פסק דין ראיתי לזכות את הנאשמת בתיק שבפני: 1. האשמות המיוחסות לנאשמת - בכתב האישום הן אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש , אשר גרמו לתאונת דרכים שתוצאותיה חבלה בגופם של עוברי דרך ונזק לרכוש. 2. עובדות המקרה כפי שהן עולות מכתב האישום הנן כדלקמן: א. בתאריך 15/8/96 בסמוך לשעה 11:15 עשתה דרכה הנאשמת במכוניתה ברח' אבא הלל ברמת גן מדרום לצפון והגיעה לצומת מרומזר עם שד' טובים ורח' התקוה (להלן-"הצומת"). ב. אותה עת נהג עת1/ - עד התביעה במכוניתו בשד' טובים ממערב למזרח, הגיע אף הוא לצומת והחל לחצותו בחסות האור הירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו. ג. חרף האור האדום ברמזור שבכיוון נסיעתה, לא שעתה הנאשמת לרמזור חצתה את הצומת תוך התעלמות ממנו, לא הבחינה ברכבו של עת1/ שהגיע משמאלה והתנגשה בו. ד. כתוצאה מהתאונה נחבלו אשתו של עת1/ , שלשת ילדיו הקטינים וכלי הרכב ניזוקו. 3. הנאשמת כפרה נחרצות באחריותה לתאונה. לטענתה האחריות לה, מוטלת כולה על שכמו של עד התביעה. בהודעתה במשטרה - ת2/ אשר שישמה בהסכמה במקום עדות ראשית טענה הנאשמת כדלקמן: (א) היא נכנסה לצומת בנסיעה שוטפת בחסות האור הירוק שדלק ברמזור שבכיון נסיעתה. (ב) מהירות נסיעתה לא עלתה על 50 קמ"ש. (ג) לראשונה הבחינה ברכבו של עד התביעה כשהוא עומד להכנס לצומת בהיסוס מה, כאשר היא עצמה החלה בחצייתו. (ד) מקום הפגיעה ברכבו של עד התביעה היה בחלק האחורי של הדופן הימנית. 4. בעדותו בפני תיאר עד התביעה תמונה שונה מזו שתיארה הנאשמת. לטענתו הוא נהג במכוניתו בנתיב השמאלי בשד' טובים הגיע לצומת, עצר את מכוניתו בקו העצירה והמתין שהאור ברמזור יתחלף לירוק. משהתחלף האור ברמזור לירוק החל בחציית הצומת. בטרם יסיים את חציית הצומת הבחין ברכב הנאשמת הבא מימינו ופגע במרכז הדופן הימנית של מכוניתו. עדת התביעה (להלן-"עת2/") תמכה ללא סייג בגירסת בעלה עת1/. לדבריה רק לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק החל בעלה בחציית הצומת. 5. גירסאות הצדדים בתיק זה לבד היותן גירסאות נוגדות הינן הופכיות זו לזו במובן זה שאם גירסת עדי התביעה אמת, מן ההכרח שהנאשמת היא האחראית הבלעדית לתאונה וההיפך בהיפך, זאת מאחר שאין ולא היתה מחלוקת בין הצדדים שהרמזורים שבצומת פעלו כתיקנם. לטענת עדי התביעה כניסתם לצומת היתה בחסות האור הירוק כך שהאחריות לתאונה רובצת כולה על שכמה של הנתבעת. ואילו הנאשמת טוענת לא כי היא זו אשר חצתה את הצומת "בירוק" כך שעד התביעה הוא האחראי הבלעדי לתאונה. לאחר שעיינתי היטב בעדויות שבפני, בחנתי את אמינותן והגיונן לא מצאתי כל סיבה וטעם מדוע יש להעדיף את גירסת עדי התביעה על פני זו של הנאשמת. 6. אני דוחה, בכל הכבוד, את טענת ב"כ המאשימה בסיכומיה, שיש להעדיף את גירסת עדי התביעה על פני זו של הנאשמת. מלבד טיעון סתמי ובלתי מבוסס על מה ועל שום מה יש ליתן עדיפות לגירסת עדי התביעה, לא הצביעה ב"כ המאשימה על ממצא אובייקטיבי כלשהו שיש בו כדי לבסס העדפה זו. מחומר הראיות שבפני עולה כי גירסת הנאשמת אינה נופלת באמינותה - אם לא למעלה מכך- מאמינות גירסת עדי התביעה. א. גירסת הנאשמת בהודעתה במשטרה - ת2/ - היתה בהירה חד משמעית ונחרצת. הנאשמת תיארה בפשטות וכמשיחה לפי תומה את אשר אירע. בהודעתה , טענה הנאשמת חד משמעית כי היא חצתה את הצומת כשהאור שבכיוון נסיעתה היה "ירוק מלא". גירסה זו לא נסתרה - בחקירה הנגדית - בפרט כלשהו והיא שבה וטענה כי נכנסה לצומת בחסות האור "הירוק". לא מצאתי פגם כלשהו בעדותה ואין אני רואה טעם וסיבה שלא ליתן אימון בגירסתה. ב. יתרה מזו, אי הדיוקים והתמיהות הבלתי מוסברות שבעדות עד התביעה, עוררו בליבי ספק - למעלה מסביר - שמא יש להעדיף את גירסת הנאשמת על פני זו של עדי התביעה. (1) בעדותו הראשית טען עת1/, כמשיח לפי תומו, כי הגיע לצומת והמתין "... ראשון בטור המכוניות", חיכה שהאור האדום שברמזור יתחלף לירוק או אז נכנס לצומת (עמ' 1 שורה 28). משנשאל עד התביעה בחקירה הנגדית הכיצד זה שבעדותו במשטרה טען כי לא היו רכבים נוספים אחרי מכוניתו השיב בזו הלשון "אני לא זוכר אם הייתי לבד ואם נסעו אחרי רכבים נוספים" (עמ' 2 שורה 27). נבצר ממני הבן תשובה זו של עד התביעה. אם אומנם אינו זוכר עתה אם מכוניתו היתה היחידה שעמדה בקו העצירה - אם לאו, מדוע טען בטענת ברי בעדותו בפני, כי לא עמדו אחריו רכבים נוספים? (2) להבדיל מגירסת הנאשמת כי מקום הפגיעה ברכבו של עת1/ היה בחלק האחורי של הדופן הימנית , טענו עדי התביעה - שניהם כאחד - שהפגיעה היתה במרכז הדופן (ראה: עמ' 2 שורה 4 ועמ' 3 שור ה4). אין ולא היתה מחלוקת בין הצדדים כי כתוצאה מהפגיעה, רכבו של עת1/ סטה ממסלול נסיעתו מזרחה וביצע תפנית של 90 מעלות ימינה, כך שחזית המכונית היתה מופנית צפונה. מן המפורסמות שאינה צריכה ראיה היא, כי פגיעה מן הצד בחלקו האחורי של רכב הנע קדימה תגרום להסטת הרכב הנע לאותו הצד בו היתה הפגיעה, מה שאין כן כאשר הפגיעה היתה במרכז הדופן. מכאן שגירסת עדי התביעה כאילו הפגיעה היתה במרכז הדופן הימנית אינה עומדת במבחן המציאות. ג. לא נתתי משקל כלשהו לעדותה של עדת התביעה. מלבד היותה עדות בלתי אובייקטיבית ומגמתית מצאתי כי עדותה היתה "מעושה" ומתואמת. גירסתם הזהה של עדי התביעה באשר למקום הפגיעה ברכבם, יש בה כדי להצביע על תיאום מוקדם של עדותם, שהרי אין להעלות על הדעת ששני עדי התביעה ישגו ב"אקראי" בעובדה שאין לה כל אחיזה במציאות. הפועל היוצא מהאמור הוא כי באם היה מקום להעדיף גירסה אחת מבין השתיים יש להעדיף את גירסת הנאשמת על פני זו של עדי התביעה. 7. מקובלת עלי טענתו של הסנגור המלומד בסיכומיו, כי גירסת הנאשמת שעד התביעה הוא זה אשר נכנס לצומת באדום אינה בלתי סבירה ,לאור הסיטואציה בה היה מצוי עד התביעה בהגיעו לצומת. הוכח במהלך החקירה הנגדית, כי עת1/ הסיע את רעייתו ושלשת ילדיו לבית הקולנוע לשם צפייה בסרט אשר אמור היה להתחיל בשעה 11:00 (עמ' 3 שורה 5) ועד התביעה צריך היה להיות זה מכבר במקום עבודתו (עמ' 2 שורה 10). בנסיבות אלה ובלחץ הזמן בו היה נתון עד התביעה , לא מן הנמנע שהחליט לעשות מעשה ונכנס לצומת עוד בטרם התחלף האור ברמזור לירוק. אשר על כן פליאה היא בעיני מה ראתה ב"כ המאשימה לטעון כי יש להעדיף את גירסת עד התביעה על פני זו של הנאשמת. 8. לאור כל האמור אני קובע כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה בהליך פלילי ולא הוכיחה שהנאשמת היא זו אשר חצתה את הצומת "באדום". אשר על כן אני מחליט לזכות את הנאשמת מהאשמות המיוחסות לה בכתב האישום. 9. בשולי פסק הדין מוצא אני להביע פליאה מה ראתה התביעה לבכר - במקרה דנן - את גירסת עדי התביעה על פני זו של הנאשמת, חרף העובדה שלא היה באמתחתה ממצא אובייקטיבי כלשהו, המצביע על אחריותה של הנאשמת לתאונה. אמת הדבר כי הפסיקה קובעת שאין לראות את עדותם של בעל ואשה "כעדות אחת", אולם העובדה שעדי התביעה הם שניים במספר אין בה, כשלעצמה, ליתן עדיפות כלשהי לגירסתם זאת משום "... שלא מספר העדים הגורסים גירסה משותפת הוא הקובע, אלא התרשמותו של ביהמ"ש מכל עד ועמידת גירסתו במבחן של ההגיון והשכל הישר. לא הכמות היא הקובעת כאן - אלא האיכות" (דברי כב' השופט י. קדמי - "על הראיות" חלק ב' עמ' 901). ניתן לצפות מהקטגוריה שלא תעדיף - במקרה של גירסאות נוגדות כבנידון דידן - גירסה אחת על רעותה בלא שיהא בידה ממצא אובייקטיבי כלשהו שיש בו כדי להצביע על אשמתו של צד זה או אחר מאלה המעורבים בתאונה. על אף שתפקידו של השופט היושב לדין הוא - בין היתר - לקבוע מהימנותם של עדים, אין לצפות ממנו שישים יהבו על "רוח הקודש" ויבחן את ליבם וכיליותיהם של העדים המעידים בפניו. משפט תעבורהנסיעה באור אדוםאי ציות לתמרור