פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מיכל אריסון חילו ונציגי הציבור גברת אביבה גלינאור ומר נאיף באשא; בל 1102/02) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כבתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). 2. הרקע העובדתי, כפי שקבעו בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 26.7.2004, הינו כדלקמן: א. "התובע יליד שנת 1961, החל לעבוד בחברת "בזק" בשנת 1982. משנת 2000 עובד כיועץ תקשורת במחלקת פתרונות באותה חברה. ב. מספר ימים לפני יום ה- 20/6/00 דיווח מר אילן ענתבי, הממונה על התובע (להלן - אילן), לתובע, כי לצורך פרוייקט עבור עיריית חיפה יש לבצע פעולות הקלדה רבות לתוכנת אקסל (פעולה שבדרך כלל אינה מתפקידו של התובע). אילן הבטיח לתובע כי עובדת בשם טלי תסייע לו בהקלדת החומר ובעיבודו. ג. ביום 20/6/00 בשעה 9:00 בבוקר לערך, נכנס אילן לחדרו של התובע וביקש ממנו את החומר המעובד. התובע הופתע מדרישתו של אילן והסביר לו כי רק יום קודם לכן הגיע החומר מעיריית חיפה וכי העובדת טלי טרם הגיעה לסייע לו בהקלדת החומר ואילו הוא עצמו אינו בקיא בתוכנת האקסל. אילן עמד על כך שהתובע יבצע את פעולת ההקלדה בעצמו וכיוון שהתובע התנגד, טען לעומתו אילן כי אם הוא לא יבצע את ההקלדה, הפרוייקט יעבור לעובד אחר. תוך זמן קצר התפתח ויכוח חריף בין התובע לאילן. אילן אשר היה לחוץ מאוד, עקב הלחץ שהופעל עליו לסיים את הפרוייקט, המשיך ודרש בתקיפות ובהחלטיות מהתובע כי יבצע את המוטל עליו ואילו התובע חזר וטען כי אינו מסוגל לבצע מאחר שאינו בקיא בתוכנה. הויכוח החריף ונמשך כרבע שעה עד עשרים דקות (להלן - הויכוח). ד. מספר דקות לאחר הויכוח חש התובע כאבים בחזה והחל להזיע בכל גופו, התובע דיווח לאילן על הכאבים, בתחילה הכאבים נרגעו, אך לאחר מכן חזרו והתובע עזב את עבודתו ופנה למרפאת קופת חולים. התובע הופנה לבי"ח "הלל יפה" בחדרה, שם טופל במיון ושוחרר בהנחיה לביצוע בדיקת מאמץ. ה. ביומים שלאחר מכן המשיך התובע לחוש בכאבים דומים, אך בכל זאת המשיך בעבודתו. ו. ביום 23/6/00 התחזקו כאביו של התובע והוא אושפז בבי"ח "מאיר" בכפר סבא. בבדיקה אובחן כי הוא סובל מאוטם שריר הלב. ביום 25/6/00 עבר התובע צינתור". 3. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו מיום 26.7.2004 כי אכן אירע למערער אירוע חריג בעבודתו ביום 20.6.2000, ועל כן מינה את פרופ' קרן כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- ד"ר קרן) לשם מתן חוות דעת בעניין הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מחלתו של המערער. 4. ד"ר קרן קבע בחוות דעתו את הדברים הבאים: א. אין קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של המערער לבין הופעתו של האוטם החריף של שריר הלב שלושה ימים מאוחר יותר. האוטם החריף הופיע על רקע של תעוקה בלתי יציבה אשר הייתה קיימת לפני ואחרי האירוע החריג בעבודתו של המערער . האוטם החריף הופיע על הרקע הזה כמהלך טבעי של מצב בלתי יציב אשר הוביל לאוטם. ב. לפני האירוע החריג בעבודתו, היה במערער סיכון מיוחד לחלות במחלת לב כלילית ולפתח אוטם חריף של שריר הלב עקב גורמי סיכון שונים שהיו בו. ג. השפעתו של האירוע החריג בעבודתו של המערער על הופעת האוטם החריף הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, והאירוע בעבודה אף לא החיש את בוא האוטם. 5. בית הדין האזורי סמך ידיו על חוות דעתו של ד"ר קרן, על אף בקשתו של המערער למנות מומחה אחר תחתיו, ועל כן דחה את התביעה. 6. ערעורו של המערער כוון בעיקר כנגד הקביעות העובדתיות השגויות, לטענתו, אשר קבע ד"ר קרן בחוות דעתו, אשר אין להם בסיס בתיק הרפואי של המערער, ואשר סותרות את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. המערער טוען כי קביעתו של ד"ר קרן לפיה סבל המערער מתעוקה בלתי יציבה עוד טרם האירוע החריג שקרה בעבודתו, הינה מוטעית לאור העובדה שהמערער לא התלונן על כאבים או הרגשה רעה כלשהי טרם האירוע, ואף אין לכך תיעוד במסמך רפואי כלשהו המצוי בתיקו של המערער. עוד טוען המערער, כי בית הדין האזורי התעלם מחוות דעתו של המומחה מטעמו, אשר קבע כי יש קשר סיבתי וודאי בין האירוע החריג לבין מחלת המערער, מבלי לנמק מדוע, ואף לא נימק מדוע הסתמך באופן מלא על חוות דעתו של ד"ר קרן למרות שהתעלם מקביעותיו העובדתיות אשר פורטו בהחלטת בית הדין. הערעור מכוון גם כנגד החלטות הביניים אשר ניתנו בתיק זה. 7. בישיבת קדם הערעור הוחלט, על פי בקשת הצדדים, כי המשך הדיון יתנהל על דרך סיכומים בכתב, וכי לאחר מכן יינתן פסק דין על סמך הסיכומים וכלל החומר שבתיק. 8. דיון והכרעה: א. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מטעמיו של בית הדין האזורי, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. ב. מעיון בחוות דעתו של ד"ר קרן עולה, כי הוא התייחס לכל השאלות שהופנו אליו, הן על ידי בית הדין והן לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי המערער. חוות דעתו הייתה מפורטת ומנומקת כדבעי, והתבססה היטב על החומר הרפואי הרב שהוצג בפניו. מטעם זה, קבע בית הדין האזורי, כי הוא אינו מוצא כל פגם בחוות הדעת, וכי קביעתו של ד"ר קרן באשר לקיומה של תעוקה בלתי יציבה אצל המערער טרם האירוע החריג בעבודתו, הינה קביעה רפואית המצויה בגדר סמכותו לקובעה, וכי אין בה התעלמות מן העובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין. ג. אשר על כן, איננו רואים פגם גלוי או חוסר סבירות בחוות דעתו של ד"ר קרן באופן המצדיק את פסילתה, ואיננו רואים טעם של ממש שלא להסתמך עליה. לא מצאנו גם יסוד לטענה לפיה לא נימק בית הדין קמא את הסתמכותו על חוות דעתו של ד"ר קרן. 9. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ויכוחהתקף לב / אוטם שריר הלב