קבלת תעודה רפואית ראשונה לנפגעי עבודה באיחור

להלן פסק דין בנושא קבלת תעודה רפואית ראשונה לנפגעי עבודה באיחור: 1. המערערת הגישה במועד כתב ערעור במספר עותקים חסר. בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, תוך השלמת החסר, נדחתה בהחלטת הרשם השופט אילן סופר מיום 1.4.07 (בש"א 155/07) ומכאן הערעור שלפנינו. האירוע 2. המערערת הועסקה מאז שנת 1995 כעובדת נקיון בחברת "אניס עבדאללה ובניו בע"מ" שהיתה בשליטת בעלה ובנה. מתאריך 1.1.2000 הועסקה בחברת "אחים עבאס בע"מ" שייסד בעלה (להלן: החברה). לטענתה, בתאריך 26.8.00, בעת שעסקה בניקיון חלון של חנות הסמוכה למשרדי ההנהלה הראשית של החברה, מעדה ונפלה מגובה של 2 מטר (להלן: האירוע). בחלוף כשמונה חודשים ממועד קרות האירוע, בתאריך 19.4.01, הוצאה למערערת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. נדחתה התובענה בבית הדין האזורי 3. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר, נציגי ציבור מר אשר פריינטה ומר איתן מורג; בל 3911/02), ביקשה המערערת להכיר באירוע בעקבותיו נפגעה, לטענתה, בראש וביד ימין, כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. השאלה שעמדה במרכז הדיון בבית הדין האזורי הייתה, כהגדרתו: "היכן ומתי התרחשה הנפילה של התובעת מהסולם, האם כטענת התובעת, בזמן עבודתה עת ניקתה את חלונות החנות הסמוכה למשרדי החברה בה היא עבדה, או שמא בביתה כטענת הנתבע, שמסתמך על הרישום במסמכים הרפואיים, בעיקר של ביה"ח רמב"ם". לאחר בחינת העדויות שנשמעו לפניו, ובחינת הראיות וכלל החומר שהובא לפניו, הגיע בית הדין למסקנה כי יש להעדיף את גרסת המוסד לביטוח לאומי על פני גרסת המערערת. מטעם זה דחה את תביעתה, תוך שקבע כי האירוע אינו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. ההליכים בפני הרשם 4. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בתאריך 8.6.06 והומצא לידי ב"כ המערערת ביום 18.6.06. כנגד דחיית תביעתה, הגישה המערערת ביום 30.7.06 כתב ערעור בשלושה עותקים. לאחר שהוברר לבא-כוחה כי לא נפתח תיק ערעור, שלח ביום 8.2.07 "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" בה נאמר: "בחודש 7/06 נשלח בדואר רשום עם א. מסירה למזכירות ביה"ד ערעור בשלושה העתקים כפי דרישות המזכירות" ו"לאחר מספר חודשים שבהם לא התקבל במשרד הח"מ העתק חתום של הערעור" התברר שלא נפתח תיק ערעור במזכירות מכיוון שהיו חסרים עותקים של הערעור. המוסד לביטוח לאומי (הוא המשיב; להלן: המוסד) ביקש לדחות את הבקשה תוך שטען: משהוגשה הבקשה באיחור של למעלה משבעה חודשים, נזנחה, למעשה, הכוונה להגיש את הערעור; לא נמצא טעם מיוחד להארכת המועד, בהעדר סיבה שלא הייתה בשליטתה של המערערת ושמנעה ממנה הגשת הערעור במועד; מהתרשומת בתיק המזכירות עולה כי ביום 30.7.06, במועד הגשת הערעור, הודע טלפונית על ידי מזכירות בית הדין על כך שחסרים שני עותקים של הערעור וכי יש להמציאם; סיכויי הערעור נמוכים. החלטת הרשם 5. הרשם דחה את בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, תוך שקבע כך: מחדלם של המערערת ובא-כוחה "הביאו לתוצאה, כי הערעור לא הוגש במועדו ומבחינה זו אין הם מהווים טעם מיוחד מכוחו יש להאריך את המועד להגשת ערעור"; ב"כ המערערת הודה שקיבל את פסק הדין ביום 18.6.07 וחותמת "נתקבל" המופיעה על