הסברים על הכנסות מעסק במסגרת ערעור מס הכנסה


פסק דין

א. ההליך והשומה.

זהו ערעור מס הכנסה המתיחס לשנת המס 1995.

המערער מנהל חנות למכירת חומרי ניקוי, קוסמטיקה ובשמים.

המערער הגיש למשיב דו"ח הכנסות לשנת המס 1995 ובו הצהיר על הכנסות חייבות כדלקמן:

הכנסה מעסק - 121,052 ש"ח.

הכנסה מביטוח לאומי - 3,389 ש"ח.

הכנסה ממשכורת האשה - 35,468 ש"ח.



ע"ס הצהרות הון שהגיש המערער לתאריכים 31.12.95 ו- 31.12.89, ערך לו המשיב השוואת הון כדלקמן:

סה"כ הון ליום 31.12.95 - 832,487 ש"ח

סה"כ הון ליום 31.12.89 - 152,808 ש"ח

הפרש - 676,679 ש"ח.



לגידול ההון הוספו שימושים כדלקמן:

תשלום מס רכישה בגין רכישת דירה 18,664

תשלום מס הכנסה בפועל (בש"ח) - (המערער ואשתו):

השנה 1990 1991 1992 1993 1994 1995

מס 8,007 18,415 21,096 28,879 41,631 22,643

סה"כ: 140,671 ש"ח



תשלום ביטוח לאומי בפועל (המערער ואשתו (בש"ח):

השנה 1990 1991 1992 1993 1994 1995

תשלום 5,081 8,803 10,484 11,742 14,079 20,744

סה"כ: 70,933 ש"ח

סה"כ שימושים: 230,268 ש"ח

סה"כ הסכום לכאורה ללא הוצאות מחיה הטעון הסבר: 909,947 ש"ח



בנוסף לכך, הוספו להון הסכומים הבאים:

הוצאות שונות בגין הסכם הדירה שנרכשה 13,500 ש"ח

תאום נכסים נוספים עפ"י טופס י"א: 2,739 ש"ח

סה"כ: 16,239 ש"ח



מאידך, לא נלקחו בחשבון שימושים והון אלה:

נסיעות לחו"ל של המערער ואשתו. בתקופת השוואת ההון נסעו המערער ואשתו לחו"ל מספר פעמים;

נסיעה לחו"ל של בת המערער מורן;

שווי הנסיעות הנ"ל לחו"ל כ- 21,000 ש"ח (עפ"י טבלאות בדבר עלות שהיה בחו"ל של המחלקה הכלכלית של נציבות מס הכנסה);

דמי תיווך ששולמו בגין הדירה החדשה, 8,380 ש"ח.

רכב אאודי שנת ייצור 1994 שהמערער טוען שקיבל במתנה מאימו ושוויו כ- 80,000 ש"ח עפ"י מחירון 12/93;

הרכב נרשם ע"ש האם במשרד הרישוי ואולם מבדיקה, שערך המשיב במרשם הנהגים העומד לרשותו וכן במשרד הרישוי בחולון נתברר, כי לאם אין כלל רישיון נהיגה. כמו כן, מבדיקת יכולתה הכלכלית של האם עולה, כי אין בידיה אמצעים כלכליים לרכישת רכב כמעט בכלל ובסכום כה נכבד בפרט.

סה"כ סכומי השימושים שלא נקלחו בשחבון על-ידי המשיב: 109,380 ש"ח.

רכישת דירה חדשה ומכירת דירה ישנה:

המערער ואשתו רכשו את הדירה החדשה (לעיל ולהלן: "הדירה החדשה") בסכום קרן של 670,500 ש"ח וזאת בחודש מרץ 1995, חרף האמור בכותרת ההסכם ויום העסקה נקבע על-ידי מנהל מס שבח מקרקעין ליום 16.3.95, כמפורט בפלט המחשב.

מבדיקת כרטיס החו"ז של המערער ואשתו אצל הקבלן, השתלמה כל התמורה בגין הדירה החדשה לא יאוחר מחודש יוני 1995.

ביום 6.6.95 נמסרה למערער ולאשתו החזקה בדירה, עפ"י אישור מהמוכרת, ריאלקו חברה להשקעות במקרקעין בע"מ.

ביום 8.11.95, מכר המערער את דירתו ברח' הרצוג 19/8 עכו (להלן: "הדירה הישנה") שנרכשה על-ידי המערער ביום 31.3.80, תמורת סך של 125,000 (דולר ארה"ב), שהם 387,500 ש"ח. תמורת הדירה התקבלה במלואה עד תום חודש נובמבר 1995.



מקורות והסברים:

המשיב התיחס למקורות והסברים כדלקמן:

הכנסות לפי דו"חות 738,686 ש"ח

חסכון הנובע מפחת 10,979 ש"ח

סה"כ מקורות 749,665 ש"ח

הסכום שנשאר להוצאות מחיה (שלילי) (176,521) ש"ח

לסה"כ המקורות הוספו הוצאות מחיה (לפי לוח 5-6) של: 279,111 ש"ח

סה"כ הפרש הון הטעון הסבר, הינו: 455,632 ש"ח



בדיון מיום 17.9.97 עם מיצגו של המערער, לפני הוצאת הצו, ניתנו הסברים כדלקמן:

הכנסות מוצהרות מדו"חות 736,686 ש"ח

פחת 10,979 ש"ח

משיכות מההורים שלא הוחזרו 88,400 ש"ח

מכירת הדירה הישנה 387,500 ש"ח

משיכה מקופ"ג - בר יציב 37,729 ש"ח

סה"כ: 1,261,294 ש"ח

נותר למחיה (חיובי): 351,347 ש"ח



בנימוקי הערעור העלה המערער הסבר נוסף להפרש ההון הבלתי מוסבר של 46,000 ש"ח, שמקורו בתוכנית חסכון בבנק דיסקונט, כך שנותר למחיה 399,347 ש"ח.



הסבר חדש זה לא נתקבל על-ידי המשיב.



המשיב לא היה מוכן לקבל את ההסברים הבאים:

משיכות מההורים שלא הוחזרו בסך 88,400 ש"ח ומכירת הדירה הישנה בסך 387,500 ש"ח. מאידך, הוא הכיר בפחת 10,979 ש"ח והכנסות מוצהרות מדו"חות בסך 736,686 ש"ח וכן משיכה מקופת גמל בר-יציב בסך 37,729 ש"ח.

לפיכך, נקבע הפרש ההון הבלתי מוסבר לסך של 417,903 ש"ח.



המשיב גם קבע בשומתו תוספת מחזור בגין העלמת קניות בסך 25,848 ש"ח, לפי אחוז רווח גולמי מוצהר של 22.55% מהעלות. לפיכך, הכפיל המשיב את מחזור הקניות שהושמט ב- 122.5% והגיע ל- 31,677 (31,677 = 122.5% X 25,848). בסיכומיו הודה ב"כ המשיב, כי מתוספת המחזור יש לנכות את הסכום של 25,848 ש"ח וליחס למערער תוספת הכנסה של 5,829 בלבד ולא סכום של 31,677 ש"ח ככתוב בטעות בנימוקי השומה. המשיב יחס למערער גם תוספת בגין תיאום זיכויים והנחות בסך 12,939 ש"ח. המדובר בהוצאות שהמערער ביקש לנכות, אך בפועל לא הוצאו אם מחמת זאת שנתקבל בגינן זיכוי ואם באשר שניתנו הנחות באופן שהעלות בפועל נמוכה מהנדרש בדו"ח.

סך ההכנסה הכוללת המיוחסת למערער ולאשתו היא איפוא 622,428 ש"ח (417,903 + 31,677 + 12,939).



ב. עיקרי טענות המערער.

המערער לא היה מיוצג על-ידי עורך דין וטענותיו אינן מנוסחות בלשון משפטית. עם זאת, ניתן להבין, כי הוא טוען כדלקמן:

א. הוא רכש דירה חדשה בנהריה בתאריך 5.4.95. אותה עת טרם מכר את דירתו הישנה ברח' הרצוג 19 עכו, ולכן נזקק להלוואות פרטיות מהאנשים שיפורטו להלן על מנת לשלם לקבלן.

בדצמבר 95, הצליח למכור את הדירה הישנה ואז החזיר ההלוואות לאנשים אלה. ואלה האנשים שמהם קיבל הלוואות:

רוני גולד - 40,000 ש"ח;

אלמקייס דוד - 35,000 ש"ח;

סרג'ה יצחק - 40,000 ש"ח;

פלדמן נלי (לשעבר סלובודין) - 15,000 ש"ח;

אדוארד סלובודין - 35,000 ש"ח.

כמו כן קיבל מאמו שולמית דגרי, 180,000 ש"ח, מתוכם 45,000 ש"ח בתור מתנה, והיתרה כהלוואה שהוחזרה על ידו לאחיו ואחיותיו אלי, נחמה ושושנה.



ב. אומר המערער בלשונו:

"בענין סכום המלאי הרי טעות לעולם חוזרת ואם סכום במלאי גדול בסד 8,794.00 ש"ח בטעות אבקש להקטין את ההכנסה בסכום הנ"ל לשם תקון טעות וכך בקשתי מהמפקח בעת עריכת ההסכם שצחק ובקש לשכוח מהענין.

בענין חשבוניות וזכויים הוסבר למפקיח:

בשנה זו אבא חלה במחלה סופנית ובתי עברה נתוח לב פתוח ורוב הזמן בליתי בבתי חולים, בית אבות ובית משפט לשם אפוטרובסות והעסק נוהל על-ידי העובדות.

הזיכויים כלל לא נתקבלו בעסקי ומסביר זאת שאין אף זכוי עם חתימתי שנתקבל ואף זכוי לא נשלח בדואר רשום לעסק.

כל החשבוניות בסך - 25,848.00 ש"ח

פחות הזיכויים בסך - 12,939.00 ש"ח

כל הסכום שמדובר בו הינו בס"ך 12,909.00 ש"ח שמהווה סך 0.02% מקניות של 824,658.00 ש"ח איפוא כוונת ההעלמה כאן.

מדובר בסכום מזערי בשנה שבה בעיותי האישיות גדולות מכל ענין אחר.

חב' סול מערכות שבה מופיעים כל הקניות כמעט וזכויים בסך 6,641.00 ש"ח.

בבדיקת מס הכנסה נתברר שיש בה אי סדרים דבר שמוסבר למפקח ונדרש לבדוק.

יש לציין, שבדיקה צולבת נערכה גם לשנת 1996 ולא היו חשבוניות או זכויים שלא באו לידי בטוי, דבר המאמת שהסיבה היתה הבעיות האישיות, ומיותר לציין שאם היתה כוונה הייתי משמיט חשבוניות ולא חשבוניות וזכויים דבר שמקזז אחד את השני כפי שקרה.

בענין ה- Z ב- 29.10.95, הוסבר למפקח המכובד שהקופה בעסק התקלקלה והרשומים של אותו יום נערכו בקופה ישנה הנמצאת אצלי בעסק שקיבלתי מעוסק אחר שהמצטבר האחרון שלו שווה המצטבר האחרון בקופה פחות ה- Z הסבר שהתקבל ע"י המפקח וכיום צף לשם נפוח באוירה".



יצוין, שעל טענותיו האחרונות לא חזר המערער לא בתצהיר שהגיש ולא בסיכומיו ולכן יש לראותן כטענות שנזנחו.



ג. שאלות המחלוקת.

