פסק דין הנאשם זכאי בדין. 1. נגד הנאשם - הוגש כתב אישום שעניינו גרם תאונת דרכים כתוצאה מסטיה באי בטחון, עקיפה בראות לקויה ונהיגה בחוסר זהירות עבירות על פי התקנות 41, 47 (ה) (1) ו- 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. 2. כתב האישום מגולל סיפורה של תאונת דרכים אשר ארעה ביום 3.1.98 סמוך לשעה 21:30 בת"א, ברחוב האצ"ל בשכונת התקווה סמוך לבית מס' 37. הנאשם, כך כתב האישום, נהג מכוניתו מכיוון דרום לכיוון צפון, עקף רכב שחנה בחניה כפולה והתנגש בקטנוע אשר הגיע מהכיוון הנגדי. כתוצאה מהתאונה נחבלה נוסעת בקטנוע אשר ניזוק. 3. טענתו העיקרית של הנאשם הינה כי, מדובר בטעות בזיהוי וכי לא היה מעורב כלל בתאונה זו. 4. א. רוכב הקטנוע - עת2/ רעם סינואני - העיד בפני וטען כי בשעה שרכב על קטנועו התנגש בו רכב אמרקאי גדול בצבע כחול אשר הגיע מהכיוון הנגדי תוך עקיפת רכב אשר חנה בחניה כפולה. העד הוסיף כי זיהה את הרכב מאחר וראה אותו מספר פעמים. לאחר הפגיעה המשיך נהג הרכב בנסיעה. בתשובה לשאלות ב"כ הנאשם חזר בו העד מקביעתו כי המדובר ברכבו של הנאשם והשיב כי לא זיהה באותו רגע את הרכב כרכבו של הנאשם. העד אף טען כי לא אמר לשוטר שהגיע למקום כי המדובר במכונית מסוג פונטיאק. ב. עדת תביעה מס' 3 - רינה בן טולילה, הרוכבת על הקטנוע - אישרה כי שניהם מתגוררים בשכונת התקווה, כי הם מכירים את הנאשם היטב וכי חברה רוכב הקטנוע לא הזכיר בשעת מעשה כי המדובר בנאשם. לגבי נסיבות המקרה, סיפרה העדה כי המכונית הפוגעת היתה צריכה לעקוף מכונית אשר חנתה באמצע נתיב הנסיעה. ג. עד תביעה מס' 4 - איגור נהרי - העובד כמחנה כלי רכב עבור מסעדת שיפודי התקווה, ציין כי בשעת המקרה היה חשוך וכי התנועה התנהלה באיטיות עקב חניות כפולות. העד הוסיף והעיד בפני כי הרכב הפוגע המשיך בנסיעה מס' מטרים ולאחר מכן עצר למספר דקות ואיש לא יצא מבעד לדלתותיו. בחקירתו הנגדית אישר העד כי נהג הרכב היה בעל שיער לבן וכי הרכב הפוגע הינו מסוג אולדסמוביל. 5. הנאשם, בעדותו בפני, חזר על גירסתו כפי שנמסרה למשטרה. בבעלותו מכונית מסוג פונטיאק, הוא לא היה מעורב בתאונה כלשהי וכי אף יצא ממכוניתו אם כי היה זה במרחק כ- 300 מטר מהמקום ולא מטרים ספורים כפי שטען עת4/. 6. אני ער לעובדה כי בשעת המקרה נמסר מספר רכבו של הנאשם לעת1/ רוני הקרי, אולם יש לנהוג בעניין זה בזהירות רבה. הנאשם הינו דמות ידועה ומפורסמת בשכונת התקווה. תאורו ידוע לכול ולא מן הנמנע הוא כי מספר הרכב נרשם רק לאחר המקרה ובהיות רכבו של הנאשם בחניה. יש להדגיש כי על פי המזכר של עד תביעה מס' 1 - ת4/ - הוא הגיע למקום בשעה 23:40, כשעתיים לאחר התאונה ועל כן אין זה בלתי אפשרי שמספר מכונית הנאשם נמסר לעד רק לאחר שעד תביעה מס' 4 גמר אומר בליבו כי הנאשם הוא שמעורב בתאונה. שני פרטים נוספים אשר נמסרו לגבי סוג המכונית ולגבי צבע שערות הנהג נמצאו בלתי תואמים לסוג מכונית הנאשם ולצבע שערותיו. 7. גם לגבי תנועות המכונית הפוגעת לאחר התאונה, היו סתירות מהותיות בין רוכב הקטנוע לבין עד הראיה. הראשון קבע כי המכונית המשיכה בנסיעה ואילו האחרון קבע שהמכונית נעצרה כעבור מטרים ספורים והיתה בעצירה מספר דקות. באשר לנקודה האחרונה תמהני מודע לא ניגש עד הראיה אל המכונית אשר נעצרה לדבריו בדיוק לכניסה של המסעדה בה עבד. היה על העד למיצער להסב תשומת לב הנהג להתרחשות התאונה. 8. הנאשם עצמו עשה עלי רושם אמין, ואני מאמין לו כי לא היה מעורב כלל בתאונה. 9. על יסוד כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מהאישום המיוחס לו בכתב האישום. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. רכבמשפט תעבורהעקיפהחניה