תקנות מע"מ חובת ניהול פנקסי חשבונות – פסילת ספרים


פסק דין

המערער הינו קבלן שיפוצים, אינסטלציה וקירות גבס – ובתור שכזה – חלה עליו חובת ניהול פנקסים כמפורט בתוספת ד (ג)(2) לתקנות מע"מ (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ו-1976 (להלן: "תקנות ניהול הספרים").



בביקורת ספרי ופנקסי המערער שנערכה ע"י המשיב ביחס לשנות המס 1994-1999, מצאו מבקרי החשבונות של המשיב ליקויים מהותיים, ובשל כך פסל המשיב את ספריו של המערער לשנות המס הנ"ל, וליתר דיוק לתקופה המתחילה בינואר 1994 (להלן: "תקופת השומה") והמסתיימת ביוני 1999. (ראה תצהיר א. טל מטעם המשיב בסעיף 2).



בעקבות פסילת ספרי ופנקסי המערער, הוצאו לו ע"י המשיב שומות לפי מיטב שפיטה – וזאת עפ"י סמכות המשיב מכח ס"ק 77 (א) לחוק. (להלן: "השומות") וזאת כדלהלן:


א. שומה בגין מס תשומות שנוכה וקוזז ביתר ע"י המערער משך כל תקופת השומות, המסתכמת בסכום (קרן) של 181,071 ₪.



ב. שומה בגין עסקאות שלא דווחו ע"י המערער משך כל תקופת השומות המסכתמת בסכום (קרן) של 17,459 ₪.


המערער, מכח ס"ק 82 (א) לחוק, השיג על השומות בפני המשיב.



ביום 21.2.00 התקיימה ישיבה ראשונה בדיון בהשגה בנוכחות המערער והדיון נמשך ישיבה נוספת ביום 6.3.00.

בתום ישיבת 6.3.00 וכן בהודעות המשיב למערער מיום 8.3.00, הודיע לו המשיב כי החליט לדחות את השגתו ביחס לשומות (ראה תצהיר מ. רואס מטעם המשיב ופרוטוקולי הדיון בהשגה הנספחים לתצהיר הנ"ל).

כנגד החלטתו זו – של המשיב – בה דחה את השגתו של המערער – מכוון ערעור זה שבפני.


נטל הראיה



ס"ק 83 (ד) לחוק קובע כי בערעור על החלטת המנהל בהשגה:





"חובת הראיה היא על המערער, אם הדו"ח אינו נתמך בפנקסי חשבונות שנוהלו כדין".


לאור זאת והואיל ופנקסי החשבונות של המערער המתייחסים לתקופת השומות לא נוהלו כדין ועקב כך נפסלו ע"י המשיב – חובת הראיה בערעור זה מוטלת על כתפי המערער.



נוסיף ונציין כי המערער לא הגיש כל ערעור כנגד החלטת המשיב לפסול את פנקסיו. (כפי שרשאי היה לעשות עפ"י ס"ק 95 (ב) לחוק).



קביעה זו שבדין היא נקודת המוצא לבחינת טענות וראיות הצדדים כפי שהובאו במהלך ערעור זה.


נימוקי פסילת הפנקסים וסבירות השומות



כמפורט לעיל, המשיב הוציא למערער שתי שומות לפי מיטב שפיטתו ביחס לתקופת השומה.

האחת - שומת מס תשומות והשניה – שומת מס עסקאות – ולהלן נסקור שומות אלה, נימוקיהן וסבירותן.





א. שומת מס תשומות



כמפורט בנימוקי החלטת המשיב בהשגה ובתצהירי ה"ה א. טל ומ. רואס מטעם המשיב – ניכה המערער בפנקסיו משך תקופת השומה סכום מצטבר של מס תשומות שהסתכם בסך 208,940 ₪.



ברם, בביקורת שנערכה בספריו, התברר כי רק סכום של 27,869 ₪ נתמך בחשבוניות מס, ואילו ההפרש בין סכום התשומות שהמערער ניכה לבין התשומות שנתמכו בחשבוניות מס, (דהיינו 181,071 ₪) לא נתמך כלל בחשבוניות מס כלשהן.



