פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דוידוב מוטולה-סיגל; בל 8068/04), אשר דחה את תביעתה של המערערת להכרה בפגיעה בגב כפגיעה בעבודה, מכוח חלופת המיקרוטראומה. 2. ואלה העובדות כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי והמסמכים בתיק: א. המערערת, ילידת 1952, עבדה כמטפלת בקשישים סיעודיים בבית אבות בפתח תקווה החל משנת 1994 ועד שנת 2002. ב. במהלך עבודתה וכחלק ממנה, נדרשה התובעת להרים ולשאת את הקשישים הסיעודיים, במשקל ממוצע של 60-70 ק"ג, מספר פעמים מדי משמרת (לצורך העברה לכסא רחצה, העברה לחדר אוכל, החזרה למיטה וכיוצ"ב). ג. המערערת טענה כי היתה אחראית על 10 קשישים סיעודיים ולכן נדרשו ממנה כ - 40 פעולות הרמה ונשיאה מדי משמרת. גב' אורן, אם הבית בבית האבות (להלן - אם הבית) סייגה זאת, בעדותה בבית הדין האזורי, וטענה כי המערערת היתה אחראית על 7 קשישים לכל היותר וכי נדרשה לרחוץ רק 2 או 3 מהם מדי יום. ד. המערערת אישרה, בחקירתה הנגדית בבית הדין האזורי, כי מלבד הרמה ונשיאה של הקשישים ביצעה גם פעולות נוספות לצורך רחצתם, הלבשתם, האכלתם החלפת מצעים, ניקוי המיטות וכיוצ"ב. ה. המערערת סיימה עבודתה בשל מצב בריאותה. המערערת צירפה חוות דעת רפואית הקובעת כי היא סובלת מ"פגיעות מצטברות בעמוד השדרה הצווארי והמותני לאורך שנים על רקע עבודה מאומצת". 3. בית הדין האזורי, לאחר שקילת העובדות, קבע בפסק דינו כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת היכולה להוות בסיס לטענת המיקרוטראומה. זאת מאחר ועולה מדברי המערערת, עצמה, כי עבודתה כללה מגוון פעולות שונות ומגוונות (הלבשת הקשישים, העברתם לכסא גלגלים/ רחצה, הפשטתם, רחצתם, האכלתם, החלפת המצעים וכיוצ"ב) אשר לא חייבו אותה בביצוע תנועות זהות חוזרות מבחינת התנועה עצמה, הזוית בה בוצעה, המשקל שהועמס לצורך ביצועה וכיוצ"ב. 4. בית הדין האזורי הסתמך בפסק דינו על אשר נקבע בעב"ל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם; להלן - פרשת רחל סויסה), בו נדחתה תביעת מטפלת בקשישים להכרה בפגיעה מסוג מיקרוטראומה בגין פגיעה בגבה מהטעם שלא הוכחה תשתית עובדתית מספקת. בית הדין האזורי קבע כי גם בעניין שלפנינו לא די להוכיח מאמצים קשים או עבודה פיזית מאומצת, אלא נדרש להוכיח רצף תנועות זהות חוזרות על עצמן, על פני ציר הזמן, שכל אחת עשויה היתה לגרום לנזק מזערי באותו מקום. בית הדין האזורי פסק כי המערערת לא עמדה בנטל זה ולפיכך לא ניתן להכיר במחלתה כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה וזאת מבלי שיש צורך להיכנס לבחינת חוות הדעת הרפואית שהובאה על ידי המערערת. טענות הצדדים 5. בישיבת קדם ערעור בפני ביקשו הצדדים כי הצדדים להכתיב לפרוטוקול את סיכומי טענותיהם. עוד הוסכם כי על סמך סיכומים אלה, הודעת הערעור וכל החומר בתיק יינתן פסק הדין על ידי המותב. 6. המערערת, באמצעות בא כוחה, טוענת, בין היתר, כי הפרשנות המיוחסת בפסק הדין לעיקרון גרימת נזק מצטבר בעבודה בשל מיקרוטראומות שגויה ונגועה בכשל לוגי. בהרמת משא כה כבד על ידי אישה יש פוטנציאל לגרום נזק גופני לעובדת. במקביל לכך, נטען כי, אין ספק שכל פעולה גרמה למערערת פגיעות מיקרוטראומטיות. עוד נטען כי מקביעת בית הדין האזורי עולה כי אף עובד אינו זכאי ליהנות מעיקרון המיקרוטראומה מאחר וכל עובד מבצע מדי יום פעולות שאינן גורמות נזק ושאינן חוזרות על עצמן,זאת בצד הפעולות המזיקות והמחייבות מאמץ גופני. 7. באת כוח המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) חזרה על האמור בסיכומיה בבית הדין האזורי וסמכה ידיה על הנקבע בפסק הדין האזורי. עוד נטען כי אין צידוק בהודעת הערעור בכדי לשנות את הנפסק ואת ההלכה שנקבעה בעניין תורת המיקרוטראומה. אשר לדעתנו 8. לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים לא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי הראוי להתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. בית הדין האזורי פסק קביעותיו בהסתמך על התרשמותו הישירה מהעדויות והראיות, אשר הונחו לפתחו, ולא מצאנו כי יש בנסיבות העניין בכדי להצדיק חריגה מן הכלל הפסוק לפיו אין בית דין זה נוהג להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. 9. הלכה פסוקה היא כי על מנת להוכיח תביעה דרך תורת המיקרוטראומה יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף. (ראה לעניין זה: פרשת רחל סויסה ; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, להלן - הלכת אלי שבח, עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם) 10. מהתשתית העובדתית שהונחה בפני בית הדין האזורי, עולה כי במסגרת עבודתה בצעה המערערת תנועות מגוונות הנדרשות לביצוע פעולות דוגמת הלבשת קשישים, העברתם לכסא גלגלים, האכלתם, הפשטתם, רחצתם, החלפת מצעים ועוד. משאלה הן העובדות, לא ניתן לאתר תשתית לרצף תנועות זהות או זהות במהותן, החוזרות על עצמן על פני רצף הזמן. כאן המקום להדגיש, כפי שפסקתי בעניין דומה אחר, כי: "יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון... אולם כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה. משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו... אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד (בעבודה פיזית - הערה שלי י.פ) ... יטען שיש מקום למינוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה לליקוי" (הלכת אלי שבח, פיסקאות 6(ג)-6(ו) לפסק הדין) אשר על כן, דין הערעור להידחות. 11. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודהמיקרוטראומה