הטיעונים בעל פה שנרשמו בפרוטוקול יהוו סיכומים בכתב ויועברו למתן פסק דין על ידי המותב. 6. תמצית טענותיו של בא כוח המערער הן כי המומחה לא התייחס לחוות דעתו של פרופסור בנטל ולא התייחס לעובדה שלמערער היו 69% נכות צמיתה עקב האירוע המוחי הראשון. ובאשר לקביעתו כי המוות נגרם מסיבות לבביות הרי שהיה מקום למנות גם מומחה מתחום הקרדיולוגיה. 7. בא כוח המוסד לביטוח לאומי השיב לכך כי תשובותיו של המומחה הינן ברורות וחד משמעיות כי לאירוע המוחי הראשון הייתה תרומה שולית ומשנית לגורמים האחרים שתרמו להתדרדרות במצבו של המנוח, ולכן צדק בית הדין האזורי בדחיית התביעה. 8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הננו סבורים כי אין מקום למנות מומחה נוסף במקרה זה מאחר והמומחה השיב באופן מפורט וברור מדוע תרומתו של האירוע המוחי הראשון היא שולית ומשנית - ומכאן ברור שאין מדובר בתרומה משמעותית הגם שלא נשאל על כך ישירות. בא כוח המערערת מבקש כי נמנה מומחה נוסף על המומחה שנתמנה בבית הדין האזורי. אולם, אין בטענותיו כדי להצביע על טעם מיוחד המצדיק את פסילתו של המומחה. המומחה השיב לשאלות באופן מפורט והבהיר היטב את מסקנותיו, המומחה התייחס לחוות דעתו של פרופסור בנטל אולם אין הוא חייב להתעמת איתה באופן מפורש. באשר לטענה כי היה מקום למנות גם מומחה מתחום הקרדיולוגיה הרי שגם דין טענה זו להדחות. המומחה אינו קובע כי הסיבה למוות היא קרדיולוגית בלבד אלא מציין כי המצב נגרם כתוצאה מהפסקת פעילות הלב והנשימה. המומחה מסביר היטב את הגורמים למוות ואין הוא מיחס אותם למחלת לב אלא למצבו הרפואי הכללי של המנוח. המומחה בתשובה לשאלות ההבהרה אמר במפורש כי לא ידוע על מנגנון שיכול לקשור את האירוע המוחי מן השנים 1994 - 1995 עם אירוע מוחי נוסף כחמש ושש שנים מאוחר יותר, דהיינו לאירוע המוחי משנת 2000. ועל כן, לא מצאנו כי יש במקרה הזה טעם מיוחד המצדיק חריגה מן הכלל בכך שימונה מומחה נוסף או שבית הדין יסטה מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעמו. ומכאן שאין מנוס אלא לדחות את הערעור. 9. סוף דבר - הערעור נדחה - ללא צו להוצאות. קצבת תלוייםתאונת עבודה