הערעור שהוגש על ידו היא מיום 30.7.06 ו"באותו מועד ועל פי תרשומת שערכה המזכירות הודע לב"כ המבקשת כי עליו לשלוח שני עותקים נוספים על הערעור ונספחיהם". משנמסרה הודעה טלפונית, היה לבא-כוחה של המערערת "די והותר זמן להגיש את העותקים" והוא לא עשה כן וגם "לא טרח לברר מיוזמתו מה עלה בגורל הערעור". בהתייחס לסיכויי הערעור, ציין הרשם כי "פסק הדין של בית הדין קמא מבוסס על כך שברישומים הרפואיים וביניהם סיכום אשפוז מבית חולים רמב"ם נרשם כי המבקשת נפלה בבית מסולם. תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה הוצאה שמונה חודשים לאחר האירוע, וכן היו סתירות בגרסאות עדי המבקשת. כל אלו הן קביעות המבוססות על ממצאים עובדתיים שבהם ערכאת הערעור אינה מתערבת" (בש"א 155/05; להלן: החלטת הרשם). הערעור על החלטת הרשם 6. וזו תמצית טענותיה של המערערת: בא-כוחה לא קיבל הודעה ממזכירות בית הדין הארצי לשלוח שני עותקים נוספים של כתב הערעור; לחלופין, גם אם התקבלה הודעה כזו הרי שנוכח הנסיבות של מלחמת לבנון השנייה והעומס שנוצר לאחר מכן לא עלה בידיו לקבל את ההודעה; "גם אם נפל פגם בהמצאת שני העותקים נוספים של כתב הערעור אין בכך כדי לחסום בעל דין מליתן לו יומו בערכאת הערעור"; זכות הגישה לערכאות הינה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית" ואין מדובר בנסיבות המצדיקות סילוק על הסף של הליך הערעור משהוגש הערעור במועד; המחדל, אם בכלל, "התמצה באי שליחת שני עותקים נוספים של כתב הערעור" ובנסיבות המקרה, אין מדובר בהתנהלות של ניצול לרעה או זלזול חמור. לתמיכת הנטען, צירף בא-כוחה של המערערת תצהיר חתום על ידו. המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור תוך שתמך בהחלטת הרשם מטעמיה ומשהמדובר בשיהוי ניכר ובאיחור של למעלה משבעה חודשים ממועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי; עוד טען, כי גם אם ב"כ המערערת לא קיבל הודעה ממזכירות בית הדין לעניין מספר העותקים הנדרש עדיין מדובר ב"טעות שהיתה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". דיון והכרעה 7. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק ולטיעוני הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתבי הטענות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נבאר להלן. המסגרת הנורמטיבית 8. בסימן ה' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: התקנות) בפרק ג' שכותרתו "ערעור" נקבע אופן הגשת הערעור בבית הדין לעבודה. תקנות אלה כוללות דרישות מהותיות בדבר תוכן הערעור: כגון פרטים של בעלי הדין, מועד המצאת פסק הדין או ההחלטה מושא הערעור ונימוקי הערעור (תקנה 93). ענייננו אינו בהיבט זה של התקנות, כי אם בדרישות הפורמאליות שבתקנות שעניינן בפרוצדורה של הגשת הערעור, כגון: הגשת כתב הערעור ונספחיו ב-5 עותקים בצירוף עותקים נוספים כמספר המשיבים (תקנה 87(א) ותקנה 97(א)); קביעת המועד להגשת ערעור (תקנה 73), שמטרתה למנוע ציפייה לסופיות הדיון של הצד שכנגד וליידעו בדבר כוונת בעל הדין לערער על החלטה או על פסק דין של ערכאה קמא; המצאת כתב הערעור ועותק פסק הדין או ההחלטה נשוא הערעור למשיב (תקנה 98); וההוראה הכללית בתקנה 101 לתקנות שכותרתה "פגם בצורת הערעור" לפיה "אין לעורר התנגדות טכנית לכתב ערעור על יסוד פגם שבצורה". 9. מועד הגשת הערעור ייחשב למן היום בו הומצא כתב הערעור לבית הדין. זאת, גם אם נפל פגם בתוכן הערעור או באופן הגשת כתב הערעור. בדומה, נפסק, כי " 'כתב ערעור' ללא נימוקים הוא כתב ערעור, ועל-כן קיים המערער את זכותו לערער. אמת הדבר, ללא נימוקים כתב הערעור פגום הוא, אך גם כתב ערעור פגום הוא כתב ערעור" [על"א 17/88 בר-חן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, פ"ד מב(4) 658]. בהתאם, פגמים שנפלו בכתב ערעור, כגון: מספר העותקים בהם הוגש, או תיקון הנימוקים לו, השמטתם, או הרחבתם - כל אלה ניתנים לתיקון במסגרת ההליך של "הגשת הערעור" כמו גם בעת הדיון בערעור (וראו: תקנות 95 ו-96). והרי, בקשות ממין אלה הן מעשה יום יום בבתי המשפט ובבית דין זה. 10. כפי העולה מהוראות התקנות ומן ההלכה הפסוקה, הדרישה המהותית הינה הגשת הערעור במועד ומטעם זה, אף נדרש "טעם מיוחד" בהיענות לבקשה להארכת מועד להגשתו. שונה המצב עת מדובר בפגמים הפורמאליים הניתנים, כאמור, לתיקון. כך, לשם הדוגמא, כבר נפסק שבקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור, אינה מותנית בקיומו של "טעם מיוחד" ממין זה הנדרש בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. עמדתי על כך בעניין אבנשפנגר בדברים אלה: "משנכנסים אנו לעובי הקורה, ייאמר כי אין דומה בקשה לדחיית מועד להגשת כתב-הערעור לבקשה לדחיית המועד להגשת הנימוקים לו. נימוקי הערעור, שהם ממרכיביו של כתב-הערעור (תקנה 93(א)(6) לתקנות), הגם שחשיבותם רבה לעצם התנהלותו וניהולו של הליך הערעור, הרי שלהבדיל מהגשתו של כתב-הערעור אין ניתן לומר כי הגשתם כבולה, בה במידה, בסד הזמן שנקבע בחיקוק. משכך, תחול על בקשה להארכת מועד להגשת הנימוקים לערעור הרישא של תקנה 125 לתקנות, אשר מותירה את ההחלטה לשיקול-דעתו של הרשם, או של בית-הדין. במקרה זה לא תעמוד על כנה דרישת "הטעם המיוחד", בוודאי לא במלוא עוצמתו, כזו הנדרשת עת באים לדון בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. הסיבתיות והמידתיות שבבקשה להארכת המועד, חלוף הזמן והטעמים לכך, זכויות מי מהצדדים שנפגעו או העלולים להיפגע כתוצאה מהארכת המועד - כל אלה וכיוצא בהם יבואו במניין השיקולים בבקשות מעין אלה" [עאח 1011/00 משה באדר, עו"ד - צבי אבנשפגר, פד"ע לו 385]. דברים אלה יפים אף למקרה בו נמצא פגם בהגשת הערעור במספר עותקים שלא על פי הנדרש בתקנות. הפגם האמור הוא פורמאלי במהותו, משהמדובר בפעולה נלווית להגשת הערעור גופו. על כן, בקשה להארכת מועד להגשת מספר עותקים של כתב הערעור כנדרש בתקנות, נתונה אף היא לשיקול דעתו של הרשם במסגרת סמכותו על פי הרישא לתקנה 125 לתקנות, ועצמת "הטעם המיוחד" תהא פחותה בהרבה מזו הנדרשת להארכת מועד להגשת ערעור. בענייננו, מילאה המערערת אחר הדרישה המהותית של עצם הגשת הערעור במועד הקבוע בתקנות. על כן יש לקבוע כי הערעור הוגש במועד, גם אם נפל פגם בהגשתו במספר עותקים חסר, ושלא על פי הנדרש בתקנות. שלילת הציפייה לסופיות הדיון 11. ועוד זאת. הגשת ערעור ללא נימוקים באה בגדר הכלל הפסוק לפיו הגשת בקשה להארכת מועד, בתוך המועד להגשת ערעור, שוללת את טענת הצד שכנגד בדבר ציפייה לסופיות הדיון [בר"ע 334/03 משה אלקיים - רשיפן הנדסה אזרחית והובלות (1999) בע"מ, ניתן ביום 20.5.04; עאח 12/07 עוזיאל שניר - אבי זיקרי, 29.4.07]; כלל זה חל בענייננו. בכך שהגישה במועד את כתב הערעור, גילתה המערערת את שקידתה לטפל בענייניה, ונשללה צפייתו של הצד שכנגד לסופיות הדיון. לבטח אין ניתן לייחס לה כוונה לזניחת הערעור גופו, בשל כך בלבד שהערעור הוגש במספר עותקים חסר. זכות הגישה לערכאות הלכה פסוקה היא מיני כבר, כי זכות הגישה לערכאות הינה "...זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש הרואים בה זכות חוקתית על-חוקית" ([כדברי הנשיאה דורית בייניש בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, ניתן ביום 15.1.07 (להלן: עניין שנפ); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים, פ"ד נז(5) 433, והאסמכתאות שם). וכפי שציינתי בעניין פתחי אבו נסאר: "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא" [עע 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU , ניתן ביום 6.7.03]. מרכזיותה של זכות הגישה לערכאות בשיטתנו המשפטית, מבוססת על כך שלא יימנע מהטוען לזכות לסעד משפטי, מלהביא עניינו להכרעת הערכאות השיפוטיות [ע"א 1480/04 מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, ניתן ביום 17.9.06]. זכות זו יש לאזן אל מול שיקולים של הגינות, התנהלות בעלי הדין והתכלית שביסוד כללי הפרוצדורה האזרחיים. וכבר פסקה הנשיאה בייניש בעניין שנפ: "על דרך הכלל, לא יסרב בית-המשפט להידרש להליך שהוגש בפניו מן הטעם של שימוש לרעה בהליכי משפט, ויעדיף מתן סעדים אחרים כגון: זקיפת חוסר תום-הלב לחובתו של בעל-דין" או השתת הוצאות על בעל-הדין בגין התנהגותו האמורה" [וראו בהתאמה: בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון ואח'; רע"א 7474/06 לוי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'; ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ; רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול]. התנהלות המערערת ובא כוחה - צדק הרשם ובדין ציין בהחלטתו כי "בעל דין אשר אינו מיוצג, וקל וחומר כאשר הוא מיוצג, אינו יכול להתייחס להגשת מסמכים לבית דין כאילו אחריותו פקעה מרגע שהמסמכים יצאו מחזקתו" ו"לבעל דין יש אחריות לבדוק מה עלה בגורל בקשה, תביעה וערעור אשר הוא מגיש ואחריות זו אינה פוחתת או מתאיידת כאשר המסמך הגיע לבית הדין"; וכשחולף זמן סביר ואין כל מענה מבית הדין במיוחד כאשר מדובר במסמכים אשר מהווים פתיחת הליך, "עליו לדאוג מה עלה בגורלם תוך זמן סביר". אולם, בנסיבות המקרה שלפנינו, בו הוגש הערעור במועדו, והקושי בתפקוד התקין של ב"כ המערערת בשל "המלחמה בצפון" כהסברו, ומתוך איזון כלל השיקולים הצריכים לעניין, מתבקשת המסקנה לפיה התנהלות המערערת ובא-כוחה אינה מגיעה לכדי "ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי" או "זלזול חמור בהליכי המשפט" המצדיקים סילוק על הסף של הליך הערעור [עניין שנפ] . אשר לסיכויי הערעור, אלה אכן מהווים שיקול חשוב בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור [עא"ח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ- מראוון ראבייה, ניתן 9.11.06). אולם, בענייננו, משהוגש הערעור במועד, שוב אין להידרש לבחינת סיכוייו. וממילא, לא יהוו סיכויי הערעור אמת מידה מכרעת לסילוקו על הסף, בשל כך בלבד, שהוגש במספר עותקים חסר. 12. סוף דבר -הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. מסמכיםרפואהתעודה רפואיתתאונת עבודה