זהו ללא ספק ליקוי מהותי ביותר בניהול הספרים והפנקסים של המערער – ופסילתם ע"י המשיב עקב כך היתה כדין – זאת הואיל ותנאי היסוד הקבוע לניכוי תשומות, כקבוע בס"ק 38 (א) לחוק הינו:



"עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו – את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין..."



בהעדר חשבונית מס כדין – הניכוי בטל ומבוטל ואיננו כדין.



לאור זאת מובנת ומתבקשת מאליה שומת מס התשומות שהוציא המשיב לפי מיטב שפיטתו אשר בה לא הכיר בניכוי כל אותן התשומות שניכה המערער מבלי שנתמכו בחשבוניות מס שהוצאו לו כדין.



כנגד שומה זו טוען המערער בתצהירו כי בתחילת שנת 1998 זומן לביקורת במשרדי מס הכנסה ומסר למפקח בשם יצחק שלומאי את כל ספרי החשבונות שלו – וכי באותו החומר מצויים גם המסמכים הדרושים לו לעניין חשבוניות המס החסרות לתמיכת מס התשומות שניכה.



על אף מאמציו, כך טוען המערער, לא הצליח לאתר במשרדי מס ההכנסה את ספרי הנהלת החשבונות שלו.



יצויין כי טענה זו נטענה ע"י המערער במהלך ישיבת הדיון בהשגתו שהתנהלה בפני המשיב ביום 21.2.00 ובעקבותיה דחה המשיב את המשך הדיון ליום 6.3.00 ע"מ שיתאפשר למערער לגשת למשרדי מס הכנסה ולאתר את מסמכי הנהלת החשבונות הנ"ל.



המערער לא איתר את מסמכיו הנ"ל – לא בישיבת הדיון בהשגה מיום 6.3.00 ולא בשום מועד אחר עד לתום שמיעת הראיות בערעור זה.

המערער גם לא טרח כלל להביא ראיה או עדות כלשהי מרשויות מס הכנסה להוכחת טענתו הנ"ל.



זאת ועוד, המערער לא ניסה אפילו להביא בפני בימ"ש זה אינדיקציה או ראיה אחרת כלשהי שתתמוך, ולו בקצה קיצה של טענתו, בדבר ספרי החשבונות האבודים שלו – אשר נעלמו כביכול כלא היו במשרד מס הכנסה.



הוא לא ניסה אפילו לנסות ולתת הסברים – ולו גם חלקיים – מה היו אותן התשומות כביכול שנוכו על ידו, בגין אלו עסקאות או שירותים נוכו על ידו, מי היו העוסקים שרכש מהם את אותן התשומות וכיוצ"ב.



הראיה היחידה שבפי המערער הינה אותה פיסקה בתצהירו לפיה נתן את כל ספרי הנהלת החשבונות שלו למפקח מס ההכנסה י. שלומאי בפברואר 1998 – ומאז כבמטה קסם נעלמו כל ספריו ופנקסיו כאד מן הארץ.



גירסה משונה ומוזרה זו של המערער לבד מחוסר סבירותה ואמינותה, נסתרת מאליה גם מתוך תוכה.



אם אמנם, כטענת המערער, הוא מסר את כל מסמכי ותיעוד הנהלת החשבונות שלו למשרדי מס הכנסה בפברואר 1998 – הכיצד זה שאין בידיו את חשבוניות מס התשומות גם ביחס לתקופה שמפברואר 1998 ועד ליוני 1999 הנכללת גם היא בתקופת השומה נשוא ערעור זה?

ואם בכך לא די, במהלך הביקורת והדיון בהשגה אצל המשיב, הגיש המערער מסמכים שונים מהנהלת החשבונות שלו המתייחסים לתקופת השומה – ובכללן 59 חשבוניות שהוצאו על ידו משך השנים 1994-1999 (מש/1 - 1-59).



גם עובדה זו סותרת בעליל את גירסתו בדבר ההיעלמות הטוטאלית של כל הנהלת החשבונות שלו במשרדי מס ההכנסה.



לסיכום, לא זו בלבד שהמערער לא הרים את נטל הראיה כנגד שומת התשומות נשוא ערעור זה – אלא שגירסתו שלו נמצאת מופרכת ובלתי אמינה. לעומת זאת, שומת התשומות שערך המשיב סבירה, הגיונית וראויה.


ב. שומת מס עסקאות



במהלך הביקורת שערך המשיב בספרי ופנקסי המערער, התברר כי ביום 19.2.98 נערך "הסכם בעניין שומת מס הכנסה" בין המערער לבין רשויות מס ההכנסה.

באותו הסכם אישר המערער כי היקף הכנסותיו החייבות בגין ארבע שנות המס 1993-

1996 גדול ב-65,000 ₪ מההכנסות עליהן הצהיר ביחס לאותן השנים (כאשר סכום של 15,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל מתייחס לשנת 1993 – שאיננה בכלל תקופת השומה דנן).

לאור זאת הוצאה שומת העסקאות למערער ביחס לשנים 1994-1996 ובה הוסף הסכום של 45,000 ₪ למחזור העסקאות של אותן השנים והמערער חוייב במע"מ על סכום זה.


אשר לשנים 1998 ו-1999 – הביקורת שערך המשיב גילתה פער של כ-58,000 ₪ בין העסקאות עליהן דווח המערער בדוחותיו לבין העסקאות שפורטו בספרי הנהלת החשבונות שלו, וגם בגין מחזור עסקאות זה חוייב המערער במע"מ בשומת העסקאות.



לאמור, שומת העסקאות שהוציא המשיב למערער ביחס לתקופת השומה -

17%*(58,000+45,000) - מתבססת על הוכחת הגידול במחזור העסקאות הבלתי מדווח של המערער, הוכחה הבאה מפי המערער עצמו בשני מקורות שונים:



1. הסכם השומה שערך המערער עם מס הכנסה בדבר הגדלת הכנסותיו באותן השנים מעבר למחזור העסקאות שדווח על י דו, וזאת ביחס לשנים 1994-1996.



2. נתוני הנהלת החשבונות ופנקסי המערער עצמו לשנים 1998-1999 לפיהן מחזור עסקאותיו היה גדול מהעסקאות עליהן דווח למע"מ.


לעניין זה של שומת העסקאות, לא זו בלבד שהמערער לא הוכיח את טענותיו כנגד השומה – אלא שאף לא העלה כל טענה של ממש כנגד שומה זאת.



בתצהיר עדותו הראשית אין הוא מתייחס לעניין זה ולו במילה אחת.



בהודעתו מש/2 שנמסרה במהלך חקירתו במע"מ, מנסה המערער להסביר הפער בין מחזור עסקאותיו עפ"י הספרים למחזור המדווח בהן, כי המדובר ב"חשבונות שהתגלגלו" ושולמו רק במועד מאוחר יותר – ברם הסבר זה לא רק שאינו מכשיר בכלשהו את ה"שרץ" אלא שהמערער לא טורח כלל לחזור עליו בעדותו הראשית.


סוף דבר

על סמך חומר הראיות שהובא בפני הנני קובע בזאת כי פסילת ספרי ופנקסי המערער ע"י המשיב

נעשתה כדין וזאת לאור הליקויים המשמעותיים והחמורים שנמצאו בהם.

השומות לפי מיטב השפיטה, שהוציא המשיב למערער, הן שומת התשומות והן שומת העסקאות הינן סבירות, ראויות ונתמכות על פני הדברים בנתונים ברורים ומוגדרים.



המערער לעומת זאת לא עמד, ולו גם בחלק מזערי, בנטל הראיה המוטל עליו להפרכת אותן השומות והחלטות המנהל לדחות את השגותיו עליהן.



לאור כל אלו, אני מחליט בזאת על דחית ערעורו של המערער.

המערער ישא בהוצאות המשיב בערעור זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,500 ₪.




רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון