פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר-הופמן; בל 2110/04) שדחה את תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בעקבות קרע ברצועה בברכו, אשר לטענתו אירע ביום 6.1.2003 עת שובו לביתו מן העבודה. 2. בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 7.8.2005, קבע את העובדות שבבסיס תביעתו של המערער והן: א. המערער נהג מונית במקצועו, שב מעבודתו ביום 6.1.2003 בשעה 20:30 לערך. ב. המערער החנה את מכוניתו וכאשר ירד במדרגות מן החניה לבניין בו מתגורר מעד, סובב את ברך שמאל ונפל. ג. המערער החל לחוש בכאבים עזים כעבור 10 ימים והופנה לאורטופד. למערער נערכה בדיקת מיפוי עצמות ולאחריה ניתוח ארטרוסקופיה שהתבצע ביום 18.5.2003 בו אובחן קרע ברצועה. ד. המערער המשיך לעבוד עד למועד הניתוח והמציא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בגין שלושים ושניים ימי אי כושר ממועד הניתוח. ה. בית הדין האזורי החליט, "ולו מחמת הספק" כלשונו, למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין הנפילה לבין הנזק הרפואי. ד"ר דוד אנגל מונה לשמש כמומחה רפואי (להלן: המומחה) והתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי המחלה ממנה סובל התובע בברכו השמאלית לאור המסמכים הרפואיים שבפניך? ב. האם קיים קשר סיבתי בין "האירוע התאונתי" שפורט בסעיף 22 לעיל לבין הנזק שהתגלה בברכו של התובע? האם קיים קשר סיבתי בין הניתוח שעבר בברכו לבין "האירוע התאונתי"? ג. אם לאו, היש לראות במחלתו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל, או תוצאה של מחלה טבעית? ד. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם תנאי עבודתו של התובע, האם ניתן לומר, כי השפעת "האירוע התאונתי" על הנזק הרפואי הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון מצב בריאות קודם, על פי המסמכים שבפניך, גיל וכדומה)?". המומחה שלל את הקשר הסיבתי בין הקרע ברצועה לבין הנפילה ובית הדין האזורי, בהסתמך על חוות הדעת, דחה את התביעה. על פסק דינו הוגש ערעור ובמהלכו באי כוח הצדדים הסכימו כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי ואל המומחה תופנינה שאלות הבהרה. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 15.6.2006 הופנו אל המומחה שאלות ההבהרה שלהלן: "א. המומחה מתבקש לחוות דעתו בשים לב לעובדה, כי בעובדות שפורטו בהחלטת בית הדין מיום 7.8.2005 צויין מפורשות, כי: התובע החנה את מכוניתו. מהחניה לבין בו מתגורר 3 מדרגות, כאשר ירד במדרגות מעד, סובב את ברך שמאל ונפל. ב. נטען, כי בחוות דעתך התייחסת רק למעידה במדרגה (תשובה ד' לחוות הדעת) ולפיכך אבקשך לשקול שוב עמדתך בשים לב לעובדה, כי התובע "מעד, סובב את ברך שמאל ונפל". ג. האם סבוב חד בברך עלול לגרום לפגיעה ברצועה הצולבת? ד. האם "כאבים בכיפוף ויישור ברך שמאל" שאובחנו בתובע לאחר האירוע התאונתי, יכולים להעיד על פגיעה ברצועה הצולבת של הברך אף ללא דימום ונפיחות? ה. כיצד מתיישבת מסקנתך על "חריפות" הקרע עם מסקנתך, כי הקרע בא בעקבות "פגיעה בצעירותו או פגיעה הדרגתית במשך השנים", האם קיים חומר רפואי המתעד פגיעות אלה? ו. אם אין ביכולתך להצביע על חומר רפואי המתעד פגיעות כאלה האם יתכן, כי באותה מידה, ואף בסבירות גבוהה הקרע התפתח בעקבות אירוע חבלתי של "סבוב הברך" שקדם רק 4 חודשים לניתוח בהנחה ולא הוכח כל גורם אחר שהיה אמור להצביע על התפתחות המחלה?" בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על מסקנתו כי האירוע לא גרם לקרע החריף ברצועה. בהסתמך על מסקנתו החוזרת של המומחה, בית הדין האזורי דחה שוב את התביעה. ועל כך הערעור שבפנינו. 3. בישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים כי טיעוניהם ירשמו בפרוטוקול ויהוו סיכומים בכתב אשר יועברו למתן פסק דין על ידי המותב. 4. המערער בטיעוניו לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק סטיה מחוות דעתו המפורשת של המומחה. בא כוח המשיב ביקש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי ואף טען מעבר לדרוש כי המערער מבקש דמי פגיעה בלבד, ואולם תביעתו מתייחסת לתקופה מאוחרת מן המועד המזכה בדמי הפגיעה כך שלא ניתן היה לשלם למערער דמי פגיעה גם אם היה נקבע כי מדובר בתאונת עבודה. 5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ולאור תשובות המומחה הן בחוות דעתו הראשונה והן בחוות דעתו השניה, לא מצאנו כי יש מקום לסטות מחוות הדעת המפורטות והמנומקות היטב של המומחה הרפואי ולהתערב במסקנת בית הדין האזורי. אשר על כן, אין מנוס אלא לדחות את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. 6. סוף דבר - הערעור נדחה - ללא צו להוצאות. דמי פגיעהקרעברכיים