פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון- חילו ונציג הציבור מר עופר אדמץ; בל 454/01) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר באירוע מיום 31.05.00 כתאונת עבודה. הרקע העובדתי 2. המערער, יליד 1963, עבד בחברת רם מבנים בע"מ החל מיום 27.07.91 ועד ליום 31.05.00. המערער משמש מסגר במקצועו, וביצע עבור החברה עבודות מסגרות, גבס, צבע, בניה טרומית ועבודות תחזוקה שונות, בהתאם לנדרש. 3. ביום 31.05.00 הרים המערער, במהלך עבודתו, פלטת גבס במשקל של כ- 20 ק"ג, לבדו. תוך כדי הרמת הפלטה חש המערער לפתע כאב עז בגבו, נותר מכופף מבלי יכולת להתיישר ונאלץ להפסיק את עבודתו. 4. בסמוך לאירוע, באותו יום, הגיע המערער לקופת חולים הכללית בחדרה ונבדק על ידי רופאת משפחה, ד"ר רזניק ורופא אורטופד, ד"ר ינקילביץ. הרופאים הפנו את המערער לביצוע טיפולי פיזיותרפיה וקבלת זריקות לשיכוך כאביו. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה שניתנה למערער צויין שתאריך הפגיעה הוא 31.05.00, בשעה 15:00 ונרשם: "כאשר הרים פלטת גבס עשה תנועה לא נכונה האיבר הנפגע הגב + צד שמאל." 5. ביום 03.06.00, משגברו כאביו של המערער, הגיע לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם הומלץ לו לערוך בדיקת C.T. מותני. בבדיקת C.T. מיום 11.06.00 אובחן שהמערער סובל מפריצת דיסק חמורה בגובה S1, L5. בבדיקה חוזרת מיום 14.06.00 הומלץ לו לעבור ניתוח להרחקת הדיסק הבקוע. 6. ביום 01.08.00 עבר המערער ניתוח בגבו לפי המלצת רופאיו והדיסק הבקוע הורחק. 7. בבית הדין האזורי העיד המערער, כי תשעה חודשים לפני האירוע ממאי 2000 הרים קורת ברזל, שהיא כבדה בהרבה מקורת גבס, ונתפס לו הגב. תביעה שהגיע למוסד לביטוח לאומי בגין אירוע זה הוכרה כתאונת עבודה. 8. ביום 14.05.00, שבועיים לפני האירוע מיום 31.05.00, העיד המערער כי הרים פלטת גבס בעבודתו ונתפס לו הגב. אולם, לדבריו הכאבים היו חלשים ולא הפריעו לו להמשיך בעבודתו עד ליום 31.05.00. 9. ביום 11.10.00 בדק רופא מומחה, ד"ר יורם פולמן, את המערער וקבע כי המערער מנוע מלשוב לעבוד במקצועו כמסגר מבנים, והמליץ למערער לשקול הסבה מקצועית. ההליך בבית הדין האזורי 10. בבית הדין האזורי טען המערער, כי האירוע ביום 31.05.00 גרם לו לנזק בעמוד השדרה, שהביא לפריצת דיסק, בעקבותיו עבר טיפולים רפואיים שונים, ביניהם שני ניתוחים בגבו, ולבסוף איבד את כושר עבודתו לתקופה ממושכת. 11. בהחלטה מיום 04.11.03 קבע בית הדין האזורי כי האירוע מיום 31.05.00 היה אירוע חריג, אולם מאחר והמערער סבל גם לפני האירוע מכאבי גב מינה בית הדין יועץ מומחה רפואי, ד"ר ד. אנגל, שישיב על השאלה, האם כתוצאה מאותו אירוע שאירע ביום 31.05.00 נגרם למערער נזק, והאם אי הכושר כולו או חלקו, כעולה מהתעודות הרפואיות נגרם עקב התאונה. 12. המומחה נתבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי המחלה שאובחנה בגבו של התובע [המערער] סמוך לאחר יום האירוע - 31.05.00? ב. האם ניתן למצוא קשר סיבתי כלשהו בין האירועים שהתרחשו ביום האירוע, לבין הופעתה של הפגיעה דלעיל, במועד בו הופיעה (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב אירועי יום האירוע - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור). ג. אם התשובה לשאלה ב' היא חיובית - האם לאירוע מיום 31.05.00 היתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע [המערער] (גורמי סיכון שקיננו בו, לפני או אחרי, במנותק מהאירוע מיום 31.05.00) על הופעת או החמרת המחלה במועד שבו הופיעה. ד. האם נגרם לתובע [למערער] אי כושר כתוצאה מהאירוע מיום 31.05.00 ולמשך כמה זמן? ה. האם כל תקופת אי הכושר בגינה קיבל התובע [המערער] תעודות רפואיות לנפגע בעבודה קשורה ונובעת מהאירוע ביום 31.05.00? ו. אם לדעת המומחה רק חלק מתקופת אי הכושר נובעת מהאירוע - נא לציין את התקופה בהתייחס לתעודות אי הכושר. 13. בחוות דעתו ענה המומחה על השאלות כאמור בזו הלשון: "א. המחלה שאובחנה בגבו של התובע [המערער] הינה פריצת דיסק בגובה L5S1. ב. להערכתי פריצת הדיסק לא ארעה ואף לא החמירה ביום האירוע. בתיקו הרפואי רישומים אודות כאב גב כבר בשנת 84 ו- 85, ע"פ העובדות בהחלטת בית"ד היה אירוע דומה 9 חודשים קודם לאירוע הנוכחי ואירוע נוסף שבועיים לפניו. הרישומים הרפואיים ביום הפגיעה שוללים למעשה אפשרות שפריצת הדיסק אירעה או אף החירה [החמירה] באותו יום. ברישום האורתופד ביום האירוע (31.05.00), רושם האורתופד 'לפי החולה כאב גב תחתון כשבועיים'. גם ברישומים בחדר המיון ב - 03.06.00 נרשם כי הגב נתפס כשבועיים קודם לכן. אירוע ב- 31.05.00 לא מוזכר באף אחד מהרישומים האלה. לחלוטין לא סביר שדיסק יפרוץ או יחמיר ביום מסוים ומידע זה לא יופיע ברישום באותו יום או 3 ימים אח"כ כשנידונה שאלת תחילת הכאב. אין כאן מצב בו לא היתה התייחסות לצורת ומועד תחילת הכאב. היתה התייחסות מפורשת והיא שוללת את האפשרות של פריצת דיסק או החמרה ביום האירוע. מחלתו לכן קדמה לאירוע מיום 31.05.00 ולא נגרמה או החמירה בו. גם אם היו לו יותר כאבים לאחר ה- 31.05.00 זה היה מהלך מחלתו ולא עקב האירוע. ג-ו. כל אי הכושר שנרשם לו הוא עקב מחלתו שקדמה לאירוע." 14. המערער הפנה שאלות הבהרה למומחה הרפואי, והמומחה השיב עליהם כדלקמן: "א. הרישומים בשנת 84 ו- 85 הינם לקוניים ומציינים כאב גב תחתון בלי לציין כאב 'סיאטי' (קרינת כאב לרגל). הרישום ממיון מיום 03.06.00 שמתייחס להתקף שהחל שבועיים קודם לכן מדבר על כאב גב עם כאב סיאטי. כאמור אין אזכור של האירוע או ציון שנוי בכאב או התווספות כאב ברגל ביום הארוע. ב. " ג. ביום הארוע סבל התובע [המערער] מכאב גב תחתון כולל כאב סיאטי. ההתקף החל כאמור שבועיים קודם לכן. ד. נכון. 80% מהאוכלוסיה סובלים מכאב גב תחתון במשך חייהם. ה. לא נכון. כ- 40% מהמקרים האלה מדווחים גם על כאב סיאטי (Campbell מהדורה 9 עמוד 3015). ו. הסיבה הכי שכיחה לכאב שקורן לרגל היא בלט או פריצת דיסק." 15. בית הדין האזורי בחן את האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי, את כלל טענות הצדדים והכריע, כי מחלתו של המערער קדמה לאירוע ולא נגרמה או החמירה בעטיו. משנמצא שאין קשר סיבתי בין פריצת או החמרת הדיסק לבין האירוע החריג, נדחתה התביעה. הערעור 16. בערעורו, טוען המערער, כי מחומר הראיות עולה שיש לראות באירוע שקרה לו ביום 31.05.00 כתאונת עבודה, וכי הנזקים הבריאותיים שהוא סובל מהם נגרמו או הוחמרו עקב אותה תאונת עבודה. טוען המערער, כי יש ליתן משקל מכריע לכך שהמערער לא סבל בעבר מפריצת דיסק או נזק שמנע ממנו לשוב לעבודתו; המוסד לביטוח לאומי לא הפנה את המערער לבדיקות הנדרשות לבחינת הנזק שנגרם לו; ושחומר הראיות שהונחו בפני בית הדין האזורי מובילות למסקנה, כי נגרמה לו תאונת עבודה. לדידו של המערער, התלונות שקדמו לאירוע היו חסרות משקל לעומת החמרת מצבו לאחר התאונה; ותאונת העבודה הקודמת שאירעה לו 9 חודשים קודם לכן לא נבחנה על ידי ועדה רפואית, ועל כן לא ניתן להתייחס לשאלת מצבו הרפואי עובד לתאונה בה עסקינן. 