הכרעת דין 1. כתב האישום כתב האישום מייחס לנאשמים, חברה ומנהלה, עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "החוק"). על פי עובדותיו, בין השנים 1994 ל- 1996, הייתה הנאשמת 1 (להלן: "החברה") חברה בע"מ שעסקה במתן שירותי חקירות והייתה רשומה כ"עוסק מורשה" על פי החוק והנאשם 2 (להלן: "הנאשם") היה בעליה ומנהלה. החל מינואר 1994 סיפקו הנאשמים שירותי חקירה לעיתון "ידיעות אחרונות" (להלן: "ידיעות") וכן לעיתון "מעריב" בגינם היו חייבים להוציא חשבוניות מס כקבוע בחוק. הנאשמים לא עשו כן, הם לא דיווחו על העסקאות לשלטונות מע"מ ואף לא שילמו את המס החל על עסקאות אלו. בעשותם כן מסרו דו"חות הכוללים ידיעות לא נכונות בלא הסבר סביר מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס. הנאשמים כפרו באשמה ולהלן, בקליפת אגוז, תמצית כפירתם. א. את שירותי החקירה לידיעות סיפק הנאשם בעצמו ולבדו כשהוא פועל כעצמאי ולא כשכיר או כבעל תפקיד כלשהו בחברה. ב. על פי הסכם בע"פ בין הנאשם לבין ידיעות הסכומים ששולמו לו היו "מגולמים" ועל ידיעות היה להעביר לשלטונות מע"מ את המס המתחייב בגינם. ג. למעריב סיפק הנאשם מידע שהיה מיועד גם לצורכי חקירת המשטרה והתקבולים ממעריב הם פיצוי על עגמת הנפש בגין שיתוף הפעולה שלו עם מעריב, ולא שכר עבודה. כך או כך, על פי סעיף 13 להסכם בינו ובין מעריב, מעריב היא זו שהייתה צריכה לדאוג להוצאת חשבוניות מתאימות ולהעברת המיסים המתחייבים לרשויות, כפי שאכן עשתה בכך שהוציאה חשבונית עצמית בגין ההתקשרות עם הנאשם. 2. פרשת התביעה. א. מבוא - הרישום במע"מ הנאשם הינו חוקר פרטי, בעליה ומנהלה של החברה העוסקת במתן שירותי חקירה. עת/3, ממונה פרוייקטים מיוחדים בחקירות מכס ומע"מ ת"א מעיד כי על פי הצהרה שהגיש הנאשם למע"מ פתח הנאשם בינואר 1979 תיק עוסק מורשה על שמו במע"מ ולאחר מכן הקים את החברה אשר נרשמה אף היא במע"מ בנובמבר 1981. בשנת 1983 איחד הנאשם את תיק העוסק המורשה שלו כחוקר פרטי עם תיק העוסק המורשה של החברה, בפעולה שסימולה "07" בדוחות מע"מ ועניינה "איחוד עוסקים". על פי סיווג זה שני עוסקים נפרדים מתאחדים לצורך דיווח למע"מ ". . .על מנת לחסוך בניירת". (עת/1, ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 14). על פי ת/15 החל מיום 14.9.83 ועד 17.4.97 היה הנאשם רשום במע"מ תחת הסיווג "07" - באיחוד עוסקים עם החברה. עת/3 מבהיר כי אדם הרשום באיחוד עוסקים עם חברה גם אם אין לו כל פעילות ברת חיוב במע"מ חב חובת דיווח והדו"ח שיגיש הינו דו"ח אפס. על פי הרישומים במע"מ מינואר 90 הנאשם לא הגיש דוחות במסגרת תיקו האישי ואילו החברה הגישה דוחות תקופתיים מינואר 90 ועד יוני 97. אין בראיות התביעה התייחסות לדוחות עובר לשנת 1990. ב. העסקה עם ידיעות ותשלום המע"מ בסוף שנת 1993 החל הנאשם לספק שירותי חקירות לידיעות. עת/2, ראש מדור חקירות מכס ומע"מ לומד מחקירתו של הנאשם כי נעשתה עסקה ארוכת טווח בין הנאשם לידיעות בהיקף של מיליוני שקלים, לפיה יסופקו לידיעות שירותי חקירות על ידי הנאשם והחברה במשך 3 שנים. בהודעתו הראשונה, ת/1, מאשר הנאשם כי קיבל בגין השירותים שסיפק לידיעות כספים במזומן ונאמר לו כי ידיעות גילמו ושילמו את המיסים המתחייבים בגינם. בפועל לא שולמו מיסים על הכספים " ...מהבדיקה שעלתה מן העדויות שהיו בפנינו עלתה תמונה כי ידיעות אחרונות לא שילמו דבר". (עת/2 פרוטוקול ישיבה מיום 22.7.99 עמ' 6 ש' 4-6). עדי תביעה נוספים מאשרים את תוצאות הבדיקה. עת/4, חוקרת בחקירות מע"מ קובעת "לא שולם, נבדקו הדברים" (שם, עמ' 23 ש' 17), עת/1 - "חיפשנו חשבוניות מס שהוצאו לידיעות אחרונות או למעריב. לא מצאנו זאת בכרטסת". (פרוטוקול מיום 22.7.99 עמ' 1 ש' 30-31). עת/2 מוסיף כי מהודעותיו של המשנה למנכ"ל ידיעות עולה כי שולמו לנאשם כספים במזומן אך "לא זכור לי שנטען משהו לגבי תשלום מיסים. זכור לי שעשו "תרגילי הסוואה" על מנת להעביר תשלומים לנאשם 2". (פרוטוקול מיום 22.7.99 עמ' 5 ש' 22-24). ג. מי ביצע את העסקה - הנאשם או החברה עת/2 מסיק מחקירתו את הנאשם כי הוא ביצע את שירותי החקירות עבור ידיעות במהלך העסקים הרגיל של החברה. לדבריו, אם ביצע הנאשם פעולות אלו באופן אישי ולא כחברה היה עליו להוציא חשבונית בתיק עוסק מורשה האישי שלו, המצוי באיחוד עוסקים עם החברה. החקירה העלתה כי הנאשם לא הוציא חשבונית ולא דיווח על כל עסקה בתיקו האישי. זאת ועוד. הכספים שקיבל הנאשם מידיעות הגיעו לחשבונה של החברה מאחר והנאשם הפקיד חלק ניכר מכספי ההתקשרות בחשבון החברה ועת/2 מסכם: "העסקה בעצם בוצעה על ידי נאשמת 1" (פרוטוקול מיום עמ' 6 ש' 28-29). עת/4 קובעת כי לא ניתן לבצע הפרדה בין הנאשם, כאדם פרטי, לבין הנאשמת 1 כחברה, הואיל וכל הידע לבצוע ההתקשרות בינו ובין ידיעות מקורו בחברה אותה ניהל, באמצעים ובציוד שלה. את הידע הנדרש רכש הנאשם במהלך פעילותה העסקית של החברה ואת קבלני המשנה הפעיל במסגרת עבודתו בחברה. ההתקשרות עם ידיעות הייתה צפויה להיות התקשרות ארוכת טווח, בהיקף כספי גדול מאד, ידיעות הפך להיות הלקוח הדומיננטי של הנאשם והחברה ועל בסיס זה ". . . חייבנו את החברה". (פרוטוקול עמ' 24 ש' 11). ד. העסקה עם מעריב בשנת 1996 התקשר הנאשם עם מעריב בהסכם, ת/3, לפיו יעביר הנאשם למעריב מידע שרכש בעקבות שירותי החקירות שסיפק לידיעות. ההסכם מכיל סעיף לפיו בתנאים מסויימים תישא מעריב בנטל המיסים, וזה לשונו: "הצדדים בדעה כי הסכום האמור. . . הינו פטור מכל מס. ברם, אם יוטל עלי מיסוי בגין הסכום האמור או חלק ממנו, ישולם המס על ידכם ועל חשבונכם, ובלבד שאעביר אליכם בסמוך לקבלתה כל דרישה למיסוי או שומה בקשר לסכום האמור. . . ". (ההדגשה שלי, ז.ה.) הנאשמים לא דיווחו לשלטונות כנדרש על העסקה ועל הכספים שקיבל הנאשם עבור שירותיו למעריב, קל וחומר לא שילמו את המס המתחייב בגינם. לאחר שהחלה חקירת מע"מ שלח הנאשם לעת/2 העתק מת/3, עת/2 פנה למעריב לבירור הנושא ומצא כי רק לאחר פתיחת החקירה על ידי רשויות המס מעריב הוציאה חשבונית מס בגין תשלומים ששילמה לנאשם לפי ההסכם וכן הגישה דוח מתוקן לחודש ינואר 97 בו כללה את החשבוניות שהוציאה בגין העסקה עם הנאשם. חרף האמור קובע עת/2 "מעריב לא שילמה את המס. מעריב הוציאה חשבונית עצמית בניגוד לחוק. החשבונית יצאה בעקבות החקירה." (פרוטוקול 22.7.99 עמ' 10 ש' 4-5). 3. פרשת ההגנה א. מבוא בשנת 1979 קיבל הנאשם רשיון חוקר פרטי, פתח עסק עצמאי ונרשם כעוסק מורשה. בשנת 1981 הקים את החברה והודיע למע"מ, באמצעות רו"ח, כי הוא מפסיק לעבוד כעוסק מורשה ומתחיל לנהל את עסקיו במסגרת החברה שהקים ובה הוא שכיר. במשך כל שנות קיומה של החברה היה הנאשם במעמד של שכיר בחברה "מקור הפרנסה שלי היה משכורתי בחברה וזאת, מאז הקמתה ועד פרשת ידיעות אחרונות. מאז פרשת ידיעות אחרונות המשכתי לקבל משכורת מהחברה עד הרגע שנכנסתי לבית הסוהר, מאי 98" (שם עמ' 28 ש' 6-8) עוד מאשר הנאשם כי בשנת 94 הכנסתו משירותי החקירה שסיפק לידיעות עלתה על הכנסתו ממשכורות שקיבל מהחברה. לטענתו, מעולם לא פנה למע"מ לשם איחוד עסקיו עם עסקי החברה וכי לראשונה נודע לו על צורת רישום זו במהלך הדיונים בבית המשפט. עה/8, רואה החשבון של הנאשם, מעיד כי הוא, כמו הנאשם, איננו מכיר את הסימול "07" ולדעתו לא הכרח הוא כי בעת העברת עיסוקו של הנאשם לחברה נרשם הנאשם כעוסק במאוחד עם החברה. הנאשם היה שכיר בחברה, קיבל משכורת מהחברה וכמנהל היה עליו להגיש דו"ח באופן אישי ללא כל קשר לעובדה כי הוא מקבל משכורת מהחברה. הנאשם מציין כי בין שירותי החקירה שסיפק כעוסק מורשה ובין שירותי החקירה שסיפקה החברה מיום הקמתה היה הבדל ארגוני. בחברה הוא שימש כמנכ"ל והעסיק קבלני משנה ועובדים שונים. בתחילה עבד בחברה לבדו אך משהתפתחה והתרבו לקוחותיה, העסיקה כ - 15 עובדים, ביניהם חוקרים כל אחד מן החוקרים שהועסקו על ידי החברה היה עוסק מורשה עצמאי אשר הגיש חשבוניות מס לחברה, קיבל את שכרו בתוספת מע"מ מהחברה וניהל הנה"ח עצמאית, "כך היה מקובל אז בענף". (שם, עמ' 28 ש' 12). ויוער. מבין השיטין נלמד כי, הלכה למעשה, עבדו בחברה הנאשם, מזכירה ואולי עובד נוסף. כל יתר "העובדים" הינם חוקרים פרטיים אשר את שירותיהם שכר הנאשם על פי הצורך. לקוחות החברה היו חברות פיתוח וחברות ציבוריות שפנו על רקע של בעיות כלכליות, תחרות עסקית ומידע עסקי. מחזור המכירות של החברה בשנים 93-94 היה בין מיליון לשני מיליון ₪. עד פרשת ידיעות במשך 13 שנים, לא ביצע עסקאות באופן פרטי אלא דרך החברה. גם לאחר שהתקשר עם ידיעות לא שינה את מעמדו ולא פנה למע"מ לפתיחת תיק עוסק מורשה מחדש. הוא המשיך להגיש דוחות ולדווח כשכיר בחברה ואילו העבודה עבור ידיעות הייתה עבודה פרטית שאיננה במסגרת מעמדו כשכיר בחברה. באמצע שנת 1997 פנה למע"מ וביקש לפתוח מחדש את תיק העוסק המורשה שלו ולאחר ששילם חוב בסך 27 ₪ נפתח לו תיק והונפקה לו תעודת עוסק מורשה. במעמד זה, לא נאמר לו דבר לעניין החברה או בדבר איחוד העוסקים "הוא לא אמר לי שיש קשר ביני ובין החברה שכתוצאה ממנו אני יכול לקצר תהליכים ולא לפתוח מחדש את תיק העוסק מורשה שלי ולהמשיך לעבוד ולהוציא חשבוניות שלי במסגרת החברה או סידור דומה לכך". (שם עמ' 27 ש' 21-24). את תיקו הפרטי ביקש הנאשם לסגור לאחר שהעסק נקלע לקשיים כלכליים ולאחר שנפתח כנגדו הליך פלילי. אז גם החזיר את תעודת העוסק המורשה שלו למע"מ. הנאשם מאשר כי לא נתן לידיעות או למעריב אישור כי הוא שכיר של החברה: "הם לא ביקשו ואני לא נתתי. אני מתאר לעצמי שהם ידעו את זה". (שם עמ' 104 ש' 1-2, ההדגשה שלי, ז.ה.). ב. ההתקשרות עם ידיעות בקיץ 93 ערך הנאשם אירוע משפחתי אליו הזמין את ידידו מנוער חיים רוזנברג, אשר היה באותה עת מנהל המשק ואחראי לביטחון ולקניות בידיעות (להלן: "רוזנברג") מי שהיה "יד ימינו של הבעלים יוני מוזס" (שם עמ' 30 ש' 9 וראה עה/5). בעקבות המפגש הראשון נערכו פגישות נוספות ביניהם ובמהלכן שיתף אותו רוזנברג בקשיים של העיתון, בתחרות השוררת בענף, בעובדה כי במשך תקופה ארוכה כותרות העיתון מועתקות על ידי העיתון המתחרה ובשלב כלשהו שאל אותו רוזנברג "האם יהיה מוכן לנסות ולעזור להם בקטע הזה ואמרתי שכן" (שם עמ' 29 ש' 21-22). "לא היה לי שום ספק שהוא מייצג את העיתון" .(שם עמ' 46 ש' 19). כך סוכם בין הצדדים כי הנאשם יספק לידיעות שירותי חקירות למשך תקופת ניסיון של 4 חודשים שבסופה יועסק הנאשם על ידי ידיעות בשכר במשך 3 שנים. "הכוונה הייתה שאני אבצע את העבודה על אותה חפרפרת ולאחר מכן למעשה אהנה או אצא נשכר מכך שהחברה שלי תקבל מהעיתון עבודות באופן שוטף ותהיה פרנסה לכל החוקרים וכמובן שגם אני אהנה מכך". (שם, עמ' 30 ש' 5-8). בשל אווירת המלחמה ששררה בשוק התקשורת והחשש מפני מעקבים "המסקנה של חיים ושלי הייתה שהעבודה חייבת להתבצע בסודיות מוחלטת. . . והוחלט שאני באופן אישי אבצע את העבודה. . .לא אערב איש ממשרדי בעבודה. חיים בכיוון שלו יעשה הכל שהסודיות תשמר גם שם וזה מה שהוחלט". (שם עמ' 31 ש' 12-16). ההצעה לסודיות היתה שיקול מקצועי גרידא " . . . אם תצא חשבונית ממני. . . מיד הגורם יהיה תחת חקירה. לא נוכל להמשיך לעבוד. זה יפגע בעבודה שלי ובמידע שאתם רוצים לקבל". (שם עמ' 94 ש' 10-14). על-כן, דרש להסתיר מידע גם מיתר הבכירים בידיעות ודרש כי גם בעלי העיתון לא ידעו את זהותו של החוקר הפרטי שנשכר על ידם. ג. מי ביצע את העבודה בנושא זה לנאשם 2 גרסאות. האחת, בהודעותיו ת/1 ות/2 בהן הוא מספר על סיכום דברים לפיו יעבוד עבור ידיעות במשך 4 חודשים ללא שכר שיהיו "תקופת נסיון". "...נסגר הסכם בע"פ לתקופה של 3 שנים בתנאי שאני יעבור את תקופת הניסיון ואז העבודה תתחיל ב-1.9.94 הכוונה שהחל מתקופה זו אני אקבל כספים עבור העבודה". (ת/1 עמ' 2 ש' 6-2). הוא הסביר לרוזנברג כי מדובר בעבודה מסובכת, הוא לא עסק בעבר ב"עולם התקשורת" והוא צריך להשקיע כספים רבים על מנת ..."להקים רשת איסוף מודיעין". (ת/2 עמ' 1 ש' 30-29). הוא רוצה פיצוי כספי עבור ההשקעה הגדולה בזמן (תקופת הנסיון) ובכסף שישקיע, לכן סוכם "...כי הם יעסיקו אותי במשך 3 שנים..." (ת/2 עמ' 2 ש' 1). אין בהודעות מילה וחצי מילה על הפרדה בינו לבין החברה, בין פעילות אישית כ"שכיר" בחברה או פעילות במסגרת החברה. מה שכן עולה מן החקירות הוא כי הסתייע באחרים ושילם להם שכר. בעדותו טוען הנאשם כי הוא אישית היה זה אשר ביצע את שירותי החקירות לידיעות, איש בחברה לא ידע על עבודתו זו והוא אף הסתיר זאת מאישתו ומהקרובים אליו ביותר. הנאשם אינו מביא כל אסמכתא לגירסה זו ואינו מספק מידע לגבי אופן ביצוע החקירות עבור ידיעות. כך, נותרת פתוחה השאלה אם רוזנברג שכר שירותיו כ"עצמאי" או כ"שכיר" כמי שמאחוריו חברה עם מנגנון ואפשרות לגייס חוקרים היכולים לבצע חקירה רבת היקף אשר תמורה נכבדה ביותר בצידה. ד. תשלומי המיסים לאחר שגובשה בין הצדדים ההסכמה על עצם ההתקשרות התעוררה, לדברי הנאשם, שאלת תשלומם של המיסים. היה ברור לצדדים כי החשאיות חיונית להספקת שירותיו לידיעות ולפיכך אפשרות כי ידיעות תשכור את שירותי החברה, החברה תוציא חשבונית אשר תגיע למשרדי ידיעות תביא למצב בו " . . .כל העולם ידע". (שם עמ' 31 ש' 23). הוא, כאמור, היה שכיר בחברה ולא עוסק מורשה ולכן גם לא היה באפשרותו להוציא חשבונית מס. אשר על כן, הפתרון אליו הגיעו הוא כי הוא יקבל שכרו "נטו" בעוד שידיעות תגלם את כל המיסים ותשלם את שכרו "ברוטו". "הוא (רוזנברג) לא סיפר לי עם מי הוא מתייעץ אבל הבנתי כי הוא מתייעץ עם הבעלים והנה"ח מה לעשות". (שם עמ' 32 ש' 1-2). "הפכנו את העולם איך לפתור. . . בעיה עסקית והשקענו מחשבה ותשומת לב ורצון לא איך להתחמק ממס אלא איך לשלם את המס" (שם, עמ' 36 ש' 8-10). רוזנברג לא הובא לעדות וכבר כאן ועתה יאמר כי יש טעם לפגם באי הבאתו של רוזנברג לתמיכה בטענות הנאשם. הלכה היא ". . . שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה שדבריו היו תורמים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה". (ראה ע.פ. 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פד"י לז(2) עמ' 97, 98). ניסיונותיה של ב"כ הנאשם, בסיכומיה, ליתן הסבר להימנעות זו אינם עולים יפה ואך מחזקים את ההנחה הפועלת לרעת הנאשם. הפתרון לגילום השכר נתקבל על ידו בברכה - " ...ובמהלך העבודה נמסר לי שהמיסים משולמים. אני לא עובד עם ילדים קטנים והכל נראה לי תקין". (שם עמ' 93 ש' 7-10). " . . .אני 20 או 25 שנה במקצוע ולא עבדתי עם חנוונים, אני עובד עם גוף גדול. . . תאמיני לי ישנתי כמו, מהבחינה הזאת, כמו תינוק. ומה הסתבר בסוף שהם שילמו מס. רק איך אמרו פה עדי התביעה? הם עשו קומבינות. אז איך הפרקליטות קוראת לזה? רישום כוזב במסמכי תאגיד. . . " (שם עמ' 105 ש' 10-18). והוא מוסיף: "אני הייתי רגוע מאד" (שם עמ' 33 ש' 2). לא הדאיג אותו " . . . מי ישלם, איך ישלם. ידיעות ישלם, הסבתא תשלם. לא, לא, שברנו את הראש על זה. . .". (שם עמ' 74 ש' 12-13). אם הוא היה אמור לשאת בנטל המס "הייתי מקבל כפול" (שם, עמ' 97 ש' 4). בשיחותיו עם רוזנברג, כאשר היה עולה נושא השכר, היה רוזנברג טוען באוזניו כי עלות העסקתו עבור ידיעות כפולה מן המשכורת אותה בפועל קיבל. באחת הפגישות החשאיות ביניהם אמר לרוזנברג כי עד היום קיבל מידיעות 600,000 ₪, אך רוזנברג תיקן אותו וציטט מדבריו של מוזס כי העיתון שילם "לחוקר" 1,200,000 ₪. הוא הופתע וביקש לדעת כיצד חושב