לאחר זניחת טענות המערער כלפי הקביעות בשומה הנוגעות להעלמת קניות ותוספת בשל תיאום זיכויים והנחות, הרי שאלות המחלוקת היחידות שנותרו להכרעה הן הסברי המערער להפרשי ההון. הסברים אלה מתיחסים ל-:

1. משיכת תכנית חסכון בסך 46,000 ש"ח.

2. סכום של 387,500 ש"ח ממכירת דירת עכו (הדירה הישנה).

3. קבלה של סכום של 88,400 ש"ח מההורים.

4. קבלת הלוואות גישור מהאם וה"ה אדוארד סלובודין, נלי פלדמן, גולד, אלמקייס וסרג'ה. יודגש, כי הלוואות הגישור אינן מהוות לכשעצמן הסבר, אלא ההכרעה בהן נוגעת לשאלה אם יש לראות במכירת הדירה הישנה הסבר, וזאת בשים לב לכך שהתשלומים בגין הדירה החדשה קדמו למכירת הדירה הישנה.



ד. הראיות.

המערער הגיש תצהיר משלו ובו חזר על גירסתו בדבר ההלוואות והמתנה מהאם וכן תצהירים של אמו שולמית דגרי ושל ה"ה סלובודין אדוארד, דוד אלמקייס, רוני גולד, סרג'ה יצחק.

נעשה נסיון לחקור את האם בבית ביום 3.5.00 על-ידי פקיד בית-המשפט לפי תק' 171 לתסד"א, וזאת בשל טענה שמצב בריאותה של האם אינו מאפשר לה להגיע לביהמ"ש. במסגרת זו לא ניתן היה לחקרה בשל קשיי שפה והפרעות מצד המערער.

ביום 22.6.00 נתקיימה חקירתה בביהמ"ש, לאחר שהיא הופיעה במפתיע.

המשיב הגיש תצהיר, של המפקח יוסף טובול, שערך את השומה ותצהיר של אריה בראונשטיין העובד אצל המשיב על ביקור שערך בבית אמו של המערער.



עובד מס הכנסה מר אריה בראונשטיין אומר, כי ביקר בבית האם שולמית דגרי ביום 19.10.99.

במהלך הביקור נשאלה גב' דגרי כיצד רשומה על שמה במשרד הרישוי מיום 8.4.97 מכונית קאיה (מ.ר. 7485705) (להלן: "המכונית"). במענה לשאלה, השיבה גב' דגרי, כי המכונית נרכשה על-ידי בנה הרצל דגרי מכספו הוא, אלא שהוא רשם את המכונית על שמה. לדבריה, הדבר נעשה משום שהוא מסיע אותה לפעמים.

עוד סיפרה גב' דגרי, כי בעלה (דגרי נאג'י), נמצא בבית אבות מזה כ- 8 שנים וכי עלות החזקתו החודשית מסתכמת בכ- 5,000 ש"ח לחודש.

הגב' דגרי גם סיפרה, כי כשנה לפני הביקור שלנו (דהיינו בשנת 1998) בוצעו שיפוצים בביתה. במהלך השיפוץ גילה הקבלן הערבי, שביצע את השיפוץ, שקית ובה דולרים (דולרטים" בלשונה) בקיר. השטרות היו רטובים, נודפים ריח רע ומושחתים. עוד ציינה, כי לא ידעה על קיומה של השקית הנ"ל.



האם נשאלה, האם פנו לבנק לצורך החלפת השטרות והשיבה, כי אכן פנו לבנק להחלפת השטרות אלא שהבנק סירב להחליפם היות והיו ישנים ובסופו של דבר השטרות נזרקו.

בחקירתו (ישיבה 30.1000) אמר, כי דיבר עם האם בעברית. תשובותיה שניתנו בעברית לא רהוטה היו ברורות. לא נערך פרוטוקול מאותו ביקור (ע' 44).



המצהיר יוסף טובול, שערך את השומה אומר בחקירתו (ישיבה 30.10.00), כי תשלומי המערער לקבלן ממנו רכש את הדירה היו כדלקמן:

14.3.95 - 201,000 ש"ח.

2.4.95 - 105,000 ש"ח, מזה 45,000 ש"ח מחשבון הבנק של המערער ו- 60,000 ש"ח העברה מהוריו.



המערער בחקירתו (ישיבה 30.10.00) אומר שיש לו ולרעייתו שלושה חשבונות בנק: בבנק מרכנתיל, בנק מזרחי ולאשתו חשבון בנק בבנק דיסקונט (ע' 29-30). יכול להיות שהיה לו יפוי כוח בחשבון האם (ע' 31).

לדבריו, הציג בפני פקידי מס הכנסה את המקור של ההסכמים המצורפים לתצהירי העדים מטעמו, אלא שכל פעם התחלפו הפקידים והכל מתחיל מחדש (ע' 31). להלן הוא הציג את מסמכי המקור לביהמ"ש (מע1/ - מע6/) (ע' 33).

בינו ובין המצהירים שהילוו לו כסף שררו יחסי אימון (ע' 32).

כשנשאל כמה כסף קיבל מהאם, לא ענה במישרין אלא הפנה לעדות אמו (ע' 40). הכסף ניתן לו "כמתנה מכל הלב" (ע' 41). פרט ל- 180,000 ש"ח הועבר לו סכום של 88,400 ש"ח מחשבון הבנק של ההורים כמתנה עקב רכישת הדירה (ע' 41).

את כל הכספים קיבל במזומן (ע' 33) והחזיק אותם בבית, בכיס או במכונית (ע' 33-4), שכן הוא לא מאמין בבנקים (ע' 34). בכסף הוא השתמש כדי לשלם לקבלן בתאריכים שהקבלן דרש זאת (ע' 35).

כאשר מכר את הבית בעכו, קיבל שיק, הפקיד אותו בבנק ומשך מהבנק כספים במזומן ובכך החזיר את כספי ההלוואה (ע' 37).

עם החזרת ההלוואות, לא נעשה כל מסמך (ע' 37).

הוא אינו זוכר כמה כסף העביר לאחים מהלוואת האם. הוא נתן להם כמה שהוא אז חשב שמגיע להם (ע' 38). התשלום לאחים נעשה במזומן (ע' 39).

יחסיו עם אמו בשנת 95 היו אידיליים (ע' 39).



להלן הוגש מכתב תגובה של המערער מחודש ספטמבר 99 בבש"א 7512/99 (מש15/). במכתב זה אומר המערער שסכום של 88,400 ש"ח הועבר מחשבון הבנק של הוריו לחשבון הבנק שלו כמתנה עקב רכישת הדירה.

אשר לסכום של 180,000 ש"ח, נאמר שהוא ניתן כהלוואה ומודגש שמדובר בהלוואה ולא במתנה.



מבין המצהירים של המערער, מר סלובודן אדוארד לא הופיע לחקירה בטענה של בעיה רפואית. בסוברי לתומי, כי הוא לא יכול להגיע פיזית לביהמ"ש, החלטתי שהוא יחקר בביתו, אך בהמשך התברר כי הוא יוצא לעבודה. בתעודה רפואית שהוגשה לביהמ"ש נכתב ש"עקב מצבו הבריאותי לא מומלץ מאמץ פסיכולוגי (נפשי)".

התעודה הרפואית שהוגש לא שכנעה אותי שהוא לא יכול להופיע להחקר על תצהירו ולכן החלטתי שלא להתיחס לתצהיר זה.

בחקירתה של פלדמן נלי (לבית סלובודין) עולה שהיא ילידת שנת 1973, עלתה ארצה בשנת 1990 והיא עבדה אצל המערער החל משנת 91. פלדמן נלי אומרת בתצהירה, כי היא נתנה למערער הלוואה של 15,000 ש"ח באפריל 95 והיא הוחזרה בדצמבר 95.

בשנת 95 היא גרה בדירת הוריה בעכו. היא הלוותה למערערת 15,000 ש"ח, אך אין היא זוכרת מתי ניתנה ההלוואה (ע' 5). כשהוסבה תשומת לבה לתאריך אפריל 95, המופיע בתצהירה, היא אמרה שיתכן וזהו תאריך ההלוואה (ע' 6). היא הגישה במצורף לתצהירה עותק מצולם של מכתב בשפה הרוסית, בו נאמר שהיא נותנת למערער הלוואה של 15,000 ש"ח לרכישת דירה בנהריה. במכתב הנושא תאריך 5.4.95, נאמר שהכסף יוחזר על-ידי המערער עם מכירתה של דירתו בעכו. על המסמך אין מופיעה חתימת המערער. המקור של המכתב נזרק על ידי העדה לדבריה (ע' 6).

היא לא דרשה חתימת המערער על המסמך, שכן נתנה בו אמון מלא. הוא היה לה כאב ועזר לה בקליטתה בארץ (ע' 10). לא קיים כל מסמך המצביע על החזרת ההלוואה (ע' 10).

הוצג לה פלט מחשב (מש7/) ממנו עולה, כי הכנסתה השנתית בשנת 95 הגיעה ל- 10,710 ש"ח ברוטו והיא נשאלה כיצד מהכנסה כזו היא היתה מסוגלת לתת הלוואה של 15,000 ש"ח. על כך ענתה, כי קיבלה מקרובי משפחה כסף למימון לימודים ומכסף זה נתנה את ההלוואה במזומן (ע' 7).

היא לא הפקידה את הכסף בחשבון בבנק או בתכנית חסכון, אלא החזיקה אותו בבית (ע' 8).

לדבריה, החזיר המערער את ההלוואה תוך חודשיים בערך מקבלתה (ע' 8). החזרת הכסף היתה לקראת תחילת שנת הלימודים באוניברסיטה, כנראה בסביבות אוקטובר (ע' 8). להלן הוסבה תשומת לבה לכך שבתצהירה נאמר שההלוואה הוחזרה בחודש דצמבר ובתגובה אמרה, שקיבלה את הכסף לקראת התשלום השני לאוניברסיטה (ע' 11).



המצהיר אלמקייס, מסר שנתן הלוואה של 35,000 ש"ח בחודש אפריל 95 וההלוואה הוחזרה בחודש דצמבר 95. במסמך שעותקו המצולם מצורף לתצהיר נאמר, שניתנה הלוואה ב- 25.4.95 וכי על המערער להחזירה עם מכירת דירתו בעכו ולא יאוחר מ- 31.12.95.

בחקירתו (ישיבה 30.1.00) אמר העד, כי הוא לקוח של המערער ולאחיו של העד חנות מול חנות המערער. הוא גם סיפק למערער סחורה בעת ששימש כמשווק של מוצרי סנו (ע' 12).

הוא עצמו רכש לעצמו דירה באפריל 95 במחיר 135,000$, אשר לצורך רכישתה מכר בית (ע' 12) וכן היו לו חסכונות (ע' 13).

כמו כן, קיבל פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה בשנת 91 בסכום של 50,000 ש"ח. כן קיבל מביטוח לאומי סכום של 85,000 ש"ח (ע' 13).

בשנת 95 השתכר 7,000-8,000 ש"ח לחודש (ע' 13). לעד הוצג פלט מחשב שלפיו הכנסותיו המדווחות הן 62,591 ש"ח לשנת 95 (עש8/).

הוא אינו יודע אם המסמך נערך בעת מתן ההלוואה (ע' 16). המסמך נכתב בכתב ידו. להלן הוא התבקש ליתן דוגמת כתב יד (מש9/) ויש לציין שעל פני הדברים נראה שאכן מדובר באותו כתב יד (ע' 16).

ההלוואה הוחזרה כנראה בחודש דצמבר. בכסף שהוחזר, הוא השתמש לצריכה ולא הפקידו בבנק. לא נערך מסמך לענין החזרת ההלוואה (ע' 17).



המצהיר גולד רוני, מסר בתצהירו, כי נתן הלוואה למערער בסך 40,000 ש"ח בחודש מאי 95. לתצהיר צורף עותק מצולם של מסמך חתום ע"י המערער ועל ידי העד ללא תאריך, ובו נאמר שההלוואה תוחזר תוך 6 חודשים מיום מכירת דירת המערער בעכו.

בחקירתו ישיבה 30.10.00, אומר העד, כי הכיר את המערער מעבודתו בחברת שסטוביץ (ע' 18). את הכספים לצורך מתן ההלוואה השיג ממכירת דירה בדרך הים בחיפה. הוא לא זוכר מתי מכר את הדירה (ע' 19). הוא מחזיק תמיד ברשותו מזומנים ("ברצפה" כלשונו) (ע' 19). הוא הביא את כספי ההלוואה לחנות המערער (ע' 21).

אין הוא יודע מדוע אין תאריך על ההסכם (ע' 21). מאחר והעד לא זכר מתי נתן את ההלוואה, הוא נשאל כיצד זכר בעת מתן התצהיר את מועד מתן ההלוואה ועל כך לא נתן תשובה ברורה, אם כי ציין שנעזר באשתו (ע' 22).

כשהוחזרו כספי ההלוואה בדצמבר 95, לא נעשה כל מסמך (ע' 23).



העד סרג'ה יצחק אומר שנתן את ההלוואה בסך 40,000 ש"ח למערער בחודש מאי 95.

לתצהיר צורף צילום מסמך החתום על ידו ועל ידי המערער ללא תאריך, בו מאשר המערער, כי קיבל הלוואה והוא מתחייב להחזירה תוך 5 חודשים מקבלתה. בהמשך נאמר שהמועד להחזרת ההלוואה הוא ביום מכירת הדירה וקבלת הכסף.



בחקירתו ישיבה 30.10.00, אומר העד, כי הוא הרוויח בשנת 95 50,000-60,000 ש"ח בשנה בעבודתו כשכיר. הוגש פלט מחשב מש10/ וממנו עולה, כי הוא השתכר 44,700 ש"ח ברוטו ובהקשר לכך נשאל כיצד נתן הלוואה בגובה הכנסתו השנתית. תשובתו היתה, כי חסך כסף. את חסכונותיו הוא מחזיק חלק בבנק והרוב בבית, למרות שאין לו כספת (ע' 24).

המסמך המצורף לתצהירו נערך כמה ימים לאחר מתן ההלוואה (ע' 25). הוא אינו זוכר מתי ניתנה ההלואה, אך בעת שעשה את התצהיר הוא זכר את התאריך (ע' 27). יתכן שזכירה זו "רועננה" על-ידי דגרי (ע' 28). אחרי ארבעה-חמישה חודשים, הוחזרה ההלוואה והכספים הוחזקו על ידו בבית.



אם המערער דגרי שולמית מסרה בתצהירה, כי ביום 17.5.95 נתנה למערער סך של 180,000 ש"ח מתוכם 45,000 ש"ח כמתנה והיתר כהלוואה. ההלוואה שולמה לאחר מכירת הדירה בעכו לפי הוראותיה לילדיה נחמה שושנה ואלי - 45,000 ש"ח, לכל אחד מהם.



במצורף לתצהירה צורף העתק מצולם של מסמך בו נאמר שנתנה למערער הלוואה בסך 180,000 ש"ח במזומן ועם מכירת הבית יתחלק הסכום שווה בשווה בין האחים.



בחקירת האם באמצעות מתורגמנית לשפה הערבית העיראקית ביום 22.6.00, היא אמרה שבעלה המנוח הביא עמו בעת עלייתם ארצה בשנת 1950, כסף ויהלומים מעיראק. הכסף לא הוכנס לבנק אלא היה קבור בבית. כמו כן, ירשה כסף מאמה המנוחה (ע' 4). בעלה המנוח עבד ברכבת 26 שנה ומשכורתו היתה בסדר. הוא יצא לפנסיה מוקדמת בשל מחלתו (ע' 12).



במהלך החקירה הוגש מטעם המשיב חומר הנוגע לת"א מ"א 502/95 (מש1/) ממנו עולה, שהיו קיימים סכסוכים משפחתיים בשאלת מימון שהותו של בעלה המנוח בבית אבות, בעת שבעלה המנוח של העדה היה עדיין בחיים. בשלב מסוים מונו המערער ואחותו שושנה כאפוטרופוסים והאם ביקשה ביטולו של מינוי זה. ואכן ביום 31.10.95 בוטל המינוי והקרן לטיפול בחסויים מונתה כאפוטרופוס.



בעת שערכה האם שיפוץ בביתה, נמצאה לדבריה קופסה ובה דולרים. זה היה שנתיים, שלוש לפני מתן העדות (ע' 13).

היא נשאלה אם חילק המערער את הכסף שקיבל ממנה בין האחים ותשובתה היתה "לא, יש להם ברוך השם, אחד עוזר לשני" (ע' 14).



בחקירה חוזרת הציג המערער שאלה בזו הלשון:

"אני ביקשתי ממך 180,00 ש"ח מהחשבון היתה לי בעיה לחוסר של הבית, לקחתי את ה- 180,000 ש"ח אלי ועד היום לא החזרתי כלום כי לא היה לי".



ועל כך ענתה האם:



"נתתי לו כסף כי הוא קנה מכונה לפי 9 שנים, אני לא יודעת למה היה הכסף. עד היום אתה לא החזרת לי את הכסף".



ה. דיון ומסקנות.

1. כאמור, בשים לב לכך שבענין העלמת קניות ותיאום זיכויים והנחות זנח המערער את טענותיו, נדחה הערעור בנקודות אלה.



2. המשיב קיבל חלק מהסברי המערער וההפרש הנטען על ידי המשיב עומד על 417,903 ש"ח.



3. הנטל להוכיח את ההסברים להפרשי ההון הנתונים במחלוקת, מוטל על שכם המערער.



4. אשר להסבר בסך 88,400 ש"ח, מאחר והמערער טען שמדובר בהעברה מחשבון ההורים לחשבון הבנק שלו, לא היה קל מכך להביא אסמכתאות המוכיחות אותן פעולות. הוגשו חשבונות של האב והאם (מש4/ - מש6/) שמספרם 022639 ו- 130417 בבנק הפועלים לשנים 1995-1993 ולא נמצאה פעולה בסכום כזה או דומה לו. אמנם יתכן והיו חשבונות נוספים להורים, אך הנטל להביאם היה מוטל על המערער. גם בחשבונות הבנק של המערער בבנק דיסקונט מספר 98446260 ו- 164844260 (מש11/ - מש12/), לא ניתן למצוא רמז להעברה כזו.

לפיכך, יש לדחות הסבר זה.



5. אשר להסבר של משיכת תכנית חסכון בסך 46,000 ש"ח, גם בקשר לתכנית זו לא הוגשו אסמכתאות. בנוסף לכך, לא נעשתה על-ידי המערער הפרדה בין סכום הקרן והריבית. לכן, נדחה גם הסבר זה.



6. מכירת הדירה הישנה בסכום של 387,500 ש"ח - דירה זו נרכשה ביום 31.3.80 ונמכרה ביום 8.11.95. המשיב טוען, כי סכום זה אינו משמש כהסבר מטעמים אלה:

(א) כספי הדירה הישנה לא שימשו למימון הדירה החדשה, שכן התמורה בגין הדירה החדשה שולמה במלואה עד ליום 12.6.95, כעולה מכרטיס החו"ז של המערער בחברה הקבלנית ריאלקו (נספח י"א לתצהיר המפקח).

(ב) ביום 17.11.95 הפקיד המערער לחשבונו בבנק מרכנתיל דיקונט (שמספרו 212768) יתרת התמורה בגין הדירה הישנה בסכום של 327,240 ש"ח ורכש פק"מ באותו סניף עד ליום 1.12.95 (ראה מש14/). ביום 1.12.95 נמשכו מחשבון המערער לצורך בלתי ידוע 323,754.85 ש"ח.

(ג) אין לקבל את טענות המערער בדבר הלוואות הגישור שקיבל, שכן ההלוואות נתקבלו לפי המסמכים שצורפו לתצהירי העדים במועדים שונים בחודש אפריל 95, ואילו מכרטיס החו"ז של המערער אצל הקבלן עולה, כי עוד בטרם קבלת ההלוואות הנטענות כבר שילם המערער 261,000 ש"ח לקבלן.

גם לאחר התשלומים ששולמו לקבלן עד ליום 2.4.95 (306,000) לא היה צורך בהלוואות גישור של כ- 340,000 ש"ח, עפ"י הנטען, שכן התשלום השלישי בסכום של 300,000 ש"ח נעשה ביום 1.6.95, באמצעות משכנתא מבנק מסחרי (מכאן, שלכל היותר רק התשלום האחרון ע"ס 64,500 ש"ח במזומן שבוצע ביום 12.6.95 יכול לכאורה, בלבד, להוות מושא להחזר הלוואות גישור).

לפיכך, מבקש המשיב להסיק אחת ממסקנות אלה:

המערער השתמש בכסף בשנת המס 1995, קרי: שימוש נוסף שלו.

המערער, הנוהג, כפי שהוכח בדיון, להחזיק מזומנים רבים באמתחתו, השמיט במודע ובמכוון סכום זה מהצהרת ההון השניה מיום 31.12.95, למרות שסכום זה היה באמתחתו וברשותו וזאת ע"מ להקטין את ההון ליום 31.12.95, דבר המביא להקטנת הפרש ההון הטעון הסבר.

ודוק: כל אחת מהמסקנות לעיל, מביאה בהכרח לגידול בהון שמגדיל את הפרש ההון הטעון הסבר ב- 387,500 ש"ח וזאת בין כשימוש ובין כנכס שהושמט מהצהרת ההון לתום תקופת השוואת ההון, קרי ליום 31.12.95.



7. עקרונית, אינני מוכן לקבל את טיעון המשיב הנאחז בתאריכי התשלום לקבלן. המערער הוא בעל עסק ולפי דבריו המקובלים עלי, יש לו כל מיני הסדרי אשראי עם הספקים והלקוחות (ראה דברי המערער ע' 36-7 ישיבה 30.10.00) שאיפשרו לו לממן מימון ביניים תשלומים שונים. לכן, קיימת אפשרות סבירה שהמערער אשר ידע כי הוא עומד לקבל כספים ממכירת הדירה הישנה ויש בידו לגייס גם כספים מחברים ובני משפחה "ישחק" בינתיים בכספי לקוחות וספקים. לפיכך, במישור העקרוני אינני סבור שיש לדחות את ההסבר הקשור במכירת הדירה הישנה רק בגלל הפער בתאריכים.



8. אשר להלוואות הגישור השונות המגיעות לפי גירסת המערער ל- 340,000 ש"ח:

(א) אינני מוכן לקבל את הגירסה בדבר הלוואת הגישור של סלובודין אדוארד, באשר הוא לא הופיע לחקירה על תצהירו מנימוקים רפואיים שלא התקבלו על דעתי.

(ב) אינני מוכן לקבל את הגירסה בדבר הלוואת הגישור של הגב' פלדמן, בשים לב לסתירות בדבריה בקשר ליעוד הכסף למימון הלימודים באוניברסיטה והמועדים של מתן ההלוואה הנטענת והחזרתה, כמפורט לעיל. כמו כן, בשים לב להכנסתה הזעומה, קשה להניח שהיא היתה מסוגלת ליתן הלוואה למערער.

(ג) לעומת זאת, אני מקבל את עדותו של אלמקייס, בשים לב לכך שהוא לקוח של המערער ועומד עמו בקשרים עסקיים. אלמקייס בעדותו גם העיד על קיומם של מקורות כספיים (פיצויים עקב תאונה).

אינני מיחס חשיבות לסתירות שנתגלו פה ושם בעדותו.

(ד) אשר להלוואת הגישור הנטענת של סרג'ה יצחק, היא אינה מתקבלת על דעתי, שכן מדובר בהלוואה בסכום השווה למשכורתו השנתית ודבריו, שהיו לו חסכונות שאת רובם הוא מחזיק בבית בלי לדאוג לשמירת ערכם, נראים לי כבלתי סבירים.

(ה) מאידך, נראה לי, כי יש לקבל את דבריו של העד רוני גולד. העד הסביר, כי היו בידיו כספים ממכירת דירה בדרך הים. העד גם היה בקשר עסקי עם המערער בשל עבודתו בחברת שסטוביץ.

(ו) אשר לדברי האם בדבר מתן 180,000 ש"ח למערער, אלה אינם מקובלים עלי. כפי שהוכח מפרשת האפוטרופסות, היחסים בין המערער ואמו היו עכורים. האם היתה חסרת יכולת כלכלית. ממכתב ששיגרה האם לאפוטרופוס (מש3/), היא ביקשה לפטור אותה מאגרה עקב מצב כלכלי קשה. היא ציינה בבקשתה שמקורות הקיום שלה דלים. אמנם המכתב הוא משנת 1999, ואילו אנו עסקינן בשנת 95, אך לא נראה שחל איזה שינוי מהותי בשנים הללו.

ההסבר שנתנה האם, כאילו נמצא מטמון בדולרים בעת השיפוץ שנערך בדירתה, אינו יכול לעמוד, שכן לדבריה השיפוץ נערך שנתיים, שלוש לפני מועד מתן עדותה (22.6.00, ע' 13). זה מביא אותנו לשנת לשנת 98 או 97, כלומר אחרי תקופה ההלוואה ואחרי המועד שבו נתנה, לפי הנטען, את הכסף לבנה. האם הכחישה שנעשה הסכם בכתב, למרות שהסכם כזה הוגש לביהמ"ש.

מוזר גם הדבר, שלמכלתחילה נדרש מהמערער להחזיר ההלוואה לאחר מכירת הבית הישן באופן ש- 45,000 ש"ח מתוכה ישארו בידו וסכום זה דומה יתן לאחיו ולאחותו, אך מתברר שהמערער טוען, כי לא החזיר את ההלוואה (בע' 14), והאם אומרת שלאחים יש משלהם ולכאורה לא נדרש מהמערער לחלק לכ"א מהם 45,000 ש"ח. יצוין, כי האח והאחיות לא הובאו לעדות.



9. לאור כל האמור, אודה, כי בבואי לקבוע עד כמה ניתן לקבל את כספי מכירת הדירה הישנה כהסבר, אני נמצא בדילמה וזאת נוכח העדות מלאת הסתירות של המערער ואמו ואי האמון שאני נותן בחלק מהעדים שהובאו על ידי המערער.

מן הצד השני, הגיונם של הדברים הוא שלפחות חלק מכספי התמורה בגין הדירה הישנה שימשו לרכישת הדירה החדשה, בשים לב לכך שכספי התמורה של הדירה הישנה אינם מופיעים בהצהרת ההון של 31.12.95, כאשר הוא "מגשר" על המועדים אם על ידי "משחק" באשראי ספקים ולקוחות וכן על ידי עזרה כספית מסוימת של חברים.

כמובן, שתיאורטית תתכן גם התיזה של המשיב, לפיה למערער היו כספים נוספים שהועלמו ולכן עשה שימוש בכספי המכירה של הדירה הישנה למטרות אחרות, אך אפשרות זו היא פחות סבירה בעיני מהאפשרות האחרת שלפחות חלק מכספי הדירה הישנה שימשו למטרות רכישת הדירה החדשה. לו היו למערער כספים די צרכו כדי לרכוש הדירה החדשה, לא היה נזקק למשכנתא בסכום של 300,000 ש"ח מבנק מסחרי.

יתר על כן, הוא היה יכול להשאיר הדירה הישנה בידו לצורך השכרתה.

בשים לב לאמור, אני מוכן לקבל כהסבר חלק מהתמורה בגין הדירה הישנה בסכום של 170,000 ש"ח.



בשים לב לאמור, מתקבל הערעור חלקית, ומסכום ההפרש בסך 417,903 ש"ח, יורד סכום של 170,000 ש"ח, כך שהפרש ההון יעמוד על 247,903 ש"ח.

יתר חלקי השומה יעמדו בעינם.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק מס הכנסה

  2. ערעור מס הכנסה

  3. מס הכנסה שלילי

  4. הסכם מס הכנסה

  5. מס הכנסות מבנין

  6. סיווג מחדש

  7. סיווג עסקה

  8. מאפיה - מס הכנסה

  9. מיסים עקיפים

  10. סעיף 2 פקודת מס הכנסה

  11. דוגמא לערעור מס הכנסה

  12. מס הכנסה - חופש המידע

  13. סודיות מס הכנסה

  14. קרקע תפוסה - צו מיסים

  15. קוד ISHR - מס הכנסה

  16. מס הכנסה - קיוסק

  17. תקנות מס הכנסה רכב

  18. תקנות מס הכנסה פחת

  19. ביקורת מס הכנסה – דוגמא

  20. אישור לגבות מיסים

  21. תקנות רכב מס הכנסה

  22. ערעור הפחתת הוצאות מחיה

  23. סיווג מוצרים - מס הכנסה

  24. ניכוי תשלום חוב מס הכנסה

  25. סעיף 152 לפקודת מס הכנסה

  26. מחילת חוב מס הכנסה

  27. דיני מס הכנסה - בג''צ

  28. סעיף 220 לפקודת מס הכנסה

  29. סעיף 147 א לפקודת מס הכנסה

  30. מס הכנסה - מאגר מידע

  31. סעיף 130(ג) פקודת מס הכנסה

  32. ערעורי מס הכנסה מאוחדים

  33. קילומטראז - מס הכנסה

  34. תיקון ערעור מס הכנסה

  35. ביקורת מס הכנסה עוסק מורשה

  36. אי הגשת דוחות מס הכנסה בזמן

  37. דרישת הכתב דיני מיסים

  38. עבירות על פקודת מס הכנסה

  39. הכנסה עסקת אקראי - מס הכנסה

  40. החזרת מס יתר ששולם למס הכנסה

  41. תשלום מעביד הפרשים למס הכנסה

  42. מס הכנסה - חברת השקעות

  43. תקנות מס הכנסה פחת מואץ

  44. נקודות זיכוי תושב - מס הכנסה

  45. סעיף 66(ד)(2) פקודת מס הכנסה

  46. סעיף 92(א)(1) פקודת מס הכנסה

  47. סוכן שחקנים - מס הכנסה

  48. תקנות מס הכנסה שכר דירה

  49. ביקורת מס הכנסה - מספרה

  50. סעיף 86 לפקודת מס הכנסה

  51. בניין משובח - צו מיסים עירייה

  52. אי הגשת דוחות למס הכנסה

  53. צו שעת חירום גביית מסים

  54. סעיף 147 לפקודת מס הכנסה

  55. סעיף 135 לפקודת מס הכנסה

  56. סעיף 194 לפקודת מס הכנסה

  57. סעיף 160 לפקודת מס הכנסה

  58. סעיף 153 לפקודת מס הכנסה

  59. תקנות מס הכנסה שיעורי פחת

  60. סעיף 159 לפקודת מס הכנסה

  61. חוק מס הכנסה עידוד להשכרת דירות

  62. תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים

  63. אי תשלום מס הכנסה - זיכוי

  64. תקנות מס הכנסה מחירי העברה

  65. ביקורת מס הכנסה - בית קפה

  66. תיקון 132 לפקודת מס הכנסה

  67. סיווג עסקה - הונית או פירותית ?

  68. אופציות לעובדים - מס הכנסה

  69. ביקורות פתע - מפקחים של מס הכנסה

  70. סעיף 119א לפקודת מס הכנסה

  71. איחור בהגשת ערעור מס הכנסה

  72. מירוץ ההתיישנות - מס הכנסה

  73. תקנות מס הכנסה נסיעות לחו''ל

  74. ערעור מס הכנסה - עוסק מורשה

  75. סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה

  76. בקשה למסור מידע על הכנסות מס הכנסה

  77. הנחה במס הכנסה בישובי גבול הצפון

  78. דיווח על בן משפחה כעובד – מס הכנסה

  79. תקנות מס הכנסה קביעת תנאי שוק

  80. חזקת תלות מקורות ההכנסה בין בני זוג

  81. דיון בדלתיים סגורות - מס הכנסה

  82. הודעת השגה - סעיף 150 פקודת מס הכנסה

  83. מס הכנסה על פיצויים בית דין לעבודה

  84. מס הכנסה - דיווח נפרד על ידי בני זוג

  85. הארכת תקופת ההתיישנות מס הכנסה

  86. הכנסות מלקוחות חו''ל - מס הכנסה

  87. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד – כתב אישום

  88. תקנות מס הכנסה ניכוי הוצאות מסוימות

  89. האם צריך לשלם מס הכנסה על הכנסות בחו"ל ?

  90. תקנות מס הכנסה תכנון מס החייב בדיווח

  91. חוק מס הכנסה ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה

  92. תקנות מס הכנסה פטור מהגשת דין וחשבון

  93. מכירת שווארמה, פלאפל, שתייה קלה – מס הכנסה

  94. חישוב מאוחד - הכנסות שני בני זוג מס הכנסה

  95. התחמקות שיטתית מהגשת דוחות למס הכנסה

  96. פחת בשל ציוד - סעיף 2(ג)(1) לתקנות מס הכנסה

  97. הסברים על הכנסות מעסק במסגרת ערעור מס הכנסה

  98. ניכוי הוצאות פרויקט כנגד הכנסות פרויקט אחר ?

  99. תקנות בית המשפט ערעורים בענייני מס הכנסה

  100. אי רישום תקבולים - סעיף 216(7) פקודת מס הכנסה

  101. זיכוי מס - מוסד לילדים בעלי צרכים מיוחדים

  102. סעיף 145ב (א)(1) פקודת מס הכנסה - אי רישום תקבול

  103. תקנות מס הכנסה שיעור פחת לדירה מושכרת למגורים

  104. תקנות מס הכנסה תיאומים בשל אינפלציה שיעורי פחת

  105. בני זוג עובדים באותו מקום - דיווח מס הכנסה מאוחד ?

  106. תקנות מס הכנסה ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים

  107. מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח - עבירה על סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה

  108. מטרת סעיף 145 לפקודת מס הכנסה - מסגרת אירגונית לביצוע רישומי התקבולים

  109. מתי יש לדווח למס הכנסה על הפסד מכירת מגרש ? - סעיף 8א'(ג) לפקודת מס הכנסה

  110. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון