סעיף 64 לפקודת התעבורה - גרימת מוות ברשלנות

הכרעת דין הנני מזכה את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. 1. בכתב האישום המקורי ייחסה התביעה לנאשם מס' 1 , עבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז 1977 , ביחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 . הנאשם מס' 2 שהיה מעורב בתאונת הדרכים וליתר דיוק גרם לה, ואף לו מיוחסת העבירה המיוחסת לנאשם מס' 1 של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז 1977 . הנאשם מס' 2 הורשע בעבירה שיוחסה לו כפי שיפורט להלן, והכרעת דין זו מתייחסת איפוא לנאשם מס' 1 בלבד. בפרק העובדות שבכתב האישום נטען כי בתאריך 25.3.96 בשעה 23:00 או בסמוך לכך נהג הנאשם מס' 1 רכב ברחוב הדרור ביבנה מכיוון דרום לכיוון צפון אל צומת הרחובות הדרור - דרך הים, ביבנה. עוד נטען בכתב האישום כי המדובר בצומת T כאשר לרכב המגיע מרחוב הדרור ישנה פניה ימינה ושמאלה בלבד. עוד נטען בכתב האישום כי בצומת מכיוון נסיעתו של נאשם מס' 1 היה מוצב תמרור ב37- המורה לו לעצור ולהעניק זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה. בסעיף 4 לעובדות נטען כי הנאשם מס' 2 נהג באותו זמן רכב בדרך החוצה דהיינו ברחוב דרך הים ממזרח למערב כשהוא מתקרב לצומת מימין ביחס לכיוון תנועתו של הנאשם מס' 1 . כתב האישום מפרט כי מזג האויר בזמן הרלוונטי היה חורפי וגשום וכי הכביש היה רטוב. עוד נטען כי ברכבו של הנאשם מס' 2 ישבו שני נוסעים, אחד לידו, הוא המנוח שנהרג בתאונת הדרכים וכן נוסע נוסף מאחור. כן נטען בכתב האישום כי הנאשם מס' 2 והמנוח לא היו חגורים בחגורות בטיחות. התביעה מוסיפה וטוענת כי מדובר בכביש עירוני בו המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש, וכן כי רוחב הכביש במקום הוא 6.60 מטר . כן נטען כי מימין לכיוון נסיעתו של נאשם מס' 2 מצויים שוליים מכורכר ברוחב 5 מטר. בסעיף 10 לעובדות נאמר כי הנאשם מס' 1 לא ציית לתמרור ב37- המוצב מכיוון נסיעתו ופנה שמאלה לרחוב דרך הים מבלי לתת זכות קדימה לנאשם מס' 2 . בהמשך נטען כי כתוצאה ממעשהו של נאשם מס' 1 וכדי למנוע את התאונה נאלץ נאשם מס' 2 לסטות לשוליים הימניים. לאחר שנסע הנאשם מס' 2 על השוליים ניסה לעלות חזרה אל הכביש סטה שוב שמאלה והרכב התהפך על גגו, עקב כך הועף המנוח , מן הרכב וכתוצאה מכך נפטר. עוד נטען כי שני הנאשמים גרמו לתאונה ולמותו של אדם בנהיגתם הרשלנית והבלתי זהירה. פרטי הרשלנות שיוחסו לנאשם מס' 1 הינם כי לא ציית לתמרור עצור ולא נתן זכות קדימה לרכב בדרך החוצה וכן כי הוא לא נהג כפי שנהג סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות הענין. לגבי הנאשם מס' 2 מפורטים שבעה פרטי רשלנות, ולא אפרטם כאן משום שעניינה של הכרעת דין זו הוא רק באשר לנאשם מס' 1 . 2. שני הנאשמים כפרו בעובדות ושמיעת הראיות בתיק זה החלה כאשר הן מתייחסות לשני הנאשמים. בתאריך 27.9.98 לאחר שהתביעה והנאשם מס' 2 שהיה מיוצג על ידי עו"ד טאובר הגיעו להסדר טיעון חזר בו הנאשם מס' 2 מכפירתו הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ונגזר דינו של הנאשם מס' 2 . בכך נפתחה הדרך להעיד את הנאשם מס' 2 כעד תביעה כנגד נאשם מס' 1 . אין חולק, והדבר עולה גם מכתב האישום עצמו שלא היה מגע בין רכבו של הנאשם מס' 1 לבין רכבו של הנאשם מס' 2 , וכל שנטען נגדו הוא כי חסם את דרכו של הנאשם מס' 2 וגרם לו לרדת מן הכביש ולהתהפך. הנאשם מס' 1 , שהיה מיוצג על ידי עו"ד א. הלוי מסר גרסה מלאה בשלב הכפירה. טענת הנאשם מס' 1 היתה כבר אז כי הוא הספיק לנסוע בדרך הים כברת דרך של 100 מטרים, ואז נעקף על ידי רכבו של הנאשם מס' 2 כשהנאשם מס' 2 נוסע על השוליים, הנאשם מס' 2 סטה לפניו במהירות והתהפך. עוד הוסיפה הסנגורית המלומדת עו"ד הלוי, וטענה כי הנאשם מס' 1 לא היה מעורב בתאונת הדרכים, הוא נעצר מתוך אזרחות טובה, כדי לעזור והואשם בגרימת תאונה קטלנית. גדר המחלוקת שבין התביעה לבין סניגוריתו של הנאשם מס' 1 הוא איפוא, אם בכלל יש לראות את הנאשם מס' 1 כמעורב בתאונת הדרכים שבמהלכה התהפך הנאשם מס' 2 , או שמא יש לראות בתאונה תאונה עצמית של הנאשם מס' 2 . 3. עד התביעה הראשון היה בוחן התנועה אפרים גלעד אשר חקר את התאונה וגבה את הודעתו הראשונה של הנאשם מס' 1 בה נמסרה גרסתו באשר לארוע. הודעה זו הוגשה לבית המשפט וסומנה ת1/ . בהודעתו ת1/ שנגבתה ממנו במקום הארוע מספר הנאשם מס' 1 כי הוא נהג ברחוב הדרור לכיוון צומת הרחובות הדרור ודרך הים. בהגיעו לצומת ציית לתמרור ב37- ולטענתו עצר את רכבו. לאחר שבחן ווידא כי הדרך החוצה, רחוב דרך הים, פנויה פנה שמאלה והחל להתרחק מן הצומת. להערכתו לאחר שעבר בין 100 - 50 מטר במהירות איטית, הילוך שני או שלישי הוא הבחין ברכב בו נהג הנאשם מס' 2 עוקף אותו מימין על השוליים מאבד את השליטה ומתהפך כל זאת ללא מגע בין כלי הרכב. נאשם מס' 1 לגרסתו, עצר את הרכב בצד הדרך וניגש להגיש עזרה ולהזעיק את המשטרה ומד"א . לטענתו היה הכביש רטוב אך בשעת הארוע לא ירד גשם, הוא נסע לבדו ברכב חגור בחגורת בטיחות כשאורות הרכב דולקים והם במצב תקין. העד גלעד אף ערך סקיצה של מקום הארוע והיא הוגשה וסומנה ת2/ . הסקיצה ת2/ שימשה בסיס לעריכת התרשימים שערך העד אפרים גלעד שהוגשו לבית המשפט וסומנו ת3/ ו- ת4/ . ת3/ הינו תרשים ערוך בקנה מידה של 1:100 ות4/ הינו אותו תרשים ערוך בקנה מידה של 1:200 . יש לציין כי בשני התרשימים רכבו של נאשם מס' 1 לא שורטט אלא רק צויין כיוון נסיעתו. רכבו של הנאשם מס' 2 לעומת זאת צויין בתרשים כפי שהוא נמצא במצבו הסופי לאחר התאונה כאשר מיקומו הוא בצומת הרחובות דרך הים - הנחליאלי, כאשר חזיתו פונה לכיוון צפון, כלומר בניצב לכיוון הגעתו, והרכב עומד על גלגליו למרות שלית מאן דפליג שהרכב התהפך לפני כן, ועל פי אחת הגרסאות אפילו יותר מפעם אחת. את ממצאיו העלה העד, גלעד, על דו"ח בוחן שהוגש לבית המשפט וסומן ת5/ . בת5/ סעיף 14 נאמר כי לא היה מגע בין כלי הרכב, כי הנזקים ברכבו של הנאשם מס' 2 מצביעים על התהפכות הרכב וכי עקב הגשמים אשר ירדו בשעת התאונה ולאחריה לא נמצאו סימני הטבעת צמיג של הפרטית הנהוגה על ידי נאשם מס' 2 על השוליים. כמו כן מציין העד בת5/ כי לא נמצא כשל מכני באף אחד מן הרכבים. העד גלעד אף ערך שורה של צילומים שתיעדו את רכב הנאשם מס' 2 מיד לאחר קרות הארוע וביום המחרת לאחר שנגרר למגרש של המשטרה הידוע בכינויו "גרר שלומי". הצילומים הראשונים סומנו ת6/ , ת7/ והצילומים מיום המחרת הוגשו וסומנו ת9/ , ת10/, ת11/, ת12/ ו- ת13/ . הסברו של העד גלעד לכך שנזקק לשני תרשימים בקני מידה שונים היה כי התרשים הערוך בקנה מידה של 1:100 איננו מדוייק עקב מגבלה של מידות הדף. העד גלעד מאשר בעדותו את הנטען בכתב האישום כי המהירות המותרת במקום התאונה היא 50 קמ"ש מאחר ומדובר בשטח עירוני שבכניסה אליו מוצב תמרור ב24- . 4. בהודעתו ת18/ מיום 26.3.96 שעה 10:25 שנגבתה ממנו בלשכת התנועה חוזר הנאשם מס' 1 על גרסתו כפי שפורטה ומוסיף כי לפני התרחשות התאונה נסע במהירות של 40 קמ"ש ולאחר שעבר כ- 50 מטר מן הצומת הוא הבחין במשאית החונה על השול הימני במרחק של כ- 50 מטר ממנו. בשלב זה הבחין הנאשם מס' 1 ברכב לבן שעוקף אותו מצד ימין מאבד את השליטה ומתהפך. הנאשם מס' 1 מוסיף כי בעצירתו בטרם החל לפנות שמאלה מרחוב הדרור לרחוב דרך הים, שדה הראיה שלו הוא פתוח, ולטענתו הוא הבחין אפילו בצומת המרומזרת הנמצאת במרחק של כ- 200 מטר ממזרח לצומת הרחובות הדרור - דרך הים, ואשר ממנה הגיע הנאשם מס' 2 . הנאשם מודה כי הוא לא הבחין ברכב המגיע מימינו, ולמעשה משתמע כי הוא לא הבחין בו כלל עד השלב של העקיפה, ואולם במכלול הנסיבות כפי שיפורטו להלן לא מצאתי כי עובדה זו לכשעצמה יש בה כדי לשנות את התוצאה הסופית אליה הגעתי. לא באה בכל מהלך המשפט כל טענה מפי הנאשם או מפי אדם אחר שהעיד בפני, כי הרכב של הנאשם מס' 2 נסע ללא אורות. גם אם היתה באה טענה כזו לפני לא הייתי מקבלה. זאת משום שהעד גלעד ציין גם בתרשים ת3/ וגם בדו"ח הבוחן ת5/ כי מצבר הרכב ניתק ממקומו במהלך הארוע ונמצא על הכביש בסמוך לרכב כפי שהוא ניצב במצבו הסופי לאחר התאונה. העד העיד בבית המשפט בעמ' 11 שורות 20 - 24 לפרוטוקול כי לאחר הארוע נגרר הרכב כאמור ל"גרר שלומי" שם חובר לרכב מצבר והפנס הקידמי שמאלי פעל וזאת מבלי לשנות את מתגי התאורה של הרכב טרם עריכת הבדיקה. רוצה לומר כי על פי מצב מתג האורות ברכבו של הנאשם מס' 2 , אורות הרכב פעלו בסמוך למועד התרחשות התאונה. על כן אתייחס מכאן ולהבא בהכרעת דין זו ככל שהדבר נוגע ליכולת להבחין ברכב הנאשם מס' 2 המתקרב אל הצומת בהנחה שאורות הרכב פעלו. העד אפרים גלעד קובע בת5/ וגם בעדותו בבית המשפט כי שדה הראיה במקום הארוע הוא פתוח והינו 100 מטר לפנים. לדעתו זהו המינימום הדרוש לגבי נהג רכב. (ראה פרוטוקול עמ' 11 שורה 26 ) . בסיכומיו טוען התובע המלומד כי מוסכם על הצדדים כי שדה הראיה של הנאשם ימינה הוא 200 מטר. כך קובע גם מומחה ההגנה שחוות דעתו הוגשה וסומנה נ1/ ועדותו נשמעה בבית המשפט כעד הגנה. העד גלעד אף מציין כי בשני הצמתים הן זו שבדרך הים פינת הדרור והן זו שבדרך הים פינת נחליאלי קיימת תאורת רחוב. ולענין זה משמעות באשר ליכולתו של הנאשם מס' 1 להבחין ברכב המתקרב אל הצומת. 5. בעמ' 13 לפרוטוקול משורה 20 ואילך מפרט העד אפרים גלעד את אופן התרחשות התאונה כפי שהוא עולה מן הממצאים ומן העדויות שהיו בפניו. לדבריו, הרכב בו נהג הנאשם מס' 1 ביצע פניה שמאלה מרחוב הדרור לרחוב דרך הים ובו בזמן הגיע בנסיעה ממזרח למערב הרכב בו נהג הנאשם מס' 2 אשר נאלץ כתוצאה מפנייתו של רכב נאשם מס' 1 לרדת לשוליים הימניים. כאשר ניסה נאשם מס' 2 להחזיר את רכבו אל הכביש הוא איבד את השליטה ברכב והתהפך על השוליים השמאליים של הכביש. העד גלעד הודה למעשה כי לא מצא כל סימן אשר יצביע היכן ירד הנאשם מס' 2 מהכביש אך לדעתו היות והכביש לא היה פנוי כי רכב הנאשם מס' 1 יצא אל הכביש, הפעולה האינסטנקטיבית של נאשם מס' 2 היא להסיט את רכבו לשוליים. מכך מסיק העד כי רכבו של נאשם מס' 2 היה קרוב לצומת הדרור דרך הים, בעת הירידה לשוליים, ואם נכונה מסקנה זו הרי שיש לקבוע כי הנאשם מס' 1 אכן חסם דרכו של הנאשם מס' 2 , ואם כך הדבר לא יהיה מנוס אלא להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אלא שראיות התביעה לא היו אחידות וחד משמעיות. בוחן התנועה ציין בתרשימים ת3/ ו- ת4/ כי בסמוך לצומת הנחליאלי דרך הים חנתה משאית גדולה על שולי הכביש, ומשאית זו על פי דברי העדים האחרים שהעידו בתיק זה יכולה לתת אינדיקציה לגבי מיקום ירידת רכבו של הנאשם מס' 2 אל השוליים. על פי התרשים ת3/ המרחק בין צומת הרחובות דרך הים הדרור, לבין צומת הרחובות הנחליאלי דרך הים הוא 93.5 מטר. אם אכן הנאשם מס' 2 ירד לשוליים סמוך לצומת הדרור דרך הים כי אז על פי המיקום הסופי שלו ועל פי ממצאים אחרים שמצא הבוחן והם יפורטו להלן עבר רכב הנאשם על השוליים מרחק של 79.5 מטר לכל היותר. סבור אני כי לא ניתן יהיה לחלוק על כך שעל פי עדויות עדי הראיה כפי שיפורטו להלן לא זה היה סדר גודל המרחק שעבר הנאשם מס' 2 בנסיעה על השוליים. התביעה העידה שני עדי ראיה שהיו נוכחים בשעת התאונה, האחד הוא הנאשם מס' 2 שהורשע, והשני נוסע שהיה עימו ועם המנוח ברכב. עד תביעה מס' 3 הוא נאשם מס' 2 נחקר במשטרה על אודות נסיבות הארוע וההודעה שמסר במשטרה הוגשה בהסכמה וסומנה ת19/ . יצויין כאן כי התביעה הגישה לבית המשפט מזכר שסומן ת8/ ואשר נערך על ידי עד התביעה אפרים גלעד ובו מצוין כי העד גלעד ניסה להיפגש ואף פגש את הנאשם מס' 2 בבית החולים אליו פונה לאחר התאונה אך לא ניתן היה לגבות ממנו הודעה עקב מצבו הבריאותי. על כן רשם תמצית דבריו באותו מעמד והיא היתה כי רכב יצא מרחוב הדרור וכתוצאה מכך הוא הסיט את רכבו ימינה והתהפך. נאשם מס' 2 הודה בדבריו כי מרוב פחד הוא עזב את מקום התאונה, מבלי להושיט עזרה לנפגע. בת19/ מסר הנאשם מס' 2 גרסה מפורטת על נסיבות הארוע. לפי גירסה זו נסע הנאשם מס' 2 תחילה ברחוב העצמאות ביבנה ומשם פנה שמאלה לדרך הים, כאשר הכביש רטוב אך לא יורד גשם. לפניו לטענתו, לא נסעו רכבים נוספים והנאשם מס' 2 הודה כי מהירות נסיעתו היתה למעלה מהמהירות המותרת בכביש הנדון, כלומר למעלה מ- 50 קמ"ש. עוד הוסיף הנאשם מס' 2 וטען כי אורות רכבו פעלו והיו במצב אור נמוך. בהתקרב הנאשם מס' 2 אל הצומת הוא הבחין ברכב מסוג סובארו אשר מגיע לצומת לא עוצר ופונה שמאלה לכיוון מערב. על כן הוא הסיט באופן מיידי את ההגה של רכבו ימינה ירד לשולי הדרך הימניים העשויים כורכר ניסה לחזור שוב אל הכביש איבד את השליטה והתהפך מספר פעמים. באשר לגרסה זו לפיה התהפך הרכב מספר פעמים, יש להטיל ספק משום שעל פי תמונות הרכב שהוגשו לבית המשפט ניתן להסיק כי הרכב התהפך אמנם 360 מעלות ולא יותר מפעם אחת, וגם בעובדות הנטענות בכתב האישום גרסת התביעה כי הרכב התהפך על גגו, משמע רק פעם אחת. על פי ממצאי הבוחן כפי שבאו לידי ביטוי בתרשים ת3/ ובתרשים ת4/ נמצאו שברי זכוכית כתוצאה מניפוץ השמשות במרחק של 14 מטר מצומת הרחובות הנחליאלי דרך הים, דווקא. המצאות שברים כתוצאה של ניפוץ השמשות במקום זה מעיד כי הרכב התהפך לראשונה בסמוך למיקום זה. עובדות אלה מלמדות גם כי ההתהפכות התרחשה במרחק של 79.20 מטר מן הצומת, שממערב לה והיא החלה אולי מספר מטרים לפני כן אך לא במרחק של עשרות מטרים משם. 6. בתרשים הבוחן ת3/ נראית על השוליים בסמוך לרחוב הנחליאלי, המשאית החונה שאליה רתומה עגלה. משאית זו לכאורה איננה קשורה לארוע התאונה. מי שקושר בין הימצאות המשאית על השוליים לבין נסיבות התאונה הוא עד תביעה מס' 2 , שהיה נוסע ברכב המעורב וישב בו במושב האחורי. העד אילן עמר שמו נחקר במשטרה, הודעותיו הוגשו לבית המשפט בהסכמה וסומנו ת16/ ו- ת17/ . ההודעות נגבו מן העד בהפרש של תשע שעות זו מזו. ת16/ נגבתה בליל התאונה בשעה 02:15 בבית חולים קפלן, ות17/ נגבתה באותו יום בשעה 11:25 בלת"ן שפלה. בהודעתו הראשונה מתאר העד את השתלשלות העניינים עד שהתרחשה התאונה, ואת נסיבותיה אך הוא איננו מזכיר כלל את המשאית החונה, כך נוהג הוא גם בהודעתו השניה ת17/ . ואולם בעדותו בבית המשפט העיד עד תביעה מס' 2 כי הנאשם מס' 2 סטה אל השוליים הימניים וכי הנאשם מס' 2 הבחין במשאית החונה בשולי הדרך לאחר מרחק נסיעה קצר ועקב כך חזר לכביש. (עמ' 25 שורה 3 - 4 לפרוטוקול). העד עמר אף נתבקש לשרטט על גבי צילום התרשים ת3/ את מהלך יציאתו של הנאשם מס' 1 אל הכביש וירידתו של נאשם מס' 2 אל השוליים. התרשים שערך העד הוגש וסומן ת15/ . מן התרשים של העד עולה כי הירידה אל השוליים היתה ממש בסמוך לצומת הדרור דרך הים. ואולם ברור כי המצב המתואר בת15/ איננו מתיישב עם האמור בעדותו של אותו עד בבית המשפט. בעמוד 25 לפרוטוקול שורה 21 , אמר העד אילן עמר כי הנאשם מס' 2 נסע על השוליים מרחק קצר וניסה לחזור אל הכביש. בעמ' 27 לפרוטוקול בחקירתה הנגדית, של הסנגורית של נאשם מס' 1 , אמר העד עמר בשורות 19 - 20 : "יכול להיות שסטינו ימינה התקדמנו מטרים וחזרנו חזרה בגלל המשאית אולי 8 - 7 מטרים אבל לא 80 מטר". כאן יש להסביר כי העד אילן עמר סבר כי המשאית החונה היתה קרובה בהרבה לצומת הדרור דרך הים מכפי שהיתה בפועל. בעמ' 26 לפרוטוקול אומר העד: "המשאית עמדה במרחק 10 , 15, 20 מטר מרוחבה דרור זה מה שאני זוכר, לא בטוח". (שורה 15 - 16 ). בכל מקרה על פי המיקום של המשאית והקירבה שייחס העד כאמור לעיל בין העליה של נאשם מס' 2 אל הכביש לבין המשאית מוליכה למסקנה כי גם הירידה לשוליים התרחשה במרחק קצר מן המשאית החונה ומכאן שהירידה לשוליים היתה במרחק רב מצומת הרחובות הדרור - דרך הים. סתירה זו שנתגלתה בדברי העד אילן עמר מטילה ספק גדול באמינותו, ואולם בבואנו לשקול איזו משתי הגרסאות מתקבלת יותר על הדעת, המסקנה היא כי הגרסה שלפיה הארוע התרחש בסמוך למשאית החונה מתקבלת יותר על הדעת, זאת משום ששברי הזכוכית שמצא הבוחן היו כמעט בקו אחד עם חלקה האחורי לעגלת המשאית החונה בשול השמאלי של הכביש, כמשתקף בתרשימי בוחן התנועה. בדבר אחד בטוח העד עמר והוא מציין זאת בעמ' 26 שורה 19 לפרוטוקול: "אם לא היינו עולים לכביש בטוח היינו נכנסים במשאית, כך אני מעריך". 7. מאחר ומקום עמידת המשאית על השוליים איננו שנוי במחלוקת והוא סמוך לרחוב הנחליאלי במרחק של 93.5 מטר מצומת רחוב הדרור נשאלת השאלה איזו אינדיקציה נוספת הובאה בפני בית המשפט למיקום ירידת הרכב של נאשם מס' 2 לשוליים. כאן יש לציין שאין חולק על כך שהנאשם מס' 2 השתמש באורות מעבר. על פי עדותו של עד ההזמה מטעם התביעה העד רפ"ק ארז דוד, בעמ' 66 לפרוטוקול שורה 16 , טווח האורות האלה הוא 30 מטר. מכאן שאם העד אילן עמר הבחין במשאית החונה למרות שבמקום ממנו הגיע שררה חשיכה מוחלטת הרי שהוא הבחין במשאית במרחק של כ- 60 מטר מצומת הדרור דרך הים ועל פי עדותו כפי שפורטה לעיל היה זה מטרים ספורים לאחר הירידה לשוליים. כל תהליך העקיפה שביצע נאשם מס' 2 לפי גרסתו של העד אילן עמר נמשכה לאורך 7 - 8 מטרים. העד אילן עמר דווקא הועיל איפוא להגנה אשר מטבע הדברים עשתה מאמץ ניכר לשכנע את בית המשפט כי ירידת הנאשם מס' 2 אל השוליים התרחשה במרחק גדול מן הצומת, במקום שבו הנאשם מס' 1 כבר איננו מקפח את זכות הקדימה של נאשם מס' 2 אלא הוא נוסע לתומו ישר בנתיבו, והנאשם מס' 2 מגיע מאחוריו כשהוא במהירות גבוהה מידי והוא איננו מאט את מהירות נסיעתו דבר המאלץ אותו לרדת לשוליים. על פי גירסה זו סיבת התאונה היא אי שמירת מרחק מצד הנאשם מס' 2 בינו לבין רכב הנאשם מס' 1 , דבר שאילץ את הנאשם מס' 2 לבצע עקיפה על השול הימני של הכביש. למרות האמור לעיל, בסיכומיה שבכתב של הסנגורית המלומדת היא תקפה את העד אילן עמר והזכירה את שהודה בו, כי עזב את מקום התאונה לאחר שארעה, כי העד לא הודיע למשטרה על התאונה וכי יש לו הרשעות בפלילים. אגב, הרשעות אלה הוגשו לבית המשפט לבקשת הסנגורית וסומנו נ1/ . על אף התמיהות העולות מעדותו של העד אילן עמר, מוכן אני לקבוע ממצא עובדתי על סמך אותה עדות והוא כי נאשם מס' 2 ירד לשוליים בסמוך למשאית החונה וחזר אל הכביש בגללה. 8. לאחר שבחנו את ראיות התביעה נבחן ראיות ההגנה. מטעם ההגנה העידו שני עדים, האחד הוא הנאשם מס' 1 עצמו והשני עד מומחה מטעמו. הנאשם העיד כי בתאריך 25.3.96 הוא נהג את מכוניתו ברחוב הדרור, בהגיעו לצומת הרחובות הדרור -דרך הים, הוא אותת ועצר בעצור. כאן המקום לצייין כי מאמין אני לנאשם שהוא נעצר בתמרור העצור ולא נכנס אל הצומת בנסיעה רצופה כפי שטוען הנאשם מס' 2 . בגרסתו זו של הנאשם מס' 1 תומך גם העד אילן עמר אשר אמר בעמ' 24 לפרוטוקול שורה 26 , כי הבחין ברכב הנאשם מס' 1 אשר הגיע מכיוון רחוב הדרור ועצר, למרות זאת כך לטענת אילן עמר, בהיותם קרובים מאוד לצומת יצא הנאשם מס' 1 עם רכבו אל הצומת חסם את הכביש וההמשך ידוע. הנאשם מס' 1 טוען כי לא היה שום רכב והוא החל בפניה שמאלה כעבור 50 מטר עקף אותו אוטו, הוא ראה משהו לבן שעוקף אותו בין המשאית לבינו. המשאית לדבריו חנתה על השוליים הימניים והוא ראה אותה. לדבריו עד העקיפה הוא הספיק לעבור 50 מטר ואז הבחין ברכב לבן שחותך אותו ועולה בין המשאית לבינו אל הכביש, הוא הבחין ברכב העוקף עושה זיגזג בצד שמאל שלו ומתהפך כמה גלגולים. על כן הנאשם מס' 1 נעצר וזה היה חצי מטר מאחורי המשאית. הנאשם מס' 1 לטענתו נעצר רק כדי להעניק עזרה ולא ראה עצמו קשור לארוע, הוא אפילו לא ידע מה קרה, ראה רכב מתהפך ופשוט רצה לתת עזרה. כאשר ניגש לתת עזרה ראה אדם שוכב על הרצפה ולא היה אף אחד, רק אחר כך התקהלו אנשים והזעיקו עזרה. הנאשם מס' 1 הדגיש כי לא היה שום מגע בין רכבו לבין הסובארו שעקפה אותו. הנאשם מס' 1 מודה בעדותו כי הוא לא ראה אורות לפני העקיפה אלא רק הרגיש שמשהו עוקף אותו, חותך אותו, עוקף את המשאית משמאל, עושה זיגזג ומתהפך על צד שמאל. בחקירה נגדית חזר הנאשם מס' 1 על גרסתו כי עצר בצומת הרחובות הדרור -דרך הים, הסתכל כמה פעמים ימינה ושמאלה ואז פנה שמאלה לרחוב דרך הים, וגרסה זו נתקבלה על דעתי. בעמ' 50 לפרוטוקול שורה 1 מודה הנאשם מס' 1 כי תוך כדי הפניה שמאלה לא הסתכל שוב ימינה ולא וידא אם רכב מגיע מימינו. הנאשם מס' 1 מודה כי מן הצומת ממנה יצא ימינה רואים כמעט עד צומת הרחובות דרך העצמאות - דרך הים, שזה בערך 400 - 300 מטר. משום כך ברור מאליו שעלתה השאלה בעמ' 50 שורה 9 : "איך לא ראית את הסובארו ? ". ותשובת הנאשם מס' 1 : "זה היה מזג אויר חורפי לא היה שום אוטו במרחק מהצומת שיצאתי ממנה ועד הרמזורים". גרסה זו של הנאשם מס' 1 איננה מתקבלת על הדעת שכן, אם הנאשם מס' 2 הגיע מימינו מדרך העצמאות הוא היה צריך לעבור מרחק של 200 מטר במהירות של 65 קמ"ש שהיא המהירות המינימלית בה נסע הנאשם מס' 2 הן לפי חוות דעתו של מומחה ההגנה עד הגנה מס' 2 , מר עוזי רז והן לפי חוות דעתו של עד ההזמה מומחה התביעה רפ"ק ארז דוד. שני מומחים אלה קבעו כזכור על פי נזקי הרכב של נאשם מס' 2 כי מהירותו היתה 65 קמ"ש, עובר לתאונה. חישוב אריתמטי פשוט מלמד כי גם אם המרחק בין צומת הדרור - דרך הים, לבין צומת העצמאות - דרך הים הוא 200 מטר בלבד במהירות של 65 קמ"ש דרושים לנאשם מס' 2 11:05 שניות כדי לעבור מרחק זה, במהלכן הוא יימצא בטווח שדה הראיה של נאשם מס' 1 . בנסיבות אלה לא יתכן שהנאשם מס' 2 היה מחוץ לטווח הראיה של נאשם מס' 1 כאשר זה החל לצאת מרחוב הדרור. השאלה על שום מה לא הבחין הנאשם מס' 1 בנאשם מס' 2 מתקרב אל הצומת תשאר תלויה ועומדת ללא מענה. ואולם אינני סבור כי יש בעובדה זו כדי לשנות את התוצאה הסופית אליה הנני מגיע. זאת משום שהגעתי לכלל מסקנה הנתמכת גם בדברי המומחים שהעידו בפני כי שלב הירידה של הנאשם מס' 2 לשוליים לא ארעה לא לפני הצומת ולא בסמוך לצומת הדרור - דרך הים. הנאשם מס' 1 טען כי הירידה לשוליים התרחשה כ- 50 מטר ויותר מעבר לצומת (עמ' 51 שורה 9 לפרוטוקול). גרסה זו לדעתי נתמכת בראיות התביעה כפי שפורטו לעיל, והיא מהווה חזרה על האמור בהודעתו של הנאשם ת18/ . 9. עד ההגנה מס' 2 הינו המומחה עוזי רז אשר ערך חוות דעת מומחה באשר לנסיבות התאונה. חוות דעת זו הוגשה לבית המשפט וסומנה נ2/ . בנ2/ מפרט העד רז מהן השאלות לגביהן נתבקשה חוות דעתו והן מפורטות בעמ' 2 לחוות הדעת. השאלות הן: 1. כמה זמן עובר מרגע שמכונית יוצאת ממצב עמידה ליד תמרור עצור פונה שמאלה ועד שהיא מתיישרת בנתיבה. 2. העד נתבקש לתאר את אופן הנסיעה של המכונית שהתהפכה בתאונה. 3. העד נתבקש להעריך את מהירות המכונית שהתהפכה בתאונה. 4. העד נתבקש להשיב היכן היתה המכונית שהתהפכה כשהנאשם יצא מתמרור העצור. 5. העד נתבקש להעריך מהו שדה הראיה במקום בו התרחשה תאונה זו. לצורך מתן חוות הדעת בדק העד, לטענתו, את מקום התאונה ומצא במענה לשאלה הראשונה כי כדי לעבור ממצב עמידה לפני תמרור העצור ועד להתיישרות בכביש אחרי הפניה שמאלה המרחק שהנאשם מס' 1 עובר הוא 20 מטר. בתאוצה רגילה של 1 מטר לשניה בריבוע הזמן הדרוש לו הוא 6.3 שניות כדי לעבור המרחק הנ"ל ובתום הזמן הזה מכונית הנאשם מס' 1 מיושרת בנתיבה במהירות של 23 קמ"ש לערך, ויקח לרכב הנאשם עוד כ- 7 שניות כדי להגיע למהירות של 50 קמ"ש . בפרק זמן זה עובר הנאשם מס' 1, לדברי המומחה מרחק של 60 מטר. העד מוסיף כי מאחר ומדובר בשעת לילה יש להוסיף זמן תגובה של שתי שניות לחישוב דלעיל. גרסה זו איננה מקובלת עלי, זאת מאחר ונהג המבקש לצאת מתמרור עצור בצומת ממילא נמצא במצב הכן ליציאה ויגיב מיד כשיתברר לו שהדרך פנויה לפניו. להלן בחוות דעתו מתאר העד רז את אופן הנסיעה של הרכב שהתהפך בתאונה. גם עד זה קושר בין המשאית החונה לבין חזרת הנאשם מס' 2 אל הכביש לאחר שירד אל השוליים. לדעת העד רז בעקבות הירידה ונסיון החזרה מן השוליים התהפך הנאשם מס' 2 , פעמיים. פעם אחת הוא נע באויר מהשוליים אל המדרכה ממול , שם נחת על הגג והשאיר סימנים של שברי זכוכית. בהמשך הוא נע באויר וחזר והתהפך כך שנעמד שוב על הגלגלים, כפי שהבוחן מצא אותו במצבו הסופי. העד מאשר כי אופן התנועה של הרכב אינו ברור שכן אין ממצאים אובייקטיבים על השוליים או על הכביש, למעט שברי הזכוכית שצויינו כבר בהכרעת דין זו. להלן מעריך העד את מהירות המכונית שהתהפכה על סמך נוסחאות בספרות המקצועית ומגיע למסקנה שמהירותו 65 קמ"ש לפחות כשכיוון התנועה הוא בקו ישר בין נקודות המגע של הרכב בקרקע. על פי הנתונים שפורטו עד הנה מתוך חוות דעתו של המומחה רז, המענה שלו לשאלה היכן היה הרכב שהתהפך כשהנאשם התחיל ביציאה מתמרור העצור הוא, כדלקמן: "שתי שניות זמן תגובה שש שניות זמן נסיעה , סה"כ 8 שניות במהירות של 65 קמ"ש עובר הנאשם מס' 2 144 מטר ולכן הוא היה במרחק של 144 מטר מהצומת כך שלא היתה כל סכנה לרכב שפנה שמאלה להשתלב בתנועה". מסקנתו של המומחה מר רז על פי הנתונים שהוא השתמש בהם היתה כי גם אם חזר הנאשם מס' 2 אל הכביש בהיותו במרחק של 20 מטר מהמשאית החונה, היה הנאשם מס' 1 במרחק של 60 מטר מהצומת. על פי נתוני התאוצה בהם השתמש העד מהירותו היתה כבר כ- 50 קמ"ש שהיא המהירות המותרת במקום ולא היתה לנאשם מס' 2 כל סיבה לעקוף את הנאשם מס' 1 מימין ועל השוליים. העד הגיע לכלל מסקנה נוספת והיא כי לקח לנאשם מס' 1 להגיע מהיציאה בתמרור העצור ועד למרחק של כ- 50 מטר מהצומת 12 שניות, והמסקנה היא כי במהירות של 65 קמ"ש היה הרכב של הנאשם מס' 2 רחוק מן הצומת של הרחובות הדרור - דרך הים כ- 216 מטר, כשהנאשם מס' 1 החל ביציאתו. על כן הוא הסיק כי הרכב המעורב של הנאשם מס' 2 היה מחוץ לשדה ראייתו של נאשם מס' 1 בזמן שהחל את פנייתו שמאלה מרחוב הדרור לרחוב דרך הים. מסקנה זו היא כמובן איננה נכונה משום שהנאשם מס' 1 עצמו הודה במהלך עדותו כעד הגנה כי קיים קו ראיה מהרמזור של שדרות העצמאות דרך הים הנמצא מימין לנאשם ועד הצומת ממנה הוא יצא. ולכן לא ברור כיצד הגיע המומחה לכלל מסקנה כי אין שדה ראיה של יותר מ- 200 מטר. נראה לי כי קביעתו זו של המומחה בדבר שדה הראיה לא נועדה אלא כדי להתאים את שדה הראיה לצורכי חוות דעתו. בחקירתו הנגדית מסביר המומחה את מסקנותיו בהתבסס על הנתונים כפי שהובאו בפניו אך אין בה בכדי להאיר את עיני בית המשפט בדבר המיקום המדוייק בו ירד הרכב בו נהג נאשם מס' 2 לשוליים. בנוסף לכך חוות דעת זו מעלה תהיות נוספות לגבי ניתוח הארוע והממצאים שנמצאו בשטח על ידי עד תביעה מס' 1 . לדוגמא, צורת ההתהפכות של הרכב בו נהג נאשם מס' 2 . על פי המומחה רז החל הרכב להתהפך בפעם הראשונה כאשר ניסה לחזור מהשול הימני אל הכביש ונחבט במדרכה ממול. דהיינו המשך תנועת הרכב במעופו היה צריך להיות בכיוון אותו וקטור שקול ממנו החל את ההתהפכות. מכאן שהרכב של הנאשם מס' 2 היה צריך להמצא דרומית מזרחית למקומו הסופי כפי שמצא אותו בוחן התנועה, אפרים גלעד. לא זו אף זו. המומחה רז, יוצא מנקודת הנחה כי הרכב המעורב נסע במהירות של 65 קמ"ש לכל אורך קטע הכביש ממנו הגיע. יש לציין כי בעדויות עדי התביעה מס' 2 ו- 3 הם גרסו כי בצומת לפני הצומת הנדונה דהיינו הצומת המרומזרת של הרחובות העצמאות דרך הים, פנה הרכב של נאשם מס' 2 שמאלה. גרסה זו לא נסתרה על ידי התביעה. ואפילו אם נניח כי הרכב של נאשם מס' 2 לא החל ממצב עצירה מוחלטת ברחוב העצמאות, עדיין מהירותו ההתחלתית בקטע כביש הראשון בדרך הים הינה נמוכה מ- 65 קמ"ש וזאת עקב הפניה שהיה צריך לבצע הרכב של נאשם מס' 2 בהתחשב במצב מזג האויר ותנאי כביש רטוב אשר עליהם העידו כל עדי התביעה. וכן עד ההגנה מס' 1 שהינו נאשם מס' 1 . ומכאן שחוות דעתו של מר רז לוקה בחסר ובאי דיוקים רבים ולכן לא אסמוך ידי עליה. 10. התביעה ביקשה להזים את חוות דעתו ועדותו של עד ההגנה עוזי רז, ולשם כך הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, היא ת21/ חוות דעתו של רפ"ק ארז דוד. העד בנה את חוות דעתו בראשיתה על פי הדרך שהותוותה על ידי המומחה עוזי רז בחוות דעתו. גם הוא נתבקש להשיב על חמש שאלות. באשר לשאלה הראשונה והיא מהו פרק הזמן מרגע יציאת הפרטית ליד תמרור העצור ועד להתיישרותה בנתיב הימני, למעשה עורך העד חישוב הנוטה חסד עם הנאשם מס' 1 שכן לדעתו התאוצה הרגילה היא של 1.5 מטר לשניה בריבוע שזה קצב האצה מהיר מכפי שקבע מומחה ההגנה. אם כך רכב הנאשם מס' 1 אכן הרחיק לנסוע כשהוא מיושר בנתיבו מרחק הגדול ב- 50% מזה שקבע מומחה ההגנה עוזי רז. בהמשך חוות דעתו "מתיישר" עד ההזמה עם ניתוח התאונה המוצע על ידי מומחה ההגנה ומגיע למסקנה כי רכב הנאשם מס' 1 התרחק מצומת הדרור כדי 16 מטר יותר מכפי שקבע מומחה ההגנה. אלא שהוא סבור כי הנקודה שתתקבל במקרה כזה כנקודת ההתהפכות איננה מתאימה כלל לתנועת הרכב שהתהפך. בהמשך חוות דעתו חולק המומחה ארז דוד על דרך החישוב של מומחה ההגנה באשר לזמן הדרוש לביצוע הפניה ומקשה כפי שהקשתי גם אני על שום מה יש צורך בתוספת של שתי שניות זמן תגובה, בחישוב הזמן הדרוש להשלמת הפניה. בענין זה מקבל אני כמובן את עמדתו של מומחה התביעה. בהמשך חוות דעתו נדרש המומחה ארז דוד לשאלת תיאור אופן הנסיעה של הרכב שהתהפך בתאונה. בשיחזור תנועה זו מסתמך העד ארז דוד ובצדק על שני סימנים הנותנים אינדיקציה באשר לכיוון תנועת הרכב לאחר שאבדה לנאשם השליטה בו. שני הסימנים הם שברי הזכוכית שגם לדעת מומחה התביעה מצביעים על הפעם הראשונה בה נוצר מגע בין גג הרכב לבין הקרקע, והסימן השני הוא אופן עמידתו הסופי של הרכב שהתהפך. ובענין זה סבור העד כי הרכב נע באויר חזר והתהפך ונעמד שוב על גלגליו כשהוא בניצב לכיוון הנסיעה שלו ופניו לכיוון צפון. מכאן הסיק כי התהפכות הרכב החלה בניצב לכביש בו נסע וקו התנועה שלו הוא מהשול הימני אל השול השמאלי, ורק שם התהפך לראשונה. זהו לדעת העד ארז דוד ההסבר היחידי למיקומו הסופי של הרכב של הנאשם מס' 2 . גם עד זה סבור איפוא כי הרכב של נאשם מס' 2 התהפך פעמיים, אולם ייאמר כאן כי אין שום אינדיקציה ליותר מהתהפכות אחת במקום שבו נמצאו כאמור שברי הזכוכית על ידי בוחן התנועה אפרים גלעד. 11. לענין הערכת המהירות של המכונית שהתהפכה מסכים מומחה התביעה עם מומחה ההגנה כי מהירות הרכב שהתהפך היתה 65 קמ"ש לפחות. משקבע מומחה התביעה קביעה זו נפתחה בפניו הדרך לחשב על פי דרכו היכן היה הרכב שהתהפך כאשר הנאשם מס' 1 התחיל לצאת מתמרור העצור. מומחה התביעה צרף לחוות דעתו תרשים אשר מתאר את מהלך נסיעת הרכב שהתהפך. מומחה התביעה מבסס את תרשימו וניתוח מהלך נסיעתו של נאשם מס' 2 על ממצאי בוחן התנועה בכל הקשור למיקומו ומצבו של הרכב שהתהפך וכן על מיקום שברי הזכוכית שנמצאו 14.30 מטר מזרחית למקום בו נמצא הרכב שהתהפך מיד לאחר התאונה. המומחה משחזר את התאונה מהסוף להתחלה, וקובע כי עקב המרחק שבין מיקומו הסופי של הרכב לבין מיקום שברי הזכוכית ועל סמך חוק שימור האנרגיה ניתן להניח כי התהפכות הרכב החלה כ- 15 מטר מזרחית למיקום מציאת שברי הזכוכית, דהיינו כשלושים מטר מזרחית למיקומו הסופי של הרכב שהתהפך. זהו בעצם השלב הסופי של התאונה כאשר לפניו מציין המומחה כי על פי העדויות שנגבו בתיק זה ועל סמך חישובים המבוססים על הספרות המקצועית בתחום הנדון הוא קובע כי הרכב עבר מרחק של 37 מטר אשר בו "זיגזג" על הכביש ותוך כדי כך חצה את הכביש מהשול הימני אל השול השמאלי ואז החל להתהפך. שלב קודם נוסף במהלך נסיעת הרכב שהתהפך הינו השלב בו נסע על השול הימני ובמקביל לרכב בו נהג נאשם מס' 1 . על פי חישוביו של המומחה, ארז דוד, קטע עקיפה זה נמשך לאורך של בין 12 - 15 מטר תלוי במהירות רכבו של הנאשם מס' 1 , היות והיה בשלב תאוצה על מנת להשתלב ברחוב דרך הים לאחר פנייתו שמאלה מרחוב הדרור. ואילו השלב הסופי, עליו מדבר מומחה התביעה שבעצם עובר לארוע היה השלב הראשוני, הוא ירידת רכב נאשם מס' 2 אל השוליים על מנת למנוע את ההתנגשות בין כלי הרכב. מניתוח שנערך על ידי המומחה מטעם התביעה עולה כי משך זמן הסטיה מנתיב הנסיעה של הרכב שהתהפך ועד לשול הימני במהירות של 65 קמ"ש, יהיה כ- 1.42 שניות. לאור נתונים אלה הסיק מומחה התביעה כי הרכב שהתהפך חייב היה לחזור אל הכביש לאחר עקיפת רכב נאשם מס' 1 במרחק מקסימלי של 40 מטר מערבית לצומת הדרור - דרך הים. משך זמן הנסיעה שיקח לרכב הנאשם מס' 1 לעבור מרחק זה ממצב עצירה הינו 8.24 שניות. בפרק זמן זה של 8.24 שניות יעבור הרכב שהתהפך בהיותו במהירות של 65 קמ"ש מרחק של 148 מטר. אם נקזז מהמרחק הנ"ל את 40 המטר בהם נסעו הרכבים במקביל אזי הרכב שהתהפך היה מרוחק מצומת הדרור - דרך הים, בזמן שהנאשם מס' 1 החל בפנייתו שמאלה, בערך 108 מטר. מכאן שהוא היה בטווח שדה הראיה של הנאשם מס' 1 . לפיכך סבור המומחה כי הנאשם מס' 1 הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כמשתמש בדרך. 12. לאחר שעיינתי בחוות דעתו של מומחה התביעה ועמדתי על מסקנותיו כפי שהן משורטטות בתרשים שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי חוות דעתו בטעות יסודה. מומחה התביעה קובע כי צירוף השלב בו התהפך הרכב (מרחק של 30 מטר מצומת הדרור) עם השלב לפני כן בו "זיגזג" הרכב על הכביש, עבר הרכב שהתהפך מרחק של 67 מטר, כפי שמצוין בתרשימו. מכאן שבהחסרת מרחק זה מהמרחק בין צומת הדרור - דרך הים לצומת הנחליאלי - דרך הים, (שהוא 93.5 מטר) נותרו 26.5 מטר בלבד. נתון זה אינו מתיישב עם מסקנת אותו מומחה כי רכב הנאשם עבר לאחר התיישרותו ברחוב דרך הים רק 16.5 מטר. יש לציין כי ממצא זה אף אינו מתיישב עם העובדה כי על השול הימני חנתה משאית אשר עד תביעה מס' 2 מעיד כי הבחין בה והסטת הרכב שהתהפך על ידי נאשם מס' 2 בוצעה כתוצאה מכך. בטווח מרחקים הנ"ל לא ניתן היה להבחין במשאית החונה היות וטווח אורות הרכב שהתהפך הוא מקסימום 30 מטר כפי שצוין כבר לעיל. שאלה נוספת העולה משרטוטו של מומחה התביעה היא כיצד הוא הגיע למסקנה כי הרכב שהתהפך סטה אל השוליים עוד בטרם הגיע אל הצומת הדרור - דרך הים דבר אשר לא נטען על ידי התביעה ועדיה. שני עדי הראיה לתאונה טוענים כי הסטיה לשוליים היתה בצומת עצמה. באם נתייחס למסקנה זו אזי הארוע נמשך לאורך של למעלה מ- 100 מטר, דבר שאינו מתקבל על הדעת על פי עדויות עדי התביעה עצמם . כאמור מציין המומחה מטעם התביעה כי הרכב שהתהפך סטה אל השול הימני בטרם הגיע לצומת ומכאן שבכל מהלך הפניה של הרכב בו נהג הנאשם מס' 1 שנמשכה כ- 6 שניות ואשר מהירותו היתה אטית למדי ובסופו הגיע מקסימום ל- 23 קמ"ש נסע הרכב שהתהפך על השול הימני במהירות של 65 קמ"ש. המסקנה העולה מנתונים אלה היא כי הרכב שהתהפך היה צריך לעבור מרחק של למעלה ממאה מטר בנסיעה על השוליים דבר שאינו מתיישב עם עדויות עדי התביעה ואפילו לא עם מסקנותיו של המומחה ארז דוד עצמו. 13. בעדותו בבית המשפט מסביר מומחה התביעה ארז דוד את חוות דעתו ת21/ . אך הוא מתקשה ליישב את מסקנות חוות דעתו עם עדויות עדי התביעה מס' 2 ו- 3 . כך למשל בעמוד 65 לפרוטוקול שורה 10 מודה מומחה התביעה כי מסקנותיו אינן תואמות את גרסאותיהם של עדי התביעה 2 ו- 3 אשר טענו כזכור כי מרחק הנסיעה על השול הימני היה קצר ביותר בניגוד לקביעתו של מומחה התביעה. בהמשך באותו עמוד בשורה 16 קובע מומחה התביעה את המקום שבו הוא סבור כי הרכב של הנאשם מס' 2 חזר מהשול הימני אל הכביש וזה היה במרחק של 60 מטר מהמשאית. קביעה זו אינה מתיישבת עם עדותו של עד תביעה מס' 2 כי הבחין במשאית החונה למרות שטווח האורות ברכב בו נסע רק 30 מטר, וזאת על פי קביעת מומחה התביעה. נראה לי כי העד ארז דוד לא טרח לבחון את השאלה אם שרשרת הארועים על פי חוות דעתו תואמת את כל הראיות שבתיק, ועל כן כאשר הוצגה לו על ידי הסנגורית בחקירה נגדית בעמוד 66 לפרוטוקול שורה 8 את הגרסה הבאה: "אני אומרת לך שהרכב עלה כי נבהל מהמשאית" תשובתו של העד בשורה 9 של אותו עמוד: "אם זה ככה אז הירידה לשוליים ארעה 52 מטר אחרי רחוב הדרור". כלומר אפילו עד זה שהוא מטעם התביעה אינו שולל האפשרות כי רכב נאשם מס' 2 , ירד לשוליים 52 מטר מהצומת. כבר קבעתי בהכרעת דין זו, קביעה עובדתית כי עליית רכב נאשם מס' 2 אל הכביש התרחשה בסמוך למשאית החונה, שהוא מרחק גדול בהרבה. אפילו אתעלם מקביעה זו ואאמץ גרסת מומחה התביעה, ארז דוד, גם אז יש לקבוע ולו מפאת הספק כי נאשם מס' 2 ירד לשול הכביש לא בצומת, לא בסמוך אליו אלא במרחק 52 מטר ממנו לפחות, ותתכן אף גרסת מומחה ההגנה כי הירידה אל השוליים היתה במרחק של 60 מטר מן הצומת. אמור מעתה כי מקום האימפקט הדימיוני עליו מדבר התובע בסיכומיו שבכתב יתכן שהוא במרחק של 60 מטר מצומת הדרור דרך הים, ולגרסת מומחה התביעה הוא 52 מטר מאותה צומת. נראה לי איפוא שיש לקבוע כי ירידת נאשם מס' 2 אל השוליים התרחשה במרחק של לא פחות מ- 52 מטרים מצומת הדרור דרך הים. 14. ואולם חישוב אריתמטי פשוט המבוסס על נתוני תאוצה המוסכמים הן על מומחה התביעה והן על מומחה ההגנה (1 מטר לשניה בריבוע) ומהירותו של הנאשם מס' 1 בשלב בו החלה העקיפה לפי גרסתו (40 קמ"ש ) וכן חישוב המהירות ההתחלתית מתום הפניה שמאלה (23 קמ"ש ) מלמד כי הנאשם עבר עד הגיעו לאותה מהירות 41 מטר ובזמן של 4.7 שניות. מרחק זה בצירוף המרחק של הפניה שמאלה שהוא כ- 20 מטר נותן סה"כ כ- 61 מטר. מכאן שהמשאית החונה נכנסה לטווח האורות של רכב הנאשם מס' 2 בדיוק עם תחילת העקיפה של הנאשם מס' 1 , ומכאן שאכן החזרה אל הכביש בוצעה בסמוך למשאית וכתוצאה מכך שהמשאית נתגלתה לעיני הנאשם מס' 2 . זאת למרות שהנאשם מס' 2 טוען כי לא הבחין כלל במשאית. גם מכל האמור לעיל בסעיף 14 להכרעת הדין ניתן להסיק כי הנאשם מס' 2 ירד לשוליים במרחק של לא פחות מ- 52 מטר ואולי אף יותר מכך, מערבית לצומת הרחובות הדרור - דרך הים. 15. כל שנותר הוא לבחון את המשמעות המשפטית שיש ליתן לעובדה כי הירידה של נאשם מס' 2 לשוליים בוצעה במרחק כזה מן הצומת. אין ספק כי כדי שהנאשם מס' 1 יורשע בדין יש לקבוע כי הנאשם מס' 1 הפריע לנאשם מס' 2 להמשיך בדרכו וגרם לו לסטות. ואולם נראה לי כי בנסיבות הענין כפי שפורטו לעיל אין יסוד לקבוע זאת. נניח כי הנאשם מס' 1 היה נוסע לאורך רחוב דרך הים במהירות של 40 קמ"ש מבלי לצאת משלט העצור בצומת הדרור , האם ניתן היה לייחס לו הפרעה לנאשם מס' 2 רק בשל מהירותו הנמוכה ? ברור שהתשובה היא שלילית , מה גם שהיה הגיון בנסיעתו של הנאשם מס' 1 במהירות שהיא איטית מהמהירות המותרת עקב תנאי מזג אויר, כביש רטוב ודרך חשוכה. אין לי ספק כי בנסיבות כפי שנקבעו אין יסוד לקבוע כי הנאשם מס' 1 קיפח את זכות הקדימה של הנאשם מס' 2 . חובתו של הנאשם מס' 1 ליתן את זכות הקדימה הינה לרכב המתקרב אל הצומת, ואיננה יכולה להתרחב כדי מרחק של עשרות מטרים מן הצומת, מרחק כזה שבו כבר השתלב הרכב המחוייב ליתן זכות קדימה בתנועה במהירות סבירה לתנאי הזמן והמקום. בנסיבות הארוע לא ניתן לומר כי התביעה הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין התנהגות נאשם מס' 1 , ואפילו אם נמצא כי לא הבחין מבעוד מועד ברכבו של הנאשם מס' 2 מתקרב אל הצומת, לבין ארוע התאונה. המסקנה היא כי הנאשם מס' 1 איננו נושא באחריות לארוע התאונה, ולהערכתי התרחשה התאונה עקב אי שמירת מרחק על ידי הנאשם מס' 2 שלא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך. על כן האשם להתרחשות התאונה רובץ כולו על הנאשם מס' 2 . לאור כל האמור לעיל הנני מזכה את הנאשם מס' 1 מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. מקרי מוותמשפט תעבורהגרימת מוות ברשלנותפקודת התעבורה