פסק דין 1. עיקריה של התביעה שלפניי נעוצים בתביעת שיבוב בסך 500,634 ₪ שהגיש התובע, לחייב את הנתבעות בסכומי הגמלאות ששילם ומשלם לנפגע-מבוטח, מר דרגומיר האורל, פועל מרומניה שנפגע במהלך עבודתו כפועל בניין אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנפגע"). 2. התאונה תוארה כך שביום 16.05.96 בעת שעבד אצל נתבעת 1, נדרש הנפגע לנקות מכונת ערבול של חומר לייצור מרצפות. המכונה הייתה במצב חשמלי מנותק והנפגע הכניס את ידו כדי לנקותה. בעת שיידו הייתה בתוך המכונה היא הופעלה והוא נפצע. 3. הנפגע הובא ארצה ע"י חברת א.צ.ל. שירותי כוח אדם ובנייה. נתבעת 1 פנתה ל-א.צ.ל. וביקשה לקבל את שירותיו של הנפגע ואף נחתם הסכם בעניין זה. עפ"י ההסכם נתבעת 1 שילמה לחברת א.צ.ל בגין העסקת הנפגע, ואילו חברת א.צ.ל שילמה את שכר העבודה של הנפגע, את כל תשלומי החובה שחלים על העובד והמעסיק וכן תשלומים לרשויות המס. 4. יש לציין כי הנפגע עצמו הגיש תביעתו נגד נתבעת 1 (ת.א. 2754/98 בבית המשפט השלום ברמלה) לאחר הגשת כתבי הטענות הראשונים ובטרם בירור הראיות, הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו שולם לנפגע סכום של 59,000 ₪ וכפי המצוין בסעיף 1 להסכם (שצורף לסיכומי התשובה של התובע)- "...וזאת מעבר לתשלומי המ.ל.ל" . הסדר הפשרה כאמור קיבל תוקף של פסק דין. יש להדגיש כי התובע בתיק דנן לא היה צד כלל להסכם הפשרה שנחתם, לא קיבל הודעת צד ג' ולא השמיע את עמדתו כלל. 5. בבית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 18.4.07 (בע"א 1346/07 על ידי כב' השופטת ה. גרסטל) נקבע כי פסק הדין שניתן ביום 4.1.07 בתיק זה יבוטל כאשר הצדדים יטענו את טענותיהם ולאחר מתן פסק הדין המשלים יהיו רשאים לערער כדין. ביום 12.7.07 הופיעו לפניי הצדדים וטענו את טיעוניהם. 6. כפי הודעת הערעור שהוגשה על ידי הנתבעים, עיקר החסר בפסק הדין הקודם הנו לעניין שיעור הנזק ועל כן אני חוזר על האמור לעניין האחריות וחלוקתה וכן העדר האשם התורם המיוחס לנפגע, ומותיר את קביעותיי אלה, כך שבמלוא האחריות תשא הנתבעת 1 כצד שלישי שאינו המעביד של הנפגע וכפי שפורט בפסק הדין מיום 4.1.07. 7. העידו בפניי מר דרגומיר האורל- הנפגע לו משולמים גמלאות המל"ל, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. בנוסף העידו: ד"ר עליזה ברזיס - כלכלנית מומחית לעניין השוק האירופאי המשותף מטעם התובע וכן ד"ר רמי יוסף- ד"ר למימון ואקטואריה, מומחה מטעם הנתבעת אשר הגיש חוות דעת עליה נחקר לעניין אובדן ההשתכרות של הנפגע. 8. הפלוגתאות המצריכות הכרעה: א. היקף תביעת השיבוב. ב. שיעור הנכות הרפואית והתפקודית. ג. גיל הפרישה של הנפגע. ד. בסיס השכר. ה. שיעור הנזק (אובדן שכר לעבר ולעתיד, הוצאות, פיצוי לא ממוני). היקף תביעת השיבוב: 9. הצדדים חלוקים באשר לשאלה האם יש לנכות מתוך כלל הפיצויים, במידה וייפסקו, 25% ולמעשה לזכות את התובע בשיעור של 75% בלבד מכלל הפיצויים לחובת הנתבעת. 10. בראשית סיכומיה טוענת הנתבעת כי בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב ) התשנ"ה 1995 (להלן: "החוק") היא זכאית לשלם למל"ל במסגרת אחריותה כמזיקה בלבד על פי העיקרון בדיני הנזיקין לפיו המזיק לא יחוב מעבר לנזק אותו גרם. הנתבעת ציינה כי הנפגע קיבל ממנה פיצוי בשיעור 25% מסך נזקיו כפי שהוערכו על ידיה, וממילא התובע אינו זכאי לסכום העולה על 75% מנזקי הנפגע . 11. לשון סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1955 קובע : " היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ב 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששילמו או שהיו עתידים לשלמה..." 12. על פי הסעיף רשאי התובע לחזור אל הנתבעת במלוא התשלומים אותם שילם ובלבד שהנתבעת לא תשלם מעבר לנזק. הגם כי הסעיף מורה על תשלום לטובת התובע ללא סייג הרי כי טוענת הנתבעת כי יש לקרוא אותו יחד עם סעיף 330 לחוק. 13. לשון סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 - חלוקת פיצויים מצד שלישי (א) הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א). לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד (בסעיף זה - סך כל הפיצויים), והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה. (ב) הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) ובאותה שעה לא הוגשה תביעת הזכאי לגמלה לפיצויים נגד הצד השלישי, יודיע המוסד לזכאי לגמלה על הגשת תביעתו כאמור; לא עשה כן והתבררה התביעה בלי שהזכאי לגמלה היה בעל דין בה, והמוסד גבה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה סכום העודף על 75% מסך כל הפיצויים, ישלם המוסד לזכאי לגמלה את הסכום העודף. (ג) הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה. (ד) הודעה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) תישלח בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה. 14. סעיף 330 לחוק הנ"ל הוא למעשה סעיף פרטני המפרט ומרחיב את עניין היקף השיבוב ומשכך יש לקרוא אותו יחד עם סעיף 328 לחוק בכדי לתת מענה למחלוקת. נראה כי ההסדרים המנויים בתתי סעיף 330 לחוק מטילים חובת יידוע הדדית בדבר אירוע תאונה והגשת תביעות הן של הניזוק, הן של המזיק והן של המל"ל, כאשר הרציונל העומד בבסיסו של הסעיף הנו לברר את הראיות ואת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה יחד עם כל הגורמים המושפעים מכך. 15. לאור שיתוף הפעולה ההדדי והמפרה בין הצדדים, ניתנת זכות לניזוק לפיצויים מלאים, כאשר בתמורה לשיתוף פעולה זה, זכאי המל"ל לשיבוב התגמולים בגובה 75% בלבד. (עמדה על כך בהרחבה כבוד השופטת ד"ר איריס סורוקר בת"א (ראשל"צ) 3445/02 המוסד לביטוח לאומי נ' דור אנרגיה בע"מ). 16. במקרה דנן, הנפגע ניהל תביעה עצמאית מול הנתבעת 1, אשר נחתמה בהסכם פשרה כאשר הסכם זה סויג ולא נכללו בו תשלומי המל"ל שעתידים היו לחזור לפתחה של נתבעת 1. הסכם הפשרה נחתם ביום 5.12.98 וקיבל תוקף של פסק דין. כאמור התובע לא היה שותף בהליך זה. 17. יתירה מזו, מקום בו נסגרה התביעה בפשרה ולא התבררו הראיות לגופן, אין עוד מקום להסדר המצוי בבסיס סעיף 330 א' לחוק ולפיכך אין לגרוע מן התובע את זכאותו למלוא תביעתו כגובה התגמולים המשולמים לנפגע והוא נכנס בשנית למסגרת סעיף 328 א' לחוק. 18. משבחרה נתבעת 1 לילך בדרך של פשרה עם הנפגע לעניין שיעור הנזק,ללא יידוע התובע בעניין זה ותוך מודעות לחובותיה כלפיו, הרי שהחלטה זו אינה יכולה לגרוע מזכותו של התובע על פי סעיף 328 (א') לחוק, כך שזכותו של התובע לשיבוב בשיעור מלוא התגמולים בהתאם לשיעור הפיצוי שיקבע בפסק דין זה. 19. ברור כי על מנת שהתובע יוכל לקבל את מלוא תביעתו, סכום הפיצויים שיפסקו לחובת הנתבעת, צריך להיות גבוה משיעור התגמולים המשולמים לנפגע. שיעור הנכות 20. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים הרפואיים ועמדו על טענותיהם לעניין זה במסגרת הסיכומים. 21. התובע מסתמך על המסמכים והקביעות בהתאם לוועדות הרפואיות מטעמו, שכן ועדה רפואית מטעמו מיום 7.1.98 העריכה את נכותו המשוקללת של הנפגע בשיעור של 68% (לאחר הפעלת תקנה 15) ולפי קביעה זו משולמים למעשה התגמולים לנפגע. 22. בנוסף מסתמך התובע על חוות דעת שהוגשה על ידי המומחה מטעמו בתחום האורטופדיה, פרופ' ויינברג אשר בדק את הנפגע ביום 5.11.97 וקבע כי נכותו הצמיתה והמשוקללת של הנפגע הנה בשיעור של 53% וכי מדובר בנכות תפקודית שכן צוין בסיפא של החוות דעת כי: "הנ"ל יוכל להפעיל יד זו כגפת עזר יוכל לתפוס חפצים בצורה אוטומטית, יוכל לבצע כל עבודה עדינה, לא יהיה מתאים לכל עבודה הדורשת מאמץ או דיוק". 23. לפיכך מבקש התובע לקבוע כי נכותו הרפואית של הנפגע הנה בשיעור של 68% ואילו נכותו התפקודית הנה בשיעור של 100%. 24. הנתבעת מנגד מבקשת לקבוע כי נותרה בתובע נכות בשיעור 43% בלבד מתוכה 10% נכות אסתטית בגין צלקות וזאת כקביעת המומחה מטעמה- ד"ר מיכה רינות, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר בדק את התובע ביום 13.12.05. לעניין מצבו התפקודי העריך המומחה כי ישנו שיפור במצב היד ועל כן לא הסכים עם קביעת הועדה הרפואית מטעם התובע. 25. המומחה הרפואי מטעמה של הנתבעת קבע את ממצאיו לאחר בדיקת התובע כאשר חלפו למעלה מתשע שנים, כאשר היו מונחים בפניו צילומי רנטגן עדכניים בהם נראה חיבור טוב בשברים ובחוות דעתו גם אבחן את הפגיעה בכף היד וציין כי למעשה הצד הכפי של היד לא נפגעה. 26. סבורני כי קביעתו של המומחה מטעם הנתבעים היא העדכנית ביותר הן לנוכח זמן הבדיקה והן לנוכח התיעוד הרפואי שעמד בפניו. לאור העובדה כי התובע לא ביקש לחקור את המומחה ותוכן חוות דעתו לא נסתר- אני מקבל אותה וקובע כי נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור 43% מהם 10% בגין הצלקות והנותר נכות אורטופדית. 27. באשר לשיעור הנכות התפקודית אשר נותרה בנפגע עקב התאונה, מדובר בנפגע אשר עבד כבנאי בארצו - רומניה במשך 20 שנים, עובר לתאונה היגר לארץ לעבוד בה, כאשר העיד כי ביקש להמשיך ולעבוד כאן כפועל בניין. הנפגע העיד כי כיום אינו עובד ולמעשה במשך תשע השנים שחלפו מיום התאונה לא עבד כלל. 28. טוענת הנתבעת כי הנפגע בוחר שלא לעבוד שכן גובה הגמלה המשולמת לו על ידי המל"ל הנה גבוהה ממשכורת אותה יכול היה להרוויח בארצו מעבודה, ועל כן יש לראות בשיעור נכותו הרפואית בגין הפגיעה האורטופדית בלבד, קרי, 35% את שיעור הנכות התפקודית. 29. אין להתעלם מן העובדה כי מדובר בפועל נטול כל השכלה אקדמאית, עבד כל חייו בעבודה פיסית בגינה נקבעה לו נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 35% שאינה נכות מזערית כלל. מדובר בגבר יליד שנת 1953 כאשר ככל העולה מהראיות שהובאו לפניי לא יוכל הנפגע לשוב לעבודתו הקודמת כפועל בניין. מכאן שסגורות בפניו אפשרויות עבודה הן בארצו והן בארצות נוספות שהיו יכולות להתאים לו אלמלא התאונה בה נפגע. 30. מכל האמור לעיל אני קובע כי שיעור הנכות התפקודית עולה על שיעור הנכות הרפואית האורטופדית ויש להעמידה על שיעור נכותו הרפואית הכוללת כלומר בשיעור של 43%. גיל הפרישה של הנפגע 31. התובע מסתמך על קביעתה של המומחית מטעמו ד"ר עליזה ברזיס, אשר העידה לעניין זה כי גיל הפרישה תוחלת החיים של גברים ברומניה הנה 72 ועל הנוהג ברומניה הקובע כי גברים ממשיכים לעבוד עד לסוף תוחלת חייהם. בנוסף התייחסה למצב החוקי וציינה כי גיל הפרישה ברומניה לגבר הנו 65. הנפגע עצמו העיד לגבי עניין זה כי גיל הפרישה בארצו היה 62 כאשר שונה החוק וכיום הוא עומד על גיל 65. 32. אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה לא הוכח כי הנפגע היה ממשיך לעבוד עד לגיל 72, קרי עד לסיום תוחלת החיים כעמדת ד"ר ברזיס, יחד עם זאת אני מקבל את עדותו של הנפגע וקובע כי גיל הפרישה לצורך תחשיב זה הנו 65. בסיס השכר 33. הנפגע עצמו העיד, כי שכר ממוצע של פועל בנייה ברומניה לשנת 1996 הינו 150 - 100 $, בעוד שפרופ' ברזיס העידה, כי הוא 173.2 $. מטעם הנתבעות ד"ר רמי יוסף - יועץ אקטוארי, פיננסי וכלכלי הודה, כי אינו מומחה לשוק האירופי. את החישוב יש לערוך לפי אמדן ההשתכרות במקום שהוא מרכז חייו של הנפגע. 34. יש לזכור כי הנפגע אינו במסגרת התעסוקתית מזה תשע שנים והצהרותיו נכונות לשנת 1996. מקור נתוניו של ד"ר רמי יוסף מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברומניה שהן למעשה הגוף הרשמי, לפי נתונים אלו יש לערוך לעתיד את החישוב על בסיס שכר של 100$ בלבד נכון לשנים 2005-2018 . יחד עם זאת אין להתעלם מניסיונה העשיר (כפי שפורט בחוות דעתה וכפי שהעידה על כך) וממומחיותה של ד"ר ברזיס אשר צפתה כי השכר הממוצע ברומניה לשנים 2005-2010 הנו 222$. 35. משכך אני קובע כי לצורך חישוב אובדן השכר לעבר ולעתיד בסיס השכר הנו בשיעור של 150$. סכום זה יהווה כנקודת האמצע בין שתי העמדות שהובאו לפניי ולמעשה מהווים צפי עתידי ולא נתונים מדויקים. חישוב הנזק אובדן הכנסה לעבר 36. לצורך חישוב אובדן ההכנסה לעבר יש להמיר שווי המטבע הדולרי לשוויו של מטבע שקלי בכל שנה החל משנת התאונה (1996) ועד לשנה זו, לאחר מכן יש להכפיל את ההמרה ב- 150$ כך נקבל למעשה שווי שכר חודשי של הנפגע בשקלים. שכר חודשי זה יש להכפיל ב- 12 חודשים. לאחר שאצרף את הסכומים שיצטברו החל משנת 1996 ועד לשנת 2007 יתקבל החישוב לעניין ראש נזק זה. (שיעור המרת המטבע הזר הנו לפי קביעת שערי החליפין בבנק ישראל לסוף חודש דצמבר בכל שנה)- שנת החישוב ערך דולר אחד בש"ח על פי בנק ישראל שכר חודשי בשקלים (פי 150) שכר שנתי בשקלים (פי 12 חודשים) שערוך ליום זה 1996 3.251 487.65 5,851 12,014 1997 3.536 530.4 6,364 11,616 1998 4.160 624 7,488 12,146 1999 4.153 622.9 7,475 11,498 2000 4.041 606.1 7,273 10,746 2001 4.416 662.4 7,948 11,134 2002 4.737 710.5 8,526 10,764 2003 4.379 656.8 7,882 9,643 2004 4.308 646.2 7,754 8,986 2005 4.603 690 8,285 9,046 2006 4.225 633 7,605 7,967 שנת החישוב ערך דולר אחד בש"ח על פי בנק ישראל שכר חודשי בשקלים (פי 150) שכר שנתי בשקלים (פי 12 חודשים) שערוך ליום זה 2007 4.202 630 7,563 7,563 סה"כ 123,123 37. מכל האמור לעיל עולה כי אובדן הכנסתו של הנפגע לעבר הנה בסך של 123,123 ₪. אובדן הכנסה לעתיד: 38. לפי נכות תפקודית בשיעור 43%, לפי שכר חודשי בסך 630 ₪ ועד גיל 65 (הנפגע כיום בן 54 נותרו לו 11 שנות השתכרות פוטנציאליות), סך הפיצוי לפי חישוב אריתמטי (בהתחשב בהיוון 3% בסך- 112.3121)- 43%X630 ₪ X 112.3121 = 30,425 ₪. כאב וסבל: 39. בשים לב לשיעור הנכות של הנפגע, לגילו, לאובדן היכולת שלו להכפיל שכרו באמצעות הגירה עתידית מארצו, לסבלו, ימי אשפוזו ולנסיבות פגיעתו אני פוסק סך של 200,000 ₪. עזרת צד ג' 40. הנפגע העיד כי אשתו אמונה על כל נושא השיפוצים שכן היא עבדה בבניין. חרף העובדה כי אין לנפגע קבלות בגין תשלומים לאנשים שונים מהם הוא מקבל עזרה, הרי שגם כאשר קרובי משפחה מסייעים לנפגע הרי ניתן לאמוד העזרה כפי שנפסק לא אחת בהלכה. על כן אני קובע כי פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנא בסך של 15,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 41. בהתאם לאופי הפגיעה לצורך בטיפולים רפואיים נוספים בעתיד (כגון טיפולי פיזיותרפיה) ועל אף שלא הוצגו קבלות על ידי הנפגע אני פוסק בגין ראש נזק זה סך גלובלי של 10,000 ₪. תשלומי המל"ל: 42. התובע הגיש תעודת עובד ציבור, לפיה שילם לנפגע את הסכומים הבאים : * דמי פגיעה - 7,716 ₪ * קצבת נפגעי עבודה ששולמה עד 10/02/02 - 113,340 ₪ * קצבת נפגעי עבודה מ-1/11/02 מהוון- 365,727 ₪ * הצמדה -13,851 ₪ ס ה " כ - 500,630 ₪ יודגש כי הסכום הכולל נמוך מחישובי התובע, שנפלה בהם טעות בחיבור כל מרכיבי התשלום. עורך התעודה לא הוזמן לחקירה על האמור בתעודה, ולפיכך אני מקבל ככתבה וכלשונה. סוף דבר: 43. סכום נזקי הנפגע על פי פסק דין זה הוא- 378,548 ₪. 44. מסכום זה יש לנכות את הפיצוי שקיבל הפועל מהנתבעים בסך 59,000 ₪ ביום 5.12.98 ובשערוך להיום- 97,196 ₪. על כן סך הפיצוי הנותר הנו- 281,352 ₪. 45. הסכום אותו דורש התובע גבוה מסכום נזקי הנפגע. כאמור על פי דיני הנזיקין אין המזיק מפצה מעבר לסכום בו הוא חב ועל פי קביעתי כי אין להפחית 25% מזכותו של התובע לפיצויים, הרי שאני מקבל את התביעה חלקית ומורה כי הנתבעות ישלמו לתובע את סך הפיצוי הנותר 281,352 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 46. בנוסף, תישאנה בהוצאות הליך זה וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. תאונת עבודה