כאבים בגב בגלל מאמץ פיזי בעבודה

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר ונציג הציבור מר שאול סימון; בל 1936/03) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 3.6.2002, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. הרקע העובדתי, כפי שקבעו בית הדין האזורי, הינו כדלקמן א. המערער עובד בעמותת סינגור קהילתי שמשרדה הוא בבאר שבע. ב. ביום 3.6.2002, סמוך לשעה 16:30, לקראת סיום העבודה, פנה המערער לסגור את דלתות המשרד המכוסים בתריסי מתכת. תריס המתכת סירב להיסגר, והמערער נאלץ להפעיל מאמץ פיזי ניכר במטרה למשוך את התריס כלפי מטה. לבסוף נעזר המערער בחבר, ויחד הצליחו להוריד את התריס (להלן- האירוע בעבודה). ג. המערער הגיע לעבודה למחרת וסיפר למנהלת העמותה על הקשיים שנתקל בהם, כאשר ביקש לסגור את התריס. ד. המערער התלונן על כאבים בגב, ביד שמאל ובצוואר, ובשל כך התקשה לעבוד. ביום 9.6.2002 יצא המערער לחופשת מחלה, שארכה עד ליום 15.9.2002. ה. נציין, כי רק ביום 4.8.2002, ולאחר מספר טיפולים רפואיים שעבר, קיבל המערער תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. 3. בית הדין האזורי קבע, כי הוכחה לכאורה קיומה של תאונה בעבודה, ומשכך מינה כמומחה רפואי מטעם בית הדין את ד"ר אנגל (להלן- ד"ר אנגל), על מנת שיקבע האם יש קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין כאביו של המערער. 4. האירוע בעבודה, שכן השינויים הניווניים שנראו בעמוד השדרה המותני של המערער מתפתחים במשך שנים רבות, ולכן ברור שהחלו טרם האירוע. הפעולה של משיכת התריס התקוע כלפי מטה לא מעבירה כוחות שיכולים לגרום נזק לעמוד השדרה הצווארי או לדיסקים שבו, בשונה ממכה חזקה בראש או טלטול הצוואר בתאונה. תקופת אי הכושר נקבעה עקב מחלת צוואר שאינה קשורה כלל לאירוע. 5. המערער ביקש להציג לד"ר אנגל שאלות הבהרה, אולם בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי ביום 4.1.2005. 6. בית הדין האזורי סמך ידיו על חוות דעתו החד משמעית של ד"ר אנגל, וקבע, כי משקבע ד"ר אנגל כי משיכת התריס התקוע לא יכולה לגרום לנזק בצורת בקע לדיסקים, אין לקבל את טענת המערער לפיה נזק כזה יכול להיגרם על דרך ההחמרה. 7. בערעור בפנינו טען המערער, כי חוות דעתו של ד"ר אנגל שגויה וחסרה, ולכן היה מקום להתיר למערער להציג לו שאלות הבהרה בטרם ההכרעה בתביעתו. לכל הפחות היה על בית הדין קמא לקבל את האפשרות שבנסיבות העניין התרחשה החמרה במחלתו של המערער עקב התאונה. 8. בישיבת קדם הערעור ביקשו ב"כ הצדדים להכתיב סיכומיהם לפרוטוקול. ב"כ המערער טען כי ד"ר אנגל לא התייחס לאפשרות של החמרה, ועל כן יש מקום להתיר להפנות אליו שאלות הבהרה לעניין זה. עוד הוסיף ב"כ המערער, כי היה על בית הדין להציג בפני ד"ר אנגל גם את העובדה שהמערער קיבל מכה בראשו במהלך משיכת התריס. ב"כ המוסד השיבה, כי בדין לא הותרה הפניית שאלות ההבהרה למומחה, מפני שהייתה בהן סטייה מן העובדות שנקבעו על ידי בית הדין, וכן הייתה בהן חזרה על שאלות שד"ר אנגל כבר ענה עליהן מפורשות. ב"כ המוסד הפנתה לריחוק הזמנים בין האירוע בעבודה לבין פנייתו של המערער לקבלת טיפול רפואי כשבוע לאחר מכן, וכן לעובדה כי תעודה רפואית לנפגע בעבודה התקבלה לראשונה רק כחודשיים ימים לאחר התאונה. 9. דיון והכרעה: א. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מטעמיו של בית הדין האזורי, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. ב. נוסיף אך זאת. בית הדין האזורי התרשם, לאור הראיות שהוצגו בפניו, כי המערער לא קיבל מכה בראשו במהלך האירוע בעבודה. חוות דעתו של ד"ר אנגל, שניתנה על בסיס העובדות שבית הדין האזורי קבען, הינה מפורשת, מנומקת וחד משמעית. על כן, בדין הסתמך עליה בית הדין האזורי. זאת ועוד. מרחק הזמנים בין האירוע בעבודה לבין הפניה הראשונה לטיפול רפואי מעיד אף הוא על היעדרו של קשר סיבתי בין הכאבים לבין האירוע. לא מצאנו מקום גם להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי, שדחתה את בקשת המערער להפנות שאלות הבהרה לד"ר אנגל, שכן שאלותיו סטו מן העובדות שנקבעו על ידי בית הדין, וחזרו על שאלות שד"ר אנגל ענה עליהן מפורשות. 10. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב