אי אימון בגרסת הנאשם - משפט תעבורה

הכרעת דין 1. האשמה המיוחסת לנאשם - בכתב האישום היא נהיגה ברכב בשול הימני ולא על הכביש, עבירה על תקנה 33 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961. הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו וטען כי לא היו דברים מעולם, ובגין כך נשמעו ראיות. 2. להוכחת האשמת העידה הקטגוריה את השוטר סמ"ר אהרוני ליאור (להלן- "השוטר"). הלה רשם את הדו"ח והתרשומת שהוגשו, סומנו ת1/ ושימשו בעדות ראשית. עובדות המקרה העולות מהתרשומת ת1/ הינן כדלקמן: א. בתאריך 21.6.98 בסמוך לשעה 08:00 נהג הנאשם במכונית פרטית מסוג סובארו (להלן- "המכונית"),בכביש נתיבי איילון לכיוון צפון והגיע בסמוך לפני מחלף לה-גרדיה (להלן- "המחלף"). אותה עת, עמד השוטר בשול הימני בקצה הצפוני של המחלף (בסמוך לפניה מזרחה) כשתפקידו לאכוף ציות לחוקי התנועה. ב. ממקום עומדו, הבחין השוטר במכונית הנאשם הסוטה ימינה מנתיב נסיעתה, וממשיכה בנסיעה שוטפת על השול כ- 50 מטרים. ג. משהגיע הנאשם בסמוך למקום עומדו, הורה לו השוטר לעצור, הסביר לו את מהות העבירה ורשם לו הדו"ח מושא כתב האישום. השוטר הדגיש בעדותו- כמו גם בתרשומת ת1/ - כי בשעת האירוע היה בכביש עומס תנועה ובשני נתיבי הנסיעה היו טורי כלי רכב אשר נעו לאיטם. 3. בעדותו בפני, שב הנאשם וכפר בגירסת השוטר, עד התביעה, וטען כי בשום שלב, לא נסע בשול הימני. לדבריו, בשלב כלשהו הבחין כי נתפנה נתיב הנסיעה הימני, הוא הסיט את מכוניתו ימינה ומיד שמאלה והמשיך בנסיעה בנתיבו. הנאשם הדגיש בעדותו, כי השוטר עצר אותו בהיותו בנתיב הנסיעה בכביש ואין לו כל מושג מדוע נתפל אליו השוטר, עד התביעה. 4. ייאמר מיד, כי לא נתתי אימון בגירסת הנאשם, כפי שהעלה לראשונה בביהמ"ש ואני סבור כי אין בה שמץ של אמת. א. גירסת הנאשם אין בה כל הגיון, היא אינה מתקבלת על הדעת ואני דוחה אותה בשתי ידיים. לגירסתו עולה, כי בשום שלב הוא לא נסע על השול הימני וכי השוטר, עד התביעה, רשם לו הדו"ח על לא עוול בכפו. אין אני מעלה על דעתי כי השוטר יתפול על הנאשם עבירה כאשר הנאשם לא עשה דבר. נשגב מבינתי מדוע - לגירסת הנאשם - ביכר השוטר לעצור את הנאשם ולרשום לו דו"ח ולא עשה כן לכל הנהגים שנסעו אותה עת בכביש? תמהני! לו אמת היה בפי הנאשם כי הוא נקי מכל אשם מדוע לא הגיש תלונה כנגד השוטר על רישום דו"ח כוזב ?! אדם מן היישוב שנעשה לו עוול בעליל אינו ממתין לישיבת ההקראה על מנת לעלות גירסה בפני השופט היושב לדין, אלא עושה מעשה לאלתר. כאמור, איני נותן אימון בגירסת הנאשם. ב. יתר על כן, תגובתו של הנאשם על אתר, כפי שנרשמה מפיו בתרשומת ת1/ היתה בזו הלשון "תוותר לי זה רכב של העבודה". תגובה זו מלמדת, כמאה עדים, כי הנאשם אכן ביצע את העבירה שיוחסה לו על ידי השוטר אלא שביקש את רחמיו. נהג הנקי מרבב אינו מגיב כפי שהגיב הנאשם. הסברו של הנאשם בעדותו בפני, באשר לתגובתו הנ"ל אף היא מעוררת פליאה. הנאשם הסביר כי ביקש מהשוטר שיוותר לו משום שניסה לצאת מהסיפור וכדבריו: "אם אמרתי תוותר לי כנראה רציתי לצאת מהסיפור, לא רוצה לבזבז ימים להגיע לבית המשפט...." הסבר זה לאו הסבר הוא. נהג מן היישוב אשר טופלים עליו מעשה שלא ביצע מכחיש אותו על אתר ולא "מחפש" טענות על מנת לצאת "מהסיפור". הלכה פסוקה היא כי תגובת הנהג על אתר, מהווה ראשית ראייה ומשמשת חיזוק לגירסת השוטר, עד התביעה. ג. על כל האמור, יש לזכור כי האירוע התרחש בשעת עומס כששני נתיבי הנסיעה, במעלה המחלף, עמוסים לעייפה בכלי רכב, כאשר הנאשם היה - לדבריו הוא - בדרכו לעבודה והרי לך "כדאיות" לביצועה של ההעבירה. כאמור ולאור המפורט לעיל, אין איני נותן אימון בגירסת הנאשם והנני מחליט לדחותה על הסף. 5. לנוכח המסקנה אליה הגעתי אני מחליט ליתן אימון מלא בעדות השוטר, אשר היתה ברורה עקבית ונחרצת ולא מצאתי טעם וסיבה מדוע שלא ליתן בה אימון. סוף דבר ולאור האמור אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה על תקנה 33 (א) לת"ת, המיוחסת לו בכתב האישום, זאת לאחר שהזהרתי עצמי כי הנני מרשיע על פי עדות יחידה. משפט פלילימשפט תעבורה