סכום זה ורוזנברג השיב: "נוני אמר לו הבוקר שזה מה שרשום אצלם בספרים. . . " (שם עמ' 32 ש' 26 עד עמ' 33 ש' 1). לא ברור מדוע הנאשם הופתע בעת ששמע על משכורת בסך 1,200,000 ₪ כאשר, באותה נשימה, הוא חוזר וטוען כי ידוע לו כי משכורת "הנטו" שלו גולמה. הסבריו להפתעות הפוקדות אותו נשמעים מיתממים למרות הפירוש אותו הוא מציע: ". . . את אומרת לי שאני לא דאגתי? אני בן אדם, עושה חשבון 600, תוסיף על זה 40 או 40 וכמה אחוז, תוסיף על זה מע"מ, יש לך מיליון 200. למה אני צריך להיות מודאג?" (שם עמ' 76 ש' 1-3). כיצד ציפה שישולם בגין תקבוליו מע"מ? "אני לא רואה החשבון של ידיעות. . . הם לא התערבו איך אני מבצע את החקירות ואני לא שאלתי אותם איך הם מעבירים את המיסים. הם אמרו לי שהם מגלמים את הכסף שהם משלמים לי, סיכמו שאני מקבל נטו ועבורם זה ברוטו". (שם עמ' 33 ש' 3-8). כיום הוא מצר על בורותו דאז והוא מודע לקיומה של "חשבונית עצמית". עם זאת, ידע מניסיון קודם שהמשלם יכול לנכות מס הכנסה ומע"מ ולהעביר אותם בעצמו לשלטונות המס במידה ומבצע העבודה אינו רשום כעוסק ואין בידו לתת חשבונית מס. רואה החשבון של הנאשם, עה/8 למד על עצם ההתקשרות עם ידיעות רק בסוף שנת 1996 תחילת 1997 (כעבור 3 שנים ויותר ממועד ההתקשרות) והוא מאשר כי הפתרון שהוצג בפניו הוא שידיעות תשא בנטל המס. לדבריו, הוא מכיר פרוצדורה לפיה החבות היא על המשלם וכי למשרדו יש ניסיון רב בטיפול בלקוחות שכירים שיש להם הכנסות נוספות באופן אישי מעבר להכנסותיהם ממשכורת. הנוהל המקובל במקרים כאלו, על פי הקבוע בתקנה 6 א' לתקנות הוא כי המשלם מוציא חשבונית עצמית בגין הכספים המשולמים לאותם שכירים. עדותו של עה/8 אינה תורמת להגנה שכן מדובר בפרשנות מאוחרת לעובדות שהתרחשו שנים קודם לכן ואין בהם משום חוות דעת מקצועית אשר על סמכה פעל הנאשם. עה/7, מפקחת במס הכנסה, חולקת על קביעה זו: "אני לא נתקלתי בעבודתי במקרים שבהם אדם מקבל כסף אך המס משולם על ידי אדם אחר. אני מסכימה איתך שזה נדיר" (שם עמ' 186 ש' 10-11). הנאשם מאשר כי לא קיבל אישור או דיווח מידיעות בדבר תשלום המיסים אך זאת, הואיל ועבודתו מולם נקטעה עם התפוצצות פרשת האזנות הסתר אשר בעקבותיה התבקש על ידי ידיעות ל"הוריד פרופיל" ו"לנתק מהם מגע". משהתפוצצה הפרשה, באפריל 94, ביקש פעמים רבות להיפגש עם רוזנברג אך נענה בשלילה. מהתייעצות מאוחרת עם רו"ח שלו, עה/8, הבין כי ייתכן ואף מגיעים לו החזרי מס ואז פנה, באמצעות עורך דינו, לידיעות וקיבל תשובה מתחמקת בנושא תשלומי המס "כנראה. . . שהם עשו קומבינה" (שם עמ' 34 ש' 4). יצוין כי בפני בית-המשפט לא הוצג כל מסמך המאשר פנייתו זו או מסמך המאשר כי ידיעות שילמו את המס המתחייב וגילמו את הכספים. ההכנסות מידיעות לא הוכנסו מראש לדו"ח של שנת 1994, "...ובגלל בעיית סודיות שגם לרואה חשבון לא ניתן למסור את המידע המלא ולהכליל את זה בדו"ח...'" (שם עמ' 191 ש' 8-10). בדיעבד, הוצא דו"ח מתקן נ/18, על פי סיכום עם פקיד השומה כי ההכנסות מידיעות הינן פטורות ממס הכנסה. עה/8 מסביר כי משמעות הדבר היא שכל החבות במס מוטלת על ידיעות וסיכומו של עניין ". . .להבנתי הכל שולם והנאשם לא נדרש לשלם ולו אגורה אחת." (שם עמ' 191 ש' 1-2). יצויין כי הדו"ח המתקן הוצא באיחור ניכר דהיינו, לאחר שהנסתר הפך לגלוי ומספר שנים לאחר קבלת התשלומים ואי דיווח בגינם. ה. התקבולים מידיעות הנאשם מאשר כי קיבל בתקופה שבין ינואר לאוגוסט 94 כספים בגין שירותי החקירות שביצע עבור ידיעות. את יתרת הסכום בסך 110,000$ קיבל בשנת 1996. את התשלום קיבל במזומן מידי רוזנברג: רוזנברג היה מקבל צ'קים מידיעות, פורע אותם בנוכחותו ומוסר לו במזומן את הסכום הנקוב בהם, ישירות או באמצעות שליח. חקירת המשטרה העלתה כי רוזנברג קיבל בשנים 1993 ו - 1994 מענקים והלוואות על מנת להעבירם לנאשם כתשלום. את ההלוואות קיבל רוזנברג מגוף חיצוני לידיעות בשם "עורק" אליו הופנה על ידי מוזס ועל פי נ/ 15, קיבל רוזנברג סכום של 439,436 ₪ בתקופה שבין דצמבר 93 ליולי 96. עה/5 מוסיף כי הכספים שקיבל רוזנברג היו מענקים והלוואות שגולמו. "אם חיים קיבל הלוואה לתקופה מסוימת היא גולמה בהכנסה, אנחנו שילמנו מס כפול ומלא על כל הכספים שהוא קיבל, בין אם זה מענקים ובין אם זה הלוואות. לא שילמנו פעמיים מס". (שם עמ' 165 ש' 23-25, וראה אישורו של עה/4 בנושא). הוא אינו יודע כי המענקים היו מיועדים לתשלום שכרו של הנאשם "אני יודע על מענקים לרוזנברג, אני לא יודע על תשלומים לאחר". (שם עמ' 169 ש' 22). בספרי הנהלת החשבונות של ידיעות מעולם לא ראה את שמו של הנאשם או של החברה, שמות אלה לא עלו בשיחות שקיים עם רוזנברג או עם ארנון מוזס והוא נחרץ בקביעתו כי לשלם כספים ללא חשבונית "לא מקובל אצלנו". (שם עמ' 167 ש' 19-20). לדברי הנאשם, השתמש בחלק מן הכספים לצרכיו הוא, את הנותר הפקיד בחשבון החברה בהחזר חובות ויש בידו קבלות על כך, ת/2. אין לו כל רישום בדבר היקפם של הכספים אותם השיב לחברה, כטענתו אך "יש כנראה במשרד רו"ח" (שם עמ' 114 ש' 10). עה/8 היה מעיר לו מידי פעם על חובותיו לחברה וכדי להחזיר חלק מחובותיו לחברה אף לקח הלוואה פרטית מחברת ביטוח באוגוסט 1994. "אני ביצעתי את העבודה, קיבלתי שכר טרחה. לקחתי את הכסף, הוא שלי. אומר לי נותן העבודה הכסף גולם, הכל בסדר. למי אני צריך לתת דין וחשבון אם אני נותן את הכסף לחברה שלי או לוקח את הכסף לכיס שלי. . ." (שם עמ' 103 ש' 7-11). הטענה בדבר פירעון חוב לחברה אינה נתמכת בראיות, עה/8 לא נחקר על כך והתייחסותו לנושא ההלוואות מתמצית בדברים בלתי מחייבים: "אם נמשכו כספים זה נרשם בהנהלת החשבונות של החברה. מזה כמה שנים אין פעילות בחברה, ולמיטב זכרוני בעבר היו משיכות, מדובר בהרבה שנים אחורה". (שם עמ' 107 ש' 18-19). סיכומו של נושא: הנאשם לא רשם את ההכנסות בגין עבודתו עבור ידיעות בספרים, לא רשם הוצאות בייצור הכנסה זו ולא הגיש דווחים על הכנסות אלה. ו. ההתקשרות עם מעריב בשנת 96, בשל מצבו הכלכלי ומצבו הנפשי הירוד, כטענתו, התקשר הנאשם עם מעריב בהסכם למסירת מידע, (ת/3), מידע שנצבר במהלך עבודתו עבור ידיעות. על פי ההסכם על הנאשם להעביר למעריב מידע שאסף ובתמורה יקבל פיצוי על עגמת הנפש שצפויה להיגרם לו בשל היותו "סוכן כפול". עובר להסכם עם מעריב הוצע לו לשמש עד מדינה כנגד ידיעות. על פי עה/3, עה/4 ועה6 ההצעה לא יצאה מן הכח אל הפועל שכן הנאשם סירב לשיתוף פעולה מלא "... בהתנהגותו הייתה הגינות בכך שלא רצה להפליל את הלקוחות שלו וגם ידע את המחיר שישלם באופן אישי והוא גם שילם במאסר. הוא גם עשה דברים חמורים". (שם עמ' 171 ש' 17-20). נ/10 הוא רשימת התקבולים שהעבירה מעריב לנאשם באמצעות עו"ד אבי-יצחק: התשלום הראשון בוצע ביום 29.2.96 והתשלום האחרון ביום 17.12.96. תשלומים אלו נרשמו בחשבון נפרד בספרי מעריב מבלי להזכיר את שם הנאשם או החברה. לדברי הנאשם הובהר לו על ידי נציגי מעריב כי התקבולים הינם פיצויים ועל כן פטורים ממס אך הוסכם כי אם יתברר כי יהיו חייבים במס - תישא מעריב בתשלום. וכך נאמר לו: "אנחנו נשלם. מה לי לשבור את הראש בעניין הזה?" (שם עמ' 74 ש' 2-3). עה/2, רו"ח מעריב מאשר טענה זו ומבהיר כי, לשיטתם, הכספים אותם קיבל הנאשם ממעריב הינם כספי פיצויים, עמדתם הייתה כי לתקבולים אלו יהיה שיעור מס מוקטן וכי "הדבר ניתן לסידור" מול פקיד השומה במס הכנסה. בפועל, כך טוען הנאשם, הוציאה מעריב בשנת 97 חשבונית מס עצמית בגין הסכומים ששילמה לו. סודיות ההסכם עם מעריב: ההסכם בין מעריב לנאשם נחתם ב31.3.96, הוצג על ידי עה/2 בפני פקיד השומה אך ביום 28.11.96 וזאת, על פי היעוץ שקיבל עה/2 מהיועץ המשפטי של מעריב, עו"ד דן אבי יצחק אשר הבהיר לו כי מדובר בהסכם סודי אשר אמור לקבל את אישור הפרקליטות והמשטרה. עה/2 מודה כי אינו מכיר בחוק המע"מ סעיף חשאיות המאפשר להסתיר את הסכם לתשלום משלטונות מע"מ ומדגיש כי מעולם לא הייתה כוונה להימנע מתשלום המס המתחייב מן ההסכם. ההסכם היה אמור לבוא בפני פקיד השומה בבוא העת, אף אם התקבול היה פטור ממס. על חשאיות ההסכם העידו מספר עדים: עה/3, ראש צוות חקירות בפרשת האזנות הסתר ב-1994 מאשר כי החקירה הייתה סמויה וכל הקשור בה היה חשאי. עה/4, קצין חקירות במשטרה מוסיף כי המשטרה ידעה על ההסכם על פיו הנאשם קבל תמורה ולאחר חתימתו קיבלה העתק ממנו. "ההסכם הזה נשמר חסוי עד לשלב שהוגש חומר כמעט מסוכם לפרקליטות... אני חושב שזה ברור לכל בר דעת שיש לו הבנה בסיסית בחקירה שכאשר יש הסכם כזה והוא הופך לגלוי משמעו שאין יותר חקירה לכן לא צריך לומר לו דבר". (שם עמ' 155 ש' 2-1,ש' 8-9). על משמעות של החיסיון שניתן להסכם מעידים עה/4 וע/ה 6: "החיסיון הוא לא במובן המשפטי של המונח הזה. . . אם יש מקום ועילה חוקית להוציא צו חיסיון אנחנו פועלים לעשות זאת. במקרה הזה לא הוצא חיסיון משפטי כי לא היה צורך בכך". (עה/4 שם, עמ' 159 ש' 15-18). "המפגשים לא היו בחסיון על פי צו בית משפט, טובת החקירה דרשה פעילות באופן סמוי וכך נהגנו". (עה/6 שם עמ' 173 ש' 26-27). תשלום המס בפועל: עת/2 מעיד כי כ-6 חודשים מיום חתימת ההסכם ניתן להסכם פומבי בשל תביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי. או אז פנה בדחיפות לפקיד השומה, מסר לו העתק מן ההסכם והודיע לו כי אם הנאשם חייב בתשלום מיסים, מעריב תשא בתשלום וכך נעשה. כעבור כחודשיים סוכם נושא מס ההכנסה מול פקיד השומה ומעריב, באמצעות החשב שלה, קיבלה הוראות כיצד לדווח ושילמה את שיעור המס המוסכם (נ/7 - קבלה). נושא המע"מ לא סוכם באותו מעמד. הנושא טופל על ידי מעריב רק לאחר שפנה הנאשם לעזרתם של עורכי דין בעקבות חקירה שנפתחה כנגדו על ידי מע"מ. עה/2 מבהיר כי התפנה לעסוק בנושא מע"מ רק לאחר שהסתיים נושא מס ההכנסה ולא בעקבות פנייה או חקירת מע"מ והוא לא מוצא בכך פסול. הוא ציפה כי מע"מ ילכו בדרכם של שלטונות מס הכנסה אשר נתנו להסכם אישור בדיעבד, לאחר עבור שמונה חודשים מיום חתימתו, והוא מסכם: "מע"מ לא הטריד אותי מאומה, אין כאן כסף להעברה, אין הפסד לאוצר". (שם עמ' 136 ש' 13-14). הוא יודע כי על פי הסיכום, הוציאה מעריב חשבונית לרבות חשבונית מס מתוקנת, הנושא נבדק על ידי מע"מ והוא לא שמע כי יש להם השגות בעניין. עה/8 ידע על מהלכים להסדר בין מעריב למע"מ "אני מניח שהיו ישיבות. אני יודע שהיו מגעים עם אנשי מע"מ בכל התקופה. . . אני אישית לא בדקתי עם מע"מ הסתפקתי בגדולים ממני" (שם עמ' 197 ש' 10-16). עה/8 גם שמע מפי ב"כ הנאשם כי היא טיפלה בנושא מול אנשי המע"מ. ". . . אני לא עוקב אחר כל פרט ופרט כאשר ידוע לי שיצאה חשבונית עצמית לגבי מעריב, לגבי ידיעות לא ידעתי כי לא היה לי קשר עם הרואה חשבון שלהם זה היה מאד סודי אני הנחתי שכל הדברים האלה ובפרט גורם כמו ידיעות אחרונות הכל שולם כדת וכדין לא פחות ממעריב". (שם עמ/ 197 ש' 10-15, ההדגשה שלי, ז.ה.). מעמדו של הנאשם בחברה מבחינת מעריב: עה/2 שמע מעה/8 כי הנאשם הינו שכיר בחברה. "אני לא טרחתי לבדוק אם הוא רשום. אני קיבלתי הוראה וידיעה שלא הוכחשה עד היום שאכן הוא היה שכיר בחברה שלו". (שם, עמ' 137 ש' 16-18). ברור כי מדובר בהודעה מאוחרת מאחר ועה/8 נכנס לתמונה רק בשנת 1997, כפי שעולה מעדותו. בשנת 1996 קיבל הנאשם סכום של 500,000$ ממעריב, סכום המהווה את עיקר הכנסתו של הנאשם באותה עת אך לגבי עה/2 אין זה מעלה או מוריד: " . . . זה לא מעניין. אם הוא עוסק או לא עוסק, אם הוא שכיר או לא שכיר, אנחנו לא נבדוק את ההכנסות הכלליות שלו". (שם עמ' 141 ש' 24-25). עה/8 מעריך כי בירר עם הנאשם האם הנפיק חשבונית אך אינו מציין מתי נערך הבירור, הוא לא קיבל מהנאשם חשבונית להמשך טיפול, הוא מניח כי הנאשם אמר כי הוא שכיר אם כי "בפרקטיקה לא ניתנות הצהרות" (שם עמ' 194 ש' 17). נ/18 הוא דוח שומה שהוגש בתיקו האישי של הנאשם בנובמבר 1998, דו"ח המתייחס לשנת 1994 ובו נכתב כי העיסוק העיקרי של הנאשם הוא "שכיר". מעדותה של עה/7 עולה כי הנאשם לא דיווח בזמן אמת על הכנסותיו מהחברה בין השנים 94-96 ועל הנאשם היה להגיש דו"ח כל שנה על כל ההכנסות שלו, גם כמנהל החברה וגם מכל מקור אחר. 4. המצב המשפטי. א. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה על הוראת סעיף 117(א)(3) לחוק לפיה מסרו דו"ח לא נכון או לא מדויק בלא הסבר סביר ועבירה על הוראת סעיף 117 (א) (13) לפיה לא הוציאו חשבונית מס בגין עסקה, על אף שהיו חייבים להוציאה. את הכוונה הפלילית הנדרשת להרשעה בעבירות על הסעיפים הנ"ל מייחס כתב האישום לנאשמים באמצעות סעיף 117(ב) לחוק ואת אחריותו של הנאשם גוזר כתב האישום מסעיף 119 לחוק העוסק, בין היתר, באחריותו של מנהל לעבירות שביצע התאגיד אותו ניהל. השאלה המשפטית הרלוונטית בענייננו היא האם היו הנאשמים חייבים בהוצאת חשבוניות מס לגבי השירותים שנתן הנאשם ו/או החברה לידיעות אחרונות ולמעריב וזאת לאור הוראות סעיף 21 לחוק ותקנה 6 א' לתקנות מס ערך מוסף התשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות"). לעניין ההתקשרות עם מעריב עולה השאלה נוספת והיא האם מדובר בעסקה החייבת מע"מ או בפיצוי שאינו בגדר עסקה חייבת מע"מ. ב. סעיף 2 לחוק מטיל על נותן השירות את החבות בתשלום מע"מ על עסקה בישראל. עסקה מוגדרת בסעיף 1 לחוק כ"מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקיו . . .". שירות מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"כל עשייה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר. . .". סעיף 21 לחוק עוסק בסמכות שר האוצר לקבוע לגבי סוגי עוסקים או סוגי עסקאות, כי מקבל השירות חייב בתשלום המס, כולו או מקצתו ובסמכותו לקבוע תנאים להטלת החובה על מקבל השירות. חובות שהוטלו על מקבל השירות פוטרות את נותן השירות מהן, זולת אם קבע שר האוצר אחרת ובתנאים שקבע. מכח סעיף 21 לחוק הותקנה תקנה 6 א' לתקנות והיא עוסקת בחיוב מקבל שירות בתשלום מס: עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי שקיבלו שירות, בין היתר, מחוקר פרטי שעיקר הכנסתו ממשכורת, גימלה או קיצבה, יהיו חייבים בתשלום מס על השירות, אלא אם קיבלו חשבונית מס מנותן השירות. אם לא הוציא נותן השירות חשבונית מס, ייתן למקבל השירות הצהרה כי עיקר הכנסתו ממשכורת, גימלה או קיצבה. לא ניתנה הצהרה, לא יופטר מקבל השירות מחובת תשלום המס. עוד מוסיפה התקנה וקובעת כי העוסק אשר נתן שירות שבשלו משתלם המס על ידי מקבל השירות חייב בהגשת דו"ח תקופתי אם היו לו עסקאות אחרות ובמקרה זה, ידווח על השירותים שדווחו על ידי מקבל השירות כאילו היו עסקאות אשר מבחינתו שיעור המס החל עליהן הינו אפס. 5. ממצאים ומסקנות. א. ההתקשרות עם ידיעות הנאשם מבקש לקבוע כי את השירותים לידיעות סיפק באופן "עצמאי" ולא במסגרת החברה. בפועל, קורא הנאשם להגנתו את הוראות תקנה 6 א' לתקנות וטוען כי הוראות תקנה זו התמלאו, ידיעות היתה אמורה לשלם את המע"מ עבור העסקה עמו והוא פטור מחובה זו. טענה זו יש לדחות מכל וכל וזאת, מן הטעמים דלקמן: 1. מאז שנת 1981 הנאשם הוא הבעלים של הנאשמת ובמשך כל אותן שנים הוא מקבל משכורתו מהחברה. העסקה עם רוזנברג מתבצעת בסוף שנת 1993 ויש לזכור את הרקע לה: רוזנברג מוזמן לארוע שעורך הנאשם, הם ממתיקים סוד ובהמשך, מחליטים לכרות את ההסכם לביצוען של עבודות שראשיתן ב"תקופת ניסיון" של 4 חודשים והמשכן "...החברה שלי תקבל מהעיתון עבודות באופן שוטף..." (שם עמ' 30 ש' 7-6). רוזנברג מטיל על הנאשם ביצועה של עבודה רבת היקף אשר בצידה תשלום נכבד ביותר ושורת ההגיון והשכל הישר מחייבים כי מזמין העבודה אינו מסתפק בכך שמולו ניצב חבר נעורים אלא מסתמך על העובדה כי החבר הינו בעלים של חברת חקירות בה עובד צוות אנשים ולה כלים, אמצעים, עזרים ומשאבים לביצוע העבודה במלוא היקפה, גם אם מדובר במשימה חשאית. הנאשם מספר כי "הוחלט" שהוא ב"אופן אישי" יבצע את העבודה ברם, החלטה זו אינה שוללת את השימוש בכלים שהחברה מעמידה לרשותו, לרבות שירותי המשרד של החברה והנאשם אינו נותן פירוט והסבר מניח את הדעת לדרך ולאמצעים לביצועה של אותה עבודה. הנאשם אינו מצליח לסתור את הקביעות דלעיל שכן, רוזנברג אינו מובא לעדות וכך, מעטה הסודיות והחשאיות ממשיך להטיל את צילו הכבד וגם בשלב זה אין אנו יוצאים מחשך לאור ואין בפני כל הוכחה כי רוזנברג כרת עם הנאשם הסכם לביצועה של העסקה כאדם פרטי ולא כבעל חברה. אל מבחן השכל הישר מצטרפות העובדות. הנאשם, העובד במסגרת החברה במשך שנים הרבה, אינו עושה כל צעד לשינוי מעמד זה: הוא אינו מפריד בין האני ה"שכיר" לבין האני בעל החברה והמנכ"ל בה ואף אינו משתף את רואה החשבון שלו, בזמן אמת, במהלך זה. ההלכה היא כי הרישום אצל רשויות המס מהווה הודאת הנרשם לצורת הרישום ועליו חלה החובה להודיע על כל שינוי במעמדו זה. אי-אפשר ליצור יחסים משפטיים בדיעבד ולא יעלה על הדעת כי על פי סוף המעשה תיקבע המחשבה תחילה. הרישום מהווה הודיית הנישום כי הוא החייב בדיווח ובתשלום המס ושינוי המעמד מחייב, כאמור, הודעה ברורה וחד משמעית. גם אם נקבל את גרסת הנאשם כי לא ידע על "זיווגו" עם החברה בנושא "איחוד עוסקים" הרי אין חולק כי ידע על מעמדו כשכיר בחברה. מעמד זה, לצד היותו מנהל ובעלים בחברה, מקים זכויות וחובות. זכותו של אדם לשנות מעמדו לצורך מס אולם כל שינוי במעמד מחייב דיווח לרשויות המס. הנאשם אינו מדווח בזמן העסקה או סמוך לה ואך בדיעבד מבקש להפריד בינו לבין החברה. הוא עושה כן באיחור ניכר, לאחר שהחקירה נגדו נפתחה וכבר תלויים ועומדים נגדו הליכים נוספים הכרוכים בחקירותיו ורק אז באה לעולם גרסת ה"שכיר" אשר את התנאים לקבלתה לא מילא הנאשם, לא כולם ולא חלקם. יש לזכור כי ההכנסה מידיעות היא משמעותית, הנאשם מפקיד את הכספים המתקבלים לכיסוי גרעונות בחברה והכל מבלי לגלות את אוזנו של רואה החשבון שלו או ליידע את רשויות המס בעובדה כי הוא מבצע מהלך דרמטי ומשמעותי לדרך התנהלותו במשך כל אותן שנים. בפועל, את הכסף הרב המתקבל מהעבודה עם ידיעות משלשל הנאשם לכיסו או לכיסה של הנאשמת מבלי להשאיר עקבות: הוא אינו מוציא כל אישור או קבלה על הכספים שהתקבלו אצלו אינו מדווח ואינו בודק אם המשלם דאג לדיווחים המתאימים ועל כך, אעמוד בהמשך. 2. הוראות תקנה 6 א לתקנות אינן חלות על הנאשם. על פי תקנה זו עוסק שקיבל שירות ממי שעיקר הכנסתו ממשכורת יהא חייב בתשלום המס המתחייב מן העסקה. הוראה זו מעבירה את נטל תשלום המס ממקבל התשלום אל מקבל השירות מטעמי נוחות בגבייתו של המס ובאה לתת משנה כוח למנגנון האכיפה. עם זאת, אי תשלם מס במועד מקים עבירה פלילית ואין מדובר בפעולה משפטית גרידא היכולה לשמש נושא להעברה או לשליחות מבלי להניח תשתית לה. אם בחר העוסק לשלם את המס באמצעות מקבל השירות עליו להגיש למקבל השירות הצהרה שתוכנה הוא כי עיקר הכנסתו ממשכורת וכי הוא מבקש את מקבל השירות להוציא חשבונית עצמית ולשלם את המס המתחייב מכך. הנאשם אינו ממלא אחר אף שלב מן השלבים המזכים אותו בפטור על פי התקנה דלעיל: א. הוא אינו נותן לידיעות הצהרה, אינו מבקש מידיעות להוציא חשבונית עצמית ואינו דואג כי בכיסו יהיה עותק לאותה חשבונית עצמית או לפחות אישור בדבר תשלום המס המתחייב מן העסקה. ב. עסקה מסוג זה אמורה למצוא ביטוי בדו"ח תקופתי כעסקה בשיעור אפס. העסקה עם ידיעות אינה מדווחת בדו"ח התקופתי שהנאשם מגיש ואין לה זכר ועקבות בספרי הנאשם או החברה. ג. ההתקשרות עם מעריב: הנאשם מבקש לקבוע כי התקבול ממעריב הינו פיצויים ולא שכר עבודה והוא והחברה פטורים מתשלום מס על פי ההסכם עם מעריב. בין השיטין עולה הטענה כי מדובר בהסכם עד מדינה על פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנושא. גם דינה של טענה זו להדחות. 1. בהמשך למסקנות אליהן הגעתי באשר להתקשרות עם ידיעות אני קובעת כי ההתקשרות עם מעריב היא התקשרותה של החברה ולא של הנאשם בכובעו ה"פרטי". מהות ההתקשרות היא אספקת מידע שהגיע לחברה מטעמה פעל הנאשם במהלך עיסוקה של החברה כחברת חקירות. על כך מוסר הנאשם בחקירתו: "...מהיכן היה לך את המידע והראיות? ת: "מהקשר שהיה לי עם ידיעות אחרונות או אנשיהם בעבר. בין כתוצאה מעבודתי עבור ידיעות לבין עצם הקשר שלי איתם". (ת/2, עמ' 4 ש' 30-29). 2. העובדה שיועצים כאלה ואחרים קוראים לתקבול בשם "פיצויים" אינה מעלה או מורידה. בפועל, מכר הנאשם מידע וידע שהגיע לרשותו והוא מקבל עבורו תשלום נוסף. 3. לעניין החבות במס אין מדובר בהסכם עד מדינה אלא בהסכם שנחתם עם מעריב המבקש לקנות מידע על העיתון היריב ונראה כי בנושא זה כל מילה נוספת מיותרת. בית המשפט המחוזי דן בנושא מזוויות אחרות וקביעותיו, לענייננו, אינן בבחינת מראה דרך. ד. הדיווח אין חולק כי הנאשמים לא הוציאו חשבונית מס בגין התקבולים שקיבלה החברה מידיעות וממעריב וכי לא החברה ולא הנאשם דיווחו על התקשרויות עסקיות אלה בדוחות התקופתיים שהגישו. הנאשם, כאמור, אינו עומד בתנאי תקנה 6 א ולכן, גם אם גולם התקבול אין הוא ואין החברה פטורים מחובת הדיווח על העסקאות. גילום שכר או הוצאת חשבונית עצמית על ידי מקבל שירות אינם מבטלים את חובת הדיווח למע"מ, חובה החלה על נותן השירות, גם אם הכתוב יסתכם בעסקאות ששיעור המס החל עליהן הוא אפס, כמובהר לעיל. ה. על הכוונה - סעיף 117 (ב) לחוק- הכוונה הכלולה בעבירות בהן מואשמים הנאשמים באה לעולם כאשר אדם עושה מעשה על מנת להשיג את התוצאה של התחמקות מתשלום מס. הוא רואה ויודע כי ההתחמקות נובעת ממעשיו וההתחמקות היא המניע העומד בבסיס מעשיו. הנאשם טוען כי לא כוונת התחמקות מתשלום מס היא זו אשר הביאה לאי דיווח ולאי הוצאתן של חשבוניות המס כנדרש. ההסבר אשר מספק הנאשם לעבירות המיוחסות לו ולחברה ולדרך בה פעל הוא הצורך ההכרחי לחשאיות וסודיות וזאת כדי לא להכשיל את ביצוען של המשימות אותן התחייב לבצע. הוא נתלה באילנות גבוהים כשהוא נדרש להסביר מהלכיו. לגבי ידיעות - הובהר לו, לטענתו, כי מיטב המומחים המשפטיים והכלכלים של העיתון נתנו דעתם לפתרון הנדרש ולחוקיותו ולגבי מעריב - הוא חתם על הסכם אותו ניסחו עו"ד ורו"ח "מהשורה הראשונה" ומי הוא שיערער על קביעתם המקצועית. מהסבר זה מבקש הנאשם להסיק כי לא הייתה לו כל כוונה להטעות את רשויות המס ולפעול בניגוד לחוק. ההלכה היא כי סבירותו של ההסבר הסביר נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי קרי, מה נראה כסביר בנסיבות העניין בעיניו של הבוחן האובייקטיבי וניתן להסיק מאותו הסבר כי באי הדיוק לא הייתה כוונה להטעות את הרשות. (ראה ג. עמיר, עבירות מס, 2000, עמ' 591). בפועל, הנאשם אינו מספק את ההסברים הסבירים העולים כדי שלילת הפליליות הכרוכה במעשיו או במחדליו. הנאשם נוהג באדישות או בקלות דעת העולים כדי פזיזות. ייתכן ולא שם לו למטרה מוצהרת להתחמק מתשלום מס אך היה שווה נפש לאפשרות כי זו תהא התוצאה הישירה מדרך פעולתו ואופן התנהלותו. הנאשם ידע כי ההכנסות, הן מידיעות והן ממעריב, חייבות במס אך לא נקט בכל האמצעים לקיים את הוראות החוק המחייבות דיווח מתאים בשלהן. בפרשת ידיעות מסתמך הנאשם על אמירותיו של רוזנברג כי נושא המס מוסדר ומן הראיות עולה כי לא כך היה. הנאשם אינו חוקר ואינו דורש ולכספים המתקבלים אין כל תיעוד בספריו. עצימת העיניים מלווה גם את מגעיו עם אנשי מעריב, אשר ייצגו את מעריב ולא אותו. על פי סעיף 13 להסכם עם מעריב "הצדדים בדעה" כי התשלום פטור ממס ברם, המשך סעיף זה מנוסח בזהירות ובקפדנות: "...אם יוטל עלי מיסוי ...ישולם המס על ידכם...ובלבד שאעביר אליכם בסמוך לקבלת כל דרישה למיסוי או שומה..." (הדגשה שלי, ז.ה.). מניסוחו של הסעיף עולה כי בברור כי כוונת הצדדים היא כי התקבול מחייב דיווח אשר ייתכן ויעלה דרישה לתשלום מס מצד רשויות המס. זכותו של נאשם לחלוק על שלטונות המס לגבי הגדרתו של תקבול אך חובתו להביאו לידיעת רשויות המס על מנת שיהיה נתון לבדיקה ולביקורת. הנאשם אינו ממציא עותק מההסכם לרשויות המס, אינו מדווח על ההסכם ומשמעותו אף לא לרואה החשבון שלו ורק עם פתיחתה של חקירת מע"מ יוצאים הפרטים לאור. העובדות דלעיל מלמדות כי הנאשם לא פעל בתום לב, לא נקט בכל האמצעים לקיום הוראות החוק, לא גילה ליועץ המס שלו את כל הדרוש על מנת לאפשר לו שיקול דעת ושיפוט סביר של הבעיה ולכן גם אינו יכול לטעון כי פעל על פי יעוץ והדרכה. במקרה זה גם לא ניתן לטעון כי לנאשם טעות במצב משפטי וכי סבור היה כי התקבול פטור ממס מאחר וטענה כזו יכולה להישמע רק במקרה שהטעות היא בלתי נמנעת. הנאשם דכאן הינו אדם יודע חוק, בעל ניסיון ויש להניח כי משלח ידו למדהו את הכלל של כבדהו וחשדהו ואת הצורך בחקירה מעמיקה בכל נושא ועניין. לפיכך, אינו יכול לטעון לטעות או להשמטה בלתי מכוונת וברור כי הדיווח היה מאפשר תיקון טעות ואילו הסתרת המידע סותמת את הגולל על אפשרות זו. ו. סעיף 119 לחוק עוסק באחריות נושאי משרה בתאגיד ואילו אחריותו הפלילית של תאגיד בשל מעשיהם או מחדליהם של נושאי משרה בו - מוסדרת בסעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז 1977. כאן, בכל כובע מכובעו של הנאשם חייבים גם הוא וגם החברה בדין. החברה נושאת באחריות לכל מעשה פלילי של הנאשם, שכן החברה היא אני ואני הוא החברה ולכן, גם מעשיו, וגם כוונותיו וגם מחשבותיו הפליליות של הנאשם אם כ"שכיר" ואם כמנהל באחריות החברה. סיכום כל הממצאים מובילים למסקנה אחת ויחידה. הנאשמים אכן מסרו דו"ח לא נכון או לא מדויק בלא הסבר סביר וכן לא הוציאו חשבונית מס בגין עסקה, על אף שבמעמד קבלתו של התקבול היו חייבים להוציאה, וזאת מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה על הוראות הסעיפים 117)א)(3), 117(א)(13) ו - 117(ב). לגבי הנאשם אני מרשיעה אותו גם בעבירה על הוראת סעיף 119 לחוק. משפט פלילימיסיםעבירות מסחשבוניתמע"מ (מס ערך מוסף)