פסק דין 1. השאלה העומדת בפנינו בתובענה זו, היא שאלת פרשנותו הנכונה של סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). הסעיף האמור קובע כתנאי להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה - שהתביעה על כך תוגש לנתבע תוך 12 חודשים מהיום שבו תועד ליקוי השמיעה לראשונה ברשומה רפואית. 2. המחלוקת בתובענה שבפנינו היא משפטית בלבד, כך שלא שמענו עדויות. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב, וכעת ניתן פסק דין זה. העובדות הרלוונטיות העולות מכתבי הטענות 3. התובע עבד משנת 1990 ועד שנת 2005, אצל מעבידים שונים, בעבודות עפר. בעבודתו זו הוא נחשף לרעש שלטענתו היה "רעש מזיק", במשך 8 שעות ביום לפחות. 4. התובע לוקה בשמיעתו. יש לו ירידה בשמיעה והוא טוען שהוא סובל גם מטנטון. 5. בשנת 2001 נרשם תיעוד רפואי על הירידה בשמיעה שהתובע לוקה בה. 6. ביום 7/8/05, הגיש התובע לנתבע את תביעתו להכיר בירידה בשמיעה כבתוצאה של פגיעה בעבודה. 7. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 19/12/05, בטענה שחלפו יותר מ-12 חודשים מאז שתועד ליקוי השמיעה ברשומה רפואית - ועד להגשת התביעה. הוראות סעיף 84א לחוק 8. הכלל לגבי פגיעה בעבודה נקבע בסעיף 79 לחוק. שם נקבע שפגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע. כן נקבע שם שתאונת עבודה היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו (ובהתאם להלכה הפסוקה - בגדר "תאונה" יכול לבוא גם רצף של תאונות זעירות מצטברות - "מיקרוטראומה"), ושמחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות. ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש בעבודה מצוי ברשימת מחלות המקצוע (התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954) - שם נקבעו תנאים מסויימים להכרה בליקוי השמיעה כבמחלת מקצוע, וכן הוכר בהלכה הפסוקה כתוצאה אפשרית של מיקרוטראומה. 9. בשנת תשס"ה, תוקן החוק באופן של הוספת סעיף 84א לחוק, שמטרתו היתה לצמצם את ההכרה בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש - כבתוצאה של פגיעה בעבודה. במסגרת צמצום זה - נקבעו תנאים מיוחדים להכרה בליקוי שמיעה כבפגיעה בעבודה; חלקם תנאים בתחום המהותי (הרעש שאליו נחשפים, מידת הירידה בשמיעה), וחלקם - תנאים בתחום הפרוצדורלי - מועד הגשת התביעה. 10. ברור כי תיקונו של החוק באמצעות הוספת סעיף 84א - הביאה לצמצום בזכויות המבוטחים. זו היתה מטרתו של המחוקק בחקיקת הסעיף האמור. עם זאת, לשונו של סעיף 84א לחוק, בחלק מהוראותיו, אינה ברורה מספיק, וברור שיהיה צורך בהתפתחות של פסיקה שתפרש את הסעיף (או אף בתיקונו של הסעיף), כך שיחלוף זמן עד שהמבוטחים יוכלו לדעת את זכויותיהם על פי המצב המשפטי לאחר חקיקתו של סעיף 84א לחוק. 11. נביא כאן את לשונו של סעיף 84א לחוק: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.". 12. לכאורה, מהאמור בסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק, על כך שכתנאי להכרה בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש יש להגיש את התביעה לנתבע תוך 12 חודשים מיום התיעוד הרפואי הראשון על הליקוי, ובשל כך שבעניינו של התובע, התיעוד הראשוני היה בשנת 2001 בעוד שהתביעה לנתבע הוגשה רק ביום 7/8/05 - נראה שדין התביעה להידחות. אולם, הדברים אינם כה פשוטים. כפי שיוסבר להלן. 13. ב"כ התובע הפנה את תשומת לבנו לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתיק ב"ל 521/06 קהתי - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פס"ד מיום 13/6/07. בפסק הדין האמור התקבלה טענתו של ב"כ התובע על האופן שבו נכון לפרש את התנאי הפרוצדורלי שבסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק, כתנאי שאינו שולל את ההכרה באפשרות של החמרה במצב, אשר ארעה ב-12 החודשים האחרונים. עמדה זו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה - מקובלת גם עלינו. נביא כאן חלק מפסק הדין האמור: "טוען התובע, כי הסעיף מאפשר הכרה בליקוי הנובע מהחמרת מצבו של המבוטח, ... לטענתו, יש לבחון את מידת ליקוי השמיעה ממנה הוא סובל כיום בהשוואה לליקוי שתועד בעבר ולהכיר בליקוי בשיעור ההחמרה בלבד. בעניין זה אנו מוצאים טעם בטענות התובע, ונבהיר: שלושה הם התנאים הקבועים בסעיף 84א (א): 1. התנאי הראשון - חשיפה מתמשכת לרעש מזיק. בענייננו אין חולק על כך שהתובע המשיך להיות חשוף לרעש זה משך שנות עבודתו, גם לאחר שתועד הליקוי בפעם הראשונה. 2. התנאי השני - הפחתה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אוזן. ככל שבמהלך 12 החודשים הקודמים להגשת התביעה תועדה החמרה במצב שמיעתו של מבוטח בהשוואה לתקופה קודמת וזאת בהתייחס לעובדה שהמבוטח ממשיך ועובד בחשיפה לרעש מזיק, אם ימצא שההחמרה הינה בשיעור של 20 דציבל לפחות, יהיה בכך כדי לעמוד בדרישות הסעיף. פרשנותו של תנאי זה, בשילוב עם התנאי הראשון, כאשר שניהם יחד מהווים את התנאים המהותיים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, מביאה לתוצאה כי אין מניעה להכיר בהחמרה, כליקוי שמיעה, כאשר הליקוי הבסיסי שלגביו חלפו יותר מ-12 חודשים ממועד תיעוד הליקוי ברשומה רפואית ועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, לא יוכר. 3. התנאי השלישי הינו תנאי טכני - מגבלת הגשת התביעה בתוך 12 חודשים. מטרתו לתמרץ את המבוטח להגיש את התביעה במועד בו ניתן עדיין לבחון את תנאי עבודתו האמיתיים בהתייחס לתביעה שהגיש. תנאי זה נבחן רק לאחר שעמד המבוטח בשני התנאים הקודמים. פועל יוצא מפרשנות זו - אם התנאים המהותיים מאפשרים הכרה בהחמרה כליקוי שמיעה, סעיף ההתיישנות לא ימנע הגשתה של תביעה בגין ליקוי זה. כיוון שיש לראות אותו כליקוי עצמאי שתועד לראשונה רק במועד בו נתגלתה ההחמרה. במועד זה, עדיין ניתן לבחון את תנאי העבודה של התובע, נכון למועד הגשת התביעה על החמרה.". כאמור לעיל, הקביעה של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, כפי שצוטטה לעיל - מקובלת עלינו. כלומר, אף שליקוי השמיעה שהתובע סובל ממנו תועד כבר בשנת 2001, ואף שהתביעה הוגשה לנתבע רק ביום 7/8/05, אין מקום לדחות על הסף את מלוא טענתו בדבר הכרה בליקוי השמיעה כבפגיעה בעבודה. תחת זאת, על פקיד התביעות לבחון אם במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע, התקיימו בתובע 2 התנאים המהותיים האמורים בסעיף 84א(א) לחוק (כלומר - המשך עבודה בתנאי רעש מזיק וכן החמרת הירידה בשמיעה באופן שהיתה ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, בין התקופה שבה תועד הליקוי לראשונה לבין המצב כפי שהיה ב-12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע). אם פקיד התביעות ימצא שאכן כך - יהיה עליו להכיר בתובע כמי שההחמרה האמורה בליקוי השמיעה שלו - היא פגיעה בעבודה. 14. מאחר שבעניינו של התובע הנתבע דחה את התביעה כולה רק בהסתמך על העובדה שהיה תיעוד של ליקוי השמיעה במועד שקדם ל-12 חודשים להגשת התביעה, הרי שדין התביעה להתקבל, תוך השבת העניין להשלמת הבדיקה על ידי פקיד התביעות. 15. מעבר לענין זה, נכון להתייחס גם לענין הטנטון. ב"כ הנתבע אישרה בסעיף 9 לסיכומיה, כי הנתבע "אינו מחיל את טענת השיהוי על טנטון". לפי האמור בסעיף 9 לסיכומי הנתבע - "טענת השיהוי רלוונטית אך ורק לירידה בשמיעה" . כיון שכך, לא היה מקום לדחות את טענת התובע בענין טנטון רק בשל טענת השיהוי, אלא היה מקום לבדוק אותה לגופה. לסיכום 16. אנו מקבלים את התביעה באופן הבא: מוצהר בזה שהחלטת הנתבע על דחיית התביעה, כאמור במכתב הנתבע מיום 19/12/05 - בטלה. על הנתבע לבדוק לגופה את התביעה בעניינים הבאים: - השאלה אם במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע (ביום 7/8/05) התובע המשיך לעבוד בתנאי רעש מזיק ואם חלה במצב ליקוי השמיעה של התובע, החמרה באופן שהירידה בשמיעה היתה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, ביחס למצב שתועד ברישום הרפואי משנת 2001. - שאלת הטנטון. 17. על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/07 אם לא ישולמו לפני כן. 18. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. שמיעה