פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופט איטח ונציגי הציבור - הגב' קלישבסקי ועו"ד גולדשטיין; בל 5196/04), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995. 2. ואלו עיקרי עובדות המקרה כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי: א. המערער, יליד 1959, איש אחזקה ומכשירן תעשייתי בהכשרתו, הועסק, מיום 28.11.00, כמפעיל מכונת ייצור של שקיות ניילון בחברת טיב השקית בע"מ. ב. המערער טען כי, ביום 5.12.00, עת העביר המערער כמות מסוימת של שקיות שהצטברה, הוא נפגע בגבו וחש כאבים. המערער טען כי לא היו עדים לאירוע למעט פועל, שאת שמו המערער לא ידע. עוד טען המערער כי הוא המשיך לעבוד עד תום המשמרת (שעה 18:00 לערך) כשהוא סובל מכאבים וכי כל הלילה הוא חש ברע. ג. למחרת, ביום 6.12.00, הודיעה אשת המערער למנהל העבודה כי המערער סובל מכאבי גב ולכן לא יוכל להגיע לעבודה מספר ימים. ד. בו ביום התייצב המערער בפני רופאת משפחה, ד"ר אוסטרובסקי, ואובחן כסובל מכאבי גב תחתון. המערער קיבל שלושה ימי מחלה. בתעודה רפואית מאותו היום, מביקור אצל רופא נוסף - ד"ר סלוצקי (להלן - תעודה רפואית), נרשם כי "בריא בדרך כלל, לפי דבריו מאתמול כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, סובל מכאבי גב לסירוגין". ה. בתום תקופת המחלה חזר המערער לעבודתו ובתום החודש פוטר. ו. רק בחלוף תקופה ארוכה, לטענת המערער - מספר חודשים ואילו לטענת המעביד - כעבור שנה, פנה בא כוח המערער למקום עבודת המערער בדרישה לקבל טופס ב"ל 250. המעביד סירב. בסופם של דברים, לאחר הליך משפטי, הוגשה, ביום 4.1.04, תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) ללא טופס ב"ל 250. ז. ביום 13.6.04 דחה המוסד , במכתב פקיד התביעות מטעמו, את תביעת המערער להכרה בפגיעה בגבו כתאונת עבודה. 3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת: "5. ברגיל כאשר לאירוע התאונתי אין עדים - מעבר לעדותו היחידה של בעל הדין עצמו - מתעורר קושי הוכחתי. במקרה כזה, לצורך בחינת המהימנות נזקקים גם לראיות בלתי ישירות. בקשר לכך נודעת חשיבות רבה למסמכי האשפוז של המבוטח או מסמכים רפואיים אחרים. הניסיון מלמד כי במרבית המקרים מעלה הנפגע בעת האשפוז את הרקע לפגיעה, הן ביוזמתו והן על פי שאלות הרופאים, וזאת על מנת לתת תמונה מלאה של האירוע ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים. הניסיון גם מלמד כי יש לייחס משקל אף להיעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בעת האשפוז. עם זאת, ברור כי היעדר התייחסות, כאמור, אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות אחרות המוגשות לבית הדין. בנושא זה יש איפוא לתת משקל רב להתרשמותה של הערכאה הדיונית מהראיות שהיו לפניה. במקרה של פגיעה בגב הפסיקה מחמירה יותר לגבי רמת ההוכחה. ... 6. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במסמכים שהוגשו לנו אנו דוחים את התביעה מאחר ולא שוכנענו כי אכן אירע אירוע תאונתי בעבודה. זאת מן הטעמים להלן: 6.1. הביקור אצל ד"ר אוסטרובסקי נרשם כביקור מחלה רגיל. בתעודה הרפואית אין כל אזכור לגורם התאונה. התובע הסביר כי הוא חשש למקום עבודתו ולכן לא ציין את האירוע בעבודה. נאמר כי טענה זו תמוהה משהו - משום שממילא התובע לא היה כשיר לעבודתו ולא התייצב לעבודה, מדוע זה חשוב אם זה בגין ימי מחלה או אירוע בעבודה? 6.2. גם אם ניתן לקבל את ההסבר הנ"ל, הרי שההסבר הנ"ל לא יכול לעמד בכל הנוגע לביקור אצל ד"ר סלוצקי בפניו התייצב באותו היום. שם שטח התובע את תלונותיו וכך נרשם בתעודה: "בריא בדרך כלל לפי דבריו מאתמול כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל סובל מכאבי גב לסרוגין". דהיינו התובע לא קושר את הכאבים לאירוע מסוים, למרות שהדבר מתבקש, אלא פוטר זאת בכך שהוא סובל מכאבי גב לסירוגין. 6.3. בנסיבות אלה, בהן אין כל תיעוד רפואי או גרסה אובייקטיבית אחרת הקושרת בין כאבי הגב לבין האירוע תאונתי בעבודה, לא שוכנענו כי מקורם של כאבי הגב הם באירוע תאונתי בעבודה דווקא. תרם לכך גם הזמן הרב אשר חלף בין האירוע הנטען לבין הפניה של התבוע למעסיק. 6.4. בנוסף, בין עדות התובע לבין עדות רעייתו נמצאה סתירה בעניין מהותי שלטעמנו יש בו כדי להקשות על קבלת התביעה רק על יסוד עדותו היחידה של התובע. הכוונה לטענת התובע כי האירוע קרה לקראת סוף המשמרת אך הוא עוד המשיך לעבוד, בעוד לפי רעייתו התובע חדל לעבוד לאחר האירוע שקרה ממש בסוף המשמרת. 7. לאור כל האמור התביעה נדחית. אין צו להוצאות." 4. בערעורו על פסק הדין טען המערער, בין היתר, כי בית הדין האזורי שגה עת קבע כ"עובדה" כי היה ביקור נוסף אצל ד"ר סלוצקי, יום למחרת התאונה. המערער טען כי יש לקבל טענתו לפיה נמנע מלקבל אישור על תאונת עבודה מהרופא בשל חשש מפיטורין וכי לא הייתה לו כל בעיה אורטופדית קודם מועד האירוע הנטען. עוד נטען כי בית הדין האזורי טעה עת קבע כי קיימת סתירה בין גרסת המערער לאשתו לעניין מועד קרות האירוע הנטען. גרסת אשת המערער הינה עדות שמיעה, אשר אין בה כדי להעלות או להוריד. עוד טען המערער כי בית הדין האזורי התעלם מטענתו לפיה פנה למוסד סמוך למועד האירוע הנטען, לאחר מספר חודשים. 5. המוסד, מנגד, טען, בין היתר, כי הערעור בעיקרו עובדתי וכי כלל פסוק הוא כי בית דין זה אינו נוטה לקבל ערעור על קביעות עובדתיות אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. 6. בדיון בקדם הערעור בקשו הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך סיכומיהם לפרוטוקול, סיכומי בא כוח המערער בכתב וכל חומר התיק. 7. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לקבוע בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. כלל פסוק הוא כי בית דין זה אינו נוהג, כעניין שבשגרה, להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית דין האזורי. לא מצאנו כי הליך זה מצדיק חריגה מן הכלל האמור. העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי אינן מלמדות על קיומו של אירוע תאונתי בעבודה. לא נמצא כל תיעוד רפואי המפנה לקיומו של אירוע בעבודה או כל גרסה אובייקטיבית אחרת הקושרת בין כאבי הגב לבין אירוע תאונתי בעבודה. בנוסף, חלף משך זמן רב בין האירוע הנטען לבין פניית המערער למעביד ולמוסד, וכפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי. מהמסמכים הרפואיים בעניינו של המערער עולה כי ביום למחרת האירוע, ב- 6.12.00, פנה המערער לשני רופאים וכי בתיעוד הרפואי נרשם כי המערער "סובל מכאבי גב לסירוגין". 8. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, בדין נדחתה תביעת המערער על פי פסק דינו של בית הדין האזורי ובדין יש לדחותה אף כעת ללא צו להוצאות. 9. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב