פסק דין א. ההליך והעובדות. זהו ערעור על הטלת כפל מס לפי סעיף 50 לחוק מע"מ. ואלה העובדות שאינן במחלוקת: המערערת הוציאה בתאריך 1.7.99 חשבונית מס מספר 203 על סך של 250,000 ש"ח כולל מע"מ לחברת V.D.M מערכות אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "הקונה", או "V.D.M"). כתובת הקונה כפי שצוין בחשבונית היה: רחוב זבולון 7 המרכז המסחרי קרית אתא. בחשבונית תחת הכותרת "שם הפריט", הופיע "גמר תשלום". תחת הכותרת "מחיר" נכתב 368,000 ותחת הכותרת "כמות" נכתב 1.00. תחת כותרת מועד תשלום נכתב 13.7.99. המערערת לא דיווחה על החשבונית ולא שילמה למשיב את המע"מ הכלול בה. ביום 13.7.99 הוציאה המערערת לקונה חשבונית זיכוי 601 שהתיחסה לחשבונית 203. תחת "שם הפריט" נכתב זיכוי לח-ן 203. תחת מחיר הופיע 3,675.00 ש"ח. בכתב יד נכתב "נרשם בדואר רשום עם אישור מסירה". עמדת המשיב היתה, שהחשבונית הוצאה על ידי המערערת מבלי שהיתה עסקה מאחוריה. לפיכך, דרש המשיב מהמערערת תשלום כפל מס לפי סעיף 50 לחוק מע"מ. ב. הרקע. כיצד נודע למשיב על קיומה של חשבונית 203? על כך מוסר בתצהירו מר יעוז ריבנזון, מבקר חשבונות בכיר מע"מ. לדבריו, "בביקורת חשבונות בספרי חברת אלקה אחזקות בע"מ ח.פ. 511507857 (להלן: "אלקה"), נמצאה חשבונית תשומות מס' 176 (להלן: "חשבונית 176") שהוצאה על ידי חברת מ.די.וי. מערכות אלקטרוניקה בע"מ ח.פ. 512578261 (להלן: "מ.די.וי") לחברת אלקה. חשבונית זו לא דווחה כעסקה על ידי מ.די.וי ולכן עלתה שאלה, האם כלל היתה עיסקה מאחוריה. לצורך זה חקרתי את מר יוסי אלקבץ (להלן: "אלקבץ"), מנהל אלקה, והוא נתן הודעה מיום 2.11.99. אלקבץ ניסה לשכנע אותי שמאחורי חשבונית 176 עומדת עיסקה אמיתית. לראיה הוא הציג לי תצלום של חשבונית 203 (להלן: "חשבונית 203") מיום 1.7.99 שהוצאה על-ידי חברת פולסר תקשורת בע"מ ח.פ. 511735888 (להלן: "פולסר"), שלטענתו מהווה בסיס לעסקה מאחורי חשבונית 176. אלקבץ טען שהיה מעונין לרכוש את חברת פולסר, אך לא היה באפשרותו לעשות זאת עקב סיכסוך עם בעלי פולסר, אשר לא יסכימו לנהל איתו משא ומתן בקשרלכך. לפיכך אלקבץ, לטענתו, פנה אל אחד בשם ישראל (סורל) טייב, אשר ישמש כ"איש קש" מטעמו לצורך רכישת פולסר. לטענתו טייב רכש את פולסר באמצעות חברת מ.די.וי ועל כן הוצאה חשבונית 203. לאחר מכן אלקה רכשה כביכול את חברת פולסר מחב' מ.די.וי ועל כן הוצאה חשבונית 176. עם זאת, אלקבץ לא טען שהציוד של פולסר עבר בפועל לרשות אלקה מחב' מ.די.וי. בעקבות זאת, החליט המבקר לערוך ביקורת אצל המערערת ואז התברר שהמערערת לא דיווחה על חשבונית 203 וזמן קצר לאחר מכן הוצאה חשבונית זיכוי כאמור לעיל. המבקר גבה עדות ממנהל פולסר, מר מאיר ברק וברק טען שהוא הסכים למעין עסקה על פיו הוא מוכר לחברת מ.די.וי. את הציוד והמלאי של פולסר בתמורה של פחות ממחצית ערך השוק עקב איומים שהופעלו עליו, ולאחר זמן מה שלא קיבל תשלום ביטל את העסקה. המבקר צירף לתצהירו פרטי מידע מרשם החברות ממנו עולה שהדירקטור של אלקה אחזקות הוא יוסי אלקבץ. בעלי המניות הם יוסי אלקבץ ופנינה אלקבץ. קיימת חברה נוספת בשם LTD (.C.M) Tel-com, שבה שלושה דירקטורים ובהם אלקבץ יוסי ומאיר ברק. מאיר ברק ויוסי אלקבץ הם גם בעלי מניות בחברה הנ"ל. במערערת עצמה הדירקטורים הם אלקבץ יוסי וברק מאיר. כתובת המערערת אצל טלקום (מ.ק.) בע"מ. ג. גירסת המערערת. גירסת המערערת כפי שהיא מוצאת ביטויה בהודעת הערעור ובתצהיר מאיר ברק היא שהעיסקה, שהיתה אמורה להתבצע עם הקונה, היתה מכר של ציוד וחלק מהמלאי והפעילות של המערערת. ימים ספורים לאחר הוצאת החשבונית, הסתבר למערערת, כי חשבונית המס האמורה הוצאה ממנה במירמה במובן זה, שהקונה נעלם, התמורה המוסכמת לא שולמה על ידו למערערת וכתוצאה מכך הציוד והמלאי, שהוסכם על מכירתו לקונה, לא נמסרו לו. העסקה הנדונה לא יצאה איפוא אל הפועל ולכן חל האמור בסעיף 49 לחוק מס ערך מוסף. בסמוך למועד שבו נודע למערערת, כי חשבונית המס הנדונה הוצאה ממנה במירמה, הנפיקה המערערת הודעת ("חשבונית") זיכוי. הודעת הזיכוי נשלחה בדואר רשום לכתובת שנמסרה למערערת על ידי הקונה. אישור משלוח הדואר הרשום נמצא בידי חוקרי מע"מ. בסיכום עמדת המערערת היא, כי היתה עיסקה אך היא לא יצאה אל הפועל במובן סעיף 49 לחוק. ד. הראיות. כאמור, הוגשו שני תצהירים, זה של יעוז ריבנזון וזה של מאיר ברק. מהודעתו של מאיר ברק בפני חוקרי מע"מ מיום 4.11.99 שצורפה לתצהיר ריבנזון עולה, כי הוא נשאל מי זו אמ.די.וי, ועל כך ענה שהוא יודע שהשם שלהם מופיע על החשבונית, אך הוא אינו זה שמפיק את החשבוניות והוא מבקש זמן כדי להזכר ולברר את הענין. הוא זוכר שהוצאה חשבונית, אך אינו זוכר את פרטי המקרה. הוא נשאל לגבי אדם בשם ישראל טייב וענה שאין הוא מכיר אדם כזה. לאחר הפסקה ולאחר שיחה עם רוה"ח של המערערת סיפר ברק לחוקריו כדלקמן: "לפני מספר חודשים לאחר ההתמוטטות הכספית של חברת טל-קום פנה אלי טלפונית (לטלפון הסלולרי שלי) אדם שהציג את עצמו בשם "יוסי מרמת עמידר" וביקש להפגש איתי. בתחילה סירבתי לפוגשו, אך לאחר ש"גרם לי במבחר אמצעים העומדים לרשותו" לפגוש אותו, נפגשנו לבסוף. בפגישתנו סיפר לי "יוסי" כי יוסי אלקבץ מטל-קום חייב לאנשים הוא מיצג סכומי כסף גבוהים אותם לווה בשוק האפור לחברת אלקה אשר בבעלותו של יוסי אלקבץ. לטענתו, יוסי לא החזיר לו את כספי החוב, אך טען שיש לו (ליוסי אלקבץ) זכויות בעלות על חברת פולסר תקשורת בע"מ. "יוסי מרמת עמידר" סרב לשמוע לדבריו כי אין ליוסי אלקבץ כל זכויות בפולסר. לאחר "שיכנועים" רבים שנמשכו מספר שבועות ובהם קיבלתי איומים על חיי, על חיי בנותי, זוגתי לחיים ו"ברכות" להולדת ביתי החדשה, אולצתי למכור לו את הטלפונים הצבוריים של פולסר במחיר אשר לדעתי מייצג פחות מ- 50% משווי הציוד והזכויות הנלוות אליהן. לצערי לאחר מספר פעולות פליליות אותן נקט כנגדי לא נותרה בידי הברירה אלא להסכים לדרישתו. לפיכך הוריתי ל"אוה" אשר עסקה בהוצאת חשבוניות בפולסר - להוציא חשבונית על הסכום המוסכם 250,000 ש"ח אשר היה אמור להיות משולם לי עבור כל רכוש החברה. לאחר מספר ימים כאשר ראיתי שאיני מקבל מהם כל תשלום ואף לא פנו אלי יותר טלפונית, ראיתי מקום לבטל את העיסקה. ביקשתי מאוה להוציא ח-ן זיכוי ולשולחה בדואר רשום. חשבונית הזיכוי הוצאה ונשלחה. העתק הדואר הרשום מצוי בידנו. עד ליום זה לא קיבלתי מ"יוסי מרמת עמידר" או מחבריו שלכל אורך התקופה היו איתו, כל פניה נוספת. אני עדיין חושש כי הפרשה אולי לא הסתימה מבחינתם". הוא מספר עוד, שיוסי אלקבץ זייף את חתימתו ובתאריך 4.6.99 משך מטלקום 250,000 ש"ח ולאחר מכן התברר לו כי יש חשבוניות נוספות שעליהן טלקום לא דרשה מע"מ. הוא הגיש תלונה במשטרה נגד אלקבץ בקשר לגניבת הכסף וגם הגיש תביעה אזרחית נגדו. לכן, לא הגיש את החשבונית למע"מ, שכן בהגשת החשבונית היה מצדיק את החיוב שאלקבץ הגיש לטלקום. אלקבץ אכן עבד והעיסקה התבצעה, אך הוא לא היה זכאי למשוך את הסכומים. להלן הוא אומר שלאלקבץ היה מגיע הכסף, אך לא היו כספים בקופת החברה שממנה ניתן היה להשיב המגיע לו. מאיר ברק בחקירתו (ישיבה 18.1.01) אמר שעל אף הרשום ברשם החברות, הרי מזה שנה וחצי יוסי אלקבץ אינו משמש יותר כמנהל במערערת (ע' 1). אלקבץ שימש כמנהל מתחילת 98 עד יוני 99 (ע' 2). החל מיוני 99 חדל אלקבץ לשמש כמנהל גם בחברת טלקום. תפקיד אותו מילא משנת 1993 (ע' 2). יוסי אלקבץ השקיע, בעת שהצטרף למערערת, כספים בחברה (ע' 2). יוסי אלקבץ גנב מטלקום תוך זיוף חתימתו 250,000 ש"ח שהיו מוחזקים בבנק "אוצר החייל" (ע' 2-3). להלן הוא אומר שהכספים הגיעו לאלקבץ כשם שהגיעו לבעלי מניות אחרים שהילוו כספים לחברה. לא הגיעו לאלקבץ דמי ניהול מטלקום. הכספים שהגיעו לו בגין דמי ניהול שולמו לו (ע' 4). לפני הוצאת החשבונית נשוא הדיון הוא הכיר אדם שהציג עצמו כיוסי שהוא נציג V.D.M. להלן הוא אומר שכאשר הוצגה בפניו החשבונית על-ידי החוקרים, הוא זכר את העיסקה מיד (ע' 6). העיסקה לא מצאה ביטויה במסמך כתוב, שכן לדבריו היה מדובר שיוסי מביא את הכסף ומשלם ו"ברגע שהוא שילם לי, זה היה התנאי החד משמעי, ברגע שהצ'ק או אמצעי התשלום שלו נפרע, באותו רגע יש עיסקה" (ע' 7) ולאחר התשלום היה מוסר בידי הקונה מסמכים שהיו