האם יש קשר בין התקף לב לבין עבודה ?

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציג הציבור מר יגאל גמליאל; בל 3639/04) בו נדחתה תביעת המערער, מומחה להנעלה אורטופדית ובעל חנות נעליים בבני ברק, להכיר באוטם שריר הלב בו לקה אור לבוקרו של יום 24.1.2003, כבפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. ההליך בבית הדין האזורי: א. המערער טען בתביעתו, כי בימים שקדמו לפרוץ האוטם אירעו מספר אירועים אשר גרמו לו ללחץ נפשי ולהתרגשות גדולה, ואשר עולים כדי "אירוע חריג", כפי שיפורט להלן: ביום 12.1.2003 נודע למערער מפי רואה החשבון שלו דבר קיומו של חוב גדול למע"מ. ביום 21.1.2003 התקיימה בין המערער לבין פקידת המע"מ שיחת טלפון, בה סוכם כי הפקידה תשלח למערער טפסי תשלום חדשים שעליו לשלמם תוך יום-יומיים, על מנת שיבוטלו הקנסות שהוטלו על המערער בגין חובו. הטפסים הגיעו ביום 23.1.2003 אחרי הצהריים, והמערער מיהר לשלמם בדואר ולהעביר בפקס את אישור התשלום למשרדי המע"מ טרם יסגרו. המערער טען כי "ריצה" זו גרמה לו להתרגשות רבה וללחץ נפשי. עוד באותו יום (23.1.2003) או יום-יומיים לפני כן, נערכה שיחה בין המערער לבין סוכן נעליים של חברת "בריל", ממנה הזמין כמות גדולה של סחורה, ובה נמסר לו כי יהיו שיבושים בהספקת הסחורה. המערער והסוכן העידו בפני בית הדין כי המערער התרגז באופן חריג במהלכה של אותה שיחה. ב. בית הדין האזורי קבע שלא הוכח כי ה"ריצה" לתשלום החוב למע"מ אכן היתה כרוכה במתח נפשי רב כפי שטען המערער, שכן דבר קיומו של החוב נודע למערער כשבועיים קודם לכן, וגם השיחה עם פקידת המע"מ אירעה יומיים וחצי לפני האירוע. בית הדין האזורי גם לא התרשם שאדם שמנהל עסק עצמאי מזה 25 שנה עלול להיות מושפע באופן חריג מאירוע שכזה. עוד קבע בית הדין האזורי, כי לא הוכח מועד קיומו של אותו ויכוח עם סוכן הנעליים, אשר המערער לא ידע להגיד בוודאות מתי אירע, וגם לא הגיש פירוט שיחות טלפון אשר יעיד על מועדו המדויק, וכי גם לגבי תוכן הויכוח נפלו סתירות בעדותו של המערער. נוסף על כך ציין בית הדין האזורי, כי גם במסמכים הרפואיים אין אזכור כלשהו למתח חריג בכלל ובעבודה בפרט אשר היה בו כדי לגרום לאוטם, למעט הציון כי הרגשת הצרבת החלה במקום העבודה. מטעמים אלו ולאחר בחינה מדוקדקת של הראיות והעדויות שהוצגו בפניו, הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המערער להוכיח את תביעתו, וכי מן הדין לדחותה. 3. בערעורו טען המערער כי בית הדין האזורי שגה בקביעתו לגבי השתלשלות האירועים בימים שקדמו לפרוץ האוטם, ובאשר למידת השפעתם על המערער. על כל פנים, טוען המערער, היה על בית הדין האזורי למנות רופא מומחה בתחום הקרדיולוגיה על מנת שיביע את עמדתו האם היה די באירועים אלו כדי לגרום לפרוץ האוטם אצל המערער. 4. בישיבת קדם הערעור, משלא עלה בידינו להגיע לכלל הסכמה בין הצדדים, החלטנו כי המשך הדיון בתיק יתנהל על דרך של סיכומים בכתב. 5. דיון והכרעה: א. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים. מקרה זה אינו מצדיק סטייה מכלל זה. בית הדין האזורי השתית את מסקנותיו על חומר הראיות, כשהוא מקיף את המחלוקת על כל פניה, תוך ניתוח מפורט. מסקנותיו מעוגנות, אפוא, בחומר הראיות, וניתוחו המשפטי, בהתחשב בכל האמור, נכון. ב. משכך הוא, מתאשר פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. 6. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבשאלות משפטיות