סיווג בצו הארנונה

פסק דין 1. בפסק הדין החלקי מיום 21.8.01, נקבע כי לתקופה המסתיימת בשנת 1999 ועד בכלל, יש לחשב את הארנונה המגיעה למשיבה, עבור המפעל של המבקשת בנשר לגבי כל המבנים שבו, לפי סיווג 300 ("חנויות, בתי עסק, מבני ציבור, או למטרות אחרות שלא פורטו בסעיף אחר"), בצו הארנונה. הסיווג האמור התחייב מכח ההסכמה שהושגה בין הצדדים ואשר לפיה הם פעלו כל השנים, הכל כמתואר בפסק הדין החלקי. כמו כן אושרה בפסק הדין החלקי דרישת המשיבה לארנונה, בגין מבנים ותוספות למבנים שנבנו בתחום המפעל, בלא היתר. נותרה בעינה המחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לארנונה בשנת 2000. 2. כאמור, עד לשנת 1999 ועד בכלל, יש לסווג את המפעל בסיווג 300 מכח ההסכמה בין הצדדים. הסכמה זו באה לקיצה במהלך שנת 1999, ולגבי שנת 2000 דרשה המשיבה מאת המבקשת ארנונה כדלקמן: השטח הכולל של המבנים שבעדם נדרשה הארנונה עמד על 16,354 מ"ר. לגבי 2 מבנים קטנים יחסית (בשטח של 1,298 מ"ר ובשטח של 2,391 מ"ר), נדרשה הארנונה לפי סיווג 300. הדרישה העיקרית נסבה על נכס בשטח של 12,667 מ"ר, לפי סיווג 800. התעריף הוא 101.32 ש"ח למ"ר וסכום הארנונה בגין נכס זה עלה לכדי 1,283,420.40 ש"ח. 3. צו הארנונה לשנת 1999 (שכוחו יפה בעניננו גם לגבי השנה שלאחר מכן), קבע את סיווגי הנכסים ואת שיעורי הארנונה, ובעניננו נקבע כך: 1. 2. 3. - סוג הנכס בש"ח לשנה סיווג ראשי מבני מגורים 100 23.43 סיווג ראשי משרדים, שרותים ומסחר 2.1 חנויות, בתי עסק, מבני ציבור 59 מ"ר ראשונים 300 74.32 מעל 59 מ"ר מהמטר הראשון 82.63 2.2 ... ... ... ... 4. 5. 6. 7.-סיווג ראשי תעשיה 4.1 תעשיה כולל מחסנים וסככות שלא פורטו להלן 400 68.62 4.2 מבנים כולל מחסנים וסככות ב: מחצבות, יצור מלט, עירבול בטון, יצור אספלט, מרצפות, שיש, כיבוי סיד, טחינת מינרלים וכדומה 800 101.20 סיווג ראשי בתי מלון 319 84.99 סיווג ראשי מלאכה 400 68.62 ... - הואיל ומפעלה של המבקשת הוא מפעל תעשייתי העוסק בחומרים שנחצבו במחצבות; משתמש במלט; מיוצר בו בטון במהלך ייצורן של מרצפות ומעובד בו שיש, נראה לי שהוא כלול בפריט 4.2 של צו הארנונה. היינו, שהיה זה נכון לסווגו בסיווג 800 ולדרוש בעבורו ארנונה בסכום של 101.20 ש"ח למ"ר. 4. המבקשות טוענות כי למרות זאת, אין לסווג את המפעל לפי סיווג 800, מנימוקים אלה: שינוי הסיווג מ - 300 בעבר ל - 800 בשנת 2000, "אינו חוקי וסותר הוא בעליל את חוקי ההקפאה"; סיווג 800 כשלעצמו אינו חוקי לאור שינוי בנוסח צוי הארנונה החל משנת 1992 ואילך, לעומת צוי הארנונה שהוצאו בשנים שקדמו לכך; תעריף הארנונה 800 מפלה לרעה נכסים המשמשים לייצור מרצפות ושיש בהשוואה לנכסי תעשיה אחרים שלא בצדק, וכן טוענות המבקשות כי יש לפרש את סיווג 800 בצמצום, כך שהוא יחול רק על "מחסנים וסככות במחצבות", ולא על מבנים. 5. בהחלטת הארנונה לשנת 1985 - 1986 נקבע כי הסיווג 800 יחול על "מחסנים וסככות במחצבות, יצור מלט, עירבול בטון, יצור אספלט, מרצפות שיש, כיבוי סיד, תחנות חשמל, טחינת מינירלים ותחנות דלק" (ראה נספח טו' לבקשה). בהחלטת הארנונה של שנת 1992 נקבע הסיווג האמור, כך שיחול על "מחסנים וסככות במחצבות, יצור מלט, עירבול בטון, יצור אספלט, מרצפות, שיש, כיבוי סיד, תחנות חשמל, טחינת מינרלים ותחנות דלק" (ראה נספח טז' לבקשה). בצו הארנונה של שנת 1995 נקבע כי סיווג האמור יחול על "מבנים כולל מחסנים וסככות ב: מחצבות, יצור מלט, עירבול בטון, יצור אספלט, מרצפות שיש, כיבוי סיד, טחינת מינרלים וכדומה". בצו לשנת 1999 נקבע לגבי הסיווג האמור כי הוא יחול על "מבנים כולל מחסנים וסככות ב: מחצבות, יצור מלט, עירבול בטון, יצור אספלט, מרצפות, שיש, כיבוי סיד, טחינת מינרלים וכדומה". ההדגשות אינן במקור. בעניננו, השינוי בסיווג 800 עליו מלינה המבקשת, נוגע להוספת הפסיק בצו משנת 1999, בין המילה "מרצפות" למילה "שיש". שינוי זה מעיד לדעת המבקשות על מגמה להרחיב את תחולתו של הסיווג האמור מעבר לנדרש, ובאופן מגמתי על מנת לגבות ארנונה גבוהה יותר. 6. המבקשות טוענות כאמור, כי שינוי זה מנוגד לחוקי ההקפאה. אין הן מפנות לסעיפים מסויימים שבחוקים אלה. לסיכומיהן מצורפת רשימה (נספח א') של 26 חוקים כאלה. הן מסתמכות גם על מה שנפסק בה"פ (תל-אביב) 1241/97 חברת דסיזן סיסטמס ישראל בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת שמואל, מפי כב' השופט קלינג, מיום 24.11.98). שם דובר בהוספה של חברות היי-טק לצו הארנונה בניגוד לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1997), תשמ"ז - 1996 הקובעות בתקנה 4 כי "מועצה לא תשנה סוג סיווג את תת סיווג של נכס בשנת הכספים 1997, באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל בשל הנכס לפי תקנות אלה, אולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו." עוד נאמר שם: "הוראה זו מהווה חלק מחקיקה הנוהגת זה למעלה מעשר שנים ואשר נועדה לאפשר לשלטון המרכזי שליטה בקביעת שיעורי הארנונה הכללית, שעד לאותה חקיקה היו מסורים להחלטת הרשויות המקומיות מדי שנה. בעיקרו של דבר, הכוונה היתה לשמור על היציבות במשק, לשם הוגבלו הרשויות המקומיות ביכולתן להעלות את שיעורי הארנונה. רשויות מקומיות ניסו לעקוף אותן מגבלות על-ידי שינוי סיווגם של נכסים או על-ידי יצירת סיווג חדש. לכן, באה תקנה 4(א) וקבעה שאין לשנות סיווג באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל על הנכס. ראה גם תקנה 4 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות לשנת 1999), תשנ"ט - 1999, קובץ תקנות תשנ"ט מס' 5950 מיום 11.2.99. כמו כן תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס - 2000, קובץ תקנות תש"ס מס' 6016 מיום 20.1.00. 7. נראה לי שיש לדחות את טענות המבקשות, באשר לסיווג המפעל בפריט 800 בשנת המס 2000. סקירת צוי הארנונה כמפורט לעיל, מראה כי בשנת 1985 נכתב בצו "מרצפות שיש"; בשנת 1992 נכתב "מרצפות, שיש"; בשנת 1995 נכתב "מרצפות שיש", בשנת 1999 הוחזר הפסיק, ושוב נכתב "מרצפות, שיש". עולה מזה כי מדובר בטעות דפוס או בבילבול, שאין לייחס להם משמעות המשפיעה על פירושו של הצו בסעיף זה, ועל היקפו של סיווג 800. את היקפו של הסיווג ואת תחולתו, יש לפרש וליישם על פי מכלול המתואר בסיווג 800 בצוי הארנונה. ברור שהוא כולל מבנים. ברור שהוא כולל הן מפעל לייצור מרצפות, הן מפעל לייצור שיש והן מפעל לייצור מרצפות שיש. עוד עולה שמפעלן של המבקשות עוסק הן בייצור שיש, הן בייצור מרצפות והן בייצור מרצפות שיש. כמו כן אני מסופק אם יהיה זה הגיוני לפרש את חוקי ההקפאה, ככאלה הבאים למנוע תיקון טעות סופר או השמטת קולמוס בצו הארנונה. 8. הסיווג של צו הארנונה למבני תעשיה, כולל רק שני פריטים. מצד אחד, המפעלים בסיווג 800 שענינם בעיקר בטון, מרצפות ושיש. הפריט השני, הוא כל השאר. יש אמנם מקום לתמיהה, מדוע בתחום הרשות המקומית נשר, נעשתה הפרדה כה בולטת בין שני פריטים אלה, אשר מטילה ארנונה גבוהה (101.20 ש"ח למ"ר) על המפעלים מן הסוג הנ"ל, לעומת אגרה נמוכה בהרבה על כל השאר (68.62 ש"ח למ"ר). אפשר שהדבר מושפע מן הנתונים המיוחדים שבתחום רשות מקומית זאת שבתחומה מצוי מפעל המלט, "נשר". אולם, לא הובאה בפני תשתית ראייתית מתאימה, הן בראיות ובנתונים והן בטיעון, על מנת לשכנע אותי שיש בקביעת הסיווג הנ"ל, הפליה לרעה שלא כדין, לרעת המבקשות. כך הוא, אף שאכן נראה כי תעריף הארנונה לפי סיווג זה גבוה ביותר, ואני מסופק אם הוא עולה בקנה אחד עם הצורך לעודד תעשיה ותעסוקה. הנטל המוטל על נישומים בארנונה, הוא לעיתים גבוה ביותר. ראוי שהממונים על כך יתנו את דעתם לטענה, שלפיה למעשה במידה מסויימת הפכה הארנונה למעין מס. יחד עם זה, השיעור האמור של הארנונה לסיווג 800, אינו עולה על זה המירבי שנקבע לכך בתקנות ההסדרים במשק (ראה תקנה 6 לתקנות הנ"ל, פריט 4, הקובע סכום מירבי של 111.98 ש"ח למ"ר). 9. אני מחליט, לאור האמור לעיל, לדחות את טענות המבקשות באשר לדרישת הארנונה לשנת 2000, המתבססת על סיווג חלק ממבני המפעל בסיווג 800. 10. נותר ענין ההוצאות. בפסק הדין החלקי נתקבלה הטענה העיקרית של המבקשות, כי לא היה זה מוצדק לדרוש מהן ארנונה באופן רטרואקטיבי לפי תעריף 800 במקום תעריף 300, וכי הדבר נעשה בניגוד למוסכם ושלא כדין. התעקשות המשיבה בנדון זה, ועמידתה על דרישת תשלומים גבוהים ביותר באופן רטרואקטיבי, גבלה בהתעמרות. 11. המשיבה תשלם למבקשות את הוצאות המשפט שנגרמו להן וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 50,000 ש"ח, להיום. ארנונה