מאפשרים לו להפעיל את הטלפונים וכן מפתחות לקופות (ע' 15). להלן הוא אומר שאינו זוכר אם יוסי היה אמור להביא כסף מזומן או צ'ק (ע' 7). לדבריו, העיסקאות הטובות ביותר שערך בחייו היו בתקיעת כף והעסקאות הגרועות ביותר, היו אלה שנערכו בחוזים כתובים (ע' 9). בין הצדדים סוכם שהמלאי נשאר ברשות המערערת. מה שנמכר הוא טלפונים מותקנים אצל הלקוחות במרכזי קניות והזכויות שנובעות מהם. בטרם עשיית העיסקה, עברו הצדדים על רשימת כל הטלפונים המותקנים. אותו יוסי קיבל רשימה ביד (ע' 8). יש לו העתק מהרשימה והוא מוכן להציגה (ע' 10). בדיעבד התברר לו שיוסי הכיר היטב את המקומות בהם מותקנים הטלפונים (ע' 10). ברק לדבריו, היה מעונין בעיסקה בשים לב לויכוח שהיה בינו לבין אלקבץ, בשאלה אם יש לאלקבץ זכויות במערערת. אלקבץ איים בהגשת תביעות משפטיות. יוסי הקונה טען בפניו שאלקבץ חייב לו כסף ושאלקבץ הציג בפניו גירסה לפיה הוא בעל 50% מהמערערת. לפיכך, רצה יוסי לרכוש מברק את חלקו ובהמשך להשתלט על החלק של המערערת השייך לאלקבץ, כדי שישלוט שליטה מלאה על המערערת. להלן הוא תיקן עצמו ואמר שלא היה מדובר בשליטה על החברה, אלא בשליטה על רכוש החברה (ע' 14). יוסי נעלם ביום שקיבל החשבונית (ע' 8). לשאלה, מדוע נתן חשבונית בטרם שקיבל כסף, ענה ברק כי הוא לא חשד ביוסי. אותו יוסי לחץ עליו תקופה ארוכה שימכור את החברה וכאשר גמלה בלבו של ברק ההחלטה לעשות העיסקה, זה נראה מאד פשוט. אותו יוסי ביקש לקבל חשבונית טרם מתן השיק (ע' 9). קודם להוצאת החשבונית הוא התיעץ עם מנהלת החשבונות שלו (ע' 10). החשבונית לא נמסרה ליוסי ביד וגם לא נשלחה בדואר, אלא לאחר יומיים הודיע לו יוסי שתבוא פקידה שלו למשרד המערערת לקחת את החשבונית. ואכן, הגיעה פקידה שהציגה עצמה כפקידת V.D.M וקיבלה את החשבונית ממנהלת החשבונות של המערערת (ע' 11-12). מועד התשלום הנקוב בחשבונית (1.7.99) הוא המועד שבו היתה V.D.M אמורה לשלם את הכסף, אך כמנהגו מזה 14 שנים הוא הוציא את החשבונית בטרם קיבל כסף, מה גם שיוסי אמר לו שברגע שתהיה בידו החשבונית, הוא יוכל ל"הכין" את התשלום (ע' 12). כשלא הגיע הכסף, התקשר ברק לדבריו לטלפון הסלולרי של יוסי, אך נענה על ידי מישהו אחר שיוסי לא נמצא כרגע ושהוא יחזור אליו. עברו שלושה ימים ויוסי לא התקשר. ברק לא נקט בכל פעולה בעקבות אי התשלום, פרט להוצאת חשבונית הזיכוי (ע' 13). יעוז ריבנזון בחקירתו אומר שלחשבונית נשוא הדיון הגיע בעקבות ביקורת בחברת אלקה אחזקות בע"מ, שם התגלתה חשבונית שהוצאה על-ידי V.D.M לאלקה ועל מנת לאשש את החשבונית שהוצאה לאלקה, הוצאה חשבונית 203 של המערערת (ע' 19-20). מי שרצה לאשש את החשבונית שהוצאה לאלקה היה אלקבץ והוא שמסר את חשבונית 203 לידי מבקרי מע"מ (ע' 21). יצוין, שאלקבץ עצמו לא הובא לעדות על ידי צד מן הצדדים. ה. טיעוני המערערת. 1. סעיף 47(א) לחוק מע"מ הינו "מלכודת מוות", במובן זה שעוסק תמים עשוי למצוא עצמו חשוף לסרוב מצד המשיב להכיר בביטול חשבונית מס עקב עיסקה שלא יצאה אל הפועל וכתוצאה מזה להיות מוענש בסנקציה לפי סעיף 50. 2. בסעיף 47 מוטלת חובת הוצאת חשבונית על פי דרישת הקונה על המוכר, ואילו סעיף 47א' מטיל על הקונה חובה לדרוש חשבונית מהמוכר. במקרה הנדון, הוצאה החשבונית לפי דרישת הקונה. 3. סעיף 69 לחוק מע"מ, מחייב את העוסק לכלול בדו"ח התקופתי גם חשבוניות מס שהוצאו עפ"י דרישת הקונה, וזאת אף בטרם המועד הקבוע בסעיף 46(א) לחוק הדן במועד הוצאת חשבונית. סעיף זה קובע שהחשבונית תוצא תוך 14 יום ממועד החיוב במס, ואילו סעיף 22 לחוק קובע שמועד החיוב במס במכר טובין, הוא מועד מסירתם לקונה. משמעות הדברים היא, שהמחוקק מכיר במצב בו עוסק הוציא חשבונית בטרם נמסרו הטובין לקונה. ואכן זה המצב בעניננו, בו הוצאה חשבונית לפי דרישת הקונה. 4. במקרה שלפנינו, בו לא שילם הקונה, ומאידך לא נמסרו הטובין על-ידי המערערת, העיסקה כולה לא יצאה אל הפועל במובן סעיף 49 לחוק מע"מ ולכן יש להכיר בחשבונית הזיכוי כמבטלת את החשבונית 203. 5. בנקודת הזמן בה הוצאה החשבונית, לא יכולה היתה המערערת לדעת שהעיסקה לא תצא לפועל בשל אי תשלום התמורה על-ידי V.D.M. 6. בסעיף 1 לחוק מע"מ הוגדר עוסק מורשה כ"עוסק שנרשם על פי סעיף 52 לחוק". סעיף 47(א) חל רק על מי שהוא עוסק מורשה, ואילו סעיף 50(א) חל רק על מי שאינו עוסק מורשה. הפסיקה שקבעה שסעיף 50 חל גם על חשבוניות פיקטיביות שהוצאו על-ידי עוסק מורשה - בטעות יסודה. הסנקציה לגבי עוסק מורשה שהוציא חשבוניות כאמור, מתמצית בהוצאת שומה לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 77 לחוק מע"מ. 7. עמדת המשיב אינה ברורה, שכן היא נעה בין הגירסה שלא היתה מאחורי החשבונית עיסקה כלל, לבין הגירסה שהיתה עיסקה אך היא אינה אמיתית ויש הבדל עקרוני בין הגירסאות. הגירסה הראשונה, היא שלמעשה לא נכרת הסכם מכר, והגירסה השניה משמעותה היא, כי העיסקה בין הצדדים כפי שהוצגה אינה העיסקה האמיתית ומאחוריה עומדת עיסקה (או חוזה) אחרת סמויה מן העין. 8. מאחר וספריה של המערערת לא נפסלו, נטל ההוכחה לפי שתי הגירסאות מוטל על שכם המשיב. 9. מדברי מר ריבנזון עולה, כי לדעת המשיב, הוצאה החשבונית כדי לאשש את החשבונית שהציאה V.D.M לאלקה אחזקות. 10. V.D.M לא דרשה החזר מס תשומות על פי חשבונית 203. 11. חברת אלקה אחזקות שילמה את מלוא התמורה ומראש כנגד חשבונית המס 167 ש- V.D.M הוציאה לה. ו. דיון ומסקנות. 1. סעיף 50 לחוק מע"מ כפי שפורש בפסיקה, אינו חל רק על מצב בו הוצאה חשבונית על ידי מי שאינו עוסק, אלא גם על מקרה בו הוצאה חשבונית על-ידי עוסק מורשה בנסיבות שלא היה רשאי להוציא, אם באשר לא נערכה עיסקה כלל, או שנערכה עיסקה אם אדם אחר מזה שהוצג כצד השני לעיסקה (ראה ע"ש (ת"א) 1052/98 דוידי נ. מ"י מיסים ב3/ ה129- (השופט לויט); ע"ש (חי') 262/89 דני רוזן נ. מ"י מיסים ה2/ ה155-; ע"ש (חי') 196/91 עובדיה מזרחי ובניו בע"מ נ. מע"מ מיסים ה130-). 2. הסנקציה בסעיף 50 מוטלת בשל הסיכון שנוצר שמקבל החשבונית ינכה מס תשומות על פי חשבונית כזו. אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נעשה ניכוי מס תשומות בפועל, אם לאו. 3. כאשר נדרש עוסק להוציא חשבונית לפי סעיף 47א', הוא חייב לכאורה להענות לדרישה כאמור בסיפא לסעיף 47(א) ועם זאת, אין מדובר בחובת "ציות עיוורת". יש לזכור, כי סעיף 47א' לחוק הוסף בתיקון 6 לחוק במטררה מוצהרת למנוע אפשרות להעלמת מס בדרך של העלמת קניות (פוטשיבוצקי, חוק מע"מ, מהודרה שישית, ע' 390) וחובת ההענות לדרישה שבסעיף 46(א) אינה אלא צדה השני של המטבע של הוראה זו, אך ההוראה בדבר דרישת חשבונית על-ידי הקונה, אין בה כדי לעקוף את העקרון המהותי הבסיסי, כי אין להוציא חשבונית אלא כאשר מדובר בעיסקה אמיתית. 4. אני נוטה להסכים עם ב"כ המערערת, כי במקרה בו נכרת הסכם למכירת טובין והוא לא יוצא אל הפועל בשל אי תשלום התמורה שהוא תנאי מוקדם להספקת הטובין וכאשר בעקבות אי התשלום אין הטובין מסופקים הלכה למעשה, חל האמור בסעיף 49 לחוק וניתן לביטול אם על-ידי הוצאת חשבונית זיכוי, או בדרך אחרת, אך השאלה בפנינו היא אחרת: האם בעת הוצאת החשבונית כבר היה ברור למערערת (באמצעות מר ברק), כי היא מוצאת שלא לצורך עיסקה אמיתית, אלא למטרה אחרת שטיבה לא הובהר. 5. נוטה אני לדעה, שנטל השכנוע שאכן מדובר בחשבונית שאין מאחוריה עיסקה הוא על המשיב. ספרי המערערת לא נפסלו. השאלה היא לבר פנקסית ואם לגבי ניכוי מס תשומות נקבע בפסה"ד סלע (ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ. מנהל המכס ומע"מ תק-על 99(2) 235), כי כאשר הוצאה חשבונית ונטען לגביה שהיא פיקטיבית הנטל מוטל על שכמי המשיב, כך הוא הדבר לדעתי גם כאשר מדובר בחשבונית עיסקה ונושא הדיון הוא הפעלת סנקציה מנהלית בשל החשש לשימוש בחשבונית לניכוי מס תשומות (השוה ע"ש 262/89 דני רוזן (שם) בע' ה158-). עם זאת, כאשר טען מוציא החשבונית, כי מאחורי החשבונית עומדת עסקה מסוימת והתברר, כי העיסקה האמורה לא עמדה מאחורי הוצאת החשבונית, הרי בכך יצא המשיב ידי חובתו ואם בא עכשיו מוציא החשבונית ומבקש לשכנע שעדיין קיימת עיסקה מאחורי החשבונית אלא העיסקה היא שונה מזו שעליה הסתמך תחילה, מוטלת עליו לפחות החובה להביא ראיות בכיוון זה. 6. לדעתי, נוטה מאזן ההסתברויות לכיוון המסקנה, כי היה ברור מראש שאין מאחורי החשבונית עיסקה אמיתית, או לפחות אין עומדת מאחוריה אותה עיסקה שהמערערת טוענת לה. (א) כשנחקר מר ברק במע"מ, הוא החל את דבריו בהבעת חשש שעשה מעשים בלתי חוקיים. (ב) בהמשך ההודעה "לא זכר" מר ברק בהקשר לעיסקה שמאחורי החשבונית. קשה להאמין שאדם העושה עיסקה בטיב והיקף כזה, כפי שהוא טוען שנעשתה, לא יזכור את פרטיה. (ג) קשה לקבל שעיסקה בהיקף כספי לדבריו בהודעתו לכל רכוש החברה והמתיחס כפי שמופיע בחשבונית נעשית עם אדם שזהותו לא ברורה והמציג עצמו כ"יוסי מרמת עמידר". (ד) ברק טוען, כי נכנס לעיסקה עקב איומים עליו ועל בני משפחתו, אך מוזר הוא שהוא לא מצא לנכון לפנות למשטרה בבקשה להגן עליו מפני איומים אלה. (ה) ברק בהודעתו מקשר את העיסקה ליוסי אלקבץ שהיה כביכול חייב כספים ל"יוסי מעמידר". לפי גירסת אלקבץ העיסקה בין V.D.M לרכישת הציוד מפולסר היתה שלב בעיסקה של רכישת פולסר על-ידי אלקה מ- V.D.M. בחשבונית 176 שהוציאה V.D.M לאלקה, מופיע תאריך 24.6.99 (ספרה 6 וכן המחיר תוקנו בשלב כלשהו). נשאלת השאלה, כיצד יתכן שהתאריך על חשבונית 176 של V.D.M הוא מוקדם לתאריך שבו כביכול נעשתה העיסקה בין פולסר ל- V.D.M? (ו) עיסקה בהיקף כזה, נערכה כביכול ללא כל תיעוד בכתב ואפילו על החשבונית עצמה אין כל תיאור של העיסקה. (ז) בסיכום של הסכומים בחשבונית מופיע פריט של הנחה בשיעור 4.79%. לא ברור כלל מה משמעות הנחה כזו. לא נטען, כי נערכה איזו שמאות בדבר ערכו של הציוד וכי לאחר מכן ניתנה הנחה כלשהי. לכאורה, בעיסקה חד פעמית של מכירת ציוד וזכויות קובעים מחיר הא ותו לא ובהעדר בסיס אוביקטיבי כגון שמאות או מחירון, אין גם מקום להנחה. (ח) דבריו של מאיר ברק באשר לנסיבות עריכת העיסקה, מלאים סתירות. בהודעה בפני חוקרי מע"מ הוא תיאר עצמו כמי שנכפה לעשיית העיסקה ואילו בביהמ"ש אמר שהוא היה מעונין בעשיית העיסקה. ברק אומר שמסר לידי יוסי רשימה של הטלפונים ויש בידו העתק מרשימה זו, אך רשימה זו לא הוצגה. סיכומו של דבר, מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון המסקנה שחשבונית 203 לא הוצאה בהקשר לעיסקה של מכר טובין על-ידי המערערת ל- V.D.M. אין חשיבות לדעתי השאלה, האם היתה איזו עיסקה אחרת בין V.D.M למערערת או שלא היתה מלכתחילה כל עיסקה בין שני צדדים אלה - שאלה זו נשארה לוטה בערפל והיא אינה מעלה ואינה מורידה. סיכומו של דבר, גם אם נדרשה הוצאת החשבונית על ידי V.D.M, אסור היה להוציאה אם לא עמדה מאחוריה עיסקה, וכאמור, מאזן ההסתברויות נוטה לכך שאכן זה היה המצב. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. ערעורמיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)