פסק דין 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 1306/06, 2076/06; השופט הראשי מיכאל שפיצר) להלן: פסק הדין), בו התקבל באופן חלקי ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.12.2005 (להלן - הוועדה לנפגעי עבודה או הוועדה). 2. עיקר טענתו של המערער בבקשת רשות ערעור זו (להלן - הבקשה) היא, שהוועדה לא התייחסה לדו"ח הוועדה הרפואית לעררים לעניין נכות כללית מיום 12.8.04 (להלן - הוועדה לנכות כללית). אשר דנה בעניינו של המערער וקבעה לו 25% נכות רפואיים. 3. בית הדין האזורי סבר, שמהות הוועדה לנכות כללית ומהות הועדה לנפגעי עבודה מושא ערעור זה שונה, ואין הועדה לנפגעי עבודה כבולה להחלטת הוועדה לנכות כללית. 4. בעקבות הגשת הבקשה, נשאל המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), האם הוא מוכן להחזיר את הדיון לוועדה, כדי שתעיין בהחלטת הוועדה לנכות כללית אשר קבעה למערער 25% נכות רפואיים. 5. המוסד הסכים להחזיר את הדיון לוועדה לעניין זה. 6. המערער גם טען, כי משדחה בית הדין האזורי את ערעורו הנגדי של המוסד על החלטת הוועדה, עליו לדחות את הערעור בהחלטה מפורשת, באשר דחיית הערעור יוצרת מעשה בית דין, אשר מונע מן המוסד לשוב ולערער על החלטה חדשה של הוועדה לכשיחזור העניין אליה. בהעדר החלטה מפורשת על דחיית ערעור המוסד, עלול הוא לטעון בעתיד, כי איננו חסום מלהעלות מחדש את אותם טיעונים שהיו כלולים בערעור שהוגש באיחור על ידו. 7. המוסד טען בתגובה, כי הוא מתנגד לדחיית הערעור שהוגש על ידו, באשר החזרת הדיון לוועדה כדי לדון בטענות המערער, אינה מונעת מן המוסד את האפשרות לטעון כנגד החלטת הוועדה, מקום שהמוסד יסבור, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. 8. סבורני שמפסק דינו של בית הדין האזורי משתמע שערעורו הנגדי של המוסד למעשה נדחה. הדבר עולה מהמילים הבאות של פסק הדין. "הגם שדין ערעור המוסד להידחות" בשל האיחור בהגשתו , הרי שלאור התוצאה הסופית ולפיה מוחזר העניין לוועדה הרפואית לעררים בשל קבלת ערעור המשיב, הרי שאין טעם להידרש לשאלה זו... שעה שמוחזר הערעור לטיפולה של הוועדה, הרי אין בית הדין רשאי לחסום את דרכה (של הוועדה, הוסף והודגש על ידי - ע.ר.) לבדיקת עניינו של המערער בכל דבר ועניין שהמחוקק הסמיכו לדון בו". בית הדין האזורי מצטט לעניין זה את תקנה 30(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 הקובעת, כי "וועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת וועדה, לבטלה או לשנותה, בין שהתבקשה לעשות זאת ובין שלא התבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". אין בתקנה זו דבר לעניין זכות הטיעון של צד זה או אחר בוועדה או בבית הדין היושב כערכאת ערעור על החלטת הוועדה. מה שברור הוא שהערעור הנגדי של המוסד למעשה נדחה בשל האיחור בהגשתו, כאשר אין מחלוקת לגבי האיחור, ובאין טענה המתרצת את האיחור. כל "התוספות" של בית הדין האזורי לקביעה זו, בפסק דינו, הן בבחינת תיאור כללי של סמכויות הוועדה, ללא התייחסות מפורשת לזכות הטיעון של הצדדים. לא למותר לציין, כי המוסד לא ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, אף על פי שמשתמע ממנו, כי ערעורו הנגדי של המוסד למעשה נדחה. 9. בשלב זה לא מתעוררת כל שאלה לגבי זכות המוסד לטעון את הטענות שטען בבית הדין האזורי כנגד קביעת הוועדה, ואשר נדחו למעשה על ידי בית הדין האזורי מחמת איחור המוסד בהגשת ערעורו לבית הדין האזורי. אם עניין זה יתעורר - "די לשמחה בשעתה". 10. בינתיים התכנסה ביום 11.3.07 ועדה נוספת בעניינו של המבקש, אך גם זו לא התייחסה לפרוטוקול הוועדה לנכות כללית. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי. 11. לסיכום: עניינו של המערער מוחזר בהסכמה לוועדה, כדי שתתייחס לפרוטוקול הוועדה לנכות כללית, בו נקבעו למערער 25% נכות רפואיים ותבחן, האם האמור בפרוטוקול זה עשוי לשנות את דעתה לגבי דרגת הנכות מהעבודה של המערער ותנמק. בשל קביעה זו מתייתר למעשה ההליך בבית הדין האזורי בערעור על החלטת הוועדה מיום 11.3.07. 12. אין צו להוצאות. נכותשאלות משפטיותנכות כלליתתאונת עבודה