17. המוסד לביטוח לאומי תמך, מצידו, בקביעותיו ובמסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי, וטען כי דין הערעור להידחות. טוען המשיב, כי המומחה הרפואי נתן דעתו לעברו הרפואי של המערער, פרט אותו בחוות דעתו, וקבע כי עברו היא עבר תחלואתי שלא החמיר עם האירוע מיום 31.05.00. עוד נטען, כי ידוע ומפורסם הוא שיש משקל רק ביותר לאנמנזה הרפואית הראשונה שלאחר התאונה, לעניין עצם קיום האירוע והקשר הסיבתי. ידוע גם שבית הדין איננו מתערב בשיקולים רפואיים וסוטה מחוות דעת המומחה הרפואי מטעמו, אך במקרים נדירים. ביום 21.03.07 הודיעה באת כח המערער לבית דין זה, כי לאחר שהוועדה רפואית בחנה את המערער, נקבעו לו 0% נכות בגין התאונות הקודמות. הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב, בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), תשנ"ב - 1991. הכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ועיינו בכל חומר התיק, סבורים אנו כי דין הערעור להדחות מטעמיו של בית הדין קמא, אשר התבסס על חוות דעת המומחה וקבע כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין האירוע ביום 31.05.00 לבין פגיעתו של המערער בגבו. אמנם, בהחלטה מיום 04.11.03, קבע בית הדין האזורי כי האירוע בו הרים המערער במהלך עבודתו פלטת גבס כבדה לבדו, הוא אירוע חריג. אולם, יחד עם זאת מצא בית הדין האזורי לנכון למנות מומחה רפואי, וכך קבע בהחלטה כאמור: "לאור העובדה שהתובע סבל גם לפני האירוע מכאבי גב, הננו נזקקים לחוות דעת של יועץ מומחה רפואי בהתייחס לשאלה האם כתוצאה מאותו אירוע שאירע ביום 31.05.00 נגרם לתובע נזק והאם אי הכושר כולו או חלקו, כעולה מהתעודות הרפואיות, נגרם עקב התאונה." מסקנותיו של המומחה הרפואי היו בהירות וחד משמעיות. לפיהן, פריצת הדיסק שאירעה למערער לא אירעה ולא החמירה בשל האירוע שקרה לו בעבודתו. את זאת סמך על הרישומים הרפואיים הקודמים, לפיהם קדמו לאירוע כאבים וגב תפוס, מספר ימים קודם לכן, כמו גם על רישומי האורטופד וחדר המיון ביום האירוע ולאחריו. ההתייחסות המפורשת ברישומים הרפואיים לכאבים שקדמו לפריצת מחלתו של המערער שוללת את האפשרות של פריצת דיסק או החמרתה ביום האירוע. כבר נפסק, כי חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה (ר' דב"ע לו/8-0 דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 347, 383; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד 89, 99). ר' גם ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה", המשפט ב', 199). זאת ועוד, בשאלות הרפואיות "יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן , אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן." (דב"ע נה/79-0 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). לאור כל האמור לעיל, אין אנו סבורים שבמקרה שלפנינו נפל פגם עובדתי או משפטי כאמור, המצדיק את התערבות ערכאת הערעור באופן שישנה את הכרעתו של בית הדין האזורי, לפיה אין קשר סיבתי בין פריצת הדיסק או החמרתו לבין האירוע מיום 31.05.00. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהרמת משקל