האם התקף לב מוכר כתאונת עבודה בביטוח לאומי ?

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מיכל פריימן; בל 4226/04) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בהתקף לב בו לקה ביום 7.12.2003 כבתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). 2. הרקע העובדתי המוסכם על הצדדים הינו כדלקמן: א. המערער הינו עובד חברת החשמל בחדרה, במחלקת אחזקה מכנית. ב. ביום התאונה, נסע המערער עם אשתו להשתלמות במלון "נירוונה" בים המלח, אשר אורגנה על ידי המעביד. ג. בסביבות השעה 19:00 בערב, הגיע המערער למלון, וביקש להחנות את רכבו בחניה השמורה לנכים, עקב בעיה רפואית ממנה הוא סובל ברגלו. אולם השומר במקום סרב לאפשר לו לחנות בחניית הנכים ללא תו נכה. המערער צעק והתרגז על השומר במשך מספר דקות, אך לבסוף נאלץ לחנות בחניה הרגילה, המרוחקת מן המלון מרחק של כ-500 מטרים. ד. לאחר קבלת החדר במלון, ירדו המערער ואשתו לחדר האוכל. שם החל המערער לחוש דקירות ביד שמאל, הזעה וכאבים בחזה, עד שלבסוף איבד את הכרתו. המערער טופל במקום והועבר לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם אובחן כסובל מהתקף לב, ואושפז. 3. בית הדין האזורי קבע, כי הגם שהתמלאו תנאי הפסיקה בדבר קיומה של המסגרת הכללית לפעולה נלווית לעבודה, כמו העובדה שההשתלמות אורגנה על ידי המעביד ומומנה על ידיו לעובדים (ולא לבנות זוגם), והעובדה שהייתה חובת נוכחות בהרצאות ועוד, אירוע הויכוח עם השומר והפעולה של החניית הרכב במיקום מרוחק, לא היו קשורים בזיקה סבירה להשתלמות, למעט הקשר של סמיכות הזמנים. בית הדין האזורי קבע, כי לא כל אירוע המתרחש במהלכה של השתלמות המוכרת כפעילות נלווית יוכר מיידית כפגיעה בעבודה, אלא יש לבחון את הקשרו וזיקתו להשתלמות עצמה. במקרה דנן, מדובר בויכוח סביב עניין פרטי שהיה למערער בנוגע למיקום החניה, שלא היה קשור במישרין להשתלמות, ועל כן אין להכיר בפגיעה שאירעה לו כתוצאה מאותו ויכוח, כפגיעה בעבודה. 4. בערעור בפנינו טעם המערער כי הויכוח אכן היה קשור בזיקה סבירה להשתלמות, שכן היה חלק אינטגרלי מן הדרך אליה, מה גם שהמערער לא היה נקלע לאותו ויכוח לולא הגיע לאותה השתלמות, על פי דרישת מעבידתו. על כן יש לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה. 5. בישיבת קדם הערעור ביקשה ב"כ המוסד להכתיב סיכומיה לפרוטוקול, ואילו ב"כ המערער ביקש להגיש סיכומיו בכתב. 6. דיון והכרעה: א. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מטעמיו של בית הדין האזורי, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. ב. כמו לגבי כל תאונה בעבודה, גם לגבי אוטם שריר הלב שמבקשים להכיר בו כתאונת עבודה, צריך להוכיח קודם כל, כי האירוע החיצוני שבעטיו אירעה החבלה, אכן קשור לעבודה. לגבי הקשר בין האירוע החיצוני לעבודה, אכן המקרה שלפנינו הוא אירוע במסגרת השתלמות שארגן המעביד במלון. ברם, לא כל המתרחש במסגרת ההשתלמות, אף אם היא במסגרתה הכללית קשורה לעבודה, הוא בהכרח פעילות נלווית לעבודה. במקרה שלפנינו, על פניו, האירוע החיצוני של ריב המערער עם שומר המלון על מקום חניה, אינו בגדר אירוע חיצוני הקשור להשתלמות, ולכן אין הוא בגדר אירוע שיכול להיחשב כפעולה נלווית לעבודה. ג. גם מבחן ה"אלמלא...לא" לא יוכל לעמוד לעזרת המערער, שכן אם נלך לפיו- "לא תהיה כמעט תאונה שאי אפשר - במאמץ דיאלקטי קל - למצוא בה משהו הקשור לעבודה" (דב"ע מט/171-0, סעד מוחמד נ' המל"ל, פד"ע כ"א 252), והרי במקרה שלנו, ריבו של המערער עם שומר המלון, על פני הדברים, כאמור, אינו קשור לעבודה. 7. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבשאלות משפטיותהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי