ערעור על החלטת מנהל מע"מ

פסק דין א. ההליך ועמדות הצדדים. זהו ערעור על החלטת מנהל מע"מ בחדרה מיום 3.9.97 בהשגה שהגישה המערערת כנגד שומת מע"מ תשומות שהתיחסה לתקופה שבין 1/95 ועד 12/96 בסכום של 60,107 ש"ח (קרן). המערערת רשומה במע"מ בתחום קבלנות בנין. היא ניכתה מס תשומות בגין חשבוניות ע"ש א.מ.מ. אבו קבתא (1993) בע"מ (להלן: "אבו קבתא"). מדובר ב- 18 חשבוניות שהוצאו בתקופה שבין 9.4.95 עד 16.11.95 בסכום כולל של 377,453 ש"ח (כולל מע"מ). אבו קבתא היתה רשומה כעוסק במע"מ נתניה. עמדת המשיב היתה, כי העבודות שאליהן מתיחסות החשבוניות בוצעו על-ידי אחרים ולא על-ידי אבו קבתא, ולכן אין להתיר מס התשומות הכלול בהן. המשיב גם לא התיר בניכוי מע"מ תשומות בגין רכב פרטי. יצוין, כי המערערת אינה חולקת כי אין מקום להכיר בניכוי זה. פרטי עמדת המשיב מצויים בתצהיר מר קאסם אבו דרע, חוקר במחלקת חקירות מע"מ. לדברי חוקר זה, נודע למשיב על פי ממצאי חקירה אחרת (שאינה נוגעת למערערת), כי אבו קבתא מפיצה חשבוניות פיקטיביות, כאשר פעילות זו מסווית באמצעות אחרים וביניהם, מרוואן ניג'ם אשר קנה ממחמד אבו קבתא ו/או מי מטעמו חשבוניות מס של חברת אבו קבתא ובתמורה שילם לאבו קבתא עמלה בגובה שעור המע"מ בגין חשבוניות אלה. חשבוניות אלה מסר בגין עבודה שביצע ללקוחותיו כקבלן טיח וריצוף. השיקים שהתקבלו מלקוחותיו של מרוואן נעשו לפקודת חברת אבו קבתא, הוסבו על ידי אבו קבתא לידי אביו, ראשיד ניג'ם, והופקדו בחשבון הבנק הפרטי של האב בנצרת. לחברת אבו קבתא לא היו פועלים והיא לא העסיקה פועלי שטחים באמצעות לשכת התעסוקה. כמו כן, נתפסו במהלך החקירה בביתו של מרוואן ניג'ם מסמכים הקושרים אותו לשימוש בחשבוניות של חברת אבו קבתא. בספרי הנהלת החשבונות של חברת אבו קבתא נמצאו מאות חשבוניות שהוצאו לעשרות לקוחות ברחבי הארץ כביכול עבור "עבודות" בנין שונות. כמו כן, נמצאו חלק קטן מהחשבוניות שנמכרו לניג'ם מרוואן והחלק הגדול הינו מסדרות כפולות שלא נמצאו בספרי חברת אבו קבתא. על הלקוחות שקיבלו ו/או קנו חשבוניות מס של חברת אבו קבתא על-ידי מרוואן ו/או ראשיד ניג'ם נמנית המערערת. בעקבות מימצאים אלה הוגש כתב אישום נגד אבו קבתא וחברת אבו קבתא. על פי כתב האישום הפיצו הנאשמים הנ"ל חשבוניות פיקטיביות ע"ש חברת אבו קבתא בסדרות שונות לעוסקים שונים על סך של 14,355,881 ש"ח ביניהם לניג'ם ראשיד וניג'ם מרוואן. הנאשמים הודו באשמה המיוחסת להם וביהמ"ש הרשיע אותם וגזר על מחמד אבו קבתא עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרים חודש וכן גזר על הנאשמים מאסר ע"ת וקנס. מימצאי החקירה הובילו לביצוע חקירות נוספות ביחס לעוסקים שונים ביניהם המערערת. במסגרת חקירה זו וחקירות קשורות קודמות, נגבו הודעות ממעורבים לרבות ממחאמיד עומר, מנהל החברה המערערת. כמו כן נבדקו הנהלת החשבונות ו/או ספרי החשבונות של המערערת. מסקנת החקירה היתה, כי החשבוניות נשוא ע"ש 5827/97 הינן פיקטיביות ו/או לא הוצאו כדין וכי המערערת לא היתה רשאית לנכות את מס התשומות בגינן. בהודעתו של מנהל המערערת מחאמיד עומר, הוא אומר כי נחתם הסכם עם כל קבלן משנה. כל קבלן נותן חשבונית מס לפני שהוא מקבל את השיק. הוא טוען שא.מ.מ אבו קבתא זה מרוואן ניג'ם. לשאלה אם מרוואן ניג'ם הוא בעל חברת א.מ.מ אבו קבתא, סירב לענות (הודעה 1 עמוד 5 שורות 1-2). הוא מאשר שכל החשבוניות על שם א.מ.מ אבו קבתא נמסרו על ידי מרוואן ניג'ם. בהודעה מס' 6 הוא טוען שהקבלן הקשור עם ההסכם בין חברת אחים עומר לחברת א.מ.מ אבו קבתא, זהו מרוואן ניג'ם מנצרת, שהביא להם חשבוניות אלו וקיבל תשלום עבורן. אחרי תקופה הגיע ראשיד ניג'ם, אביו של מרוואן, למשרד עם אדם שהציג אותו כבעל חברת א.מ.מ אבו קבתא ואמר שהוא מפסיק לעבוד על השם של בנו מרוואן ומתחיל לעבוד בשם חברת א.מ.מ אבו קבתא. ראשיד ניג'ם קיבל תמיד את השיקים ומסר לחברת אחים עומר את החשבוניות של א.מ.מ אבו קבתא. עומר מאשר בהודעתו שקיבל חשבוניות מס של א.מ.מ אבו קבתא מראשיד ניג'ם ושילם בשיקים לראשיד ניג'ם. ראשיד בא עם החשבוניות חתומות והפקידה של אחיו מילאה את הפרטים והסכומים. המשיב מסתמך גם על הודעות מחאמיד מוחמד, נג'ים מרוואן, ניג'ם ראשיד ואבו קבתא מוחמד. מחאמיד מוחמד הוא מנהל ובעל מניות במערערת. הוא מסר בהודעתו, כי הם חותמים על הסכמי עבודה עם כל קבלן משנה. זכור לו שחברה בשם א.מ.מ בו קבתא עבדה עם חברת אחים עומר באתרים של אחיו עומר מחאמיד. הוא טוען שמרוואן ניג'ם עבד אצלם, אבל לא יודע נציג של איזה חברה היה. ניג'ם מרוואן, הכחיש תחילה כל קשר לחברת א.מ.מ אבו קבתא ולחשבוניות שמסר במקומות בהם עבד, אולם לאחר מכן חזר בו. בהודעה מתאריך 7.3.96 אישר הנ"ל כי קיבל כל פעם מאביו (ראשיד מרוואן) פנקס שלם של חשבוניות על שם א.מ.מ אבו קבתא ובהם 3-4 חשבוניות חתומות ולאחר שהיה עושה חשבון עם הלקוח הוא היה מחזיר את הפנקס לאביו וזה היה מחזיר את הפנקס לאדם שנתן לו את הפנקס. כמו כן, הודה כי הוא ואביו השתמשו בחשבוניות של א.מ.מ אבו קבתא ולא בחשבוניות שלו מהתיק הפרטי כיוון שהיו חייבים כסף למע"מ ורצו שרשויות המס לא יעקלו להם את הכסף על העבודות שביצעו. בהודעה מתאריך 12.3.96 הודה, כי ביצע עבודות אצל אחים עומר ונתן חשבוניות של א.מ.מ. אבו קבתא לפי אותה שיטה. ניג'ם ראשיד, בהודעה מתאריך 6.3.96 טען כי הקשר עם חברת א.מ.מ אבו קבתא היה דרך בנו שהוא קבלן משנה של אבו קבתא, ובסוף ההודעה הודה כי השתמש בחשבוניות של א.מ.מ אבו קבתא בתמורה לתשלום המע"מ במזומן. הוא עשה זאת מכיוון שהיה חייב כסף למס הכנסה ולא היה יכול להוציא אישור ניכוי מס במקור. בהודעה מתאריך 7.3.96 אישר, כי הוא ובנו לא היו שכירים של א.מ.מ אבו קבתא והוא שילם לפועלים שביצעו את העבודה במזומן ולא הוציא להם תלוש משכורת. אבו קבתא מחמד בעל חברת א.מ.מ אבו קבתא, מוסר בכל הודעותיו כי אינו בקיא בפעילות העיסקית והחשבונאית של החברה. הוא טוען, כי בשנים 94-93 הפעיל בחברה שלו היה זוהיר בלה ובשנים 96-95 את כל הפעילויות ביצע עזיז שנראן, אבל הודה שהיה נוכח עם הנ"ל בכל זמן מסירת חשבוניות מס וקבלת כספים, כולל מסירת חומר חשבונאי למנהל החשבונות, נתן שמיר. אבו קבתא אישר שהבעלים השני, אשהב עמאד (אמאד) לא קשור כלל לפעילות החברה ושמו נרשם רק כדי שתירשם החברה ויפתח תיק במע"מ (הנ"ל תושב שועפט, ירושלים). בהודעותיו מסר אבו קבתא שידוע לו על קשרים עסקיים של ניג'ם ראשיד עימם, אך לא ידע פרטים ולענין קבלני המשנה טען שהכל בניהולו של עזיז. עמדת מע"מ מתחזקת גם לאור היותו של אבו קבתא ו/או חברת אבו קבתא ו/או מרוואן ניג'ם ו/או ראשיד ניג'ם ידועים כמפיצי חשבוניות אשר היו מעורבים באספקת חשבוניות למערערת. המשיב מצביע על נסיבות נוספות המחזקות אותו בדעתו, כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות והן: א. המערערת בעבר ניכתה מע"מ תשומות ע"ס חשבוניות פיקטיביות ע"ש נחלה ויסאם וחברת אמונה. ב. לא הוכחה כל שותפות אמיתית בין מרוואן ניג'אם או חברת אבו קבתא. לא הובא כל מסמך בכתב בקשר לקיומה של שותפות כזו. השותפים לא נרשמו באיחוד עוסקים. חיזוק לעמדת מע"מ ניתן לראות בכך שמנהל המערערת אינו מזכיר כלל מהו חלקה של חברת אבו קבתא בפרוייקט הבניה ומודה כי האדם הפעיל והדומיננטי היה מרוואן ניג'ם. לא נראה, כי עשה בדיקות כלשהן ע"מ לוודא ו/או לאמת פרטים ביחס לחברת אבו קבתא. ג. הסכם עבודה בקבלנות שהציגה המערערת מתיחס לעבודות ריצוף באתר בניה בזכרון יעקב, בעוד שרוב החשבוניות שבמחלוקת מתיחסות לעבודות בשכונת אורות באור-עקיבא. ד. זאת ועוד, בעוד ההסכם הנ"ל נושא תאריך 17.8.95, הרי שהחשבונית הראשונה (0027) נושאת תאריך מוקדם 7.5.95 ועל פי הנ"ל מובן, כי העבודה "בוצעה" קודם לכן במהלך חודשים מרץ אפריל 1995. לא מתקבל על הדעת כי "הקבלן" יתחיל בביצוע עבודה טרם שיחתום על הסכם. ה. בנוסף לכך, החשבוניות נושאות תאריכים סמוכים זה לזה ומספר חשבוניות כמו חשבוניות מס' 0127 ו- 0128 אף נושאות תאריך זהה (18.7.95), דבר שאינו סביר ואינו מתקבל על הדעת במיוחד כאשר הנוהג בענף הבניה הוא כי החשבונית מוצאת אחת לחודש. תאור העבודה הכלול בחשבוניות אלה או רובן אינו מתיחס לעבודות ריצוף אלא לעבודות אבן והפרטים הכלולים בהם נסתרים מהשיקים ו/או מדפי ההתחשבנות. בנוסף לכך, חשבוניות אלה לא הכילו את הפירוט הנדרש עפ"י דין. כך למשל, הן אינן כוללות זיהוי המבנים הרלבנטיים, כמות ימי העבודה, מספר העובדים, הסכום לפיו הם מחושבים, המחיר ליחידה ותאור מדויק יותר של העבודה אשר התבצעה לטענת המערערת. רוב השיקים אשר המערערת נסמכת עליהם כהוכחה לביצוע תשלום בפועל לא נעשו לפקודת א.מ.מ אבו קבתא (1993) בע"מ שזהו שמה המלא והמדויק. כמו כן, מעיון בצידם האחורי של השיקים עולה בבירור כי הם נושאים חתימות הסבה של חברת אבו קבתא והוסבו לאחר מכן לראשיד ניג'ם, דבר התומך ומחזק את עמדת מע"מ להיות חשבוניות אלה פיקטיביות. כל השיקים הוסבו על-ידי חברת אבו קבתא ולשם כך אף נמחקו מעל פני השיק המילים למוטב בלבד. עובדת הסבת כל השיקים לראשיד ניג'ם תומכת אף היא בעובדה כי החשבוניות ו/או התמורה בגינן היו כיסוי לעבודתו ו/או לשירותיו של מרוואן ו/או ראשיד ניג'ם למערערת. זאת ועוד, המערערת טוענת, כי שילמה את כל תמורת החשבוניות ואף נסמכה על שיקים כנ"ל, אך התעלמה מהעובדה ששיקים אלה לא נמשכו על חשבונה של המערערת אלא על חשבונו של מחאמיד יוסף אשר אף אינו נמנה על בעלי מניותיה של החברה ו/או על מנהלה. ו. מימצאי החקירה העלו, כי למערערת ערך מוסף נמוך ו/או שאינו סביר ביחס לחברה קבלנית וכי הוצאותיה של המערערת על משכורות ו/או לקבלני משנה לשנים 1996-1993 הינן גבוהות ו/או מוגזמות, מה שמחזק את עמדת מע"מ לפיה נקטה המערערת בכל דרך אפשרית ע"מ להקטין את רווחיה ו/או את חבותה במס ו/או ביחס לכיסוי הוצאותיה. המערערת מצדה, עומדת על כך שהחשבוניות נשוא הדיון הוצאו לה כדין וכי אין מדובר בחשבוניות פיקטיביות. המדובר בחשבוניות אמיתיות שהוצאו בגין עבודות שבוצעו בפועל באתרי בנייה בהם פעלה המערערת. המערערת ביצעה בין היתר, עבודות באתרי בנייה בזכרון יעקב, הר-יונה, בנצרת עילית ובית ספר באום אל פחם. המערערת העסיקה קבלני משנה בתחום הטיוח והריצוף. המערערת העסיקה את חברת אבו קבתא שהוצגה כשותפות בלתי רשומה עם מרוואן ניג'ם. נערך הסכם כתוב בין המערערת לבין חברת אבו קבתא ומרוואן ניג'ם מיום 17.8.95. ההסכם שנערך ע"ג טופס מודפס נושא כותרת "הזמנת עבודה בקבלנות". נשוא ההזמנה הוא "ריצוף בתים" בזכרון יעקב. בגין עבודות שבוצעו הוצאו חשבונות שנבדקו על-ידי מהנדס המערערת באתר ורק לאחר אישור החשבונות וקבלת חשבוניות שולמה התמורה בשיקים. מהתשלומים נוכה מס במקור, עפ"י אישורי ניכוי מס במקור אשר נבדקו על-ידי מנהל המערערת עומר מחאמיד. כמו כן, נבדקו התשלומים על-ידי רואה החשבון של המערערת מר קמאל יוסף מחאמיד. המערערת הציגה את החשבונות והשיקים ששולמו בגין החשבוניות. נגד אבו קבתא הוגש אישום שבו דובר על הוצאת חשבוניות פיקטיביות, אך כתב האישום אינו מזכיר כלל את המערערת. ב. הראיות. המשיב הסתמך על תצהירי החוקר קאסם ושל חיים דוד, ממונה פרוייקטים בתחנת חדרה שערך את הביקורת אצל המערערת בשנת 95 שבה נתגלו החשבוניות נשוא המחלוקת, ושל הגב' איילת בן דוד, מבקרת חשבונות במע"מ חדרה אשר הוציאה את שומת מס התשומות. לבסוף, הושמע מטעמו העד ניג'ם ראשיד. מטעם המערערת הוגשו תצהיריהם של המנהל עומר יוסף ורואה החשבון קמאל יוסף מחאמיד. העד ניג'ם ראשיד אמר בעדותו (ישיבה 20.10.99) את הדברים הבאים: הוא יחד עם בנו עבדו אצל המערערת. הם הביאו עמם מדי יום כ- 10 פועלים (ע' 44). הם עבדו בטיח וריצוף. מאחר ולא היו בידיו אישורים לניכוי מס במקור, הוא עבד "דרך" אבו קבתא. כלומר, כשהיה מגיש חשבוניות אבו קבתא היה חותם עליהן. אבו קבתא היה חותם גם על ההסכם עם הקבלן הראשי (ע' 46). השיקים הוצאו ע"ש אבו קבתא שהיה חותם עליהם ומוסרם לידי העד שהיה דואג לפדיונם בבנק. השיקים שקיבל מהקבלן הראשי היו באים בזוגות, אחד עבור הקרן ושיק נפרד למע"מ. השיק של המע"מ היה מועבר לאבו קבתא. לדבריו, הוא לא הפיץ חשבוניות פיקטיביות של אבו קבתא, אלא "כל החשבוניות, אני הייתי הולך לאבו קבתא למשרד שלו אומר לו היום יש לי חשבונית אצל אחים עומאר, נותן לו את החשבונית, הוא חותם על החשבונית ונותן לי אני בא. כמה הסכום? ממלאים את החשבונית" (ע' 49). אם הוא הודה במשפט הפלילי נגדו, כי הפיץ חשבוניות פיקטיביות, הוא לא הבין מה הוא מודה (ע' 49). הוא אומר שבא יחד עם אבו קבתא למשרד המערערת באום אל פחם. באותה הזדמנות אמר אבו קבתא למנהל המערערת שכל דבר הנדרש מאבו קבתא יבקש מניג'ם ואם יהיו בעיות, שיתקשר עם אבו קבתא. במשך הזמן לא התעוררו בעיות ואבו קבתא היה חותם על החשבוניות (ע' 50). מנהל המערערת ביקש ממנו מסמכים לענין ניכוי במקור. ניג'ם התקשר עם אבו קבתא וקיבל ממנו מסמכים לגבי ניכוי במקור, הנהלת חשבונות ודו"חות הנוגעים לחברת אבו קבתא (ע' 51). להלן אומר העד, כי עבד עם הפועלים שלו והשתמש בחשבוניות אבו קבתא. הוא שילם לאבו קבתא את סכום המע"מ שבחשבוניות ואחוזים נוספים (ע' 51). בהמשך הוא אומר שרק בנו מרוואן עבד אצלו כפועל (ע' 53). לו עצמו לא היו המסמכים הדרושים שכן הוא "הסתבך" במע"מ ולא נתנו לו אישור על ניכוי מס במקור. לעומת זאת, אבו קבתא הוא בן אדם מסודר ו"הכל יש לו מסודר מאה אחוז" (ע' 52). מנהל המערערת לפני ההתקשרות רצה להכיר את אבו קבתא ולכן העד הביאו למשרד המערערת (ע' 52). אבו קבתא ביקש מהמערערת לראות בעד נציג שלה מול המערערת (ע' 53). הוא עצמו היה עורך ומכין את החשבונות באתר לפי העבודות שבוצעו בשטח. המנהל של המערערת היה עושה את החשבון וקובע כמה מגיע לניג'ם ואומר לו שעם המצאת חשבונית יקבל את השיק. הוא היה נוטל חשבונית מאבו קבתא והיה מקבל שיק לפקודת אבו קבתא (ע' 53). אבו קבתא היה מסב את השיקים לניג'ם (ע' 54). לאבו קבתא היה משרד בטירה ולכתובת זו שלחה המערערת מכתבים בקשר לעבודה (ע' 55). מאחורי אבו קבתא עמד אדם בשם אבו חסאן. אותו אבו חסאן לא בא לאתר הבניה של המערערת (ע' 56). לפני שעבד עם החשבוניות של אבו קבתא הוא ביצע עבודות עבור המערערת והשתמש בחשבוניות שהוציא הבן שלו מרוואן, שהיה לו באותה עת מספר של עוסק מורשה. רוה"ח של המערערת, מר קמאל יוסף מחאמיד, אמר בחקירתו, כי המערערת העסיקה הרבה קבלני משנה (ע' 12). הוא לא היה נוכח בעת עריכת הסכמים אלה (ע' 13). הוא בדק את רישום אבו קבתא במע"מ לפני ההתקשרות עמו (ע' 15). לדבריו, באחת הביקורות בדק המבקר של מע"מ בשם חיים דוד, חשבונית של אבו קבתא מול המיצג של אבו קבתא יועץ מס בשם נתן שמיר בנתניה, ובעקבות בדיקה זו אמר שהחשבונית בסדר (ע' 15). מנהל המערערת עומר מחאמיד, אומר בחקירתו, שהוא היה היחיד שטיפל בעניני אבו קבתא מטעם המערערת (ע' 23). הוא חתם על כל השיקים שהוצאו לפקודת אבו קבתא (ע' 26). אבו קבתא עבד בשותפות עם ניג'ם (ע' 29). אבו קבתא עבד אצלו בשנת 94 באתר באור עקיבא. הוא בדק שיש לאבו קבתא כל האישורים הנדרשים על-ידי רשויות המס. אבו קבתא באותו אתר רוב הזמן לא היה בשטח, אלא פעל באמצעות מנהל עבודה. סידור זה לא היה נוח למערערת. לפיכך, כשהחלה העבודה נשוא הדיון באתר זכרון, אמר מנהל המערערת לאבו קבתא שתנאי להעסקתו הוא שאבו קבתא יהיה נוכח באתר. אבו קבתא הציע שניג'ם אותו הציג כשותפו, יהיה זה שימצא באתר ומנהל המערערת הסכים לכך (ע' 30-1). אין מנהל המערערת יודע מה היה למעשה טיב היחסים בין אבו קבתא וניג'ם ואם אמנם ניג'ם היה שותף (ע' 31-2) והוא לא בדק זאת (ע' 38). כאשר הוא מעביר קבלן משנה שעבד איתו באתר מסוים לאתר אחר, לא תמיד נערך הסכם בכתב מראש וההסכם נערך רק אחרי עבור שבועיים (ע' 39-40). על ההסכמים חתם בד"כ המהנדס מטעם החברה (ע' 43). ניג'ם או בנו מרוואן, היו אכן נוכחים בשטח כמעט מדי יום (ע' 33) והם הביאו את הפועלים (ע' 34). אם היו לו תלונות, הוא היה פונה לאבו קבתא. ואכן בנספח ג' לתצהירו, הוא צירף מכתב ששיגר לאבו קבתא ביום 28.3.96 בו התריע על העדרות ממושכת מהעבודה. לפי האמור במכתב נשלח עותק ממנו הן לאבו קבתא אישית והן למרוואן ניג'ם. בעקבות המכתב, התקשר אבו קבתא טלפונית והבטיח, כי יביא את הקבוצה ויתן הוראה למנהל שלו או לשותף שלו שידחפו את העבודה ובאמת העבודה החלה לזוז (ע' 42). את החשבונות היה מגיש בדרך כלל ראשיד ניג'ם (ע' 40) והם היו חתומים על-ידי אבו קבתא (ע' 41). השיק היה מוצא ע"ש אבו קבתא (ע' 41). העד מציין שלא רק אבו קבתא לא הופיע באתר אלא כך נוהגים גם מנהלי חברות אחרות העובדות עם המערערת כקבלני משנה (ע' 42). הוא ראה את אבו קבתא. הוא נפגש עמו פעם או פעמיים. הוא נחזה להיות כבן 40 שנה, שחרחר (ע' 43-4). ג. טיעוני המשיב. המשיב מבסס את עמדתו, כי אמנם בחשבוניות פיקטיביות המדובר, על הנתונים הבאים: 1. העדר הוכחה בדבר קיומה של שותפות בין ניג'ם לבין אבו קבתא. 2. הסכם העבודה אותו מציגה המערערת הוא הסכם למראית עין. 3. גם אם בוצע תשלום או חלק ממנו לאבו קבתא, נעשה הדבר בצורה סיבובית וחברת אבו קבתא שימשה למעשה צינור להעברת הכספים למרוואן ניג'ם או לאביו ראשיד. 4. מה שקרה למעשה, הוא שמרוואן ניג'ם קנה ממוחמד אבו קבתא או מי מטעמו חשבוניות מס של חברת אבו קבתא ובתמורה שולמה לאבו קבתא עמלה בגובה המע"מ בגין חשבוניות אלה. 5. החשבוניות שנקנו על-ידי ניג'ם הוגשו למערערת ותמורתן נתקבלו שיקים לפקודת אבו קבתא. שיקים אלה הוסבו על-ידי אבו קבתא לראשיד ניג'ם והופקדו בחשבון הבנק של ראשיד בנצרת. 6. לאבו קבתא לא היו פועלים והיא לא העסיקה פועלים. 7. נגד אבו קבתא וחברת אבו קבתא הוגש כתב אישום שלפיו הפיצו חשבוניות פיקטיביות לעוסקים שונים. בכתב האישום נזכרות גם החשבוניות נשוא הדיון. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום. 8. גם נגד מרוואן וראשיד ניג'ם הוגש כתב אישום בהקשר לשימוש בחשבוניות אבו קבתא וביניהן חשבוניות שהומצאו למערערת. גם הם הודו בעבירות המיוחסות להם, הורשעו ונגזר דינם. ראשיד בהודעתו מיום 6.3.96 אמר שמרוואן עובד על השם של אבו קבתא, אך הוא לא יודע מי היא חברת אבו קבתא. באותה הודעה סיפר, כי שילם לאבו קבתא את סכום המע"מ הכלול בכל חשבונית שנפרעה. 9. המערער בהודעתו בפני חוקרי מע"מ ביום 14.3.96 אמר שנפגש עם בעל חברת אבו קבתא רק פעם אחת ויחידה ולא נפגש עמו יותר במהלך העבודה. העבודה בוצעה על-ידי מרוואן וראשיד ניג'ם והם היו משתמשים בחשבוניות שכבר היו חתומות על-ידי חברת אבו קבתא. בהודעה מיום 12.2.97 סירב מנהל המערערת לענות על השאלה אם מרוואן הוא בעל חברת אבו קבתא. 10. מחקירתו בביהמ"ש של מנהל המערערת עולה, שהוא נמנע מהגדרה ברורה של מערכת היחסים - מרוואן וראשיד ניג'ם ואבו קבתא. 11. ראשיד ניג'ם העיד בביהמ"ש, כי חלקה של חברת אבו קבתא התבטא בנתינת חשבוניות, קבלת סכום המע"מ וכן עמלה כתמורה. ראשיד מודה גם שאבו קבתא היה במשרד המערערת רק פעם אחת. 12. מרוואן בהודעתו במשטרה מיום 7.3.96 סיפר שקיבל פנקס חשבוניות של חברת אבו קבתא. העבודות בוצעו על ידו ועל ידי אביו ראשיד. הסיבה שנעשה שימוש בחשבוניות אבו קבתא נעוצה בכך שהוא היה חייב כסף למע"מ בגין מע"מ שנבע מדו"חות שהגיש, ולכן מע"מ עיקל כספים שהוא קיבל מקבלנים וכדי לעקוף מהלך כזה באופן שיוכל לקבל לידיו כסף בגין עבודות, הוא החליט יחד עם ראשיד להשתמש בחשבוניות אבו קבתא. בהודעה מיום 12.3.96, אמר שכך פעל גם לגבי עבודות אצל המערערת באתר זכרון יעקב. 13. לחיזוק עמדתו, מצביע המשיב על ליקויים שונים בחשבוניות נשוא הדיון, כגון העדר פירוט בנושא אתרי הבניה, כמות ימי העבודה, מספר העובדים, המחיר ליחידה וכו'. על החשבוניות אין כתובת של החברה ולא מופיע תחום עיסוקה. שתיים מהחשבוניות (0127 ו- 0128) הוצאו באותו יום, כאשר הנוהג בענף הבנייה להוציא חשבונית אחת לחודש. 14. רוב השיקים שניתנו הוסבו אם לראשיד ואם למרוואן ניג'ם, ואילו אבו קבתא לא גבתה את השיקים הנ"ל. מאידך, השיקים הוצאו על ידי המערערת אך ורק לאבו קבתא ואילו שמם של ראשיד או מרוואן ניג'ם אינו מופיע עליהן, למרות שלפי טענת המערערת מדובר בשותפות. ד. טיעוני המערערת. 1. מאחר וספרי המערערת לא נפסלו, נטל ההוכחה בענין היות החשבוניות פיקטיביות, מוטל על שכם המשיב. 2. המערערת פעלה בתום לב ולאחר בדיקת מעמדה של אבו קבתא ברשויות המס, הם הסתמכו על מצג של המשיב, כי חשבוניות אבו קבתא הן בסדר. 3. בין המערערת לאבו קבתא נערך הסכם עבודה. העבודה בוצעה בפועל ושולמה התמורה בעדה. 4. אבו קבתא וניג'ם היוו שותפות בלתי רשומה. 5. המערערת שלחה מכתבים לאבו קבתא בנושאים הקשורים לעבודה. 6. החשבוניות מפורטות דיין, הן מפרטות את מהות העבודה. 7. אין לראות כל פסול בכך שהשיקים לפקודת אבו קבתא הוסבו לראשיד ניג'ם. 8. העובדה שחשבוניות 1027 ו- 0128 נושאות אותו תאריך, אינה אומרת דבר, שכן החשבוניות מתיחסות לעבודות מסוגים שונים. בכל מקרה, לא הוכח נוהג בענף הבנייה להוציא חשבוניות אחת לחודש. 9. אין להסתמך על הודעות אבו קבתא והודאותיו במשפט הפלילי כנגדו, שכן הוא לא הובא לביהמ"ש להחקר. ה. דיון ומסקנות. 1. מאחר וספרי המערערת לא נפסלו, נטל ההוכחה כי החשבוניות שהוגשו על-ידי המערערת הן פיקטיביות מוטל על שכם המשיב, שכן אין למעשה מחלוקת כי העבודה בוצעה והתמורה שולמה. הויכוח הוא רק בשאלה, האם קיימת זהות בין מבצע העבודה ומוציא החשבונית (והשוה ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי ביטון נ. מנהל מע"מ פ"ד נ"ג(3) 493). 2. במישור המהותי, ראוי לציין, שהשאלה אם חשבונית היא פיקטיבית אם לאו, נבחנת במישור האוביקטיבי ואין מקום להתחשב בדרך כלל בהיבט הסוביקטיבי של מקבל החשבוניות אם פעל בתום לב תוך אמונה שהחשבוניות כשרות, אם לאו (ע"א 3758/96 סלע הנ"ל, פיסקה 14 בע' 511). 3. אין מקום לטענת ההסתמכות של המערערת, שכן כל מה שהיה ניתן ללמוד מהתנהגות אנשי מע"מ בעת הביקורת, הוא שאבו קבתא מוסמכת להוציא חשבוניות מס כשרות, דבר שאינו נתון במחלוקת כלל ועיקר באשר היא רשומה במע"מ כעוסק, אך במקרה הנדון "הפיקטיביות" הנטענת לגבי החשבוניות אינה נעוצה בכך שמי שהוציא את החשבוניות לא היה בכוחו להוציא עקרונית חשבוניות כדין, אלא שבנסיבות המקרה הזה חל פיצול בין מי שנתן את השירות של ביצוע העבודות (ניג'ם ראשיד ו/או מרוואן), לבין מי שנתן את "השירות" של הוצאת חשבוניות (חברת אבו קבתא). 4. אשר להסתמכות על הודעות והודאות של אבו קבתא בפני חוקרי מע"מ או בביהמ"ש מבלי שהם הובאו לביהמ"ש, נפסק בביהמ"ש העליון בע"א 5330/98; 5503/98 אחמד נעימה נ. ממונה אזורי מע"מ (טרם פורסם), כי אין בכך כדי למנוע הסתמכות על הודעות (או הודאות) כאלה, אם כי שאלת המשקל נתונה (כמו תמיד) לשיקול דעת בית-המשפט. דעתי האישית היתה שונה, אך משנקבעה הלכה על-ידי הערכאה העליונה, שומה על בית-משפט זה לכבדה ולאמצה אל חיקו. 5. בשים לב לכל האמור, נראה שהמשיב עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. מוכן אני להניח כי המערערת פעלה בתום לב, אך כאמור לא זה המבחן, אלא כאמור הקריטריון הקובע הוא הקריטריון האוביקטיבי ובהתאם לאמת מידה זו, השתכנעתי כי לא התקיימה שותפות בין מי מיחידי ניג'ם ובין חברת אבו קבתא. כפי שעלה מהודעת מרוואן בפני חוקרי מע"מ מיום 7.3.96, "שיתופה" של חברת אבו קבתא בתמורה מתאימה, נעשתה, רק ע"מ ל"בודד" את הכספים שנתקבלו בגין ביצוע העבודות על-ידי ניג'ם מזרועות אגף הגבייה של המע"מ. הלכה למעשה, יחסי יחידי ניג'ם עם אבו קבתא לא היו בהם סממנים המאפיינים שותפות (השוה גם ע"א 576/66 פקיד שומה פ"ת נ. "למען מכבי אבשלום בע"מ" פד"י כ'(4) 810; ע"א 200/60 כהן נ. פ"ש כפר סבא פד"י י"ד(3) 1926, 1928). לאבו קבתא לא היו פועלים משלה. לא היה לה חלק באירגון העבודה. היא לא התחלקה עם ניג'ם ברווחים. היא לא נטלה על עצמה כל סיכונים, למקרה שהעבודה היתה כרוכה בהפסדים. גם ראשיד בעדותו בביהמ"ש אומר שנעשה שימוש בחשבוניות אבו קבתא לאור "הסתבכותו" במע"מ. 6. כיוצא בזה, לא ניתן לראות את אבו קבתא כמי שביצעה העבודה ואת יחידי ניג'ם כשליחיה, שכן ניג'ם הם אלה שגייסו את הפועלים, אירגנו את העבודה ופיקחו עליה. הם גם זכו ברוב התמורה. כפי שעולה מחומר הראיות, מנהל המערערת הכיר את בני משפחת ניג'ם מעבודה קודמת באור עקיבא, שבה הוציא מרוואן עצמו חשבוניות על שמו. הוא לא הכיר את אבו קבתא, אלא באמצעות ניג'ם. בענין זה אני מעדיף את עדות ראשיד על זו של מנהל המערערת, שניסה להציג שאבו קבתא כבר עבד עבורו באתר אור-עקיבא. זאת, בשים לב שמנהל המערערת לא יכול היה לתאר תיאור בעל משמעות, כיצד נראה אבו קבתא. 7. אינני מתעלם מכך שהמערערת פנתה במכתבים לאבו קבתא בתלונות על נטישת האתר ויתכן (כפי שכבר אמרתי בתחילת הדברים), שאכן היא האמינה כי קיימת שותפות בין יחידי ניג'ם וחברו אבו קבתא (אם כי במקום אחד (ע' 31-2) אומר מנהל המערערת שהוא לא ידע את טיב היחסים בין ניג'ם לאבו קבתא), אך כאמור, המציאות האוביקטיבית היא שאין לראות באבו קבתא שותף של יחידי ניג'ם ולא נוצרו ביניהם גם יחסי שולח-שלוח. מסקנה זו מתחזקת לאור הודעות מוחמד אבו קבתא בפני חוקרי מע"מ, כי אינו בקי כלל בפעילות העסקית והחשבונות של החברה, ואם כך הוא, מדוע הוא הוצג בפני מנהל המערערת? הודאתו של אבו קבתא במשפט הפלילי נגדו בהפצת חשבוניות פיקטיביות (אמנם לא ספציפית בהקשר למערערת) מחזקת את המסקנה, העולה מהראיות דלעיל, כי אין מדובר באיש עסקים תמים ששימש כעין "שותף רדום" בהתקשרות עם המערערת, אלא שמדובר במי שמספק "שירותים" המתבטאים בהצגתו כ"שלט" כלפי רשויות המס לאנשי עסקים שמטעם זה או אחר אינם יכולים או אינם רוצים להוציא חשבוניות על שמם הם. 8. מאחר וקיימת אפשרות שהמערערת פעלה בתום לב (אם כי אין לקבוע מסמרות בענין זה), ראוי אולי שהמשיב ינהג במערערת ב"מידת הרחמים" בכל הנוגע לדרך תשלום החוב, לרבות הסנקציות האחרות הנובעות מדחיית הערעור. לפיכך, נדחה הערעור. המערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום . מיסיםערעורמע"מ (מס ערך מוסף)